יום שלישי, 20 במרץ 2018

הכוהן בעבודתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכוהן בעבודתו

שיר  מאת: אהובה קליין©

הוא כהן מבטן ולידה

עטור בגדי כהונה

מקיים  שליחותו   נאמנה

מהיר רגליים כאיילה.



 הדשן  אסף מהמזבח

  ממקום אפר התפוח

 עתה  חוצה שלוש מחנות

 אל שפך הדשן  הרחוק.



 פוסע  בין חולות וסלעים

 עליו  משקיף אלוקים

 מלאכים אותו מלווים

 ישפוך הדשן למקום הסתרים .

 הערה: השיר בהשראת פרשת : צו [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 במרץ 2018

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

And a soul sacrifice a sacrifice

The victim of a poor man

" וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ."


ציורי  תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

[

העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 12 במרץ 2018

פרשת ויקרא- מהי זכותו של העני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מהי זכותו הגדולה של העני?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




אחד הנושאים  בפרשה: הקרבת קורבן מנחה לה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.  וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה".[ויקרא ב' א-ג]
השאלות:
 א] מדוע כתוב: "וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב "?
 ב] מהי מהות המנחה?
תשובות.
"וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב"
רש"י מסביר: כי המילה "נֶפֶשׁ" לא נאמרה בכל הקרבנות ,אלא במנחה, כי מי שמתנדב להביא קורבן מנחה - הוא העני, אמר עליו הקב"ה: מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו [מנחות ק"ד]
"אמר רבי יצחק: מפני מה נשתנית מנחה? שנאמר בה: "נפש"? אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני [שהרי אין לו בהמות] מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני" [מנחות ק"ד]
בעל הטורים מבהיר: נאמר: "נֶפֶשׁ "- בקורבן מנחה - כי קורבן זה בא על ידי נפשו של המקריב, היות  וקורבנו של העני  בא מתוך טרחתו על ידי מסירות נפש עד שהוא משיג את הקורבן.
האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי[מייסד חסידות חב"ד] מן הכתוב במשלי:
"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה
"[משלי כ"א, כ"ז] מסיקים חז"ל: כי קרבן ללא  תשובה אין באפשרותו לכפר [זבחים ז', ע"ב] אך הוראה זו של חז"ל אינה כוללת את קורבן מנחה שאינו כלול  ב"זבח" כפי שאומר ר' שמעון במסכת מנחות [ג', ע"ב]"שאין המנחות דומות לזבחים"
מנחת עני - שהיא בניגוד לשאר הקורבנות - מכפרת אפילו בלא  תשובה של האדם המקריב ומדוע? היות ומשך כל שנות חייו של העני - נחשבות לו - לתשובה אחת גדולה ומתמשכת.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: בדרך כלל קורבן מנחה מורה על מתנה אשר באמצעותה מכיר הנותן במקבל כאדון לגורלו, הוא מביע את תלותו במקבל ובנוסף מכניע ומשעבד את עצמו לכוח  המנהיג אותו. המביא את המנחה לה'-  מכיר בכך שהכול מאת הבורא וברצונו הם נשארים אצלו בתור הלוואה - ולכן הוא מכניע את עצמו בפני אלוקים ומוכן לציית להוראותיו.
על כן, לעומת קורבנות בהמה ועוף ששם נמסר הדם - הנחשב לנפש עצמה, ומוקרב על המזבח -כתכלית להתקרב לבורא עולם. שם הנפש עצמה היא הקורבן!
לא כן במנחה! הנפש אינה הקורבן אלא המקריב!
במנחה –"נפש החפצה לבטא את תשוקתה לקרבת ה' על ידי מתנת הכנעה..."
"שפת אמת" מסביר: גם את הרעיון של קודמיו:  כי עצם דרכו של העני -שמתנדב להביא קורבן מנחה ,מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו, שהרי במשנה כתוב על עולת בהמה :"ריח ניחוח" ועל קורבן העוף -"ריח ניחוח" וכן נאמר גם על קורבן המנחה- "ריח ניחוח"
מכאן שאין הקב"ה מסתכל על גודל הקורבן - אחד מרבה והשני ממעיט- אין מטרת הקורבן, הגודל והערך  ,אלא עצם העובדה שהעני מביא קורבן נדבה מן הצומח ואינו קופץ מעל מדרגתו ויכולתו הכלכלית, כמו שנאמר: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" [קהלת ד' ,ו]
הכוונה על פי רש"י: "טוב מלא כף נחת" – עדיף להיות קונה נכסים מעט ומיגיעתו שיהא בהן נחת רוח ליוצרו- מאשר אחד ש "ממלא חפנים" - נכסים הרבה בעבירה שהוא עמל וגורם לעצבות רוח לפני המקום.
עצם הרצון שלו להביא את קורבן המנחה-אפילו שהוא מעט- נחשב כאילו הקריב את נפשו!
מהות המנחה.
על פי  רש"ר: ישנם חמישה  מיני מנחות הנזכרים בפרשתנו:  מנחת סולת, שני מיני מאפה  תנור- [חלות ורקיקין],מחבת ומרחשת.
חמשת המנחות מורכבות מסולת, שמן ולבונה ,אך עיקר המנחה- הסולת ואילו- השמן והלבונה-  הם תוספות. קמח סולת- מסמל את המחיה ומייצג את כל הנכסים הגשמיים שחיי האדם  תלויים בהם. המסקנה: שהסולת מסמלת את ההכנעה המביעה שהתנאי לעצם קיומנו נמצא בידי אלוקים- שאליו אנו מגישים את המנחה. ועצם הוספת הלבונה והשמן- מביעים את העשירות המתווספת למחיה  הפשוטה. כמו שנאמר: "שָׁמֵן חֶלְקוֹ"[חבקוק א', ט"ז]
הלבונה היא בעלת ריח טוב והיא מסממני הקטורת היא מביעה את "שביעות הרצון" שזוהי ברכה בפני עצמה שהרי יתכן שאדם נהנה מכל מיני דברים בעולם הזה, אך למעשה אינו מרוצה! הלבונה היא: חלק העומד בפני עצמו של הקורבן- וזאת בנוסף לסולת הבלולה בשמן.
מהמילים: "נפש כי תקריב" ניתן להסיק שקורבן מנחה הנדבה מוגבל לאדם יחידי כפי שנאמר במסכת מנחות [נ]
"הכול  באין בשותפות, לא סילק הכתוב, אלא מנחה שנאמר: "נפש" . כל שאר הקורבנות, אפילו יונה אחת, יכולים שניים, או יותר להקריבם בשותפות, היוצא מן הכלל היחיד הוא  מנחה שנאמר: "נפש" [היינו נפש אחת]
שאר הקורבנות,  הבאים מן החי , מסמלים את האדם שמוטל עליו למלא תפקיד והקורבן מסמל את הנפש יחד עם הגוף - אך דבר זה משותף לכולם- כי עם ישראל צריכים להיות מאוחדים ברוח, בנפש ובגוף  ולכן מספר בלתי מוגבל של אנשים יכולים להתאחד במתן קורבן אחד.
כמו שנאמר: "כל  ישראל ערבים זה לזה"!
בניגוד לקורבן ציבור, קורבן מנחה אינו מסמל את האיש היחיד, אלא את האמצעים לקיומו הכלכלית ושביעות רצונו. שהרי ה' מספק את המחיה לכל אחד ואחד וכאן מתגלה היסוד של ההשגחה הפרטית של ה'.
במסכת[מנחות ק"ד] נאמר: אין שניים מתנדבים עישרון אחד" וזאת כי כל אדם ואדם מקבל את ה"עישרון"- המיועד לו מאת הקב"ה.
וצריך להיזהר שלא לתת פחות משיעור המנחה שהרי אם חסר מן העישרון אפילו חלק קטן - הרי המנחה  פסולה.
המנחה היא כמו "המן" שירד לעם ישראל במדבר ונאמר על המן: "עומר לגולגולת" [שמות ט"ז, ט"ז] ועוד נאמר: "והעומר עשירית האיפה הוא" [שם ט"ז, ל"ו]   מנושא ירידת המן במדבר גם אנו לומדים על ההשגחה הפרטית שישנה על כל אחד ואחד  ולכן ניתן לומר שהמנחה היא הרחבה של ה"מן" כי השורש של המילה "מן"- מנה הקרוב למילה "מנח" מכאן שהמנחה- היא המנה שהוקצתה  מה' לכל אדם ואדם באופן נפרד. ולכן על ידי שהאדם מקריב את הסולת מבטא את הרעיון שהלחם המהווה מקור חיים הוא בעצם ה"מן"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להבין מדוע  הקב"ה מעריך את העני המביא  מנחה מן הצומח - כפי יכולתו והוא נחשב כאילו הקריב את נפשו.
עצם היותו כה עני במשך תקופה ארוכה - הזכות שלו היא שגם אם לא עשה תשובה, נחשב לאחד שעשה  תשובה!
בימינו, אין עניין הקורבנות נהוג,  ובהעדר בית המקדש  אנו נוהגים להתפלל לבורא עולם –דוגמת תפילת דוד המלך:
"וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ". [תהלים ס"ט, י"ד]
יהי רצון שכל תפילותינו יתקבלו במרומים, אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונפש כי תקריב"/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונפש כי תקריב"


שיר מאת: אהובה קליין ©

הוא עני  לבוש קרעים

מזונו דל שבדלים

אל הכהן מחיש  צעדים

ליבו כהמיית גלים.



שמח בזכותו  הנפלאה

 להקריב מנחת נדבה

מביע תודתו לאלוקים

על כל הטוב והחסדים.



הכהן מקבלו בחיבה

מחייך אליו בשמחה

העני  כביכול נפשו הקריב

את מסירותו אלוקים החשיב.


הערה: השיר בהשראת פרשת  ויקרא- [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

האישה בעין התנ"ך/ מאמר מאת:אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

האישה בעין התנ"ך.

מאת: אהובה קליין.

האישה היא עמוד התווך בבית ונקראת: עקרת הבית. היא אשר נותנת את הטון בביתה ומוזכרת כבר בתחילת חומש בראשית: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". [ בראשית, מ"ג, ב, י"ח]

רש"י מבהיר: אדם שנשא אישה, אם זכה- אזי השכינה שורה ביניהם ואם  לא חלילה - היא כנגדו- נלחמת בו.

החכם מכל אדם אמר על האישה: "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל".[משלי ל"ז, כ"ח]

אישה הראויה לשבח - מביטה בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה' וכאשר מתיישבת לאכול, אינה עושה  זאת בעצלות, אלא בזריזות ומיד עוברת לשאר מלאכותיה.[מצודת דוד]

יש בכוחה של האישה לבנות את ביתה - לדאוג  לבעלה ולחנך את ילדיה  למען ילכו בדרך הישר-לאור התורה הקדושה.

וכבר נאמר: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"[משלי י"ד, ,א]

דוגמא יפה לאישה  חכמה שהצילה את בעלה לומדים אנו - בסיפור על קורח ואנשיו,  בין אנשיו של קורח  מופיע תחילה און בן פלת ,אך בהמשך הוא לא מוזכר יותר, היכן הוא נעלם ?

משיבים חז"ל, מכאן אנו לומדים על תבונתה של האישה: אשתו של און בן פלת הצליחה לשכנעו לבל ילך עם החולקים על משה כי בלאו הכי לא ירוויח  מזה דבר ! היא שלחה אותו  לנוח בחדר וישבה בפתח ביתה גלוית ראש וסרקה את שיערה, כשבאו אנשי קורח לקרוא לבעלה  מיד הסתלקו ,לפי שלא רצו לתת את עיניהם באשה ללא כיסוי ראש ובזכות  חוכמתה - הוא  ניצל ,כאשר חבריו  נענשו קשות ונקברו מתחת לאדמה. מכאן ניתן ללמוד על חוכמתה של האישה.

האישה האידיאלית- היא זו שמעורבת בנוסף לניהול ביתה- גם בחיי הקהילה ובחיי עמה, היא אחת שלא תשב בחוסר מעש בזמן שיש בכוחה להשפיע למען טובת העם.

לדוגמא : מרים - אחות אהרון ומשה, בזכותה חזר עמרם אביה לשאת שנית את יוכבד אימה לאחר שגירשה . כאשר גזר פרעה על הזכרים .אמרה לו מרים בתו: פרעה גזר על הזכרים ואילו אתה  גם על הנקבות ! כבר בצעירותה השגיחה על אחיה  הקטן בתיבה . בזמן קריעת ים סוף -  מרים  דאגה לשמח את כל הנשים: "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את - התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ומחולות: ותען להם מרים שירו לה' כי גאה, גאה..."[שמות ט"ו, כ"א]

מרים הייתה רגילה לשיר ולנגן -במטרה לשבח את ה' ומתוך כך זכתה שרוח הנבואה שרתה עליה.[דעת מקרא]

רש"י מגלה לנו : כי היא אפילו התנבאה על הולדת אחיה משה.

הנשים מוזכרות גם בזמן עבדות מצרים ,למרות רצון פרעה להצר  ולדכא את  עם ישראל נאמר: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".

עוד ידוע שהנשים לא לקחו חלק בחטא העגל ועל כך הן ראויות  לשבח.

ידועה  האמרה: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו אבותינו ממצרים" (סוטה יא, ב)

גם במהלך הקמת המשכן במדבר , מוזכרות  נשים חכמות הלב: הטוויה הייתה אחת מהמלאכות המיוחדות  של הנשים בימי קדם. הן זכו  בכישרונן לטוות חוטים משיער העיזים -במטרה לארוג את יריעות העיזים למשכן.

דבורה הייתה אישה משכמה ומעלה,  ידועה הייתה כשופטת, משוררת ונביאה וזכתה להשפיע לטובה על עם ישראל.

המלבי"ם סובר: כי דבורה  זכתה לנבואה -מה שלא זכו מושיעים קודמים - מהסיבה: שהייתה אשת לפידות שכל מעשיה היו נעשים מתוך זריזות והתלהבות- כמו לפידים.

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי האישה כפי שמופיעה בתנ"ך- כחוט השני לאורך כל הדורות-  משאירה חותם  נפלא ובכוחה  להאיר את עם ישראל  למרחקים ויפים ונכונים דברי  שלמה המלך:

"אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ".  [משלי ל"א, י]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ תרומת היתר למען המשכן/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


"וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.   וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".
[שמות ל"ו,ד-ה]

Biblical paintings

The generosity of the hearts of people of Israel

By Ahuva Klein
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 5 במרץ 2018

פרשת ויקהל- פקודי- הסוד להשראת השכינה במשכן/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת: ויקהל- פקודי-הסוד להשראת השכינה במשכן.

 מאמר מאת: אהובה קליין.


 ציורים שלי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


"וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.   וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".
[שמות ל"ו,ד-ה]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ משה מלביש את  בני אהרון  /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שלחן  לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]








העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נשות חכמות הלב מביאות את החוטים למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)


 פרשיות אלה - ממשיכות לעסוק בנושא הקמת  המשכן כשהדגש על נדיבות ליבם של עם ישראל כולל נשים:

 כפי שהכתוב- מתאר: "וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.  וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא.  וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר.     וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה..." [שמות ל"ו, ד- ח]

 השאלות הן:

 א] כיצד נדיבות הלב  של העם באה לידי ביטוי?

ב]  מה אפיין  את החכמים העוסקים במלאכת המשכן?

 תשובות.

נדיבות הלב של עם ישראל

כל התרומה שהביאו עם ישראל- לצורך המשכן וכליו- הייתה כתוצאה מנדיבות ליבם, כפי שאמר ה' למשה בתחילת פרשת "תרומה"

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי".  [שמות כ"ה,א-ב]

 על פי רש"י- נדיבות הלב- מתפרשת: נתינה מתוך רצון טוב.

על פי בעל "קדושת  הלוי": בזמן שלעם ישראל יש  רצון ונדיבות הלב - לקיים את צוויי ה' לשם - שמים, אז אומר הקב"ה: "לי תרומה"-  אני בא על ידי כך למצב של התרוממות- "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כוח  בפמליא של מעלה"

הגאון מהר"מ שפירא ז"ל[ רבה של לובלין]  סובר: הצדיקים מבינים כמה מעשים טובים ניתן לקיים בעזרת ממון, כגון: להחיות נפשות, לתמוך בלומדי תורה, להקים בתי מדרש ובתי כנסיות- אלו דברים שלא ניתן לעשות- בעזרת הגוף בלבד ,לכן – הצדיקים מחבבים את הממון יותר  מגופם, לעומתם ישנם אנשים שהם מאד גשמיים, התאווה אצלם גדולה ומבזבזים את כספם למען תענוגות הגוף - לכן, הממון חשוב להם לצורך גופם,  אנשים אלה  חביב עליהם גופם יותר מאשר השימוש הנכון בכספם.  אדם שנותן מעשר  מתבואתו וחושב שזה לשם שמים, זה  נעשה  קודש!  כך נדיבות הלב של עם ישראל מתבטאת ברצונות הטובים ובמחשבות הנדיבות - וזה גרם לקדושה רבת ממדים  והשראת השכינה במשכן.

בעוד שהכסף והזהב השפיעו על הדר המשכן ויופיו, הרי מנגד המחשבות והרצונות הטובים של ישראל השפיעו על קדושת המשכן פנימה. [על פי ספרים קדושים]

רבינו בחיי  מבסס את דבריו על המילים: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא"- הבאת התרומה מאת עם ישראל לא פסקה וכאן הכתוב  מדגיש את המעלה הגדולה בנדבת עם ישראל- הכולל את האנשים ואת הנשים, האנשים התנדבו להביא- כסף.נחושת, תכלת וארגמן ותולעת שני ואילו הנשים התנדבו להביא מתכשיטי הזהב שלהן. ועיקר כל  הנדבה הזו הייתה ביום הראשון, כי כל הנאמר כאן- נאמר בלשון מהירות: "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ"    [שמות ל"ה, כ-כ"א]

בהמשך כתוב: "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד, נְדָבָה--בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר".[ שם, ל"ו, ג]  ולאחר שהביאו את עיקר  הנדבה ביום הראשון נשארו עוד מעט אנשים שהביאו למחרת בבוקר מוקדם- וכאן הכתוב  , בעצם, משבח את  מעלת  החכמים – האומנים - שלמרות שהיו עסוקים וטרודים במלאכתם, עשו פסק זמן- מידי פעם על מנת להודיע למשה על התרומה  ללא הפסק המגיעה אליהם ועל כך שהיו מאד עסוקים- לומד רבינו בחיי מהמילים: "אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים".

בנוסף לכך, הכתוב נותן לנו להבין את מעלת משה מנהיגם, שלא התפתה לקחת מהכסף והזהב שהקהל הביא לתרומת המשכן.

וזאת לומדים מהפסוק: . " וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ".

רבינו בחיי מביא עוד הסבר מעניין על המילים:  "וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל"

הוא טוען שיש במשפט זה  מעין כפילות על כך שנאמר כבר קודם: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא"

ולכן הפסוק הזה רומז לנו : שהמשכן למטה- מכוון כנגד בית המקדש של מעלה- כמו שנאמר:  "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". [שמות ט"ו]

וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה..."

הכוונה לחכמי הלב שעסקו  במלאכת המשכן וכליו.

"משך חכמה" מסביר : כי בצלאל ינק את שורשי קדושתו משני מקורות, משבט יהודה-שקפץ ראשונה למים בזמן קריעת ים סוף- והוא : נחשון בן עמינדב- הוא נכדו  של חור שנהרג היות ולא השתתף בחטא העגל ,הסגולות האלה- הכשירו את בצלאל בן אורי -לעבודת ה' במסירות נפש והכניעהו את ליבו  לעבודת הקודש ללא התחכמות.

רש"ר[רב שמשון רפאל הירש] מסביר: על פי דברי חז"ל [מסכת ברכות נ"ה]       את מהות חכמי הלב:" אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין ןמנדעא לידעי בינה"[ דניאל כ', כ"א] ה' מעניק חכמה מחכמתו -רק למי שחנון כבר בחכמה ושכבר פיתח בתוכו את מתנת החכמה האנושית והטבעית.

לסיכום , לאור האמור לעיל, ניתן לראות כי הלב הוא המכנה המשותף לאומני המשכן- המכונים חכמי לב, לנשים שעסקו בטוויית  הצמר , הן נקראות: "וכל אישה חכמת לב" וכל עם ישראל אשר תרמו חומרים למשכן,  עשו זאת מתוך נדיבות ליבם - ומשה בעצמו גם פעל – לאורך כל הדרך במסירות נפש למען קיום כל הצווים מאת הקב"ה.

לכן  אין זה פלא שהשכינה שרתה במשכן- כאשר כולם עשו הכול מתוך מסירות נפש וזה, למעשה- הסוד להשראת השכינה במשכן כרצון אלוקים: "ועָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר