פרשת כי תצא - זכירת הטוב- כיצד?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ יציאה למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"
[דברים כ"ב, ד]
ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר,יתום ואלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר,יתום ואלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/מצוות מחיית עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"...תמחה את---זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"[דברים כ"ה, י"ט]
ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הדאגה לגר ,יתום ואלמנה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה"[דברים כ"ד, כ]
ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו גדושה נושאים רבים, אחד מהם: כיצד לכבד אנשים שאינם שייכים לעם היהודי: נאמר: " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי,
כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.
בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי--יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל יְהוָה". [דברים כ"ג, ח-ט]
השאלות הן:
א] כיצד עלינו
להתייחס לאדומי ולמצרי?
ב] דוגמאות
בתנ"ך להכרת הטוב?
תשובות.
היחס אל האדומי
והמצרי.
רש"י מסביר:
לגבי המילים: "לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא"- אין לשנוא את האדומי למרות שבעבר יצא לקראת עם ישראל בחרב? כשבני
ישראל היו בקדש כפי שהכתוב מתאר: ו"ַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ
אֱדוֹם: כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת
כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה,
וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם,
וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח
מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה
גְבוּלֶךָ. ינַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם,
וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין
וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא
תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי
וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.
וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.
וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל,
מֵעָלָיו". [שם]
למרות ששני דורות
הראשונים אחרי התגיירותם אסורים לבוא בקהל- אף על פי כן ,מזהירה התורה: לא לתעב אותם
ולהרחיקם".[במדבר ב, י"ח]
ראיתי
פירוש מעניין ומיוחד [ע"פ- יסוד תורה]
העוונות והחטאים
נקראים בשם: "אדומי" ע"פ מה שנאמר: "אם יאדימו כתולע"-
על כך, התורה אומרת: כי אפשר להפוך את החטאים לאחיך- להפכם לזכויות על ידי- חזרה
בתשובה מתוך אהבה, כפי דעת חז"ל: "זדונות נעשו לו כזכויות"
וכאשר נתבונן
באותיות: "כי אחיך "- נגלה ראשי תיבות = "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" .
בעל הטורים מבהיר: " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי" למרות שכתוב: על האדומי:" וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב,
עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ
יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי".
אסור לתעב אדומי כי
עמונים - לא קידמו את עם ישראל בלחם ובמים ,אבל האדומים כן קידמו את ישראל, כמו
שנאמר: "כַּאֲשֶׁר
עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר" [דברים ב, כ"ט],
לגבי
המצרי- נאמר:" לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".
רש"י מסביר: אין לתעב את המצרי, למרות שזרקו את התינוקות - הזכרים ליאור, הרי יש לזכור להם את הטובה
שנתנו לעם ישראל אכסניה בשעת הדחק.
דוגמאות במקרא -
להכרת הטוב.
לפי מה שנאמר בגמרא:
בתלמוד
הבבלי מתוארת שיחה בין רבא לרבה בר מרי לגבי פתגמים רווחים ומקבילות שלהם
בתנ"ך. "אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית
מיניה לא תשדי ביה קלא" (בבא קמא צב ב). כלומר: "אמר רבא לרבה בר מרי:
מהו המקור לפתגם הנפוץ 'בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו עפר'?". רבה בר מרי
מקשר אותו לנאמר בספר דברים: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר
היית בארצו" (דברים כ"ג ח). על הנאמר בתלמוד , מפרש רש"י :
"דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו".
על פי מה שנאמר
בגמרא, לומדים אנו :כי בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק לתוכו אבן.
לכן משה לא הלך להכות
את היאור במכת הדם, היות והיאור הגן עליו בהיותו תינוק בתיבה.
"אמר
לו [הקב"ה למשה]: 'היכן מצרים שותים?'. אמר לו [משה לקב"ה]: נילוס. אמר
לו: 'הפוך אותו לדם'. אמר לו 'איני יכול להפכו. יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן
לתוכה?'. אמר לו: 'ילך אהרן ויהפכנו'. הלך אהרן והכהו, ונהפך לדם. למה לא הכה אותו
משה? אמר: 'נשלכתי לתוכו ולא הזיקני', ובשביל כן הכהו אהרן" (שמות רבה, פרשה
כ, סימן א)
מדרש
במדבר רבה על פרשת מטות מספר: על משה, אשר
ביקש שלא לפגוע במדיינים בעצמו: "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל
אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" (במדבר רבה כ"ב , ד),
המסקנה:
דרך
ארץ קדמה לתורה: יש להכיר טובה ומנגד
להתרחק מכפיות הטובה - עלינו לזכור ולהעריך את כל הטוב שעשו עבורנו,
הוכחה
לכך- דברי ה' הראשונים-לבני ישראל טרם, מתן
תורה: "וּמֹשֶׁה
עָלָה, אֶל-ה ָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר
לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר
עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא
אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי,
וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים,
כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ". [שמות י"ט ,ג –ה]
לסיכום, לאור האמור לעיל:
מתוך צווי התורה לכבד
את אותם עמים גם אם פגעו בנו, הרי יש לזכור להם את הטובה שעשו למעננו ולהכיר להם
טובה על כך ומתוך מסר זה לומדים אנו קל
וחומר: אם לאדם בשר ודם אנו מעניקים כבוד מתוך הבעת תודה על מעשיו הטובים, ברור כי
עלינו להודות לה' על כל החסד שמעניק לנו.
כנאמר: " ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה
וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ
וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת" [תהלים
צ"ב]
