פרשת בלק - מי היה בלעם ומה גילה על
עם ישראל ?
מאת: אהובה קליין
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם מגיעים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו לפני המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)
בלעם משקיף על אוהלי ישראל:" מה טובו אוהלך יעקב ומשכנותיך ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי
וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "הן--עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו מתארת לנו כיצד שאף בלק - מלך מואב לכלות את עם
ישראל. את השליחות הזאת הפקיד בידי
בלעם - שהיה נביא הגויים.
בלק, היה נחוש ונחרץ
לבצע את אשר זמם לאחר שהשקיף על עם ישראל
והבחין בעוצמתו הרבה, כפי שהכתוב מציין: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר,
אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב,
מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [במדבר כ"ב, ג-ד]
לאחר כמה ניסיונות כושלים לקלל את עם ישראל , בלעם מבחין בייחודיות
של עם זה ומסיק - כי המשימה איננה פשוטה
כלל, כפי שהכתוב מתאר:
"וַיַּרְא
בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ
כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא
אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר
שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל:
אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב;
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים
נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים
עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו,
וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא
מַלְכֻתוֹ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם,
כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו
יִמְחָץ. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי
וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר כ"ד ,א- י]
השאלות הן:
א] מי היה בלעם?
ב] במה הבחין בלעם?
בלעם
בלעם היה נביא הגויים
, גר בפתור אשר בארם
נהריים על נהר פרת- צפון סוריה בקרבת גבול תורכיה.
בלעם
היה אחד משלושת יועציו של פרעה , יחד עם איוב ויתרו. הוא הציע
לפרעה לשעבד את ישראל, איוב שתק, יתרו התנגד וגורש ממצרים. כתוצאה
מכך, בלעם נהרג בסופו בחרב, על איוב באו ייסורים - יתרו לעומתם, זכה שבתו תינשא
למשה. [תלמוד מסכת סוטה דף יד ע"א]
בלעם היה ירא חטא –
הכוונה, הוא פחד שייענש על ידי אלוקים אם
יפעל בניגוד לרצון ה'.
את זאת ניתן ללמוד ממילותיו:
"וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל
עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל
לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".
[במדבר כ"ח,
י"ח]
אך מנגד היה בלעם
מוכן לקלל את ישראל במידה ואלוקים היה מאשר לו לעשות כן.
על פי המתואר בספר
יהושע - בלעם נחשב לקוסם , סופו היה שנהרג על ידי ישראל: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם". [יהושע י"ג, כ"ב]
בלק - מלך מואב, בטח בבלעם
שיוכל לסייע לו בהחלשת עם ישראל באומרו: "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר
תאר יואר".
במסכת
אבות-
מתואר בלעם: "עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו
שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע". [מסכת אבות, ה' . י"ט]
כלומר : היה גאוותן גדול ואנוכי.
ישנו
פירוש ידוע- אשר לפיו-בלעם הוא שיעץ למואב לגרום לישראל לחטוא בשיטים עם בנות
מואב, התוצאה הייתה - מגיפה קשה בעם ישראל.
על
פי חז"ל-
לבלעם היו כוחות מיוחדים :יש רגע אחד ביום, בו הקב"ה כועס על עובדי ע"ז.
בלעם ידע לכוון לרגע הזה, והיה מנצל את הזמן
כדי לכוון את קללותיו למישהו מסוים ברגע הזה , מה שהיה פוגע בהם אנושות, כי
כשהקב"ה כועס, כביכול, הוא שומע לקללתו ונפרע מהם (ברכות ז, ב).
חז"ל
סבורים: כי בלעם בן בעור היה בגדר "נביא"
רש"י מבהיר: אע"פ שבלעם היה רשע ולא ראוי
לנבואה, האלוקים העניק לו נבואה , כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו
היו לנו נביאים חזרנו למוטב.
בסופו
של דבר איבד בלעם את כוח נבואתו.
על
פי תנחומא: גם
בלעם וגם בלק היו גדולים מאבותיהם, בלק בן
ציפור זכה למלוכה - היה מלך מואב ובלעם
זכה לנבואה.
בלעם היה עיוור בעינו
האחת כפי שנאמר:" שְׁתֻם
הָעָיִן"- בלשון יחיד.
רש"י מביא את דברי רבותינו: הקב"ה היה סופר את בני ישראל ובמיוחד שם דגש על זרע הצדיק ואמר:
מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יתבוננו בדברים אלו, היות ובלעם היה רשע – עין
אחת נסתמה לו כדי שלא יתבונן בזרע
הצדיקים.
מעניין , בלעם אפילו
מתפאר במום זה בכך שהוא ראה ושמע שהקב"ה
יושב ומונה... וההוכחה לכך בדבריו:
"נְאֻם
בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ,
אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי
יֶחֱזֶה"
רבי יוחנן אומר: "בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר: "וַיֵּלֶךְ, שֶׁפִי", סומא באחת מעיניו היה
שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן". [מסכת סנהדרין ק"ה]
רש"י מפרש את המילים: "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָייִם" – בשני פירושים: א] לפי הפשט: מכאן
שהקב"ה היה נראה אל בלעם רק בלילה במיטתו. ב] מדרש: כשאלוקים היה נגלה אל בלעם מיד היה נופל-
מאפיסת כוחות- על פניו- מהטעם שהיה ערל ומאוס.
לפי אונקלוס, בלעם היה ברמה פחותה ולכן ה' התגלה אליו רק בחלום. לפי מדרשו: כשאלוקים היה מתגלה אליו,
מיד נופל על פניו.
רבינו בחיי מציין את ההבדל בין בלעם לבין נביאי ישראל: אל נביאי ישראל ה' מתגלה
ביום, לפי שנאמר:" וַיְהִי,
בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" במדבר ו, כ"ח]
אצל נביאי אומות הוא פונה בלילה.
הבחנתו של
בלעם.
על הפסוק:"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו,
וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים"
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מסביר: כאשר בלעם נשא את עיניו וראה את עם ישראל "לשבטיו"
חונה בסדר מופתי- לפי השבטים לבתי אבות ומשפחות מיד הבין מהי תשובתו לבלק- מלך
מואב.
באותו רגע רוח אלוקים
שרתה עליו ,כעת לא היה עוד כלי שלא מרצון לדברים שה' שם בפיו ,מעתה ואילך-את כל
אשר יגיד יהיה מתוך רוח טהורה של נבואה!
רוח אלוקים זו שכעת
חש אותה -היא הייתה עבורו לגמרי חדשה ומעולם לא הרגיש בה קודם. ולכן בניגוד לנביאי
ישראל- בלעם מתייחס תחילה אל עצמו ומחשבה זו
מעסיקה אותו לגמרי. הוא כה טרוד עם השינוי החדש הזה עד שאיננו מגיע למה
שבאמת עליו לומר.
עתה הוא מרגיש שנפקחה עינו והוא חש באלוקים העומד מעל סדר
העולם וקובע לו מידה , גבול- חוק וסדר,
כלומר- מאפשר לו לחזות בדבר מה מסדר העולם שהוא קבע. כעת בעקבות אותה רוח
אלוקים -שהכריעה אותו, בלעם -נעשה "גלוי עיניים" –דעתו צלולה וערנית.
הרי שאלת בלק אל בלעם
הייתה: כיצד אתה רואה את עם ישראל "מראש הפעור"? מהו היחס שלהם לצניעות
ומוסריות?
בלק, מבחין
ב"אוהלי יעקב" ו"במשכנות ישראל" המספק לכל ילד ידע- מיהו אביו
- השבטים המקובצים לפי ייחוס האב- שהרי "משפחת האב" קרויה: משפחה וכאן
הם קנה המידה- שעל פיהם אפשר לדון את מוסר העם בענייני אישות.
"מַה-טֹּבוּ
אֹהָלֶיךָ" כמה טובים הבתים - הם בהתאם לחזון המוסריות וטובתו האמתית של העם בין אם הם אוהלי העראי של עם ישראל תוך כדי מסעותיו במדבר ובין אם הם המשכנות הקבועים שלהם: "מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר
קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת". [תהלים מ"ט, י"ב]
הכוונה למשכן בשילה
ובית המקדש ,בתי ישראל- הם כמו נחלים מבורכים וגני ירק – מבורכים.
כל בית אב מעביר לדור
הבא את הברכות החומריות והרוחניות- כנחל וכל אחד מבורך בשפע גשמי, מוסרי ושכלי. כל אחד הוא נחל בפני עצמו הזורם באופן עצמאי בשונה מאחרים. וכל הנחלים האלה מתאחדים לנהר
אחד גדול וכך גם כל אחד ואחד כולל שפע
פירות וצמחייה בזכות אותו נהר גדול ומשותף.
הנהר - זו היא התורה
הקדושה - אשר לפיה חיים עם ישראל.
לסיכום, בלעם שהיה נביא הגויים, ראה את חיי הקדושה של ישראל בחיי היום, יום
ולפי המדרש: ראה את המשכן בשילה ואת המקדש. לכן הסיק: שישראל הם חץ ה' בידי
אויביו- והאויבים לא יצליחו לפגוע בהם.
כדבריו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי
וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".
