‏הצגת רשומות עם תוויות עשיו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עשיו. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 בנובמבר 2024

פרשת תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)   



ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הפלישתים מקנאים בעשירותו של יצחק / ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנא אותו פלישתים"




ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

פרשה זו  מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים  של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה' - משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה". [בראשית כ"ה, כ"ב]

רבקה הלכה לבית המדרש של שם  ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?

על כך קיבלה בשורה לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה  מאלוקים ומסר  לה ברוח הקודש .

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. 


  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.
[להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]

השאלות הן:

א] מה משמעות הבשורה שקיבלה  רבקה בבית המדרש ?

ב] כיצד ניתן להבין: כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה  את יעקב?

תשובות.

הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."

לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת -  היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.

 

ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה  בנפילתו של אחיו!

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו, ב] - צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:  "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

"בעל  הטורים" מסביר את המילה: "גיים"-רמז ל- י'  אומות שבאו  להחריב את  בית המקדש כפי שכתוב:

"אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי    וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו    עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים    מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק    פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם  יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם ־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם    הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים פ"ג, ה'- י']

בהמשך מביא הסבר  לפי  המדרש : שני גויים:  אחד מהם יצא מי שבונה את בית המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס  הרשע.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".

התורה מתארת את השוני החזותי של שני האחים:

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".

על פי "בעל הטורים":

א] "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .

ב] "אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני לתינוק. "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.

על יעקב נאמר:

"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב  היה אוחז בעקב עשיו מתוך  צדק - מהסיבה: כדי לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את  מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.

נאמר עליו:ַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואילו על עשיו נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו". 

על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו  כתינוק  ,אלא עשוי וגמור.

אם כן מדוע נאמר בלשון יחיד על  יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?

מלמד שהקב"ה בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.

בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני  אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור. כמו שנאמר:

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות  ד', ]

פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.

התורה מתארת: כיצד היו שונים זה מזה שני האחים:  הרי עוד כשהיו ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד  פתח של  בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת ליד מקום-של עבודה זרה  מיהר עשיו לצאת לשם.

פרוש ב] היו שני הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה:  'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד  מהם רצה לרשת את שני העולמות.

בהמשך התורה מתארת את השוני הבולט בין שני האחים:

"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".

רש"י מסביר: כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו  פונה לעבודה זרה.

איש יודע ציד - לפי שהיה עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא : אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים  שאינם חייבים במעשר,  עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.

ואילו יעקב היה איש תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות – באוהלו של שם ואוהלו של עבר.

הכתוב מתאר: את אהבת יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".

על פי אונקלוס: יצחק  אהב את עשיו כי  מהצייד שלו - היה אוכל.

ולפי המדרש: היה עשיו  צד את אביו ומרמה בדבריו.

רבקה אהבה את יעקב, לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה-  היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.

יש אומרים: שאין צורך לפרט מדוע  רבקה אהבה את יעקב - זה מובן מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים קשה לשנות את דרכם.

אולם לגבי עשיו ויעקב - לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,,  ידי עשיו  נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר  קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו מתחזק ונלחם בו.

לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו -  כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר – לשוב  ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים  יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]

כלומר – ארץ ישראל נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 10 בנובמבר 2021

פרשת ויצא- מדוע חשש יעקב- לאחר הבטחת ה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא - מדוע חשש יעקב לאחר הבטחת ה' ?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/

  ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]









ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]





ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]










ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".

ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




פרשה זו  היא המשך פרשת תולדות – היות ויעקב מבצע את ציווי אמו ,רבקה: לעזוב את ביתם –אל לבן - אחיה בחרן - מפני שהבחינה בכוונת  עשיו המשתוקק באחד הימים להורגו כפי  שכתוב:

"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי.  וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ.  וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.  וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ.  מה עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד".[בראשית כ"ז, מ"א]

גם יצחק מצטרף ומצווה את יעקב לצאת לחרן ואף מברך אותו:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.  ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.  וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם": [בראשית  כ"ח, א- ה]

פרשתנו מתחילה בפסוקים:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.  וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.." [להלן:  כ"ח, י'- י"א]

 שואל רש"י: מדוע נאמר :"ויצא יעקב.." ולא נאמר: "וילך יעקב"?

על כך תשובתו: אלא שהכתוב מגיד בזה: שיציאת צדיק ממקומו משפיעה על המקום עצמו לפי שהצדיק הנמצא בעיר- הוא הודה והוא זיוה וגם הדרה הוא נחשב לכבודה ותפארתה של העיר, אך מהרגע שהוא יוצא משם: נסתלק מהמקום – גם הודה - ופנה גם הדרה - ונמצאת העיר מחוסרת ממעלתה הקודמת.

מן הראוי לציין שיעקב מגיע אל הר המוריה - כמו שכתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם",  לפי הסבר רש"י  ועל פי רבותינו: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם  "- תיקן שם תפילת ערבית.

יעקב החולם את חלום הסולם, זוכה לברכת אלוקים: "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת"

תגובת יעקב: "וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה"

מקים מזבח בבית אל ונודר נדר לה' "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".  [להלן כ"ח, י"ח- כ"ב]

בהמשך נאמר :" וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר.  וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן": [להלן: כ"ט-ז]

השאלות הן:

א] ממה חשש יעקב לאחר החלום?

ב] מה ראה יעקב כאשר  הבחין בבאר והעדרים?

תשובות.

חששותיו של יעקב.

הרב אליהו שלזינגר בספרו:" אלה הדברים" מסביר את חששותיו של יעקב - שאינו יודע מה צופן לו העתיד והוא יוצא מבית אביו ואמו בבאר שבע - לדרך  כשהוא חסר כל וברכות הוריו הצדיקים מלווים אותו.

בנוגע לחלום שחלם על הסולם שראשו בשמים - מלאכים עולים ויורדים -  על כך אומרים חז"ל: "אין מראין לו לאדם, אלא מהרהורי לבו" [מסכת ברכות דף נ"ה]

על פי סיפור  הגמרא שם [ דף נ"ו]: "מעשה בשמואל ששאל אותו  "שבור מלכה"- מלך פרס: אומרים עליך שחכם אתה, אולי תאמר לי: מה אחלום בלילה? - ענה לו: תחלום שהנך מובס במלחמה עם רומי, וייקחו אותך בשבי ושם תטחן גרעיני תמרים בריחיים של זהב, התשובה המוזרה הזו הטרידה מאד את המלך, הוא חשב עליה כל היום, ובלילה אכן חלם על כך.

לכן חלום יעקב -  מבטא את מחשבותיו ודאגותיו – המטרידים את מנוחתו. מתוך תוכן החלום והבטחות ה' - נוכל להבין: מה היו טרדותיו של יעקב אבינו?

בחלומו - הוא מקבל  את הבטחת ה' שישמור עליו בכל מקום שילך מבטיח לו ולזרעו את ארץ ישראל ואף זרעו יתרבה כעפר הארץ –"ופרצת ימה וקדמה...."

הדבר השני: עניין הסולם המוצב ארצה וראשו בשמים.

נראה ששני מצבים אלה מתגשמים בפועל.

חז"ל מלמדים אותנו שארץ ישראל שמרה אמונים לעם ישראל , גם כשהיו בגלות.  החזון הזה מופיע בפרשת: "בחוקותיי" [ויקרא כ"ו, ל"ב]

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ".

דרשו חז"ל על כך: "זו מידה טובה - שלא יהיו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו  האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, לכך נאמר: "וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"-  האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח" [תורת כוהנים שם]

הרמב"ן שם אומר: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראייה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר הייתה טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה שום אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם"

מתוך דברי הרמב"ן - אנו לומדים שגם כאשר עם ישראל נמצא בגלות - ואויבים באים לארץ ישראל - הארץ אינה קולטת אותם ואין הם מצליחים ליישב אותה כראוי.

גם רבינו בחיי  סבור כך:" שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם, שלא יירשוה ויושיבוה, אלא הם [רק עם ישראל] ואם אולי יגלו ממנה, ישובו אליה, כי אחוזת עולם היא להם ולא לנכרים, וזהו סימן גדול לישראל, שמיום שגלו ממנה, לא  נתיישבה שם אומה כלל, אבל היא חרבה ושוממה עד שיבואו אפרוחיה לתוכה"

המעניין הוא: כי דברי  הרמב"ן ורבינו בחיי שנאמרו לפני מאות שנים - מתגשמים בפועל גם בימינו! מאז בטלה מלכות ישראל - מעולם לא קמה בארצנו  מדינה עצמאית בת קיימה, מכאן נראה כולנו עד כמה שמרה ארץ ישראל אמונים לעם ישראל גם בזמן הגלות.

מתוך הבטחת ה' ליעקב  את ארץ ישראל לדורי דורות - מכאן שהארץ תהיה נאמנה ליהודים-  לנצח.

אך כל ההבטחה הזו - בתנאי שהארץ תהיה קשורה עם השמים כדוגמת הסולם המחבר  את הארץ הזאת עם השמים.—כי הארץ הזאת ניתנת לנו בעבור שנשמור את מצוות התורה- הלכה למעשה.

מכאן, אנו למדים : כי יעקב אבינו היה מוטרד משני דברים:

א] הוא הולך   להקים - את שבטי ישראל שעתידים להפוך לעם—היכן יגורו כולם?

ב] בזכות מה יגורו בארץ המובטחת?

על שאלות אלה קיבל יעקב תשובה בחלום  לעתיד העם שלנו.

ה"נתיבות שלום" סבור: כי יעקב נדר את הנדר למרות הבטחת ה' אליו, מהסיבה שהיה  ירא כי הבטחת ה' נבעה מצד מידת החסד והרחמים, אך יעקב היה מתיירא שמא –הוא חטא ואז מידת הדין תתעורר ותסתלק מעליו  מידת החסד ואז הוא יפסיד את ההבטחה.

יעקב רואה את באר המים.

יעקב רואה באר וממנה הרועים משקים את העדרים.

רש"י מסביר: כי המקרא מדבר בלשון קצרה ואינו מפרט מי הם - המשקים את העדרים. כי הדבר מובן מאליו שהרועים – עוסקים בצרכי הצאן-הם רגילים היו להתאסף שם בכל  שעה שהוצרכו  להשקותם.

לפי שהאבן  הגדולה כיסתה את  פי  הבאר - והיו צריכים כולם לסייע בגלילתה.

ה"נתיבות שלום" סובר: כי אין התורה מספרת סתם על אותה באר בשדה והרועים, אלא יש בכך דברים עמוקים להבין: שהעולם הזה הוא - כשדה שאפשר לגדל בו  פרי הארץ לגאון ולתפארת, אך יתכן שיעלו בו קוצים ודרדרים.

כאשר הקב"ה שולח נשמה –מהמקום הגבוה של הנשמות אל עולם הזה - העולם החומרי הנמוך. הכין ה' באר בעולם הזה - מקור של קדושה שהיהודי יוכל לינוק מתוכה - וזאת על מנת למלא את שליחותו וייעודו בעולם הזה.

 ויש כמה עניינים שהם בכלל באר  בשדה ליהודי.

א] שבת קודש -  כמו שנאמר  בפרשתנו – כי מהבאר בשדה – היו משקים את העדרים- כך גם השבת היא מקור של היניקה לקדושה לכל האנשים בכל הרמות הרוחניות – מדרגות השפל ועד אלה הנצבים במדרגה העליונה.

השבת היא מעין גלגל הצלה בדומה לאדם הטובע בים ובעזרתו ניצל.

בנוגע ל מילות הפסוק: "וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ.."- בכך רמז הכתוב לשלושת העיתים שיש בשבת קודש - וכנגדם שלוש סעודות שבת- ושלושת סעודות אלה מתקנים -את נפש ,רוח ונשמה של היהודי - היינו- השבת –תיקון ועליה ל:שלושת חלקי הנשמה.

לגבי האבן אשר כיסתה את הבאר- היא מסמלת את  יצר הרע  של היהודי- שיופיע ,דווקא בבוא השבת, לינוק מהבאר השבת הקדושה את היניקה הדרושה לו לחיותו.

ב] הבאר - מסמלת גם את התורה הקדושה-   לפי שבכל המצבים שהיהודי נמצא - יכול לגשת לתורה ולשאוב ממנה - כוח להצילו וכך יגיע למדרגה רוחנית גבוהה והדבר מועיל גם לעמוד בפני יצר הרע, כמו שנאמר: "בראתי  יצר הרע - בראתי לו  תורה - תבלין"  ומהבאר הזאת ישקו את העדרים - רמז "שאין דברי תורה נקנין, אלא בחבורה" [ברכות ס"ג]

ג] הבאר- רמז גם לעמוד עבודת ה'- שהיא התפילה אל הקב"ה.

ושלושת עדרי הצאן רומזים - על שלושת  העיתים של התפילות בכל יום: שחרית, מנחה וערבית.

בשבת ניתן לשלב את כל הדברים ביתר שאת: שמירת שבת. לימוד תורה ותפילה.

בנוגע לאבן שכיסתה את הבאר ויעקב הסיר אותה בקלות , למרות שהייתה כבדה- הוא עשה זאת מתוך שהיה מבטל עצמו לה' שהרי אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית  עצמו עליה.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מדוע היה צורך באבן כה כבדה לכסות את הבאר? ותשובתו: לפי שהאנשים אינם בוטחים – וסומכים אחד על השני ומקנאים איש ברעהו שמא האחד, חלילה ישאב מים יותר מחברו ,לכן כיסו את הבאר באבן כה כבדה- כדי שרק בכוחות משותפים ניתן יהיה להרים אותה.

רבינו בחיי מסביר: שבכל אחד מבין שלושת האבות מצאנו את נושא הבאר. בעניין יצחק אומר הכתוב: "וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים" [ בראשית כ"ו, י"ט] והמשותף לכל הבארות שחפרו אבותינו – הוא רמז לבית המקדש שהוא עתיד להיעשות בזרעם והתורה המשילה את בית המקדש לבאר - לפי שמשם תצא תורה שנמשלה למים.

שלושה עדרי הצאן מזכירים גם את: ג' החלקים בעם ישראל: כוהנים, לוויים, וישראלים.

 לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד:

עד כמה חשש יעקב - שהבטחת ה' לו ולזרעו - לרשת את ארץ ישראל   ועניין ריבוי הבנים - עלולה להיפגע- שמא חטא יעקב אבינו- במשהו ויתמעטו זכויותיו , אך התורה מוכיחה- שארץ ישראל מיועדת אך ורק לעם ישראל וההוכחה לכך: שגם בזמן הגלות- הארץ שמרה אמונים לעם ישראל לפי שאף אומה לא הצליחה  להתקיים בה. וליהנות מטובה.

ראוי לציין: כי מתוך כוח התורה שיעקב עסק בה-הצליח  כפקק של צלוחית הנשלף בקלות [כדברי רש"י] להסיר את האבן מפי הבאר:

כוחו זה המיוחד- נקרא: "אמת"-  ומוזכר בפי דברי מיכה: "תִּיתּן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב" [מיכה ז- כ]  והבארות  מסמלות את בתי המקדש , יעקב אבינו ראוי להיקרא על שם המקדש - כדברי הנביא ישעיהו:

"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" [ישעיהו ב', ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר