ציורי תנ"ך- משה מבקש רחמים על המרגלים ועל העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Moses prays for the spies and the people of Israel "סְלַח-נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה".  [במדבר  י"ד, י"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים וכבודה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים וכבודה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מרים אחות משה ואהרון

משמים נשלח עליה חרון

צדיקה, בשוגג חטאה בלשון

חלתה בצרעת כך פתאום.

חויבה להיענש במהרה

בה מדקדקים כחוט השערה

שבעה ימים מחוץ למחנה

תשב בדד חסרת מענה.

משה גדול הנביאים

נלחם כאחד הכפירים

תפילה קצרה נשא בפיו

למען ה'  עמה ייטיב.

 כל העם יחדיו בוכים

מצטרפים לבכי המלאכים

ממתינים  לאשת החסדים

הערכה וכבוד לה גומלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: בהעלותך [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שמחת-טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


\
\ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו עוסקת בענייני נגעים, אחד מהם הוא  נגע בבגד :

"וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר.  וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן"  [ויקרא י"ג, מ"ז- נ]

השאלות הן:

א] מה הטעם לנגע בבגד- ומה  דינו ?

ב] מדוע חשוב להתרחק מלשון הרע ?

תשובות

הטעם לנגע בבגד.

הכהן  בודק את הבגד - אם אכן מדובר בצרעת.

רבינו  בחיי מסביר: הנגעים היו סימן לחטא שחטא האדם,

הבגד שנראה  עליו הנגע לאחר הכיבוס –ראוי לקרעו מהבגד. ואם יראה שהוא  גם פורח- הבגד טעון שריפה, אך עם הנגע יעלם בכיבוסו, הוא טעון טבילה ורק אז יהיה הבגד טהור. יש לדעת , שנגעים הבאים על האדם הם אות ומופת –בגלל חטאים שחטא .

רבותינו ז"ל מביאים משל: למה הדבר דומה? לעבד רע שנמכר, כשבא רבו לקנותו היה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים שאם יעשה  טעויות ,יכבול אותו באמצעותם, והנה היות והעבד חטא כבל אותו רבו.

הנמשל: הקב"ה יודע  טרם עת-אם האדם עתיד לחטוא והכין  ייסורים אלה מראש שאם יחטא - ירדֶה בו באמצעותם, ואכן אם האדם חטא, היה מקבל את הנגעים בסדר מסוים.

תחילה קירות ביתו היו מקבלים נגעים, אם אותו אדם עשה  תשובה  מוטב, אם האדם המשיך בדרכו הרעה- בגדיו נהיו  נגועים, אם האיש חזר למוטב, ניתן להתגבר, ואם האיש לא הבין את מסר הנגעים וממשיך בחטאיו- מקבל נגעים בגופו...

לדעת רבי בחיי כל הנגעים היו בגדר נס- היו מורים על השגחה אלוקית גמורה והצרעת הייתה רק בארץ הקודש!

רש"ר-[הרב שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות"  אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד  של האדם- הוכחה היא: שהוא  כועס עליו בשל עוול חברתי.

"הכלי יקר" מסביר: כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת ונרפא , חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.. "[מסכת ערכין  ט"ז, ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] – וכן גָּזַל - ישנו נגע בקירות הבית ,על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

התרחקות מלשון הרע.

מעשה בחפץ חיים [מחבר "משנה ברורה"]  פעם אחת בשעות הערב חזר מבית המדרש בו סיים את תפילת ערבית, לפתע עצרה עגלה רתומה לשני סוסים והעגלון שאל את הרב: אמור נא לי  רבי יהודי, שמא אתה יודע היכן גר הרב  הצדיק הגדול- ענה לו החפץ חיים: דע לך שאין החפץ חיים משמש כרב וחפץ חיים אינו צדיק כה גדול.

כעס עליו העגלון וצעק: מה אתה סח? הרי ידוע בתוך כל קהילות ישראל- שהחפץ חיים גאון גדול וצדיק הדור! ענה לו החפץ חיים: מה אומרים הבריות אינו מוכיח שהדבר באמת נכון, מסתבר שאין הסביבה מכירה אותו די, אלא אני מכיר אותו היטב וכל מה שאומרים עליו- ממש מוגזם.

כשמוע העגלון דברים אלה -התחיל מקלל לעבר הרב ואף הצליף  על גבו מכות באמצעות השוט שבידו והמשיך בנסיעתו.

החפץ חיים הצטער מאד שגרם ליהודי לבצע עבירה שלא מתוך דעת, כעבור שעה קלה הגיע החפץ חיים לביתו ומצא את העגלון יושב וממתין להגעתו. כאשר התבונן העגלון באיש הנכנס לחדרו, נוכח לדעת שהוא בעצמו לפני שעה קלה- חרף וגידף אותו והצליף בו במכותיו.

הוא ממש חש ברע וכמעט התעלף, אלא שהחפץ חיים הרגיעו במילים טובות: ואמר לו: בעצם הקללות מגיעות לי וגם המכות שספגתי, אבל כעת למדתי פרק חשוב בדרך ארץ: לא רק שאסור לדבר  לשון הרע על אחרים ,אלא יזהר האדם אפילו על עצמו  לא לדבר לשון הרע!

אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". [משלי י"ח, כ"א]

אמר דוד המלך: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי".[תהלים  ל"ט, ב]

מעשה שהיה: מלך פרס חלה במחלה קשה, ייעצו לו הרופאים: עליך לשתות חלב לביאה-  זה הדבר היחיד שיכול להצילך. הגיע אליו איש אחד וטען שהוא יכול להביא למלך –חלב לביאה- בתנאי  שיתנו לו עשרה עיזים, נתנו עבדי המלך לאיש את העיזים מיד הלך לגוב האריות והייתה שם לביאה אחת מינקת את גוריה, יום אחד נעמד האיש מרחוק והשליך לעברה עז אחת והיא מיד אכלה אותה. ביום השני התקרב אליה מעט והשליך שוב עז –לעברה. וכך נהג אתה וכל פעם התקרב אליה יותר ויותר, עד שהצליח לקחת ממנה מחלבה וחזר. כשהיה בחצי הדרך, נרדם על איזה ספסל בעודו חש עייפות מהמאמץ הנפשי והגופני וראה בחלום את אברי גופו מתגרים זה בזה, הרגליים אמרו: אנחנו החשובים, בלעדינו לא היה האיש מצליח לקחת את חלב הלביאה, הידיים אמרו: בלעדינו לא היה מצליח לחלוב את הלביאה, אמר הלב: אם לא הייתי נותן עצה כה חכמה לאיש מה הייתם יכולים בכלל להועיל ?ענתה הלשון: ואם אני לא הייתי מדברת -כיצד האיש היה עושה את הדבר? מיד ענו ללב כל האיברים: איך לא פחדת  להידמות אלינו הרי אתה  תמיד במקום חשוך ומוסתר ואין בך עצה כשאר האיברים? ענה הלב: מהיום תדעו שאני השולט עליכם! התעורר האיש מחלומו והלך אל המלך ואמר לו: הבאתי לך חלב כְּלַבְתֵּא,[פירוש- אישה רעה]

קצף המלך וציווה לתלותו ,כשהלך בדרך לשם, התחילו האיברים לבכות, אמר להם הלשון: לא אמרתי לכם שאין בכם ממש? אם אני מצילה אתכם, תדעו שאני שולטת עליכם ענו לו: נכון!

מיד אמר האיש לתליינים: השיבו אותי חזרה למלך, אולי יש לי עוד סיכוי להינצל.

מיד השיבוהו אל המלך, שאל את המלך: מדוע ציווית לתלותני?

ענה לו המלך: משום שהבאת לי חלב כְּלַבְתֵּא, ענה לו האיש, מה אכפת לך איזה חלב הבאתי לך הרי אתה תתרפא ועוד ללביאה קוראים כלבתא לקחו את החלב ואכן התגלה שהחלב היה –חלב לביאה. אמרו האיברים ללשון אנחנו מודים לך מאד. זהו שאמר המלך שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"

על פי רש"י: לשון הרע הורגת שלושה: למספר לשון הרע, למקבל את הדברים ועל מי שנאמר הדבר.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על האדם להתרחק ממידות רעות: גאווה, גסות רוח, לשון הרע .

לכן אם תלמיד חכם הוא: יעסוק בתורה, כפי שנאמר:

"מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" [משלי ט"ו ,ד]. ואם האדם- הוא- עם הארץ - שישפיל את דעתו.

השבת הזאת: היא: שבת החודש- 

הרביעית לארבע פרשיות היא פרשת החודש, בה קוראים על ענייני קרבן פסח מתוך פרשת בא (שמות יב, א-כ) ומפטירין מנבואת יחזקאל "כה אמר ה' א-להים בראשון באחד לחדש וכו'" (מגילה ל, א). 

ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

השבת: ר"ח ניסן הבא עלינו לטובה.




ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים.  ב,י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרגלי ארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©

משה ניצב על אחד הסלעים

רוח מדברית ומעליו עננים

מאזין לשכינה  לקול  ציוויים

לארץ ישראל  לשלוח  מרגלים.

הישר ממדבר פארן נשלחים

במאמץ אל ההר מעפילים         

איש, איש ומחשבותיו הנלווים

נגיעות אישיות  כבוד ותעתועים.

ביניהם ,שני אנשים נעלים

מתוך יושר ואמת פועלים

יהושע וכָלֵב כסלע איתנים

בבינה ועין טובה ניחנים.

דרך ארוכה בחולות ואבנים

מטרה נכספת לגלות פלאים

בתום הסיור רובם מאכזבים

במילות דיבה משה מכעיסים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת :שלח [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מרים מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.."
 [במדבר י"ב,ט"ו]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לי על  היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?

 מאמר מאת: אהובה קליין.




ציורים מתוך הפרשה

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליי ן(c) שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות הכסף והעם מתאסף/ציירה: אהובה קליין(c) ][שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין(c)

עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות  במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך:  חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:

 וכך הכתוב מתאר את חטאה:

"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב]    ובהמשך  הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל  האדם אשר  על פני  האדמה"

תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן  עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]

התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות-  מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]

השאלות הן:

א] מהו  עוון לשון הרע?

ב]  כיצד  חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?

תשובות.

עוון לשון הרע.

רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין  הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע  וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן  חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת  חינם והרס בחיי הפרט והכלל.

נאמר: "לא  תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו  דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.

על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר  בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.

ועוד נאמר: "ולפני  עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]

הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע  בנוסף  לחטאו-  גורם לשומע לחטוא.

כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר  בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק  לעולם הבא"

 מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.

 חטאה של מרים ועונשה המהיר.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .

אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:

א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.

ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת  צרעת]

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן  העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.

כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.

מרים שהייתה מנהיגה  בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך  עם זאת -מרים   על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.

 מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)