פרשת ויחי - יוסף בימיו
האחרונים - הישגיו ובקשתו.
מאת: אהובה קליין .
הציורים שלי לפרשה:
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "בן פורת יוסף בן פורת עלי- עין בנות צעדה - עלי- שור"/ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ "בן פורת יוסף בן פורת עלי- עין בנות צעדה - עלי- שור"/ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך /יוסף מרגיע את אחיו:"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה.."
/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשת ויחי מסיימת
בתיאור ימיו האחרונים של יוסף בהגיעו לגיל מאה ועשר שנים, כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם,
הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וַיַּרְא
יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר
בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף.
"וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה
אֶתְכֶם מִן -הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם
לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.
וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם
בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם". [בראשית
נ', כ"ב-כ"ו]
השאלות הן:
א] מה זכה יוסף -
במצרים?
ב] את מי השביע יוסף להעלות
את עצמותיו לארץ ישראל?
תשובות.
זכייתו של יוסף.
הכתוב מציין כי יוסף
זכה לחיים ארוכים:" מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים". בחייו -זכה לראות גם את צאצאיו.
רבינו
בחיי מסביר: יוסף ראה לאפרים בנים - מדור רביעי, ולמנשה ראה בנים מדור
שלישי,
הכוונה:
שראה מזרע אפרים בנים דור רביעי, ועל כך קיבל יוסף רמז בברכת אביו: שיהיה אפרים לגוי גדול ועצום
בהרבה יותר ממנשה, כפי שיעקב אמר ליוסף: "וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי
יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו
הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא- הַגּוֹיִים". [בראשית מ"ח, י"ט]
דברים אלה אומר יעקב
ליוסף כתשובה בעת ששיכל את ידיו ושם את יד ימינו על אפרים הקטן ואת יד שמאלו על
ראש מנשה, כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל
אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ,
עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה,
הַבְּכוֹר. וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר
הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי,
מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע,
יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם
וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיַּרְא יוֹסֵף,
כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו;
וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ
מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי: כִּי-זֶה
הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו..." [בראשית מ"ח י"ד-י"ט]
מהמילה: "גם"
אנו לומדים: כי בני אפרים ובני מנשה – גדלו וחונכו בבית יוסף. מעיר כאן רבינו בחיי הערה מעניינת
לגבי הנאמר: "בְּנֵי
מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה" הכוונה לגלעד
בן מכיר בן מנשה - זקנן של בנות צלפחד-
זאת להוכיח- כי יוסף הצדיק גידל בביתו צדיקים שמהם יצאו בנות צלפחד שהיו ידועות: כחכמות וצדקניות .
רש"ר מסביר: כי
יוסף זכה לראות נינים מאפרים וממנשה ראה נכדים.
אפרים התפתח מהר יותר.
לעניות דעתי: המביט
על דרכו של יוסף הנדחה על ידי אחיו , מתגלגל
למצרים ואף מגיע לשפל המדרגה בתקופת היותו בבית האסורים ובתום כל ייסורים
אלה - הוא יוצא מבדידותו ונעשה אדם חשוב במצרים - זוכה לכבוד רב מפרעה מלך מצרים
המתפעל מחכמתו: "וַיִּיטַב
הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר
פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". [בראשית מ"א, ל"ז] על מצב זה –שהוא בגדר נס ממש,
אומר דוד המלך: "וּתְשׁוּעַת
צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה".[תהלים ל"ז, ל"ט]
אדם דוגמת יוסף הצדיק
,אשר לא הפסיק לבטוח בה' לאורך כל הדרך ואף הדגיש זאת לפרעה:
"
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה
אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה". [בראשית
מ"ט, ט"ז]
בסופו של דבר, נעשה -
משנה למלך- זכה לאריכות ימים וזכה גם להיות מוקף בנכדים ונינים לעת זקנתו - אין
זכיה גדולה מזו.
יוסף משביע.
רש"ר אומר על המילים: " וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף,
אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר.."יוסף
השביע אותם- לא כאחיו- אלא כ"בני ישראל" והכוונה: ששבועה זו תחייב את
הדורות הבאים. אין זו עזות מצח לבקש את הדבר מאחיו- הרי הם הורידהו למצרים ולכן
בהחלט היה רשאי יוסף להטיל על אחיו תפקיד זה ובנוסף לכך -חובה זו הייתה עשויה
להוות בטחון מוחלט שבו יוכלו להמתין בסבלנות רבה לשובם אל ארץ כנען.
רבינו בחיי אומר: "וַיַּשְׁבַּע
יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
כי היה ראוי שהכתוב יציין שיוסף השביע את אחיו, אלא מלמד שיוסף השביע לכל מי
שהוא מבני ישראל וגם הדורות הבאים ולכן
משה רבינו שידע זאת השתדל והעלה את עצמותיו- כי חשש לשבועתו של יוסף כפי שנאמר:
"וַיִּקַּח
מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי
מִזֶּה אִתְּכֶם".[שמות י"ג,
י"ט]
בעל הטורים סובר : שיוסף לא השביע את בניו, [נאמר במכילתא בשלח, י"ג, י"ט]
ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו ולא את בניו?" לפי שאמר להם: בשכם לקחתם
אותי ושמה תחזירוני"
ולפי המדרש: יש
אומרים שהשביעם שלא ידחקו את הקץ ,לפי שיוסף ידע את הקץ כי יעקב גילה לו.
לעניות דעתי, הרי
יעקב- אבינו השביע את יוסף שיקברהו בארץ כנען, כפי שסיפר יוסף לפרעה: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר,
הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה
תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי—וְאָשׁוּבָה.." [שם נ', ה] מכאן שליוסף הייתה דוגמא אישית מאבותיו שנקברו בכנען - ועל כן הדבר מתבקש שגם הוא ,בלכתו בדרך אבותיו - שאף
להיקבר בכנען.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן
להסיק: כי יוסף עלה והתעלה במצרים בזכות
אמונתו בקב"ה לאורך כל הדרך וראויים ויפים דברי דוד המלך גם על יוסף: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה--חֶסֶד,
יְסוֹבְבֶנּוּ". [תהלים
ל"ב, י]
