פרשת בחוקותיי- " ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"- גם בימינו? / מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בחוקותיי –" יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"- גם בימינו?

מאמר: מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ךמעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  אם בחוקותיי תלכו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי  תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ " ועץ השדה ייתן פריו"/ציירה: אהובה קליין(c)

 

ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא  כ"ו, ה]

ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה

 קליין(c)

ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "ברוך הגבר"- על פי נבואת ירמיהו - הנביא ]הפטרה- ירמיהו י"ז]

יצירותיי ליום ירושלים:

ציורי תנ"ך: ציירה: אהובה קליין (c)

"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.." [שיר השירים ג, י"א]

ציורי תנ"ך/ "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשתנו פותחת בפסוקים:

ציורי תנ"ך/  בית המקדש כגן פורח/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשתנו פותחת בפסוקים:

"אִם – בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת - מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא  כ"ו, ג'-ו']

השאלות הן:

א] נאמר: "אִם - בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ"-הקשר בין החוקים להליכה?

ב] היכן נאמר: " יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-האם רלוונטי לימינו?

תשובות

הקשר בין החוקים להליכה.

על פי הסבר[ספר התמצית-מאיר ינאי]" "אִם - בְּחֻוקֹּתַי"- הכוונה לחוקי ה'  והם נחשבים לחוקי חיים - החוקים המצוות והמשפטים הם החקוקים בתורה- תפקידם לשמר את המין האנושי- כפי שנאמר:  "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.  רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְהוָה אֱלֹהָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל - הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻוקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".  [דברים  פרק ד', ד'- ט']

בפרשתנו מופיע פסוק נגדי: "וְאִם -בְּחֻוקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי".

כאן מוכח שיש לעם ישראל כוח בחירה - ועל פי הבחירה - כך תהיה גם התוצאה - לטוב, או לרע. חלילה.

על פי דברי הימים - אנו לומדים: כי  יש שכר- להולכים בחוקי עשרת הדיברות ומנגד – עונשים לקבוצות  שסטו מדרך התורה. מי שערך לעצמו "שולחן ערוך" לא בהתאם לעשרת הדיברות- בנה רהיט שסופו לקרוס.

תחליפי אמת - דוגמת השקר- התוצאה הסופית שלהם - כישלון.

הקב"ה-שולח לנו מסרים בפסוקי התורה -  ללכת בחוקי ה' כי  רק כך יהיה  לנו טוב - הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.

החוקים שה' נתן לעם ישראל- הם לטובתנו - באופן זה אנחנו  נהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלוקים.

לגבי משמעות ההליכה-

להלן משל מעניין: מעשה בקבוצת אנשים שהתאספו ליד שלחן לסעוד, כל עוד ישבו סביב השולחן וסעדו יחדיו -  לא ניכר בתוכם הבדל בין איש לרעהו, בסוף הסעודה כולם הלכו לדרכם ,רק אחד מהם נשאר יושב סמוך לשלחן ,התברר  לאחר התבוננות מתחת השולחן - כי הסיבה לישיבתו הממושכת היא: הוא קיטע ואינו מסוגל ללכת.

על פי משל זה: ניתן לעמוד על טיבו של אדם, כל עוד יושבים קבוצת  חברים  יתכן שלא  יורגש הבדל  בין איש לרעהו. שעת המבחן מתרחשת כאשר עוזבים החברים את השולחן וכל אחד פונה לדרכו- אז אפשר להבחין  למי יש רגליים ולמי אין ומי הוא האיש - אשר רוח קלה עשויה להפילו. ומיהו אדם איתן וחזק וכל רוח שבעולם אינה יכולה להזיזו.
הנמשל: על פי זה ניתן לפרש: "אִם -בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ ;שתהיינה לכם רגליים להלך בעולם - בדרך של תורה ולא להירתע מהמלעיגים- אלא להיות - עז כנמר ולעשות רצון אבינו שבשמים. [על פי הרב נחום זאב- בנו של הסבא מקלם]

רש"י סובר: "אִם -בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ"-פירושו של דבר-שיהיו עם ישראל עמלים בתורה.

הגאון מווילנא אומר על דברי  דוד המלך:

" שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב. אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב".[תהלים, קי"ט, קס"ב[

מדוע אומר דוד המלך: שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ..? ואינו אומר: ,"שמח" התשובה לכך: המילה: "שָׂשׂ": מבטאת סוג כזה של אושר- אשר דווקא מרוב שמחה נגרמת לו תוגה ואכזבה.

לדוגמא: קצין צבא הצטיין במלחמה ולאות הוקרה- הורשה לו לבזוז משלל המלחמה במשך  שעות אחדות ללא הגבלה, הוא שמח מאד, הוא נתן עיניו בשלל שנותר שם  ועל כך הצטער שאין באפשרותו לקחת את כל השלל ההוא .לפי גודל השמחה הייתה לו  גם תחושת החמצה - שלא היה בידו לגרוף את הכול. השתוקק שיהיה לו כוח של עשרה אנשים לאסוף את כל מה שלא עלה בידו.

בדומה לכך דוד המלך חש שהשיג את מעלת התורה כדבריו:

"הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" [תהלים י"ט, י"א].הוא שמח כאדם שעלה בידו שלל רב ,כך  הוא גם בלימוד תורה-ככל שלומד  עוד ועוד הוא מקיים מצוות דאורייתא של לימוד התורה. לומד מקרא, משנה, הלכות וכך על כל פרט יש  בשמים עונג. אך מגודל השמחה  הוא חש עוגמת נפש בכך שמבין  כמה גדולה ורחבה כל התורה-  אולם מנגד חייו קצרים וחושב : מי ייתן ויוכל כמה שיותר לנצל את הזמן - כדי ללמוד עוד ועוד  פי אלף אלפי פעמים ממה שהספיק  לקחת בידו.

"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"

בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים היו  נרדפים מאחוריהם על ידי המצרים ולפניהם ים סוף ,הם חשו מצוקה ופחד ואמרו למשה:

"...הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם".[שמות י"ד, י"א]

משה ענה להם: , "אַל-תִּירָאוּ--הִתְייַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שם י"ד. י"ג- י"ד]

הרב יעקב ניימן טוען: אפשר לפרש את דברי הגמרא:"כשעושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר:

"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". [ישעיהו ס"א, ה'] אך בזמן שאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם נעשית על ידי עצמם - שנאמר: "ואספת  דגנך" [ברכות ל"ה, ב']

נחזור אל אותו  משל. יכול להיות  שהיהודי נמצא במדרגה רוחנית גבוהה רק  כשהוא נמצא עם קבוצת לומדים ברמה  איכותית - הם הרבים נושאים אותו- אך כאשר הוא לבד. הוא כאילו חסר רגליים- נשאר על  מקומו במצב כזה בהזדקקות של סיוע- הוא נקרא: "אין עושין רצונו של מקום" והוא צריך להיות מודע שכל המעלות הנפשיות נמצאות רק בו וכל אחד ואחד יכול לרכוש מעלות אלה - גם ללא סיוע מחבריו –כפי שנאמר:

"כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ"׃[דברים ל', י"ד]

אך היות והאדם עצל מטבעו -  ואינו מתאמץ בעצמו להתקדם לכן ראוי שכל אחד ישאף לקנות לו חבר, או חברים ולהיעזר בהם.

במסכת אבות [א', ו']נאמר: "עֲשֵׂה לְךָ רַב"

הרמב"ם מסביר: עשה לך רב – "רוצה לומר אפילו לא יהיה ראוי להיות לך לרב, אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו - שהוא מלמד, ויעלה בידך בעבור זה לימוד החכמה. כי אין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, שהלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר, אפילו היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו. וכן בארו בפירוש זאת המצווה".

אם נקלע  לחברה שאינה מדקדקת במצוות  ישמור על התורה שבו ללא השפעה מהם - דוגמת יעקב אבינו  שהעיד על עצמו: "עם לבן גרתי- ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה:

"אִם - בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" על פי ההתנהגות של העם – לטוב – או לרע כך יהיו התוצאות. יש לשאוף  להגיע לרמה  שהעם ימלא את החוקים והמשפטים  במטרה לזכות בשכר הגדול: יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן ! במיוחד בימים אלה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן

אִישׁ צָנוּעַ וְעַנְוְתָן

מְחֻבָּר לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה

הוֹגֶה בָּם יוֹמָם וָלַיְלָה.

 

הִתְנַחֵל בְּנַחֲלַת אֲבוֹתָיו

מֵהֶם שׁוֹאֵב כּוֹחוֹתָיו

לְאוֹרָם יֵלֵךְ תָּמִיד

בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ יַתְמִיד.

 

חָשׁ  בְּרָכוֹת בַּעֲמָלוֹ

מַיִם בְּשֶׁפַע לְעֶדְרוֹ

זוֹכֶה לְרִיבּוּי צֹאנוֹ

מוֹדֶה בְּכָל יוֹם לְבוֹרְאוֹ.

 

הַשִּׂמְחָה מְחוֹלֶלֶת  פְּלָאִים

בְּהַשְׁרָאַת בִּרְכַּת אֱלוֹקִים

הַמִּרְעֶה שׁוֹקֵק חַיִּים

הַכְּבָשִׂים אוֹתוֹ סוֹבְבִים.

 

לְפֶתַע גִּלָּה שֶׂה חָדָשׁ

מִמֶּנּוּ  לֹא מָשׁ

נָשָׂא אוֹתוֹ  בִּזְרוֹעוֹתָיו

מִזְמוֹר שִׁיר –זִימֵּר לְאֶלּוֹקָיו.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא, [ חֻמַּשׁ דְּבָרִים].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים יציאה מאפלה לאורה-כוחה של ברכה.מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים-יציאה מאפלה לאורה - כוחה של ברכה.

מאמר  מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה.

ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ חטא עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']

חומש דברים הוא החומש החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

כבר בפתיח משה נושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.." [דברים  א', א-ו']

בהמשך  מזכיר משה את הבטחת הארץ וריבוי עם ישראל ואת הברכה החלה עליהם כפי שנאמר:

"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".[להלן א', ח'- י"ב]

ובהמשך שוב מזכיר משה את ברכת ה' לעם ישראל:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר". [להלן ב', ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את  חומש דברים?

ב] מה משמעות הברכות שמשה מזכיר לעם ישראל?

ג] "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"?  מהי כוונת משה במילים אלה?

תשובות.

חומש  דברים ומהותו.

לפי  העמק דבר : ספר דברים נקרא: "משנה תורה" היות והוא חוזר על מאורעות ומצוות שנאמרו בחומשים קודמים . אולם, אין חזרה מוחלטת על כל המצוות שנאמרו כבר, מטרתו של חומש זה "להזהיר על עמל התורה  לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד" . לכן כל דברי המוסר והתוכחה בפי משה אל העם הם  במטרה שיקבלו עליהם את עול התלמוד.

הגאון מוילנא סבור: כי ארבעת החומשים הקודמים היו נשמעים מפי הקב"ה  עצמו באמצעות גרונו של משה , אך לא כך ספר דברים, אלא היו בני ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי  הנביאים אשר אחר משה. הקב"ה היה אומר אל הנביא היום ולמחרת היה  הולך הנביא ומשמיע את דברי החזון לעם ישראל. מכאן כאשר  דיבר הנביא אל הקהל נעתק ממנו הדיבור האלוקי - כך היה ספר דברים נשמע מפי משה רבינו ע"ה בעצמו.

ה"נתיבות שלום" [ רבי  שלום ברזובסקי]  מסביר כי בספר "משנה תורה" נאמרו כל המצוות בנושא : אהבת ה' ויראתו.  במטרה להדבק וללכת בדרכיו, אך בפרשת ואתחנן - הלא  היא בבחינת הלב של "משנה תורה" היות וכתובים בה עשרת הדיברות.- "קריאת שמע"   שהיא קבלת  עול מלכות שמים  ויסוד היהדות. כתוב בספר הקדוש שכל תרי"ג המצוות משמשים הכנה למצוות: "ואהבת"

נשאלת השאלה, מדוע נפתח ספר  דברים ב"אלה הדברים" - משה מוכיח את עם ישראל על חטאיהם ברמז כדי שלא יפגעו. מדוע לא התחיל משה ישר  בכל מצוות ה' - שנאמרים בפרשת  "ואתחנן"?

התשובה לכך: כי "ראשית חכמה  יראת ה' " תחילה עם ישראל חייבים להיות בבחינת "סור מרע ועשה טוב" כפי שאומרים חז"ל במסכת ברכות שבזמן מעמד הר סיני – התורה ניתנה ביראה וברתת. מהטעם: "ראשית חכמה יראת אלוקים" והסיבה לכך כי "יצר לב האדם רע מנעוריו".  למרות שאהבת ה' היא גדולה יותר, היות ויצר לב  האדם רע מנעוריו ועל כן איך יגיע יילוד אישה אל אהבת ה' בעוד שבתוכו טמון כוח רע ודמו דם טמא. – לכן :"ראשית  חכמה יראת ה' " ובלשון חז"ל [ נידה ט'] חרדה מסלקת  הדמים, שהיראה והחרדה מסלקת הדמים הטמאים ומטהרתו מן הרע, אז מסוגל הוא לאהבת ה', זו הכוונה  שהיראה קודמת לאהבה וכמו שנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]

מטעם זה פתח משה במשנה תורה "באלה הדברים" דברי מוסר  כדי לעורר בהם את יראת ה' בדרך שהוכיחם באופן מרומז על חטאיהם.

היות וראשית חכמה יראת ה' ורק אחר כך מסוגלים להגיע לכל השלבים הגבוהים של אהבת ה' והדבקות בו.

הזכרת הברכות לעם ישראל.

משה אומר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  .....

יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם --אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

רש"י מסביר: כי ה' אומר לעם ישראל : לרשת את ארץ ישראל ואין הם צריכים בשביל ירושת הארץ להילחם מלחמה ,כי אילו לא היו  שולחים מרגלים לרגל את הארץ  לא היו צריכים עכשיו בכלל  כלי מלחמה ומדוע הוזכרו האבות? אברהם, יצחק ויעקב ? לפי שלכל אחד מהם יש את הזכות שלו לארץ ישראל.

דעת מקרא מסביר: כי הפניה לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל - היות והיא לא נחלת זרים – אלא נחלת האבות ,לפי שנתן להם אותה בשבועה והיא מיועדת לעם ישראל לפי שלאברהם ה' אמר:

"בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [בראשית  ט"ו, י"ח]

הארץ מיועדת לעם ישראל מדין ירושה.

ליצחק ה' אמר:

"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" [בראשית  כ"ו, ג'-ד']

ליעקב ה' אמר:

"אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג]

עוד נאמרה- הבטחה נוספת ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ". [בראשית  ל"ה, י"ב]

משה כלל את כל האבות בתפילתו לאחר מעשה העגל ,כאשר משה ירד מהר סיני ,אלוקים לרצה לכלות את העם בגלל חטאו ,אך משה התפלל:

"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

דעת מקרא מסביר: את ברכת משה לעם כאן בפרשתנו:

"יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". משה היה רועה נאמן לעמו, כיון שהזכיר את ריבוים- הוסיף ברכה עליהם וזאת לבל ידמה השומע כי רע ריבוים בעיניו- והכוונה: כמניינכם היום אלף פעמים - לשון הפלגה של טובת עין - לפי רש"י: זו הייתה ברכת משה משלו לעם.

משה מזכיר לעם את הברכה שהייתה בקרב עם ישראל במשך ארבעים שנות נדידה במדבר:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר".

עם ישראל היו מבורכים במקנה רב שהוציאו ממצרים כמו ש נאמר:

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

היו ברשותם כלי כסף וזהב ששאלו ממצרים כפי שכתוב:

"וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת". [שמות י"ב, ל"ה-ל"ד]

בכל זה ה' שלח להם ברכה והעשיר אותם וזוהי השגחה מתוך אהבה.

בכל תקופת המדבר עם ישראל היה מבורך כמו שנאמר:

"יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר". [תהלים כ"ג, א'] הרי ה' המטיר עליהם מן במדבר ונתן להם גם בשר.

"לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"? 

משך חכמה מסביר: דרכו של עולם, כשאדם מטופל במשפחה גדולה ובעושר רב ,בגלל זה הוא עמוס בהרבה טרדות  וטרחות ועסוק עם  כל צרכי הבית והמשפחה  ואומר לילדיו: "הן כה רבות הטרחות שאני טורח למענכם, מי ייתן, איפוא, ובע"ה יעמיסו  עליכם גם בניכם ונכדיכם שלכם כל כך הרבה  טרחות.. הוא אשר אמר משה לבני ישראל, הן כה רבות אני סובל ממכם :"ה' הרבה אתכם"- מי ייתן. אפוא, ובעת ההיא- בכל עת שהיא- "לאמור"-יצטרכו מנהיגכם לומר גם הם: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גדולתכם...

"אפיקי יהודה" מסביר: בני ישראל משולים לחול הים ולכוכבי השמים. החול טבעו שכל גרגר יתלכד עם משנהו. לעומת זאת, כל כוכב מרוחק מהשני ומאיר בפני עצמו.

בזמן שבני ישראל מלוכדים עדיין ניתן לשאת את משאם,, אך כאשר הם מפולגים כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,אז קשה מאד למנהיג לשלוט עליהם. במצב שהם מפולגים ככוכבים המרוחקים זה מזה "איכה אשא לבדי אתכם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אחד המסרים בפרשה אקטואלי ממש גם בימים אלה :וזה הצורך  לחשוב גם על הזולת ולא להתעלם ממנו ובימים קשים אלה- כאשר העם מפולג- יפה שעה אחת קודם להתאחד  כאיש אחד בלב אחד ולקיים את המצוות שעליהם אנו מצווים- מצוות בין אדם למקום, דוגמת שמירת שבת ושאר מצוות המופיעות בתורה –לעבוד את ה' מתוך יראה ואהבה-והתוצאה תהיה: שהברכה תשרה  על עם ישראל-ונזכה ,בע"ה, לצאת מאפלה לאורה

יפים דברי שלמה המלך:

"טֽוֹב ־ עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל"  [משלי כ"ט, ב']         

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)