פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/ ציירה: אהובה קליין (c)
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.
ציורי תנ"ך/ " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה קליין (Cֹ)[ שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.[שמות י"ג, ח-י]
ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור לחג הפסח/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציור להגדת פסח/ קערת ליל הסדר מוזהבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו פותחת
במילים: "וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:
כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי
אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ
וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי,
אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן,
אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים,
עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי
אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה,
בִּגְבֻלֶךָ" [שמות י' ,א- ה]
השאלות
הן:
א] כיצד שכנע אלוקים
את משה להנהיג את בני ישראל?
ב] מה הטעם בציווי : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
?
ג] מדוע נאמר דווקא, לפני מכת הארבה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן"- הרי מובן שהלכו יחדיו?
תשובות.
אלוקים משכנע את משה להנהיג את עם ישראל.
קראנו
בפרשת וארא לאחר שמשה העלה טיעונים על אי
כשירותו להנהיג את העם ,
"הֵן
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא - שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי
עֲרַל שְפָתָיִם".
בדבריו
אל ה' :
א] משה
עושה קל וחומר: אם בני ישראל הטרודים בשעבוד קשה אינם מקשיבים לי - כיצד יקשיב אלי
פרעה?
ב]
המילים: "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" – משמעותן: גם אם אתגבר על כבידות
באיברי הקול עדיין יחסר לי כוח הדיבור בפועל, כי המילים הנכונות אינן עולות על לשוני.
אלוקים
שם סוף להיסוסים באומרו: כי אהרון יהיה לך
לעזר, כמו שנאמר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם".
רש"ר
[הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: ציווי זה ה' - ציווה
את משה תחילה באמצעות "אמירה" שהיא סגנון רך יותר של דיבור
שמטרתה לרכוש את לב -השומע ולקרבו לתוכן הדברים, אך כעת ה' פונה אליו במילה: "וידבר"
זוהי מילה מחייבת יותר - כאן כבר
משה אינו צריך להסס ולשקול את נושא מנהיגותו, אלא רק לציית לצווי ה'.
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב מֹשֶׁה אֶל מִצְרַיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ
לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיךָ! וִימַהֵר אַהֲרֹן וְיֵלֵךְ וְיִפְגֹּשׁ אֶת מֹשֶׁה
בַּמִּדְבָּר בְּהַר הָאֱלוֹקִים, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי
ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְיִשְׁמַע
אַהֲרֹן, וְיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר ה': עֵקֶב אֲשֶׁר שָׂמֵחַ
אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ עַל גְּדֻלַּת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ וְלֹא קִנֵּא בּוֹ,
עַל כֵּן יָבוֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּי מֵאֶחָיו וְשַׂמְתִּי עַל לִבּוֹ אֶת עֵדֵי
הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד וְהָיוּ לוֹ לְכָבוֹד
וּלְתִפְאֶרֶת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל
זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְתָבוֹא גַּם סֶרַח בַּת אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר
שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' לֵאמֹר: אָנֹכִי.... פָּקוּד פָּקַדְתִּי... וְיָדְעוּ
כִּי גָאוּל יְגָאֲלֵם מֹשֶׁה מִיָּד פַּרְעֹה, וְיַאֲמִינוּ בּוֹ וְיָקְדוּ
וְיִשְׁתַּחֲוו"ּ.
נאמר: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
רש"ר- בפרשתנו מסביר את חשיבות המשפט: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
וההסבר הוא :
בֹּא
אל ארמונו של פרעה ! בקש אותו להיכנס
בתוך הכבוד וההדר של מלכותו , תן באמצעות מכות אלה להוכיח לו: שגם אם היאור, האדמה
והארץ עם כל עושרה הטבעי והשופע ימשיכו להתקיים - ללא שינוי, אף אדם לא
יוכל להיות הבעלים על כל העושר הזה
וליהנות ממנו, אלא רק במצב שאלוקים יחפוץ בכך!
האגדה מספרת:
"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר מֹשֶׁה
אֶל זִקְנֵי הָעָם: הוֹאִילוּ נָא וְהִלַּכְתֶּם עִמִּי וְעִם אַהֲרֹן אָחִי אֶל
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִיוַּנִי
ה' אֱלֹוקֵינוּ!
וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם
מֹשֶׁה לְזִקְנֵי הָעֵדָה, וְיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וְיֵלֵךְ מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים לָבוֹא אֶל
אַרְמוֹן פַּרְעֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הֲלֹךְ וְקָרֹב אֶל
הָאַרְמוֹן וְיֶחְרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָחֵלּוּ לְהִשָּׁמֵט
אֶחָד, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמְטוּ כֻּלָּם, וְיָשׁוּבוּ
אִישׁ, אִישׁ לְבֵיתוֹ בהיחבא. וְיֵרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי ה' וַיֹּאמֶר:
עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָכֵן בַּעֲלוֹתָם עַל הַר סִינַי
לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה- וצוותים לָרֶדֶת מִשָּׁם".
רבי
חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו:
"יכהן פאר" מסביר
את
המילים : "בֹּא
אֶל-פַּרְעֹה"
ה'
כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם
ישראל - מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.
הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק
מבהיר:
כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה" מהטעם: כי לעולם
אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה שהרי
כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג] לכן
ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה , אני אצטרף אליך.
לפני מכת הארבה נאמר: "וַיָּבֹא
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"
"חזקוני" מסביר: הרי
גלוי היה שאהרון היה עם משה בכל דבריו - אל פרעה . אם כן מדוע לפני מכת הארבה הכתוב מזכיר ששניהם באו
להתרות בפרעה ? הסיבה לכך: לאחר שמשה ואהרון הזהירו את פרעה: כי מכת הארבה תגרום להם נזק רב-הם
גורשו מהארמון כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי
הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי,
וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה,
לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל
לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד,
וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ
וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ
וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה;
וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה" [ להלן י', ג'-ז']
משה ואהרון יוצאים משם ,אבל
עבדי פרעה משכנעים אותו להקשיב
לדברי משה ואהרון באומרם:
"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח
אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם..."
לכן בהמשך נאמר: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה
וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה"
רש"י מסביר:
נשלח שליח אל משה ואהרון לקרוא להם לשוב אל פרעה.
הרמב"ן סובר
כדעתו של ה"חיזקוני" וטוען: כי לעולם לא היה בא משה אל פרעה ללא אהרון -
כי אהרון היה המליץ, אך בכל זאת הזכיר הכתוב
כעת את שניהם שחזרו יחדיו אל פרעה ,לאחר שגורשו מהארמון וכעת התבקשו לשוב אליו.
זהו מקרה יוצא דופן כי זה לא נעשה בכל המכות.
לעניות דעתי,
נאמר: "ויבוא משה ואהרון" ולא כתוב
"ויבואו" כי הם היו כאיש
אחד בלב אחד!
משום כך, שרתה עליהם השכינה
וכך שליחותם - לשכנע את פרעה - הייתה מאוחדת , מוצלחת , מבורכת ומעוררת
התפעלות!
פרשה זו מלמדת אותנו: איזו הרמוניה נוצרה אצל שני המנהיגים - האחים : משה ואהרון בזכות הליכתם יחד והסיוע ההדדי איש לרעהו ומתוך כך זוכים לסיוע
אלוקי..
שלמה המלך החכם מכל אדם [במגילת קהלת]
מזכיר את נושא השותפות בשניים ומעלה את חשיבות הפעולה ביניהם - לקראת אותה מטרה: אם יפלו שניהם בלכתם -
האחד יקים את חברו וכל שכן אם ייפול רק אחד מהם!
לפיכך - יקנה לו אדם חבר ויישא לו אישה.
מכאן , ברור לכל אדם בר דעת כי ניתן להגיע להישגים רבים
באמצעות שניים כאשר השכינה שורה ביניהם.
כדברי דוד המלך: " הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים קל"ג, א]
לסיכום,
לאור האמור לעיל : ניתן לראות את חשיבות
שיתוף הפעולה של שני המנהיגים הדגולים ההולכים בדרך ה' וממלאים יחדיו שליחות
אלוקית - במטרה להוציא את עם ישראל ממצרים
משעבוד לגאולה, בסייעתא דשמיא רבה.
יפים וחשובים דברי קהלת:
"טוֹבִים
הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר
יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם .
כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד
שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ" [קהלת ד, ז']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
