חַיִּים שְׂמֵחִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

חַיִּים שְׂמֵחִים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יְהוּדִים בְּנֵי מְלָכִים

בְּחַיֵּיהֶם שִׂמְחָהּ שׁוֹאֲבִים

מִבְּאֵר סֵפֶר הַסְּפָרִים

בְּצָמָא אוֹתָהּ שׁוֹתִים.

 

מֵהֶבֶל הֲבָלִים מִתְעַלְּמִים,

דִּבְרֵי אֱלֹוקִים חַיִּים

לָהֶם מְאִירִים פָּנִים

חַיֵּי אֹשֶׁר מַעֲנִיקִים.

 

תּוֹרָה מִסִּינַי נַחֲלָתָם

שִׁירָה מְסַלְסְלִים קוֹלָם

מְחוֹלְלִים בְּיוֹם חַגָּם

נִזְכָּרִים בְּחָכָם הָאָדָם.

 

מַצְמִידִים הַתּוֹרָה לְלִבָּם

חָכְמָה מַשְׂאַת נַפְשָׁם

כָּל הַנְּחָלִים  הוֹלְכִים לַיָּם

וְהַיָּם , לְעוֹלָם אֵינוֹ מֻשְׁלָם.

 

דְּבֵקִים בֶּאֱמוּנַת אֱלֹוקִים

יָמִים כְּלֵילוֹת אוֹתוֹ יְרֵאִים

לוֹ הַשַּׁרְבִיט, כֶּתֶר  מְלוּכָה

לְנֶאֱמָנִים , אֵינוֹ גּוֹמֵל רַע.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת סֵפֶר קֹהֶלֶת וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב נפרד מֵעֵשָׂו./ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

יַעֲקֹב נִפְרַד מֵעֵשָׂו.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִפְרָדִים

לָהֶם זִיכְרוֹנוֹת וּמִשְׁקָעִים

לָעַד אֵינָם נִשְׁכָּחִים

בַּלְּבָבוֹת לָנֶצַח חֲרוּטִים.

 

יַעֲקֹב וּפָמַלְייָתוֹ עוֹלְזִים

בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת ה' מְהַלְּלִים

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מַהֲלָכִים

אוֹתָם יְלַוּוּ הַמַּלְאָכִים.

 

 פְּנֵיהֶם  מוֹעֲדוֹת  לְסֻכּוֹת

 לְמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת

 עֵשָׂו צוֹעֵד לְשֵׂעִיר לְבַדּוֹ

 מְלַוָּיו זָנְחוּ חִישׁ קִרְבָתוֹ.

 

יַעֲקֹב מַכִּיר בְּנִסֵּי בּוֹרְאוֹ

עַתָּה אֶבֶן נגולה מִלִּבּוֹ

צוֹעֵד לִקְרַאת הַבָּאוֹת

אֱלוֹקִים בּוֹחֵן  לֵב וּכְלָיוֹת.

 

יַעֲקֹב מַפְלִיג בְּרוּחוֹ לַמֶּרְחַקִּים

מַבִּיט בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים

חוֹזֶה בְּשׁוֹשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת

דּוֹרוֹן ,  תְּפִלָּה וּמִלְחָמוֹת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיִשְׁלַח [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכות זמן שמחתנו- מאין כי מצווה לשמוח בחג זה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

                    סוכות זמן שמחתנו - מאין כי מצווה לשמוח בחג זה ?

מאת: אהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שימחת  בית השואבה  במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)

בתום ראש השנה ויום כיפור – נכנסים אנו לתוך שערי השמחה:

בחג סוכות- היהודי מגיע  למדרגה רוחנית גבוהה – זאת בעקבות הטיפוס בסולם הרוחני שהחל בחודש אלול- הן באמירת הסליחות והן בתקיעת שופר- ובקשת מחילה – איש מרעהו, ידוע שאין יום הדין – החל בראש השנה  וחתימת הדין -ביום כיפור –מכפרים  על חטאים שבין אדם לחברו- אלא עם כן - יבקש  ממנו סליחה, שמא פגע בכבודו בהלבנת פנים  ברבים ,או על ידי דיבור לשון הרע - חלילה ,וכדומה.

ביום כיפור- היהודי עולה  למעלה גבוהה  יותר בסולם הרוחני- על ידי שמקיים את חמשת האיסורים החלים עליו -ביום קדוש זה וביניהם הצום.

בכך מטהר את נפשו ונשמתו  וכאשר  מגיע חג הסוכות- הוא חש טהור וזך  לקבל את פני החג –במצוות השמחה-  ומקיים באהבה את מצוות הישיבה בסוכה- מצווה שנעשית  על ידי טבילת  כל גופו בסוכה- וזאת בדומה למצוות ישוב ארץ ישראל- בה היהודי מקיים את  הישיבה בארץ המובטחת- ברמ"ח איבריו.

חג סוכות – הוא אחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות   החג מכונה  בכמה שמות: "חג האסיף", "חג הסוכות" ו"זמן שמחתנו":




ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.

בחג זה  מצווים אנו  במצוות השמחה! ככתוב: "ושמחת בחגך . . והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.

אחת המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור  למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.  וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.  הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]

על פי הרמב"ם וספר החינוך: המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז  בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.

בזמן מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש ועל גבי הבמה ניצב המלך-  שהיה מזרעו של דוד- והיה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.

אברבנאל מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך לידי יראה.

רד"צ הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג  האסיף  מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש את התורה - מתוך אימה ויראה.

 לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: כמה חשובה מידת השמחה- לא רק בחג הסוכות- אלא תמיד- במהלך  עבודת ה'-  היום יומית.

וכך התורה מתארת את חשיבות השמחה ובהעדרה, חלילה- את העונש:

"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" [דברים כ"ח- ל"ז- ל"ח]

 יהי רצון שנזכה תמיד לקיים את  התורה ככתבה ולשונה- כדברי דוד המלך:

              "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"  [תהלים ק, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)