פרשת
תרומה- הקשר
לחכמה, תבונה ודעת - כיצד?
מאמר מאת : אהובה קליין
.
פרשת תרומה- פותחת בציווי הקב"ה את משה לעם ישראל להביא תרומה להקמת המשכן:
"דַּבֵּר
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ
לִבּוֹ תִּיקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".
לאחר שהתורה מפרטת את
כל סוגי החומרים הכלולים בהבאת החומרים במסגרת התרומה- היא מציבה את
התכלית:
"וְעָשׂוּ
לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
ציורים מתוך פרשת תרומה:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
השאלות הן:
א] מהי מהות התרומה?
ב] מהו כוחו של
המקדש?
תשובות.
מהות התרומה.
רש"י מדגיש: "ויקחו לי תרומה"— לי – לשמי - [ לשם ה' ]
על פי רש"י: תרומה מלשון הפרשה, וכך פירש גם אונקלוס ובאופן זה פירשו גם חז"ל.
[ מסכת יומא כ"ב]
המשמעות: "ויקחו
לי" : הפרשה- שאדם מפריש מכספו - על מנת לתת נדבה.
"תיקחו לי
תרומה"- היא הנתינה.
"ידבנו ליבו"- מלשון נדבה והמשמעות- רצון טוב.
"תיקחו את תרומתי"- אמרו רבותינו: מדובר בשלוש
תרומות:
א] תרומת בקע
לגולגולת- שמהם נעשו האדנים של המשכן. כפי שמפורש בפרשת: "באלה פקודי":
"ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת"
ב] לקופות- מהם לקנות קורבנות ציבור.
ג] תרומת המשכן- נדבה
של כל אחד ואחד.
שלוש
התרומות הללו רמוזות בתחילת הפרשה במילים: "תרומה",
"תרומתי", "התרומה"
רבינו בחיי מביא
רעיון יפה: שלושת התרומות-
כנגד שלוש תרומות שהעולם נתרומם בהן,
החכמה, התבונה
והדעת. כפי שכתוב במשלי [ ג, י"ח]: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים
בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו", ונרמז במעשה המשכן, מפני שהמשכן שקול כבריאת
העולם ולכן הוזכרו כאן שלושת התרומות.
עוד מוסיף רבינו בחיי רעיון נפלא: נאמר: ב"פרקי דרבי אליעזר": "בשלושתן בנה
שלמה בית מקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם [מלכים א, ז] "בן אישה אלמנה הוא ממטה
נפתלי ואביו איש צורי חורש נחושת וימלא את
החכמה ואת התבונה ואת הדעת" וכן
בשלושתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה עליו השלום ברוח הקודש[משלי
כ"ד]"בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו" ושלושתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה
שנאמר: [שם ב]:"כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן, אלא ייתן, מפיו דעת
ותבונה, ושלושתן יינתנו למלך המשיח שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה
וגו'- רוח דעת ויראת ה' "[ישעיהו י"א, א]
רבי גדליה מלינץ
בספרו: "תשואות חן":
מסביר- כי מדובר בציווי זה באוספי צדקה,
שצריכים להתכוון במעשיהם לשם שמים, אבל נותני צדקה, אפילו אם ייתנו שלא לשמה-
הדבר נחשב לצדקה מוחלטת.
בעל המלבי"ם מסביר: שאילו היה כתוב:
"ויתנו לי תרומה" היו חושבים בני ישראל שמוטלת על כל אדם חובה לתת נדבה
למשכן., אלא שה' רצה רק מתרומות שנתרמו מתוך רצון טוב ומהתנדבות מעמקי הלב שהיא אמיתית
וישרה. ולא מתוך אילוץ, לכן התורה אינה מזכירה כאן לשון: נתינה, אלא לשון לקיחה,
ועל ידי זה נצטוו בני ישראל למנות גבאים שייקחו את התרומה: "תרומה מאת כל איש
אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]
כוחו של המקדש.
התורה מדגישה כי תכלית התרומה היא:
"ועשו לי
מקדש ושכנתי בתוכם" מעניינים דברי מדרש רבה [שמות ל"ג, א] שם
נאמר: "ויקחו לי תרומה", הה"ד [משלי ג]:"כי לקח טוב נתתי לכם
תורתי אל תעזובו", אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם לוקח מקח, יש בו
זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר:
"אמרות ה' טהורות כסף צרוף ",יש
בו זהב, שנאמר: "הנחמדים מזהב פז רב.." [תהלים י"ט] מדרש
זה בא ללמדנו את ערכה המושלם של התורה הקדושה.
בעולם הגשמי- אין
מושלמות, אדם שיש לו זהב שהיא מתכת יקרה מאד לא בהכרח שיש לו הכול, ודאי יש לו
חיסרון בתחום אחר. אך בהשוואה לכך התורה היא: הטוב המושלם, כפי שנאמר: "כי
לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" לכן הקב"ה מצווה על עם ישראל שלעולם לא
יעזבו את התורה.
והמדרש ממשיך במשל: משל למלך שהייתה לו בת יחידה
בא מלך אחד והשתדך איתה ורצה לקחתה לארצו, אמר לו
האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה אך אינני יכול להגיד לך שלא תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא:
כל מקום שתלך תקציב לי חדר שאוכל לדור
אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה, הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי
לכם את התורה ואינני יכול לפרוש ממנה, ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול
בלעדיה ,לפיכך כל מקום שאתם הולכים עשו לי
בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
על פי מדרש זה אנו
למדים: כי לא די ללמוד את התורה כחכמה בפני עצמה , אלא התורה חייבת להיות מקושרת
אל הקב"ה על ידי שנהיה מחוברים אליה באופן תמידי - הלכה למעשה. הקב"ה
מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו.
על כן לימוד התורה חייב להתבצע מתוך יראת שמים ויראת חטא והקב"ה
מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו. הלומד תורה שהוא מזדהה עם הלימוד
וקשור לאלוקים- הופך במרוצת הזמן לתלמיד חכם. התורה כה יקרה שאפילו הקב"ה
אינו יכול להתנתק ממנה ואף אנו חייבים להיות מחוברים אליה לנצח. בנוסף עלינו לזכור
כי אנו יקרים לה' כאותה בת מלך שחשובה
הייתה לאביה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: כי תכלית התרומה היא: בניית המשכן, שנעשה
בכוח החכמה התבונה והדעת
וכל זה כנגד בריאת העולם על ידי ה'.
עם ישראל בכלל ובפרט
חייב להיות מקושר אל ה' על ידי: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כל אחד
יפנה מקום בליבו למשכן שבו ישכון
הקב"ה והמשכן מסמל את התורה- מקור
החכמה, הבינה והדעת.
"כי לקח טוב
נתתי לכם תורתי אל תעזובו- עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג]
