פרשת
בלק.- הבשורה לעם ישראל ומנגד לאויבי ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)
בלק לוקח את בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ
ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת בלק פותחת
בתיאור דברי בלק - מלך מואב: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה
יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב
מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי
מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ
הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת
הַהִוא..." [במדבר כ"ב, ב'-ה']
בלק שולח מלאכים [שליחים]
אל בלעם בן בעור לבקש ממנו שיקלל את עם ישראל.
למטרה זו מגיעים זקני
מואב וזקני מדיין וקסמים בידם: ככתוב: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי
מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו,
דִּבְרֵי בָלָק".
בהמשך מתגלה - כי
אלוקים אינו מאפשר לקלל את עם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא
תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן כ"ב, י"ב]
ההפטרה היא בספר מיכה
[פרק ה-ו]
ה' מדמה את שארית
ישראל לאריה השולט על הגויים ,ואלוקים ישמיד את כל הדברים שעם ישראל היה נשען עליהם:
"וְהָיָה
שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת
יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין
מַצִּיל. ח תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ;
וְכָל -אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ. וְהָיָה
בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ;
וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי,
כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי
כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ" [מיכה. ה, ז'- י"ב]
בהמשך מזכיר הנביא את
כל הדברים הטובים שה' עשה לעם ישראל ומסביר להם מה אלוקים דורש מהעם הנבחר.
השאלות
הן:
א] באיזה אופן רצה
בלק ,מלך מואב ,להכריע את עם ישראל ומהי מידת הצלחתו?
ב] מה ניתן ללמוד על
אויבי ישראל אז והיום?
ג] מה הקשר בין דברי
מיכה בהפטרה - לפרשה?
תשובות.
בלק – מלך
מואב ומעשיו במטרה להכריע את עם ישראל.
בלק שלח שליחים אל
בלעם - שהיה נביא בגויים : "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים,
בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".
הגאון מווילנה מסביר: בידם של זקני מואב וזקני מדיין היו שני סוגי קסמים -
מהטעם שהכישוף נקרא בשתי לשונות, "נחש" ו"קסם" כפי שנאמר: "כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב,
וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
[להלן כ"ג כ"ג]
נחש - הוא בדיבור
וקסם - הוא במעשה.
קסמים - לשון רבים,
כמו שכתוב בספר היצירה: "כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתיים" שהוליכו
לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכן כתוב: "בידם"- שהוא המעשה וזהו: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק" שאמרו
לבלעם מה ביקש בלק להשלים..
לאור כל השתלשלות
העניינים נראה שכל המאמצים לפגוע בעם
ישראל אינה צולחת - כי אלוקים אינו מאפשר זאת כפי שהכתוב מעיד על כך:
"וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ
הוּא".[להלן כ"ב, י"ב]
רש"י אומר על כך: עם ישראל אינם זקוקים לברכה
- היות והם מבורכים, משל למה הדבר דומה? כמו שאומרים לצרעה: לא מדבשך ולא
מעוקצך.
אומות העולם
מתנכלות לעם ישראל בשני אופנים - במטרה
להביא עליהם כליה:
אפשרות אחת: להביא
עליהם גזירות קשות ועינויים אכזריים.
אפשרות שנייה:
על ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה
ולשמד.
בלעם הרשע ניסה תחילה
את דרך הקללות אך כשהבחין שאינו קוצר הצלחה בכך - לפי "שבכל דור ודור עומדים
עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" לכן ניסה בלעם את הדרך השנייה של
הברכה –והתקרבות - במטרה להביא אותם לטמיעה ,לכן אומר לו הקב"ה: מוחלני לך
טובותיך וברכותיך :"לא מדובשך ולא מעוקצך"- לא מנשיכתך ולא מנשיקתך...
[ע"פ דברי שערי חיים]
התוצאה הסופית שבלעם
בירך את עם ישראל ולא קילל – כי זה היה רצון ה'.
אויבי
ישראל אז והיום.
בפרשתנו, מלך מואב
אינו מצליח להרע לעם ישראל על ידי ששלח את השליחים אל בלעם ובנוסף התוצאה הייתה
הפוכה- הקללות הפכו לברכות.
הדבר מוזכר גם בחומש
דברים [ כ"ג, ד']
"וַאֲשֶׁר
שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם
נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא-אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם,
וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
גם כאשר יהושע נואם
טרם מותו לעם ישראל בשכם ,הוא מזכיר את
חסדי ה' שעשה לעם ישראל:
"וַיָּקָם
בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח,
וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ
לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ". [יהושע כ"ד, ט'-
י"א]
לעניות דעתי: אם
נתבונן בפרעה מלך מצרים - מטרתו הייתה ,בדומה לבלק מלך מואב - להתנכל לעם ישראל
ולהשמידו כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּקָם
מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם,
מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:
פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא
עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ
בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת - רַעַמְסֵס."[שמות
א, ח'-י"ב]
גם
כאן אלוקים רצה אחרת כפי שכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה
וְכֵן יִפְרֹץ" [שם א, י"ב]
לגבי
מצבנו היום, ידוע שאנו מוקפים באויבים
רבים סביבנו – ככבשה המוקפת בשבעים זאבים -
הלוטשים עיניהם אל עבר עם ישראל בכל רגע ורגע וכל יום שעובר בשקט ושלווה הוא נס
בפני עצמו.
גם
להם שיטות משלהם.
שיטה
א. הם טוענים
אם יהיו כאן שתי מדינות ניתן להגיע להסדר,
אך בעוד שלהם יש מדינות רבות - הם מנסים
דווקא להשתלט- חלילה, על מדינת ישראל
הקטנה .
שיטה
ב: פיגועים מסוגים שונים - הן כלפי צבא והן כנגד
האזרחים. והדרך הזאת היא צומחת בתחום
החינוך הקלוקל - שהם מעניקים לילדיהם - דרך שנאה ואלימות.
אך
עלינו לזכור כי האויב שהוא מזרע עמלק
מקיים שליחות אלוקית – כאשר קול יעקב - קול התורה נחלש בקרב עם ישראל – ידי עשיו
על העליונה, חלילה. והם מצליחים לממש פיגועים.
לכן
הפתרון היחידי להתגבר על כל האויבים בנוסף לכוננות הפיסית, צבא ונשק - הוא קיום
המצוות כמו שנאמר:
"וְהָיָה
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם,
אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ". [דברים ז, י"ב]
"זָכֹר
תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה,
וּלְכָל-מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת
אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ
הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם,.[שם ז', ח- כ']
ְאָכַלְתָּ
אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-[שם ט"ז]
קשר ההפטרה בין דברי מיכה הנביא לפרשה.
הנביא
מיכה מונה את כל המעשים הטובים שעשה ה' לעם ישראל כגון:
"כִּי
הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח
לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.
עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ,
בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת
צִדְקוֹת יְהוָה".[מיכה ו', ד'- ו']
בהמשך
הנביא מסביר לעם ישראל:
"הִגִּיד
לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת
מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם -אֱלֹהֶיךָ" [מיכה ו ',ח']
אלוקים
דורש מהעם את מידת החסד - זו אחת ממידות ה' כנאמר:
"וְיָדַעְתָּ,
כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים:
הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי
מִצְוֺתָו, לְאֶלֶף דּוֹר" [דברים ז', ט']
בנוסף
את מידת הצניעות - ללכת בזהירות בחכמה, בענווה ובצניעות ובהכנעה – ה' דורש מידות
טובות ואין לו חפץ בקורבנות רבים.
כדי
להכיר אם האדם אם תוכו – הוא כברו ,ניתן לצפות עליו כיצד מתנהג בזמן שמחה גדולה ,או
לחילופין בזמן קשה וכאב, אם הוא מצליח לגלות אומץ רוח ועוז נפש - הדבר מוכיח שתמיד
מצניע לכת עם אלוקיו! [ע"פ כוכב יעקב"]
לסיכום, לאור האמור לעיל, רואים באופן ברור כיצד ה' מציל את עם ישראל מכל
תכסיסי מלך מואב - אשר נחל כישלון מוחץ בסופו של דבר. כאז - כן עתה כדברי דוד המלך:
"כִּי
לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים
צ"ד, י"ד]
