‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

משל ונמשל / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

משל ונמשל

שיר מאת: אהובה קליין ©

זהו משל ונמשל

על איש מבולבל

בתוך עם נבחר

אז, היום ומחר.

 

לא שבע מתאוותיו

ייסורים דבקו בעצמותיו

עצבות  לבשה פניו

מחה דמעות עיניו.

 

ויהי ביום מהימים

סר להתייעץ בידידים

איך ייצא מהמבוך

יזכה לטוב  אין סוף !

 

שבע מעצות אחיתופל

לא נגאל מאופל

רץ לספר הספרים

לתדהמתו גילה מסרים:

 

להימנע מדרך חתחתים

להתרחק מפירות באושים

להלך בדרך ישרים

ליהנות מטעם החיים.

 

הנמשל ברור ונבון

לא עוד חלום

עם ,  החפץ חיים

ידבק בציוויי אלוקים.

 

יקיים חוקים ומשפטים

ימשול כארי על גויים

דבש וחלב על לשונו

בכל יום יודה לבוראו.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: ראה [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 20 במאי 2020

פרשת במדבר- מיהו יהודה, במה חשיבותו ומה לו ולדגל ירושלים?/ מאמר מאת : אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר, מיהו שבט יהודה ,במה חשיבותו-ומה לו ולסמל ירושלים?

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה זו:




ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/  מחנה לוויה במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות


ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות




ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







חומש במדבר- הוא הספר הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה - בפי חז"ל נקרא: "חומש הפקודים"  מהטעם שבראשיתו הוא פותח במפקד עם ישראל במדבר וגם סמוך לסיומו ישנו מפקד.

בפרשת במדבר הפותחת ספר זה :מתואר סדר חניית השבטים כפי שהכתוב מתאר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  ו וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מַטֵּה, זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת.  ט כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ". [במדבר ב', א-י]

השאלות הן:

א] מי היה יהודה ובמה חשיבותו?

ב] מדוע זכה לחנות  במזרח - קרוב למשכן?

תשובות.

 יהודה וחשיבותו.

 יהודה היה הבן הרביעי של  לאה- אחרי ראובן, שמעון ולוי כפי שהכתוב מתאר: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" [בראשית  כ"ט, ל"ה]

נשאלת השאלה: מדוע דווקא אחרי שלושה בנים שילדה לאה, היא החליטה להודות לה' על  לידת  יהודה?

רש"י עונה : האימהות - היו נביאות וידעו  שעתידים לצאת מיעקב י"ב שבטים ויעקב יישא ארבע נשים . יוצא אם כן שלפי חלוקה שווה – הייתה כל אחת מהן עתידה ללדת שלושה בנים , לכן אמרה לאה לאחר לידת שלושת הבנים הראשונים : שלא יהיה לה פתחון פה כלפי ה', שהרי את חלקה כבר קיבלה,. מוסיף ואומר רש"י: בקריאת רוב השבטים נאמר:  "ותקרא שמו" חוץ משלושה בנים - לוי, יהודה ודן - עליהם נאמר:" על כן ,קראה שמו"  כל מי שנאמר בו: "על כן" רמז לכך: כי יהיה שבט גדול במספרו. חוץ משבט לוי, למרות שנאמר  "על כן" הוא לא התרבה  בקהל שלו - כי ארון הברית- שתפקידם היה לשאת אותו ממקום למקום בזמן נדידתם במדבר- גורם  היה להם להתמעט – מהטעם:  שהיו נכשלים בכבודו ובחומר קדושתו ונענשו  על כך בעונש מוות.

מעניין לשים לב להתנהגות יהודה  בזמן  שאחיו  השליכו את יוסף לבור  ובאדישותם יושבים וסועדים לחם.   תגובתו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו". [בראשית  ל"ז, כ"ו- כ"ז]

רש"י  מסביר  על כך:  התכוון יהודה להגיד לאחיו: איזה ממון הם ירוויחו מכך שיהרגו את יוסף? ויסתירו את דבר הריגתו? לכן הצעתו הייתה למכרו לישמעאלים שעברו שם. ואכן אחיו קיבלו את הצעתו.

גם בהמשך  הדרך יהודה לוקח אחריות – כאשר בעקבות מציאת הגביע אצל  בנימין, יוסף  מחליט להשאירו במצרים - בניגוד לדעת יתר האחים, היחידי שנלחם למען בנימין, הוא: יהודה, כפי שהכתוב מציין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּך..." [בראשית מ"ד, י"ח]

כאשר יעקב אוסף אליו את בניו  טרם מותו  ומברכם  הוא קורא לו: יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ...." [בראשית מ"ט,  ח-ט]

נאמר בדברי הימים (ה, ב) "כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו". ואמנם, בני יהודה היו מצוינים בגבורתם עד  כדי כך שאמרו במדרש (אסתר רבה א, יז): "עשרה חלקים של גבורה ירדו לעולם – תשעה ביהודה ואחד בכל העולם".   בנוסף לכך מסופר בתלמוד: כי כבר בצאת ישראל ממצרים עמדו גיבורי יהודה בראש היוצאים, ובן שבטם נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ אל הים "ולפיכך זכה לעשות ממשלה בישראל" (סוטה לז.).

בספר "כל אגדות ישראל" מסופר רבות על גבורת יהודה:" ויהי בשנת המאה וחמש שנים לחיי יעקב- היא השנה התשיעית לשבת יעקב ובניו בארץ כנען, בבואו מפדן ארם, וייסע יעקב ובניו בימים ההם מחברון וילכו ויבואו עיר שכם  וישבו בחלקת השדה אשר קנה מאת חמור- אבי שכם לפני הכות שמעון ולוי את העיר.

וישמעו כל מלכי הכנעני והאמורי - כי שב יעקב ובניו שכמה וישבו בה. ואמרו: המעט הכותם אז את יושבי העיר- כי ישבו לרשתה ולהכות את שלוש מאות האיש והאישה היושבים בה לרשתה? ויתקבצו כל מלכי כנען ויבואו כולם יחד להילחם עם יעקב ובניו, וישלח ישוב- מלך תפוח גם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל אילון מלך  געש ואל..... ".ובהמשך  מסופר:" ויהי  כאשר החל ישוב לירות את חיציו השנונים אל יהודה, ויפליא ה' לעשות וישובו החיצים ויפלו בליבות אנשי  צבאו, וירא ישוב כי כן, ויתמה מאד ויאמר: אקרבה אל יהודה והמתיו בחרבי, ויהי כאשר היה בינו ובין יהודה מרחק שלושים אמה, וירץ אליו יהודה בחמת כוחו וירם אבן גדולה וכבדה עד מאד ויך את ישוב בכוח על מגנו ויחרד ישוב חרדה גדולה עד מאד וייפול מעל סוסו והמגן אשר הכה - בו יהודה באבן- נשמט מידי ישוב ויושלך מכובד המכה חמש עשרה אמה וייפול לפני המחנה שנית, ויראו המלכים את מעשה יהודה הגדול וייבהלו מאד ויתקבצו אל מחנה ישוב להבהיל את יהודה וליראו, וישלוף יהודה את חרבו ויך במחנה ישוב ארבעים האיש אשר סבוהו ותיפול אימת יהודה על מחנה ישוב וינוסו ויפוצו"

חשיבות שבט  יהודה הייתה : בעיקר  - בערכים המדיניים והרוחניים-הדתיים, שנוצרו על אדמתו. מארץ יהודה יצאה מלכות דוד, אשר בימיו ובימי שלמה -  הקימו בני ישראל- ממלכה גדולה וחזקה,  ששלטה בכל  האזורים הסמוכים והכול יראו מפניה.

חניית שבט יהודה.

שבט מחנה  יהודה חנה בראש המחנה- בצד  מזרח וכל אחד  מקבוצת המחנות היה נקרא על שם השבט המוביל והחשוב שבתוכם - כלומר: כל השבטים שחנו תחת דגל זה חנו לפי השבט שהשתייכו אליו.

נשיא שבט יהודה היה: נחשון בן עמינדב. השבטים שהיו כפופים  לשבט יהודה היו: יששכר וזבולון .

רבי זלמן סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" כותב: כדי להבטיח את השלום בתוך שבטי ישראל היה הכרח לסדר שבכל מחנה במדבר היו שלושה שבטים שהשתייכו לאם אחת, האוהבים איש את רעהו, לכן  בראש  המחנה האחד היה יהודה שנועדה לו המלוכה וצמודים אליו יששכר וזבולון –אחיו - גם בני לאה..

הרלב"ג :[ רבי לוי בן גרשום  ] טוען: שצד מזרח נחשב למקום בעל  חשיבות רבה - מול פתח אוהל מועד וקדשי הקודשים ולכן חנו בצד זה: משה, אהרון ובניו, שבט יהודה שנחשב לשבט המלוכה וצמודים אליו אחיו: יששכר וזבולון – גם בני לאה- שנולדו אחריו.

ר' אברבנאל  מתבונן על אופן סדר החנייה מבחינת  אסטרטגית - שהיא כמו סדרי הצבא שבימיו -  מגמתה- לשמור שמירה טובה לכל המחנה, צד מזרח נחשב לחזית המחנה ,לכן  במקום זה חונה שבט יהודה שהיו בו סך הכול- יחד עם אחיו 186,400 איש - הוא נחשב למחנה הגדול והמשמעותי ביותר אשר  מאפשר בלימת התקפה של האויב מכוון החזית .

לעומת  הצד המזרחי, הרי בדרום ובמערב שמהם אין נשקפת סכנה גדולה – הם נחשבים לצדדים המשניים- שכנו שני מחנות קטנים: ראובן ואפרים בצד  צפון - ישב שבט  דן - שנחשב לשבט המאסף. זהו מחנה שהיה תפקידו להבטיח את העורף.

סמל האריה מופיע על דגל ירושלים והטעם הוא:

האריה הנחשב למלך  החיות – משמש  כשומר על חומת העיר , כמו כן, את זיקתה של עיר הבירה שהייתה בנחלת שבט יהודה . ידוע כי יהודה זכה לברכת אביו יעקב: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"

יהודה זכה גם  שסמלו: האריה  הוא אחד הסמלים היהודיים השכיחים אשר עיטרו תשמישי  קדושה -כמו הפרוכת ודלתות  ארונות בתי הכנסת - עד היום הזה.

האריה מסמל גם חוזק , אומץ לב ומלוכה..

לסיכום, לאור האמור לעיל. ניתן להסיק על חשיבותו של שבט יהודה לאורך כל התנ"ך, מארץ יהודה יצאה מלכות דוד שבימי דוד ושלמה  שלטה על אזורים רבים.

יעקב  האוסף את בניו טרם מותו ,כנראה רואה ברוח הקודש - את עתידו  של שבט יהודה לקראת הדורות  הבאים ולכן בירך אותו  בכתר מלוכה ויפים דברי הנביא: יואל:


"וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלַ֖‍ִם לְד֥וֹר וָדֽוֹר"  [יואל ד, כ]

מילים אלו מקבלות  עוצמה מיוחדת ביום חגה של ירושלים - בימים אלה ממש , יום ירושלים הבא עלינו לטובה.


מיצירותיי לכבוד: יום ירושלים:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ".
[ישעיהו ס]


ציורי תנ"ך/ חתונה יהודית בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ דוד המלך  על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)  [מתוך ההפטרה: ישעיהו  מ"ט,י"ח]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים בגאולה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין (c)


"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.." [שיר השירים ג,י"א]


"על הר גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם.."[ישעיהו מ,  ט-י]

הטכניקה: שמן על בד.




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 20 באוקטובר 2019

פרשת וזאת הברכה- *ויהי בישורון מלך"/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וזאת הברכה - "ויהי בישורון מלך"

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי  לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ משה מברך את עם ישראל, טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ושמחת בחגך..,"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "תורה ציווה לנו משה.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)




ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]

 "ה'  מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר  פארן.." [דברים  ל"ג, ב]

ציורי  תנ"ך/  התורה הקדושה / ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ "והיה כעץ שתול על פלגי מים..." / ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ דוד המלך עורג אל ה'  כאייל העורג למים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/  סופר סת"ם כותב ספר תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך / עץ חיים היא למחזיקים בה"/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו , האחרונה בחומש דברים - "וזאת הברכה"  שונה מכל פרשיות התורה בכך- שהיא נאמרת בחג שמחת תורה ולא בשבת.

בפרשה כמה נושאים חשובים:

א] ברכתו של משה לעם ישראל טרם מותו.

ב] עלייתו של משה לפסגת הר נבו כדי לראות את ארץ ישראל שאליה לא יזכה        להיכנס.

ג] מות משה והעברת המנהיגות לידי יהושע.

בסיום הפרשה ישנם דברי שבח בעלי משמעות רבה על משה.

הפרשה פותחת במילים:

"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים -- אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ.  וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.  אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.  תּוֹרָה צִווָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" [דברים ל"ג, א-ו]

בחג זה- עולים כל המתפללים לתורה ,כולל הילדים, גם אלה שלא הגיעו לגיל מצוות- קוראים את הפרשה - במטרה לזכות כל אחד ואחד מתוך עם ישראל בברכות התורה - היות וחג שמחת תורה מסמל את ייחודו של עם ישראל כעם יחיד ומיוחד הנבחר על ידי הקב"ה- לקבל את התורה.

השאלות הן:

א] "תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב"- מה  המשמעות?

ב] למה התכוון  משה במילים: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ"?

תשובות.

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב"

הגאון רבי יהושע ליב דיסקין  מסביר: בדרך כלל ,  אצל אומות העולם נהוג שהשליטים מחוקקים חוקים שונים לפי ראות עיניהם וכאשר מתחלף השלטון  ההנהגה החדשה מחוקקת חוקים חדשים, או משנה את החוקים הישנים.

אך בניגוד לכך, התורה הכוללת מצוות וחוקים- הם לא משתנים לעולם!  אלא נשארים לאורך כל הדורות , ירושה נצחית באותה מתכונת של מתן  תורה בסיני.

וחז"ל מציינים: ישנו הבדל בין המילה: "ירושה" למילה: "מורשה"   בירושה - היורש רשאי לפעול באופן חופשי כרצונו ואין הוא חייב לדווח לאיש על ירושתו.

מנגד: "מורשה" מחייבת את היורש להיות מחובר אליה כל חייו ולהורישה לבניו אחריו.

בכל התורה ישנם רק שניים הקרויים: "מורשה" :

א] ארץ ישראל: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה". [שמות ו,ח]

ב] תורת משה: כפי שכתוב כאן בפרשתנו: "תּוֹרָה צִוָּוה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב"

הרמב"ם כותב בהלכות יסוד תורה , ראש פרק ט': "דבר ברור ומפורש בתורה- שהיא מצווה עומדת לכולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא  תוספת שנאמר:

"אֵת כָּל-הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת:  לֹא-תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". [דברים  י"ג, א]

ועוד נאמר: "הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

הא למדת, שכל דברי – תורה מצווין אנו  לעשותם עד עולם"

רבינו בחיי אומר על המשפט: "תּוֹרָה צִוָּוה- לָנוּ, מֹשֶׁה": 

א] על דרך הפשט: את המשפט הזה יגיד כל אחד  מבני לוי לישראל. ויאמר  קיבלנו מאת משה וזו ירושה לנו , לפי שאנחנו קהילת יעקב. והיא  ירושה רק לזרע יעקב  בלבד – שהרי אומות העולם סרבו לקבל את התורה.

והתורה היא אחד מארבע מתנות שנתנו לישראל בלבד.

יש קשר הדוק בין התורה לארץ ישראל- שאם אנו מקיימים את התורה אנו זוכים לרשת את ארץ ישראל ואם חלילה איננו מקיימים את התורה ומצוותיה אנו גולים ממנה ולא זוכים בה וזו הכוונה: "מורשה" מלשון- מוריש ומעשיר.

ב] על פי המדרש:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה" מצוות כמניין תור"ה.

"מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב"-  הכוונה – לכל המתקהל עם יעקב והם גרי הצדק,

חז"ל דורשים: שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות.

כתר כהונה: היא  ניתנה לזרעו של אהרון, כתר מלכות - לזרע  דוד, וכתר תורה  מונח בקרן זווית וכל מי  שחפץ בה- יבוא וייטול אותה.

עוד דרשו רז"ל:

"מוֹרָשָׁה"- אל תקרא: "מוֹרָשָׁה"- אלא "מאורשה"

ג] על דרך הקבלה, היו צריכים לדרוש: כי זאת התורה מאורשה ליעקב- והיא נקראת: "רחל" אך בשעת הכעס מסתלקת השכינה מהאדם ואז מופיע רחל:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ". [ירמיהו ל"א, י"ד]

אך בשעת רצון- רחל אשת יעקב.

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ"

רבינו בחיי מביא שני  פירושים:

א] "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ"-  כל אחד מבני לוי יאמר עוד: שהיה בישראל מלך והוא הקב"ה. ועצם העניין ששרתה השכינה בעם ישראל- לכך נאמר: " ישֻׁרוּן "         מלשון- ראייה- על שם שראו בסיני את כבוד השכינה- עין בעין. ושם התאספו כולם ,כולל ראשי השבטים יחד עם שבטיהם לקבל את אלוקותו ומלכותו של ה'.

ב] על דרך המדרש: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ"- המלך הוא משה לפי שמפיו שמעו בני ישראל את התורה המפורשת. והוא היה  ממש כמלך כשהתאספו אליו ראשי השבטים,

ג] על דרך הקבלה: "ויְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ" ,  זו מידת המלכות הכלולה מכל המעלות - ועל כך דרשו במדרש רבה [עמוס ע'] "הבונה את מעלותיו בשמים  ואגודתו על ארץ יסדה, למה הדבר דומה? לפלטין [לארמון] הבנוי על גבי ספינות, כל זמן שהספינות מחוברות לפלטין [לארמון] שעל גביהם עומד, כך הבונה בשמים מעלותיו, אימתי? כשישראל אגודה אחת, אבל כשאינן אגודה אחת, כביכול כסאו מבוסס למעלה"

במילים אחרות – כאשר עם ישראל הולך בדרך התורה ונעשה אגודה אחת- בונה את מעלותיו בשמים, הדבר דומה לספינות שהארמונות על  גביהן מחוברים והשכינה  מתחברת אליהם, לא כן בזמן מחלוקת.

רש"י מבאר: ה' ישגיח על עם ישראל לטובה, כאשר התאחדו לטובה באחווה ורעות, אז ה' הוא מלכם! אולם הדבר לא קורה בזמן מחלוקת בעם.

"אור החיים" מציין: מלכות ישראל תתקיים כשעם ישראל מתאספים  ראשיהם יחד ואז נכונה להם הצלחה רבה, והמחלוקת והפירוד- תוצאתם הוא- הפירוד ואילו כלי המחזיק ברכה- הוא השלום ואיחוד הלבבות.

יש המפרשים: כי "ישורון" הוא כינוי מליצי לעם ישראל כפי שנאמר בדברי נבואת ישעיהו: "כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ" [ישעיהו מ"ד, ב]

כינוי זה נמצא בתנ"ך סך הכול- ארבע פעמים.

פעם אחת בשירת האזינו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" ופעמיים בברכת משה לעם ישראל, טרם מותו

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם" [דברים ל"ג ה' ,כ"ד]

ופעם אחת ויחידה  בספר הנביאים [ישעיהו מ"ד,ב]

  "אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ".

"ישורון"- מלשון – ישר והכוונה : שעם ישראל הוא עם ישר.

 על פי הספר: "הכתב והקבלה" [שכתב: רבי יעקב צבי מקלנבורג]

שלושה פירושים:

א] ישראל- נקרא בשם: "ישורון" שהוא לשון- ראייה והבטה על שם שזכו לראות את השכינה בהר סיני , עין בעין.

 ב] הגר"א [הגאון רבי אליהו מווילנא] מבאר: ישראל נקראו בשם "ישורון"- על שם השירה ששרו לה' כשיצאו  ממצרים. ובסוף השירה נאמר: "יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". [שמות ט"ו, י"ח]

ג]  לפי שהתורה נקראת: "ישר" ככתוב:

"וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים". [יהושע י', י"ג] והמצוות כולן נקראו: "ישרים" כפי שנאמר בדברי דוד המלך:

"פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם". [תהלים י"ט, ט]

לכן ראויים ישראל  שומרי התורה ומצוותיה בשם :"ישורון".

לסיכום, לאור האמור לעיל התורה  מעבירה לנו מסר נצחי לכל הדורות- היא משמשת ""מורשה" לעם ישראל- אין היא משתנה, או מוחלפת לעד, אינה  פוסקת לאורך כל הימים וההוכחה: בשמחת תורה אנו מסיימים את פרשת: וזאת הברכה" במילים: "לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" ומיד מתחילים לקרוא את תחילת     חומש  בראשית, "בראשית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" : נוצרת  המילה: "לב"- התורה היא  לב האומה היהודית לדורותיה - ובלעדיה, חלילה, אין קיום! כאשר עם ישראל מתאחדים לאגודה אחת –בלב אחד אלוקים  מולך  ומשרה- שכינתו עליהם.

ההפטרה:

 יהושע פרק א'.
 קטע מתוך ההפטרה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יהושע ועם ישראל חוצים את הַיַּרְדֵּן/ ציירה: אהובה קליין.(c)

"וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה--עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.   מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם נְתַתִּיו:  כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה.  מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ--יִהְיֶה, גְּבוּלְכֶם.   לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ.   חֲזַק, וֶאֱמָץ:  כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם.  רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה--אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:  לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.  לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ:  כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל.   הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת:  כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ......"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר