פרשת תזריע מצורע- קורבן
היולדת על שום מה?
מאת: אהובה קליין.
ציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן ניגש לבדוק נגעים בבית/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת תזריע -בראשיתה
מדברת על דיני היולדת וטהרתה ובהמשך נאמר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ,
לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר
לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי
יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ: זֹאת תּוֹרַת
הַיֹּולֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי
שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד
לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה".[ויקרא י"ב, ו-ח]
השאלות הן:
א] מדוע התורה הקדימה
את דיני בהמה לדיני אדם?
ב] לשם מה קורבן
היולדת?
תשובות.
הטעם להקדמת דיני
הבהמה.
במדרש ויקרא רבה נאמר: "אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה, חיה ועוף [במעשה
בראשית] כך תורתו אחר תורת בהמה ,חיה ועוף [השנויה בפרשת "שמיני"]
החת"ם סופר : מסביר:
הרי ידוע כי האדם הוא בחיר היצירה ונזר הבריאה כפי שנאמר: "ותחסרהו מעט
מאלוקים"[תהלים ה', ו'] היות והאדם נמצא בדרגה כה גבוהה הוא עלול להגיע לידי
גאווה ועשוי להגיד: "אדמה לעליון" לכן התורה הקדימה את דיני הבהמה לדיני
האדם.
זאת במטרה ללמד מסר
גדול בחיים: אומנם הצדיקים עולים
במדרגתם אפילו על המלאכים ואנשים יכולים בכוח התמדתם להגיע
למדרגות גבוהות מאד ולהישגים, לעומתם הטמאים, או המצורעים שהושחתו בחטאים שונים
מגיעים לתת רמה ,אפילו פחותים מרמת בהמות
וחיות.
למרות זאת , טומאתם
גדולה יותר מטומאת בעלי חיים.
הבהמה אינה מטמאת
בחייה. אך אין מצב זה חל על בני אדם, בעוד שנבלת בהמה מטמאת רק במגע ובמשא. הרי
אדם מת - מטמא גם באוהל.
לכן ביכולתו של האדם
באמצעות כוח הבחירה שלו - לנסוק לגבהים
נפלאים, אך מנגד- הוא יכול ,חלילה, להידרדר באמצעות חטאיו למעמקים של אין סוף.
סיבת קורבן היולדת.
רבינו בחיי שם את הדגש על המילים: ו"ְכִפֶּר
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה" "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא
,ולפיכך קרבן זה של יולדת מחודש כקרבן הנזיר":
שואל רבינו בחיי
בהמשך. מה חטאה היולדת בזמן הלידה שהיא צריכה את תורת הקורבן ?ואם קורבן זה בא על
כך שהיא ניצלה מסכנה שהרי כל אישה נמצאת בסיכון בזמן לידת הוולד, והיא ניצלה ממיתה, מן הראוי היה
שהיא תביא קורבן תודה.
אם כן, מה הטעם בהבאת
קורבן חטאת?
ועל כך תשובתו: יתכן
לפרש שהחטא נובע לא מצד האישה עצמה, אלא
מצד חווה אימנו- שהייתה אם כל חי, כי אם לא הייתה חוטאת באכילת הפרי האסור אז סביר
להניח כי האדם היה מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה ,אלא בדרך טבע גמור - כדוגמת האילן המניב פירות – מידי שנה בשנה.
אך היולדת קשורה לאם
כל חי, כשם שהענפים של העץ קשורים לשורשים.
הענפים מקולקלים היות וקשורים
לשורשים המקולקלים. ועל זה היולדת חייבת לכפר שהרי בסיבת אותו החטא -מוטל על האישה
להביא קרבן -לכפר על החטא הקדום ההוא בגן עדן.
לכן מתוך סיבת חטא
קדום זה הוטלו על האישה שלוש מצוות: נידה, חלה והדלקת הנר.
והיות והחטא של חוה
והאדם תחילתו היה במחשבה ואחר כך במעשה ,לכן היולדת צריכה להקריב קורבן עולה שמכפר
על מחשבה וקורבן חטאת כנגד החטא שבוצע בפועל.
ומשום כך, התורה
הקדימה –עולה לחטאת ,לעומת שאר הקורבנות שבהן החטאת קודמת לעולה.
לדעת רז"ל: חטאה
של היולדת מתבטא בכך: שהיא עברה על השבועה, בזמן שהיא יולדת נשבעת שלא תזקק עוד
לבעלה והיות והיא נשבעת מתוך צער אין
השבועה ראויה שתתקיים -מפני שהיא תלויה לבעלה ,לכן התורה מחייבת אותה להביא
קורבן כדי לכפר על חטא המחשבה.
הכלי יקר מפרש: בדומה לרבינו בחיי - בהזכירו את החטא הקדום של חוה אימנו, היולדת
מביאה קורבן על כך , כדי לכפר על חטא זה שגרם לה צער בלידה,
אלא שהוא טוען: כי
יתכן שבזמן הלידה אולי היולדת הטיחה דברים כלפי מעלה בטענה: למה היא הרה
ועוברת ייסורים? ועל כך היא צריכה להביא את הקורבן.
השם משמואל : מזכיר את החטא הקדום, אלא שהוא מפרט את השתלשלות חטאה של חוה, הכול
התחיל עם הנחש שפיתה אותה לדבר עבירה והיא אכלה מעץ הדעת וכך נענשה בעונש: "בעצב
תלדי בנים" ולכן קורבנה של היולדת בא לכפר על השבועה שנשבעה מרוב סיבלה בלידה
וגם מהווה כפרה ותיקון לחטאה של חוה.
חוה חטאה במחשבה שהרי
נהנתה מדברי הנחש השתכנעה והאמינה לו. וחטאה גם במעשה - לפי שאכלה מעץ הדעת , לכן
היולדת חייבת להביא קורבן עולה- שתפקידו לכפר על המחשבה - וחטאת על המעשה.
לסיכום לאור האמור
לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי התורה דורשת מעם ישראל להיות קדושים, בעוד הפרשה
הקודמת דיברה על דיני בהמה , כאן מדובר על
דיני האדם - זאת כדי שידע האדם ,שלמרות שהוא בדרגה גבוהה ומהווה נזר הבריאה ,עליו
לנקוט במשנה זהירות שלא יחטא בחטא הגאווה וידמה עצמו לאלוקים, אלא יזכור שהוא נוצר
אחרי שבעלי החיים נבראו.
ובאשר ליולדת - היא
נדרשת להיות טהורה וקדושה ,על ידי הבאת הקורבנות -מכפרת על חטאה שנשבעה שלא תזדקק
עוד לבעלה וכן על החטא הקדום של חווה- אם כל חי.
יהי רצון שעם ישראל
יקיים בדבקות את המסר: "והייתם קדושים"- ובכך ישמש אור לגויים. כנאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ
וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" [ישעיהו
ס, ג]
