פרשת האזינו- על מה מביע
משה תימהון בשירת האזינו?
מאת: אהובה קליין
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שאל אביך ויגדך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "כנשר יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
פרשה זו- מיוחדת
בסגנונה- לפי שנכתבה בצורת שירה והיא מרומזת כבר בפרשת וילך, שם נאמר למשה: "ועתה
כתבו לכם את—השירה הזאת ולמדה את – בני – ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה
הזאת לעד בבני ישראל" [דברים
ל"א, י"ט]
על כך אומר רש"י: הכוונה לדברי השירה:
"האזינו השמים" - עד המילים:
"וכיפר אדמתו עמו"
בתוך השירה מופיעה
שאלה מעניינת: "הלה' תגמלו- זאת עם
נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך : זכור ימות עולם בינו שנות דור-
ודור שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך"
[דברים, ל"ב, ו-ח]
השאלות הן:
א] מהו
תימהונו של משה?
ב] מי הם: "אביך", "זקנך"?
תשובות.
תימהונו של משה.
רש"י מסביר: משה תמה על עם ישראל כיצד
מכעיסים הם את הקב"ה בזמן שיודעים שרק בו טמון הכוח להענישם על חטאם ,או
להיטיב עימם בזמן הליכתם בדרך הישר.
הספרי : מתאר שני משלים כדי להמחיש את הדרך המעוותת בה הולכים עם ישראל:
משל ראשון: "משל
לאחד שהיה עומד וצוהב[מכעיס] כנגד בלייסטוס [המושל, או השר] בשוק, אמרו לו
השומעים: שוטה שבעולם כנגד בלייסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את
כסותך ולחבושך בבית הסורים אתה יכול לו"?
משל שני: משל לאחד שהיה
עומד וצוהב כנגד אביו, אמרו לו: שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב, כנגד אביך? שמע
כמה עמל בך וכמה יגיעה יגע בך"
לפי המשל
הראשון: ישנה תמיהה על אדם שמכעיס גורם
עליון בזמן שהוא יכול להיענש דווקא על ידו.
ולפי המשל השני :מדובר
בכפיות טובה - לפי שמדובר בלהכעיס גורם
מעלינו שלאורך כל הדרך רק מיטיב עמנו
ורוצה בטובתנו.
לכן לפי המשל הראשון: "תגמלו"- הכוונה= תעשו.
לפי המשל השני: "תגמלו"- תשלמו.
כנגד המשל הראשון, העם מכונה בשם :"ולא חכם"- כי אינו
מבין שיש בכוחו של ה' להענישו על מעשיו
הרעים.
וכנגד המשל השני העם מכונה: "נבל" היות ושכח את כל הטובות
שהיטיבו עימו.
רבינו בחיי מסביר: הרי
ה' עשה לעם ישראל חסדים וכך הם גומלים לו?
הרמב"ן סובר:
"עם נבל ולא חכם"- עם ישראל שכחו את הטוב שעשה להם אלוקים ואינו חכם
לראות את הנולד.
ועל פי אונקלוס: העם
שנלאו בעשיית התורה ולא נעשים חכמים להבין
שהתורה רק מועילה להם.
הרמב"ן מוסיף ומסביר: "העושה טובה חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עימו יקרא
נבל, כפי שאומר ישעיהו הנביא: "לא יקרא עוד
לנבל נדיב כי הוא הפכו" [ישעיהו
ל"ב ,ה]
על כן אמרו על נבל הכרמלי כי שמו מבטא את היותו נבל ונבלה עמו, היות ודוד המלך עשה לו טובה
גדולה ושמר על כל מה שהיה לו והוא סירב לשלם
לו על כך גמול.
ספורנו מסביר: כיוון שאלוקים רצה לתת את עם ישראל עליונים על כל הגויים, האם ראוי
שהם יחטאו לו ובכך יגמלו לו רעה ובכך ימנעו ממנו
להשיג את התכלית? ומאין כי זו התכלית של ה' לתת את ישראל עליונים על הגויים?
ההוכחה לך היא בפסוק: "נעשה אדם
בצלמנו כדמותנו" [בראשית ,א, כ"ו]
"שאל אביך ויגדך, זקנך ויאמרו לך"
חז"ל אומרים: אברהם, יצחק ויעקב-אבות
האומה- נתברכו באריכות ימים.
על אברהם נאמר: "ואברהם זקן בא בימים"[בראשית כ"ד, א]
על יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" [שם כ"ז, א]
על יעקב נאמר: "ועיני
ישראל כבדו מזוקן" [שם מ"ח, י]
רעיון זה נרמז בדברי משה:" שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו
לך"
וכוונתו הייתה אם ברצונך ללכת
בדרך הנכונה והרצויה- על כך שאל את אבות
האומה שזכו לאריכות ימים. תקבל תשובה.
בדומה לכך אומר רש"י :"שאל אביך" אלו הנביאים שנקראים: "אבות" כמו
שנאמר על אליהו הנביא על ידי אלישע: "אבי, אבי ,רכב ישראל" [מלכים –ב, ב,
י"ב]
חז"ל אומרים [במסכת קידושין דף ל"ב] :"אין "זקן"
אלא זה שקנה חכמה.
רבי משה יצחק דרשן["המגיד מקלם"] אומר: כי בדורות הראשונים
נתקיימו דבר הכתוב: "שאל אביך ויגדך" כי אז האבות היו בקיאים בלימוד התורה ,אבל כעת כאשר ישנה ירידת
הדורות ואב לא תמיד יודע לענות לשאלות בנו בתורה מחוסר ידע ,במצב זה ילך הבן לשאול את
סבו הבקי היטב בחומר כי רק הזקנים בעלי
ידע תורני רב יענו לו נכון לשאלותיו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, בדברי השירה ישנו דגש רב על ההאזנה
והשמיעה להאזין זה בבחינת: "אוזן
שומעת ועין רואה"
הקב"ה מצפה מעם ישראל
שישמש אור לגויים- היינו - ילך לאור התורה הקדושה ויקיים הלכה למעשה את
המצוות ולא יהיה כפוי טובה על כל החסדים שהרעיף עלינו ה' בעבר ובהווה.
ויהי רצון ויקוים בנו דברי שלמה המלך:
"ואוזן חכמים תבקש דעת" [משלי י"ח ט"ו]
