פרשת תצווה- ציווים לחכמי הלב- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אמי –חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשת תצווה היא
מיוחדת, לפי ששמו של משה אינו מוזכר כלל בתוכה.
על כך אומר הגאון מווילנה:
ברוב השנים חל התאריך ז' באדר- יום מותו
של משה- בשבוע שבו קוראים פרשה זו ,לפיכך אין שמו מופיע - וזאת כדי להזכיר את יום פטירתו.
אחד הנושאים שהכתוב
מתאר: בחירת אהרון ובניו לכהונה ועשיית בגדי קודש לכוהנים:
"ואתה הקרב אליך
את- אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו – לי אהרון נדב ואביהוא אלעזר
ואיתמר בני אהרון: ועשית בגדי קודש לאהרון
אחיך לכבוד ולתפארת: ואתה תדבר אל כל חכמי- לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו
בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי" [שמות כ"ח, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע נצטווה משה
לקרב אליו את אהרון מתוך בני ישראל?
ב] מה מטרת בגדי הכהונה?
ב] מי הם חכמי הלב?
הציווי למשה לקרב
אליו את אהרון.
הצדיק רבי מאיר'ל מפרימישלאן מסביר:
הרי ידוע כי משה
ואהרון היו שונים באופיים ובהתנהגותם: בעוד שמשה היה נוהג יותר להתבודד:
"ומשה ייקח את האוהל ונטה מחוץ למחנה" [שמות ל"ג, ז'] לעומתו אהרון
היה מעורב יותר עם הבריות, כמו שנאמר עליו שהיה "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבם
לבריות"
לכן כאן הקב"ה
מבקש ממשה שיקרב אליו את מידתו הטובה של
אהרון -המעורב עם הבריות בכל זמני היום,
שהרי כך ראוי למנהיג אמיתי לרדת לגובה העם ולא להתרחק מהעם על ידי מחיצות, או מרחקים.
הכלי יקר מפרש: כי בגלל מעשה העגל שאהרון
היה שותף בו, נתרחק אהרון כמו שנפסלו
בכורי ישראל, אך משה קירב את אהרון באמצעות תפילתו ,כמו שנאמר: "ובאהרון
התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא" [דברים ט, כ]
בתפילתו זו - הביע
משה את בקשתו כי אהרון הוא אחיו בשרו והשמדתו עלולה לגרום כאילו נאכל חצי בשרו של
משה, משה התפלל על אהרון כפי שהתפלל על מרים אחותו כאשר נענשה בצרעת. מכאן שבזכות
תפילת משה הצליח לקרב אותו אליו ועל כן נבחר אהרון בזכות משה וזאת למרות שהיה שותף
למעשה העגל.
הכלי יקר מביא פירוש שני: משה היה צריך לקרב את אהרון מתוך בני ישראל, לפי שאין הנבואה שורה
על נביאי ישראל, אלא בזכות עם ישראל, ולכן למרות שהיה נחוץ להרחיק את אהרון בגלל
השתתפותו בחטא העגל- בכל זאת הקב"ה רצה לקרב אותו בגלל שתי סיבות:
א] בעבור משה שהוא
אחיו וכבודו של אהרון הוא גם כבודו של משה.
ב] בזכות בני ישראל שהיו זקוקים לכהן כדוגמת אהרון
שיש ביכולתו לעשות שלום.
מטרת בגדי הכהונה.
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין.(c)[שמן על בד]
הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה היו צריכים
לשמש: "כבוד ותפארת" כלומר בגד הכהן היה חייב להיות נכבד ומפואר כמו
שנאמר: "כחתן יכהן פאר" [ישעיהו
ס"א, י],אלה הם מלבושי מלכות: "כדמותן ילבשו המלכים בזמן
התורה"
כמו שיעקב עשה ליוסף
כותונת פסים שפירושו: "מרקמת כדמות פסים, והיה כותונת תשבץ.. והלבישו כבן
מלכי קדם"
בגדי הקודש האלה
מטרתם לשרת בהם לכבוד ה' השוכן בתוכם לתפארת עוזם-כמו שכתוב: "כי תפארת עוזמו
אתה":[תהלים פ"ט, י"ח]
רבינו בחיי אומר: בגדי הכהן צריכים להיות ברמה שהכהן יתכבד ויתפאר בהם, הוא לבוש בבגדי מלכות בתוך העם, הוא כמלך נכבד
ומפואר ואז יהיה שלם בכול- היות ובגדים אלה הם בגדי מלכות.
בדומה לדברי הרמב"ן גם רבינו בחיי מזכיר את
כותונת הפסים של יוסף.
והמעיל של הכהן כמו
שנאמר: "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" [שמואל –ב י"ג, י"ח]
בעל העמק דבר אומר ,רעיון דומה: "באשר נדרש העניין, שיהא אהרון מקדש עצמו
ומתנהג בחסידות ובפרישות, נבדל מכל ישראל, זה אי אפשר, אלא באופן שיהיה נכבד בעיני
הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה עליונה מהם, ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח, לפיכך
היה צריך שהבגדים לכבוד ולתפארת, ומזה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה
להיות מרכבה לשכינה" כלומר הכוונה שבאמצעות בגדי הכהונה יבינו ההמונים את
החשיבות הרוחנית והנעלה של הכהן.
הרמב"ם, בהלכות כלי המקדש פרק ח', פוסק להלכה: בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים,
נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר לכבוד ולתפארת"
ומוסיף הרמב"ם, שכהן
שעובד עם בגדים מרושלים-עבודתו פסולה.
הכוזרי[מאמר ראשון צ"ט] מסביר: כי התורה מאד מדקדקת בהופעתו של הכהן
ואסור שיהיה מום בגוף הכהן, מלבושיו ותכשיטיו.
חכמי הלב.
ציורי תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
רבינו בחיי אומר: בגדי הכהונה חייבים ליעשות על ידי חכמי הלב שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה
ותהיה העשייה לשמם.
הכלי יקר אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר:
"ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך
כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה
על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש
שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל
על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.
מסיבה זו- נאמר בתום
כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"[ שם, מ, ל"ג]
הרי מי שכילה את
המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.
אומנם את החכמה
המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת
ותבונה"[משלי ב, ו]
אבל היות ושפע החכמה
יגיע באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה :
"ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם ולכן בסופו של דבר כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.
הכלי יקר מתבסס
בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח
חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.
מכאן שמשה האציל
מחכמתו שקיבל מה'- על חכמי הלב.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק כי הכוהנים מילאו תפקיד חשוב בקרב עם ישראל, כאז כן עתה, אלא
שבתקופת המשכן ומאוחר יותר בתקופת המקדש – היו להם תפקידים רבים ובהתאם לכך היו
לבושים בבגדי קודש – במטרה להבדיל אותם מההמון ולגרום לכך שיהיו מכובדים בבגדי כבוד
ותפארת תוצר ידי חכמי הלב.
מי ייתן ונזכה בקרוב
לגאולה שלמה ובניית הבית השלישי והכוהנים והלוויים ישובו לעבודת המקדש אמן ואמן.
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכוהנים סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)
