פרשת בהר- בחוקותיי –
מהו המכנה המשותף-
לשמיטה, שבת ומקדש?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל.. תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ שילוח עבד עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]
ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/"כי ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה קליין (c{ [שמן על בד]
פרשת בהר פותחת בנושא
שנת השמיטה וחותמת בנושא שמירת השבת:
כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה,
בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם,
כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת
לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר
כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת,
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה"[ויקרא כ"ה, א- ג]
בסיום הפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:
אֲנִי, יְהוָה".
השאלות הן:
א] מה המכנה המשותף
לשמירת השמיטה ושמירת השבת?
ב] מה הקשר בין השבת
למקדש?
תשובות.
המכנה המשותף לשבת
ולשמיטה.
מבחינה מסוימת -
שמירת השבת ושנת השמיטה – גורמים כביכול,
הפסד ממון, אך בסופו של דבר מתברר- כי
הפסד זה הוא מדומה וההיפך הוא הנכון כל שומרי השביעית ושומרי השבת - זוכים לשפע של
ברכות מהקב"ה.
ההוכחה לכך: שנאמר
לגבי שמירת השנה השביעית: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית"
[שם , כ"ה, כ"א]
ולגבי
שמירת השבת מובטחת לנו הברכה – עוד מימי בראשית, כפי שכתוב: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,
מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,
מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם
הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ,
אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". [בראשית ב, א- ג]
נאמר
במסכת ביצה: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ
מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת [שאם צמצם
הוצאות אלו בביתו] פוחתין לו: ואם הוסיף- מוסיפין לו" ועוד נאמר שם:"[ט"ו,
ע"ב]: "אמר להם הקב"ה לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום [- יום
שבת] והאמינו בי- ואני –פורע".
ועוד
רעיון מעניין: בעל "הרוקח"-
החכם רבי אליעזר מגרמיזה טוען : כי קיים מכנה
משותף - בין יום השבת לשנת השמיטה, כשם שנוהגים בשבת להוסיף מחול על קודש - היינו
שמקדימים לקבל את פני השבת קודם השקיעה בערב
שישי ובמוצאי שבת לאחר יציאת השבת בפועל
- מאחרים לצאת מקדושת היום בהוספת
זמן מסוים.
באופן
דומה נוהגים לגבי השנה השביעית מוסיפים: "מחול על קודש" ואכן על פי הלכה
למשה מסיני, מתחילים איסורי מלאכות הקרקע
בשמיטה - שלושים יום קודם ראש השנה. ולזה קוראים: "תוספת שביעית"
למעשה,
הלכה זו קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ,אך בתקופתנו - באין מקדש עדיין - מותר
לעבד את הקרקע עד ראש השנה של שנת השמיטה. כפי שכותב זאת הרמב"ם בהלכות שמיטה [ג, א] וכן נאמר
בתוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו התקינו, שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש
השנה"
דעה
מעניינת נוספת של רבי שמואל דויד לוצאטו [שד"ל]
הצד
השווה בין שמירת השבת ושמירת
השנה השביעית - הוא האמונה שישראל נחשבים לעם קדוש לה'- באופן דומה מצוות
שמירת שנת השמיטה מבססת בתוכנו את האמונה
שארץ ישראל- נתקדשה מכל הארצות שבתבל ועל
כן היא נחה בשנה השביעית. וזאת בדומה לכך
שהקב"ה שובת מכל מלאכתו בשבת .
חז"ל
אומרים: כשם שהשבת היא מקור הברכה לכל ששת ימי השבוע, באופן דומה שנת השמיטה
משפיעה שפע על ששת השנים - בין שמיטה לשמיטה.
ה"משך
חכמה"- סובר: כי התורה מצווה עלינו
לעבוד את האדמה במשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית- במקביל לששת ימי הבריאה
שבסופם באה השבת- אותה אנו מצווים לשמור.
ומעניין כי בתורה נאמר פעמיים: "כי טוב" פעם אחת ביום השלישי לבריאה
ופעם שניה ביום השישי למעשה הבריאה. [בראשית א', י' : י"ב. שם כ"ה,
ל"א] לכן ה' ציווה את עם ישראל לתת
מעשר עני- בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה - וזאת על מנת להיטיב הטבה מיוחדת עם
הנצרכים בזמן המקביל לימים שנאמר בהם פעמיים.
הקשר בין השבת למקדש.
בפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי
תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:
אֲנִי, יְהוָה" [ויקרא
כ"ו, ב] חז"ל במסכת יבמות [ו', ע"ב] מסיקים מתוך ההיקש: "מה שמירה האמורה בשבת לעולם-[ במילים אחרות- כשם שהתורה
דורשת מעם ישראל לשמור את השבת בכל מקום ובכל זמן ]אף מורא האמורה במקדש -
לעולם" כך אנו מצווים על מורא המקדש
בכל הזמנים –כולל בימינו אסור להיכנס
למקום המקדש שלא בטהרה.
הרמב"ם
בהלכות בית הבחירה, פרק
ו', פוסק: "קדושה ראשונה שקידש שלמה את העזרה [שהוא חצר המקדש] וירושלים-
קידשן לשעתן וקידשן לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה[היות וה'
הישרה במקום את שכינתו] ושכינה אינה בטלה" וכמו שקדושת בית המקדש קיימת לעד הננו מצווים על
מוראו בכל הזמנים וכך דין זה חל על בתי מדרש ובתי כנסיות שקדושתם נצחית ואינה
פוסקת לעולם. ויש לנהוג בהם כבוד גם לאחר שחרבו.
במסכת
מגילה: [ג' ,ג'] נאמר על הכתוב: "והשימותי
את מקדשכם" [ויקרא כ"ו, ל"א] "קדושתם אף כשהם
שוממים".
הכוונה
כי גם בימינו קדושתם נמשכת למרות שהם שוממים ויש לכבד את המקום.
הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: מקדש ה' - כולל קדושת המקום- הכוונה למקדש - והיום אלו בתי כנסת - באמצעותם אנו מקדשים את חיינו המוסריים.
גם קדושת
הזמן - שבת ומועדים - המעניקים לנו צורה לחיינו הרוחניים והציבוריים. שני
המקדשים האלה כוללים את כל המצוות שצוו ישראל - מראש החומש עד לכאן.
על פי דעת מקרא: באה התורה להזהיר לשמור את השבת ואת המקדש וחז"ל מפרשים
שאיסורים ומצוות אלה- באים בסוף הפרשה המדברת על עבד עברי הנמכר לגוי-ללמדנו שלא
יאמר: הואיל ורבי עובד עבודה זרה, אף אני
אעבוד עבודה זרה- וינסה לחקות את הרבי בכל המעשים האסורים.
הכוונה שלא יזלזל
העבד העברי בכל המצוות גם כאשר הוא משעובד לגוי.
רבינו בחיי מוסיף: שכל המצוות הן בכלל- שבת והמקדש.- והכוונה כי השבת-
"זכור ושמור" וכל המצוות- הלא תעשה ומצוות עשה - כלולים בהם.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק: כי המכנה המשותף לשבת, שמיטה והמקדש - היא הקדושה.
השמיטה, השבת
והמועדים - הם בבחינת - קדושת הזמן –המקדש ובתי התפילה - הם בבחינת קדושת המקום -
אך למעשה כל קיום המצוות ככתבם ולשונם מהווים את מקדש ה'.
יהי רצון ועם ישראל
יקיים את ציווי האלוקים לעד: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ,
אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." [ויקרא
י"ט, ב]
