פרשת
יתרו - מהו
הסוד שגילה יתרו על התורה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה מזמין את יתרו לאוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמות,י"ט, י"ב]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד-מול הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם".[שמות י"ח,י-י"א]
ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
הפרשה פותחת בשמועה
ששמע יתרו והסיבה להגעתו למדבר יחד עם ציפורה אשת משה ובניה:
”וַיִּשְׁמַע
יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה,
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא
יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר,
שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי
בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד,
גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי
אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו
וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:
אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ
יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ,
וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק- לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם;
וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה. וַיְסַפֵּר
מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל
אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה
אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל
כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר,
יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם
וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל
אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.
עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם". [שמות י"ח, א-
י"ב]
השאלות
הן:
א] מה שמועה שמע יתרו?
ב] כיצד קיבל משה את
פני יתרו?
ג] במה התעלה יתרו?
תשובות.
השמועה
ששמע יתרו.
על פי רש"י: יתרו שמע על קריעת ים
סוף ומלחמת עמלק.
אך הקושי בהסבר זה,
מדוע בא יתרו ,דווקא בגלל הסיבות הנ"ל – היינו - קריעת ים סוף ומלחמת עמלק?
הרי התרחשו עוד נסים לעם ישראל?
על פי שמות רבה [שמות רבה כ"א, ו] כאשר הגיע משה לקרוע את הים, תחילה סירב הים
להיקרע למען עם ישראל מהטעם: שהוא נברא ביום השלישי ואילו האדם נברא אחריו – ביום השישי, לכן הים לא הרגיש מחויבות להיקרע - עבורו.
אך מיד נתן ה' ימינו על יד ימינו של משה - ואז נקרע
הים למען ישראל.
נשאלת השאלה באיזה
נושא היה ויכוח בין משה לים? ומדוע כאשר ה' נתן את ימינו על יד ימינו של משה - תכף
נקרע הים?
ה"אור
החיים" [שמות, י"ד, כ"ז]מבאר: כי הקב"ה עשה
תנאי בבריאת העולם, שכל הבריאה והטבע יהיו קשורים ומשועבדים לתורה ועמליה וכל
מי שיתחבר אל התורה הקדושה - ויהגה בה
יומם ולילה - התוצאה תהיה: שיקבל את הכוח לעשות עם הטבע כרצונו.
מהטעם הזה - סירב הים
להיקרע - כי עדיין בני ישראל לא קיבלו את התורה. מהעילה הזו - לא היה עדיין למשה את הכוח הדרוש - על מנת לקרוע את הים. אך
הקב"ה אמר: שאומנם עדיין בני ישראל
לא קיבלו את התורה, אך לעתיד לבוא
הם יקבלו את התורה - ולכן כבר כעת
הם זוכים לכוח למשול על הטבע, מטעם זה - הניח ה' את ימינו על יד ימינו של משה, היות
וימינו רומז על תורה- ככתוב [דברים ל"ג,כ] "מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת)
לָמוֹ".
מכאן שבאמצעות כוח התורה שעתידים בני ישראל לקבל בהר
סיני - הים חייב היה להיקרע עבורם.
במכילתא נאמר על הפסוק: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל,
בִּרְפִידִם". [שמות י"ז, ח]"מלמד
שרפו ידיהם מן התורה" הסיבה לכך שעמלק הגיע להילחם נגד עם ישראל, הייתה -
כי התרופפו בלימוד התורה.
כעת - ניתן להבין:
מדוע כששמע יתרו - על קריעת ים סוף - ועל מלחמת עמלק- הוא הגיע. כי בשני דברים אלה הוא נוכח לדעת ולהכיר את עוצמת
התורה.
בקריעת ים סוף - הוא
הבין - כי באמצעות כוח התורה ניתן לשלוט על הטבע ולהינצל מכל דבר שלילי.
גם אם נקלע למצב קשה
ומסוכן שבדרך הטבע לא ניתן להינצל ממנו, הרי בזכות לימוד תורה - ניתן להינצל מהמצב
הרע, מנגד - במלחמת עמלק - הוא הבין שאם מתרחקים מכוח התורה - הדבר יכול לגרום לכך
שיהיו חלילה מלחמות. כפי שהיה עם עמלק -
שהוא תקף את בני ישראל דווקא במצב שרפו ידיהם מן התורה ולכן , יתרו הגיע בזכות
ששמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
המסקנה היא: כדי
לזכות בעוצמת התורה יש לקיים את דברי חז"ל שנאמרו במסכת אבות די, י"ד :
רַבִּי
נְהוֹרַאי אוֹמֵר: "הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה,
וְאַל
תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ,.."
חז"ל מביאים רעיון יפה: [ראש השנה
כ"ט] על סמך הפסוק:
"וְהָיָה,
כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ,
וְגָבַר עֲמָלֵק".
[להלן י"ז י"א]
חז"ל מסבירים: כי הרמת הידיים של משה - מסמלת את כוח האמונה בה'
כי עצם העניין
שהתבוננו כלפי מעלה לשמים - היו מתגברים
ומנצחים ואם לא היו נוהגים כך- היו חלילה נופלים,
היינו - מתוך כוח האמונה בה' נצחו את עמלק.
בכוח האמונה נקרע הים לעם- ישראל.
האור החיים מבאר את
הפסוק על פי חז"ל:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,
וְיִסָּעוּ" [להלן י"ד, ט"ו]
מתברר,
שבזמן קריעת ים סוף היה קטרוג על עם ישראל על ידי מידת הדין, אלא שעל ידי
שהתחזקו באמונה , צעקו אל ה' ונכנסו
לתוך הים מתוך כוח האמונה- מידת הרחמים התגברה על מידת הדין ונקרע להם הים.
מכאן ששני הדברים:
קריעת ים סוף וניצחון כנגד עמלק - הגיע אליהם מתוך כוח האמונה ואל עוצמת האמונה ניתן להגיע מתוך דברי אמונה – כדברי רבי משה מקוברין המסתמך על הפסוק: "הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר" [תהלים קט"ז, י']
היות שיתרו ראה מה
כוחה של האמונה- הוא הלך למדבר כדי ללמוד עם משה. על נושא האמונה. [מתוך "
אור שלום" הרב שלום ברגר]
עוד רעיון יפה ראיתי [בחוברת
של הרב אלימלך בידרמן]
שם מובאים
ה"דברי שמואל": כשם שאדם פועל בידיו בכל הדברים שרצונו לעסוק בהם ,כך באמצעות עוצמת
האמונה - לשדד ולשנות את מצבו ומעמדו "מי שיש לו אמונה אמיתית- נעשית אמונתו
אצלו כיד ממש. כדרך שהאדם מסוגל לפעול בידיו כרצונו כך מסוגל הוא באמונתו"
משה מקבל
את פני יתרו.
נאמר: "יֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ,
וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק- לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם;
וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה. וַיְסַפֵּר
מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל
אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה
אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה".
על
פי רש"י:
יתרו זכה לכבוד גדול - כיון שיצא משה
לקראתו - יצאו גם-אהרון, נדב ואביהוא ושואל רש"י: ומי הוא שראה את האנשים
האלה יוצאים לקראת יתרו ולא יצא?
על
פי מכילתא "
אמרו :יצא אהרון, נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל"
[יתרו
פ"א]
על פי תנחומא: "אמר רבי יודן בשם ר' איבו :שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא
ראה בריה בעולם ואלו הן: יתרו ויעקב. יתרו, כשבא אצל משה, כתיב '
ויצא משה לקראת חותנו'. מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא? שרי אלפים, ושרי מאות
יוצאין, ולא היה יוצא? שבעים זקנים יוצאין, ולא היה יוצא? אהרון כהן גדול יוצא ולא היה יוצא? התחילו כל ישראל יוצאין לקראת יתרו" [ויגש ז']
דעת מקרא מבאר: משה יצא מאהלו לקראת
חותנו - לקבל את פניו ,זוהי מידת דרך ארץ
הנהוג כלפי כל אורח. ובמיוחד שמדובר
בחותנו - אבי אשתו ומעניין לשים לב- כי הכתוב קורא את יתרו בתואר "חותנו",
ללא הזכרת שמו וזאת כדי להדגיש את חיבתו של משה כלפיו. בנוסף משה משתחווה לכבודו -
וזהו אות של מתן כבוד וקבלת מרותו של מי שמשתחווים לכבודו. המארח היה משתחווה לפני
אורחים נכבדים - וזאת בדומה לאברהם אבינו שרץ ומשתחווה לפני המלאכים, כמו שנאמר:
"וַיִּשָּׂא
עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא,
וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה". [בראשית י"ח, ב]
משה נשק ליתרו - כדי
להביע את השמחה לראותו. מנגד, מעניין כי יתרו נוהג כמחשיב גדולה לעצמו ,אינו משתחווה
למשה ואף לא מנשקו, אלא מחליף אתו ברכות שלום- כפי שהכתוב מציין: "וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ,
לְשָׁלוֹם"
בתום הפגישה בחוץ – הם
נכנסים לאוהל של משה. אך אין הכתוב מתאר את פגישת משה ואשתו ציפורה ובניו - מהטעם
שהתורה מקצרת בכל התיאור של חיי המשפחה של משה.
רש"י מסביר: כי משה משך את לב יתרו לתורה, על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
יתרו זוכה
להתעלות.
ישנו מדרש מעניין: האומר על המילים: "וישמע יתרו" - "טוב שכן קרוב" - זה
יתרו" - מאח רחוק" – זה עשיו.
בעל "בניין אריאל" מפרש: כי כוונת המדרש הזה: על פי
דברי חז"ל: שבע שמות היו ליתרו. "יתר"- על שם שיתר פרשה אחת בתורה.
[פרשת "ואתה תחזה"] ומסופר "במס' סופרים" [פרק ט"ז, הלכה
י'] כי: קע"ה - פרשיות בתורה
הם- כמניין שנותיו של אברהם אבינו, והיות והתקצרו שנותיו של אברהם - כדי
שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה. מתברר, שבתחילה היה צריך לחיות ק"פ שנה - כיצחק, נמצא שבשביל עשיו נחסרו חמש פרשיות בתורה, ובזכות יתרו נתווספה
פרשה אחת. וזו המשמעות: "טוב שכן
קרוב מאח רחוק" כי צדקת יתרו גרמה שנוספה פרשה אחת בתורה ואילו רשעת עשיו גרמה שנחסרו חמש
פרשיות.
יתרו שבמשך שנים היה עובד עבודה זרה ואפילו נשא
בתפקיד כהונה אלילית שמע את כל הטוב שה' עשה למען עם ישראל - במצרים
ובמדבר והוא קיבל בעקבות זאת את האמונה בה' על כך נקראה על
שמו הפרשה הזו בתורה- המתארת את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.
חכמים מציינים לשבח את התנהגות יתרו כאשר
קיים את מצוות הכנסת אורחים כלפי משה בעת מנוסתו ממצרים. במסכת סנהדרין [ק"ד,
ע"א] נאמר: בשכר שיתרו אמר לבנותיו "קראן לו ויאכל לחם"
[שמות ב, י"ט] זכו בני-בניו וישבו בלשכת הגזית [הכוונה לאולם שהיה בהר הבית
ששם היו נוהגים חכמי הסנהדרין להתכנס בזמן שבית המקדש היה קיים], מכאן
שהתנהגותו של יתרו אל משה - גרמה לכך שצאצאיו יגיעו למדרגה
גבוהה של מקום כה קדוש לכל ישראל.
ממעשה זה, יש להסיק מסקנה חשובה: שאין לדון אדם
על פי מוצאו וייחוסו המשפחתי, אלא על פי התנהלות חיי היום, יום שלו ומעשיו בפועל.
ליתרו ישנה זכות נוספת בכך שהוא
מגיע להכרה בגדולת ה' ומעשיו , הוא הראשון שאומר: "ברוך
ה' " על כך נאמר: במסכת סנהדרין [צ"ד, ע"א] "גנאי הוא
למשה ולשישים ריבוא [ולכל היוצאים ממצרים] שלא אמרו: "ברוך.."
עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'
" אך לכאורה, תמוהים דברי חז"ל שהרי משה
ובני ישראל הודו לה' על הכול באמצעות שירת הים.
אלא צודקים חז"ל בדעתם, לפי שכאשר משה ובני
ישראל שרו את שירת הים - זה נס שנעשה להם עצמם, לעומת זאת יתרו הודה
לה' על כל הניסים שעשה ה' לישראל.
כאן חז"ל מלמדים אותנו יסוד גדול: אין זה
מספיק להודות לה' על הניסים והחסדים שה' עושה עמו וקרוביו, אלא עליו להכיר ולהעריך
את כל החסדים והדברים הטובים שה' עושה גם למען אחרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, יש להסיק, כי יתרו גילה ממרחקים-את
עוצמת התורה וכוח האמונה - שחוללו לעם ישראל
נסים. בזה גדולתו של יתרו שלמרות שלא היה נוכח בכל הנסים בעצמו, העריך
וגילה את הרז שבתורה ובאמונה .
יהי רצון שנתחזק כולנו בכוח התורה והאמונה
במיוחד בימים אלה ממש.
יפים וחשובים דברי דוד המלך:
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ."
[תהלים קי"ח, ה]
