פרשת תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)   

ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפלישתים מקנאים בעשירותו של יצחק / ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנא אותו פלישתים"

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

פרשה זו  מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים  של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה' - משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה". [בראשית כ"ה, כ"ב]

רבקה הלכה לבית המדרש של שם  ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?

על כך קיבלה בשורה לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה  מאלוקים ומסר  לה ברוח הקודש .

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. 

  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]

השאלות הן:

א] מה משמעות הבשורה שקיבלה  רבקה בבית המדרש ?

ב] כיצד ניתן להבין: כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה  את יעקב?

תשובות.

הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."

לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת -  היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.

 

ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה  בנפילתו של אחיו!

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו, ב] - צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:  "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

"בעל  הטורים" מסביר את המילה: "גיים"-רמז ל- י'  אומות שבאו  להחריב את  בית המקדש כפי שכתוב:

"אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי    וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו    עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים    מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק    פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם  יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם ־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם    הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים פ"ג, ה'- י']

בהמשך מביא הסבר  לפי  המדרש : שני גויים:  אחד מהם יצא מי שבונה את בית המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס  הרשע.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".

התורה מתארת את השוני החזותי של שני האחים:

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".

על פי "בעל הטורים":

א] "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .

ב] "אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני לתינוק. "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.

על יעקב נאמר:

"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב  היה אוחז בעקב עשיו מתוך  צדק - מהסיבה: כדי לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את  מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.

נאמר עליו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואילו על עשיו נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו". 

על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו  כתינוק  ,אלא עשוי וגמור.

אם כן מדוע נאמר בלשון יחיד על  יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?

מלמד שהקב"ה בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.

בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני  אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור. כמו שנאמר:

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות  ד', ]

פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.

התורה מתארת: כיצד היו שונים זה מזה שני האחים:  הרי עוד כשהיו ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד  פתח של  בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת ליד מקום-של עבודה זרה  מיהר עשיו לצאת לשם.

פרוש ב] היו שני הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה:  'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד  מהם רצה לרשת את שני העולמות.

בהמשך התורה מתארת את השוני הבולט בין שני האחים:

"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".

רש"י מסביר: כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו  פונה לעבודה זרה.

איש יודע ציד - לפי שהיה עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא : אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים  שאינם חייבים במעשר,  עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.

ואילו יעקב היה איש תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות – באוהלו של שם ואוהלו של עבר.

הכתוב מתאר: את אהבת יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".

על פי אונקלוס: יצחק  אהב את עשיו כי  מהצייד שלו - היה אוכל.

ולפי המדרש: היה עשיו  צד את אביו ומרמה בדבריו.

רבקה אהבה את יעקב, לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה-  היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.

יש אומרים: שאין צורך לפרט מדוע  רבקה אהבה את יעקב - זה מובן מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים קשה לשנות את דרכם.

אולם לגבי עשיו ויעקב - לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,,  ידי עשיו  נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר  קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו מתחזק ונלחם בו.

לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו -  כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר – לשוב  ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים  יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]

כלומר – ארץ ישראל נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יַעֲקֹב וְעֵשָׁיו -שְׁנֵי לְאֻומִּים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יַעֲקֹב וְעֵשָׁיו -שְׁנֵי לְאֻומִּים.

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב וְעֵשָׂיו אַחִים

זֶה מִזֶּה כֹּה שׁוֹנִים

בְּרֶחֶם  אִימָּם רָצִים

רִבְקָה חָשָׁה יִיסּוּרִים.

 

כָּאַיָּלָה מֵחִישָׁה צְעָדִים

לִשְׁאֹול לְפֵשֶׁר הַדְּבָרִים

לְאָזְנֶיהָ בְּשׂוֹרַת אֱלוֹקִים

כִּי נוֹשֵׂאת  שְׁנֵי לְאֻומים.

 

בְּעֵת לֵדָתָהּ תְּאוֹמִים

הַבְּחִינָה כִּי אֵינָם זֵהִים

עֵשָׁיו אַדְמוֹנִי  כֻּלּוֹ שָׂעִיר

יַעֲקֹב תִּינוֹק חָלָק תָּמִים.

 

 חָלַף הַזְּמַן גָּדְלוּ הַנְּעָרִים

 עֵשָׁיו צָד בַּעֲלֵי חַיִּים

יַעֲקֹב תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים

לְבֵית מִדְרָשׁ חָשׁ גַּעְגּוּעִים.

 

יִצְחָק אֶת עֵשָׁיו אָהַב

וְעֵשָׁיו מִמֶּנּוּ אַהֲבָה שָׁאַב

רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב

כִּי בּוֹ טָמוּן כָּל הַטּוֹב.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חיי שרה - אברהם ושרה - במה זכו?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת חיי שרה -  אברהם ושרה - במה זכו?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו לאחר רכישת מערת המכפלה והשדה בחברון -בכסף מלא  (c)

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "וה' ברך  את אברהם בכול / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}

ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך: עבדי דוד המלך  מביאים- לפניו  את אבישג השונמית / ציירה: אהובה קליין (c)

 [מתוך ההפטרה מלכים א',א']

פרשה זו גדושה נושאים חשובים , כדאי לשים לב לשם הפרשה: "חיי שרה"  כל זה בזמן שהתורה מתארת את מותה ורכישת המערה במערת המכפלה על ידי אברהם - בכסף מלא, כנאמר: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.  וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ.  וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר.  גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי...וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.  וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר:  אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן -צֹחַר.  וְיִתֶּן -לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ:  בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי,...,,,וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר.  וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:  הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.  לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן:  בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר:  מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת". [בראשית  כ"ג, א'-כ']

בהמשך  נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".[להלן כ"ד, א']

השאלות הן:

א] מה הייתה חשיבותה של שרה?

ב]  מהי חשיבות אברהם מבחינה רוחנית ומבחינה גשמית?

תשובות.

חשיבותה של שרה.

חז"ל  מסבירים:  למרות  תיאור מותה וקבורתה של שרה הפרשה נקראת: "חיי שרה" וזאת בדומה לפרשת "ויחי" המתארת את מות יעקב , מכאן נרמז: "צדיקים במיתתם קרויים חיים" [מסכת ברכות י"ח, ע"ב,]

הרשב"ם  והזוהר: מתייחסים  לפסוק:

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה".

ומסבירים: כי שרה הייתה האישה היחידה  - שהתורה מפרטת  את שנות חייה - היות והיא הייתה  אם האומה העברית כפי שנאמר:

"הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם:  כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ". [ישעיהו  נ"א, ב']

בעל הטורים מסביר: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"-  לפני זה כתוב: "ובתואל ילד את רבקה" - עד שלא שקעה שמשה של שרה, זרחה שמשה של רבקה.

כלומר: חיי " שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה"   ראשי תיבות: "שמש"  ולכן כתוב: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" [קהלת א', ה']

ע"פ השמועה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"-"וַיִּהְיוּ"- בגימטרייה: ל"ז - רמז לטוב שבחייה - אלה ל"ז שנים אחרונות של חייה משנולד יצחק . לפני כן חייה של שרה לא היו שלמים - היות ומי שאין לו בנים - חשוב כמת.

רש"י סובר: כי לא מנתה התורה את כל שנותיה של שרה  בבת אחת מאה ועשרים ושבע שנים, אלא הוזכר כל מניין בנפרד: מאה שנה, עשרים שנה, ,שבע שנים" - כדי ללמד על כל מניין שנים  משהו, והרמז הוא: אפילו בהיותה בת מאה שנים הייתה כבת  עשרים שנה – לעניין החטאים ,מה בת עשרים לא חטאה- שהרי בת עשרים שנה - - אין בה חטא- לפי שבית דין של מעלה אינם מענישים עד גיל עשרים שנה.

ואף בהיותה בת עשרים - הייתה דומה לילדה בת שבע - מבחינת יופי הנעורים.

על המילים: "שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה"  מסביר רש"י: כי כל שנות חיי שרה היו לטובה.

על כך מפרשים רבים תמהים: כיצד ניתן להגיד  שכל שנותיה היו לטובה? הרי שרה עברה גם ייסורים רבים בחייה? דוגמת הרעב בארץ שאילץ אותה ואת אברהם לרדת מצרימה. ובעצם כל  עשרת הניסיונות  שעבר אברהם בחייו  הם היו גם ניסיונות קשים ומרים לשרה.

רבי זושא  מאניפולי  עונה על כך: שרה אימנו הייתה  נוהגת על פי דברי חז"ל:" מברכין על הרעה - כשם שמברכין על הטובה"  [מסכת ברכות. ט' ,ד'] לכן על כל דבר הייתה שרה אומרת: "גם זו לטובה".

על פי  אגדת חז"ל- שרה  בדומה לאברהם,  קיימה הרבה מצוות ומעשים טובים.: היא עשתה  חסדים עם הנשים ,כאשר ראתה נשים לבושות קרעים - היא תפרה  להן שמלות ולא נתנה לעצמה לנוח - ימים כלילות. במהלך היום הייתה מסייעת לאברהם לשרת את האורחים שהיו באים אליהם ובלילות- הייתה תופרת שמלות לנשים עניות ולילדיהם.

כשראה הקב"ה - את  אהבתה ומסירות הנפש  שהעניקה לעניים, שלח לה ברכה במעשה ידיה: היה הנר – דולק מליל שבת אחד עד ליל שבת שני  ואת אוהלה היו מקיפים ענני זוהר. ששימשו לה לכבוד ולתהילה, שמם של אברהם ושרה - הלך וגדל עד שכל    משפחות האדמה - נתברכו בהם.

על פי רש"י: ידוע ששרה  הייתה מגיירת את הנשים ובכך סייעה לאברהם שהיה  מגייר את האנשים..

חשיבות אברהם מבחינה גשמית ורוחנית.

ידוע שאברהם  התנסה בעשרה ניסיונות ובכולם עמד בהצלחה.

על כך אומר ה"נתיבות שלום": להודיע על חיבתו של ה' לאברהם- לפי שעלה ונתעלה במדרגותיו בעבודתו וביגיעתו,  שהיה תמיד מתגבר על יצר הרע.

אברהם עבד את בוראו בשני יצריו - גם את יצר הרע הפך לטוב וכך עבד את ה' מתוך אהבה רבה.

הרמב"ם אומר על כך : "ומעלה זו - היא מעלה גדולה מאד.." והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה.

על פי רש"י: משנפטרה שרה - אברהם בא מבאר שבע ששם התעכב בשובו מן העקדה.

שואל רש"י מדוע נסמכה  מיתת שרה לעקדת יצחק? אלא על ידי שהודיעו לשרה שיצחק בנה היה מוכן כבר לשחיטה והיה סמוך למיתתו שעדיין לא נשחט - פרחה  נשמתה כתוצאה מהבהלה  הגדולה - בעקבות העקדה היא מתה.

כאשר אברהם הולך לרכוש את קברה של שרה במערת המכפלה- הוא מתעקש לקנות את המערה והשדה בכסף מלא -  למרות שעפרון הציע להעניק את המקום לאברהם במתנה - אברהם  רצה להבטיח לדורות הבאים את המקום  לנצח - בדומה לדוד המלך שרכש את מקום המקדש בכסף מלא מארוונה היבוסי. [דברי הימים- א'  כ"א, כ"ב]

בתום רכישת המערה והשדה נאמר על אברהם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"  נשאלת השאלה, מה הכפילות -  מדוע  נוספו המילים:"

"בָּא בַּיָּמִים? על כך הסבר יפה:

אברהם אבינו היה מנצל כל יום ויום בחייו  למעשה  חסד וצדקה עם כל ימיו אלו בא לפני  בוראו.

נאמר גם: "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ר' אברהם יעקב מסדיגורא מסביר: "וְדֹרְשֵׁי יְהוָה, לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב"

[תהלים  ל"ד, י"א].יהודים המחוברים לה' לא חסר להם דבר כי כל מה שיש לצדיקים וכל מה שבא עליהם - הם מקבלים באהבה והכל טוב להם.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי חז"ל: אברהם קיים את כל התורה [יומא כ"ה] ולכאורה היה הוא  וגם יצחק ויעקב- קודם מתן תורה- ומהיכן ידעו את התורה וקיום מצוותיה? אלא ששורש כל קיום התורה של האבות היה לעשות הישר והטוב בעיני ה' ומשורש של עשייתם נבנו כל התורה והמצוות אצל האבות לפיכך נקראו ישרים.

לסיכום לאור האמור לעיל - ניתן להסיק : כי אברהם ושרה  זכו להיות מבורכים , כל - זה בזכות מעשיהם הטובים והפצת האמונה בה', לפיכך היו ראויים להתברך במיטב הברכות ועל כן מן הראוי שעם ישראל ימשיך את דרכם זו ויזכה בכל הברכות והישועות.

יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי-טוֹב יְהוָה;  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר, יֶחֱסֶה -בּוֹ. יְראוּ אֶת-יְהוָה קְדֹשָׁיו:  כִּי-אֵין מַחְסוֹר, לִירֵאָיו".[ תהלים ל"ד, ט'- י']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)