פרשת
מצורע ושבת הגדול- מה הקשר?
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה ולשבת הגדול.
ציורי תנ"ך/הכהן בודק את הנגעים באדם/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן מצווה לסלק את האבנים הנגועות בצרעת מהבית/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אישה מביאה קורבן ביום השמיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
יצירותיי לשבת הגדול:
ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]
ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא". ציור: אהובה קליין (c)
[מלאכי ג'. י"ט..]
"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים"[מלאכי ג, כ"ב]
ציורי תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]
פרשת מצורע פותחת
במילים:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם
טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה;
וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ"......
[ויקרא פרק י"ד, א-ד]
לקראת
סוף הפרשה נאמר:
"וְהִזַּרְתֶּם
אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם
אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [להלן פרק ט"ו, ל"א]
השאלות
הן:
א] מה המשמעות: "ֹזאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
הַמְּצֹורָע" ?
ב] מדוע חשוב לעם ישראל להיטהר מטומאה?
ג] הקשר ל"שבת
הגדול"?
תשובות.
תּוֹרַת הַמְּצֹרָע"
חז"ל סבורים: כי הנגעים באים על האדם בעבור עיסוקו בלשון הרע ,מתברר. כי עבירה זו
נמנית בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה. גילוי עריות, ושפיכות
דמים.
למעשה, העוסק בדיבור
לשון הרע - מטמא את פיו ואם יגיד דברי
תורה - או יתפלל - כל מילותיו נטמאות ונופלות לידי כוחות הטומאה.
מטעם זה אמר דוד
המלך: " נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר
מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". [תהלים ל"ד, ,י"ד- ט"ו]
לפי זה, אין ערך
לעשיית הטוב , אלא בתנאי שהאדם נוצר את
פיו ונמנע מעיסוק בלשון הרע, אם אין
מקפידים להתרחק מעבירה חמורה זו - אין ערך לעשיית הטוב בעולם.
אם המצורע חוזר
בתשובה, בעקבות כך באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה ורק כעת הם יעמדו לזכותו.
לכן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע"- לפי שהתורה שהמצורע למד בעבר - היא מתקבלת לזכותו "ביום טהרתו" רק אז היא באה על תיקונה ולא לפני
כן. [על פי "קומץ המנחה"]
אור החיים מסביר: חכמים אמרו על בעלי לשון הרע:" מה תקנתו? יעסוק בתורה
ויתרפא" רק עתה "ביום טהרתו". לימוד התורה עשוי להועיל לו רפואה-
אך קודם טהרתו וחזרתו בתשובה אין לימוד התורה יכול לסייע לו.
ב"חובת הלבבות" נאמר: בזמן שאדם אומר על רעהו לשון הרע - אזי כל מצוותיו
נזקפים לטובת אותו אדם שהוא ריכל עליו
לשון הרע ואילו חטאיו של האדם שעליו דיבר רעות - עוברים לאותו בעל לשון הרע.
על כן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
הַמְּצֹורָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ"
כי רק מיום שנעשה טהור וחזר בתשובה -
נשארת התורה שלמד לפני חטאו - והיא שייכת לו. אך, לפני כן
התורה כבר הייתה ברשות אותו אדם שבעל לשון הרע דיבר עליו. [על פי "ארץ הצבי"]
"חובת
הלבבות" מביא את דברי
חז"ל: "כל המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו" אם אדם
שמע שפלוני דיבר עליו לשון הרע והדבר פוגע בו ונוצר את לשונו מבליג – ואינו מגיב, למרות
שהדברים פגעו בו - אזי מעבירים ממנו את כל חטאיו
אל המדבר עליו בגנותו מילים רעות - וזוקפים אותם לחובתו של המדבר עליו לשון
הרע. יתכן שזו הכוונה במשפט: "טוב שברופאים לגיהנום" משפט זה מכוון כלפי
בעל לשון הרע - הוא נחשב לטוב שברופאים
לפי שעל אותו אדם שדיבר בגנותו באותו רגע-
ההוא מתרפא מכל פשעיו ועברותיו ואילו בעל לשון הרע יורד לגיהנום....
מעשה שקרה: "ברבן גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה מן
השוק, יצא טבי - עבדו והביא לו לשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו
חתיכה רעה מן השוק והביא לו שוב לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה
חתיכה טובה מן השוק, הבאת לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הלכת
והבאת לנו לשון?
אמר לו טבי: אדוני,
הלשון - ממנו הטוב וממנו הרע, כשהוא טוב - אין טוב ממנו וכשהוא רע, אין רע ממנו
" [מתוך גמרא: מסכת פסחים]
שלמה המלך אומר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן
וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (
משלי} כלומר- אם האדם ידבר רע- הדבר יביא מוות ואם ידבר טוב- דברי תורה הדבר יביא לו חיים ומי שאוהב לדבר דברי תורה -
יאכל מפרייה-ייהנה.
אמר רבי יהושע בן לוי, חמש תורות כתובות במצורע:
א] בסוף תזריע:
"זאת תורת נגע הצרעת"
ב] [מצורע י"ד, ב] "וזאת תהיה תורת
המצורע"
ג] [שם ל"ב]
"זאת תורת אשר בו נגע צרעת"
ד] [שם נ"ד]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת
ולנתק"
ה] [שם נ"ז] " זאת תורת נגע הצרעת"
מכאן ההוכחה: שהעוסק בלשון הרע עובר על חמישה
חומשי תורה.
חשיבות
הטהרה.
נאמר: "וְהִזַּרְתֶּם
אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם
אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם".
רש"י מסביר: "אין נזירה - אלא פרישה - הכוונה שיש לפרוש ולהתרחק מהטומאה.
רש"י מביא כמה
דוגמאות להמחשת דבריו:
"הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע
מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". [ישעיהו א', ד]
"כִּי
אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר
מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח
פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי יְהוָה, נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי". [יחזקאל י"ד, ז]
מדוע התורה מצווה
להתרחק מהטומאה?
התשובה היא: כי המטמא
חלילה את בית המקדש עונשו כרת!
דעת מקרא סובר : יתכן שהכתוב הקדים את נושא
צרעת האדם לצרעת הבגד ולצרעת בקירות הבתים - היות וצרעת האדם היא הקשה ביותר מהטעם:
שהיא עשויה לבודד את האדם מהחברה ולאסור עליו את הכניסה למקדש כל עוד- לא התרפא.
ומנגד המצורע עשוי לטמא אנשים אחרים שלא נפגעו
מהמחלה- ובכך עשוי גם בית המקדש להיטמא.!
הקשר
להפטרה [בספר תרי עשר במלאכי.[פרק ג]
הנביא מלאכי מנבא: כי
יבוא יום הדין – הצדיקים ייהנו מאור ה' ואילו הרשעים יבואו על עונשם, כפי שנאמר:
"וְהָיוּ
לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי
עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם,
וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא
עֲבָדוֹ.
"כִּי-הִנֵּה
הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה,
קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב
לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְזָרְחָה לָכֶם
יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם
וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר,
תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם: בַּיּוֹם
אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". [מלאכי ג, י"ז- כ"ב]
אומר הנביא מלאכי:
הקב"ה מקשיב וגם מתבונן בצדיקים –
כאשר הם רואים את הצלחת הרשעים שטוב להם ומתמרמרים ואומרים : הרי אנחנו שומרים את מצוות ה' כביכול ללא תועלת?
והקב"ה מתעלם מאתנו?- אך למעשה, אין הדבר כך. הקב"ה רואה את יראי ה' וכותב אותם בספר הזיכרונות.
והנה יבוא יום הדין - בו הקב"ה יעניש את הרשעים ואז תבחינו בין גורל הצדיקים העובדים את ה' לבין הרשע שאינו עובד
את ה'- זה יהיה יום חם - בוער כתנור וכל הרשעים
יהפכו לקש הנשרף מרוב החום
יהפכו ללהבה - ויושמדו כליל. ואילו על
הצדיקים תזרח האור והם יצאו לרחובות וירקדו.
רש"י אומר: ה' מוציא חמה מנרתיקה - הרשעים נידונים בה ואילו הצדיקים מתרפאים
בה.
כאן ,לעניות דעתי -
מבחינים בקשר בין פרשת מצורע - שמטרת התורה לגרום למצורע- לחזור בתשובה - לתקן את דרכיו - כדי שיהיה ראוי להיכנס גם
למשכן אחרי שעבר את התיקון וישב מחוץ למחנה - ועבר את כל שלבי הטהרה רק אז הוא
יוצא לדרך חדשה.
ביום הדין - בדברי
נבואתו של הנביא מלאכי- כל האמת
תצא לאור: מי הם הצדיקים שיזכו לאור
רוחני ומי הם הרשעים אשר יבואו על
עונשם.
לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין פרשת מצורע לדברי הנביא מלאכי הוא:
"זִכְרוּ,
תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב
עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא
יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.
וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים
עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".[מלאכי ג', כ"ב-
כ"ד]
כלומר-בפרשת
"מצורע" - המצורע שחטא בלשון
הרע- חייב להיות בפיקוח הכהן לאורך כל הדרך ורק כאשר סיים את כל שלבי הטהרה- יוכל להיות טהור ולהיכנס
למשכן - גם זכות לימוד התורה שלמד- תשוב להיות חלק ממנו ובדברי הנביא מלאכי ישנו
קשר הדוק לקיום התורה והמצוות שזו תכלית עם ישראל כמו גם בפרשת מצורע. והדבר יתגלה לעיני כל-ביום
הדין כאשר ה' יפתח את ספר הזיכרונות - בהם הוא מבדיל בין הצדיקים לבין הרשעים
וביום גדול זה:
הצדיקים יתגלו לעיני כל ויספגו אור והרשעים ייענשו קשה.
יפים וחשובים דברי
משה לעם:
"תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים: ל"ג, ד]
