פרשת: בהר – בחוקותי / השראת השכינה על ישראל?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה
ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל.. תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]
ציורי תנ"ך/ שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא כ"ו, ה]
ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה
קליין(c)
ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/"כי ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה קליין (c{ [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים ולאחר מכן
אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העבד ואישתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עבד עברי יוצא לחופשי ואדונו מעניק לו מתנות/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשתנו, ישנה הבטחה לעם ישראל: מי שיקיים את התורה כהלכתה , יזכה לברכות ואם
חלילה לא יציית לצוויי ה'- תבואנה, חלילה הקללות. כך התורה מתארת את ההבטחה:
"אִם-בְּחֻקֹּתַי,
תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר,
וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם
לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם
בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה,
מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ
מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם
לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וּפָנִיתִי
אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי
אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם
יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם;
וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם,
תִּהְיוּ-לִי לְעָם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם,
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". [ויקרא כ"ו, ג'- י"ג]
השאלות
הן:
א] מה משמעות
הברכה: "וְנָתַתִּי
מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."?
ב] "ולא תגאל
נפשי אתכם ?
ג] "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."
?
תשובות.
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."
רש"י מסביר:- הכוונה לבית המקדש.
רש"י מבסס את
דבריו על תורת כוהנים: הדברים נאמרו כשהוקם המשכן - הלא הוא - אוהל מועד במדבר,
שקדם לבניית המקדש, כפי שנאמר:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
[ויקרא א, א] מה משמעות ההבטחה של ה' ? – המשמעות
היא- הבטחה על הקמת בית המקדש לאחר המשכן.
הזוהר הקדוש מבאר: כי כוונת התורה גם למצב – בו
עם ישראל יושבים בגלות - בתקופה כשהשכינה "ממושכנת" ועם ישראל מצויים
בגלות - גם אז הקב"ה לא ימאס בעם ישראל!
המאירי רואה: שישנה הבטחה לשיבת ציון וקיבוץ גלויות: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי,
בְּתוֹכְכֶם.."- היינו- הגלויות-
שהן משמשות –משכון וערבון בידי האומות- יחזרו לתוככם בבחינת:
"וּפְדוּיֵ֨י
יְהֹוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם..." [ישעיהו נ"א, י"א]
רש"ר מסביר:
נאמר בספר במדבר:
"שׁוּבָה
יְהוָה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- מכאן
ששכינת ה' אינה שורה בקרב יחידים בודדים, אלא בקרב אלפים ההולכים ומתרבים לרבבות.
שה' שוכן רק בקהל גדול של אנשים השומעים
בקולו מרצונם החופשי. גם כאן הכוונה שאחרי שבני
ישראל יתרבו בארץ ,ה' ייתן את שכינתו בתוך הציבור הלאומי של עם ישראל.
אך במסכת אבות- ישנה
הוכחה שהשכינה שורה גם על יחידים בתנאי קדושה:
"רַבִּי
חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין
וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ט,), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פב,), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע
וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ,), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
וּבֵרַכְתִּיךָ"? [מזכת אבות, ג', ו]
"וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם"
רש"י מסביר: ה' מבטיח שלא ימאס בעם ישראל אפילו בהיותם בגלות כשם שהכתוב מתאר: "וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם
בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר
בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה,
אֱלֹהֵיהֶם....." [ויקרא כ"ו, מ"ד]
ומהפסוק בשמואל: "כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּיבּוֹרִים--מָגֵן
שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן". [שמואל-ב, א, כ"א] מכאן שפירוש המילה "גאל"- זה
לפלוט- כאשר המגן שמשתמש בו הלוחם- פולט ודוחה את השמן שבו משחו אותו - כך ניתן
בקלות לנקוב בו חורים - באופן מושאל- הפועל- "געל"- הוא במשמעות:
"מאס"- לדחות וכאן ה' מבטיח שהוא לא ימאס בעם ישראל.
הרמב"ן טוען: כי ההבטחה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" - מעוררת תמיהה וכי יש צורך להבטיח הבטחה זו? אחרי שה'
מבטיח את השראת השכינה על ישראל? אפילו
כשעברנו את בריתו נאמר "לא געלתים - קל וחומר כאשר אנחנו שומרים על מצוותיו?
הרלב"ג מחדש הבטחה חדשה:- כי ה' לא יסיר את שכינתו מישראל גם בזמן שיהיו חוטאים
ונפשו של ה' הייתה צריכה למאוס בהם.
"העמק דבר" לנצי"ב מפרש גם בכיוון הזה: אלא
שהוא אינו מייחס את הברכה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי,
אֶתְכֶם"- לחטאים של - כלל
ישראל, אלא לחטאים של יחידים.
לכן ה' לא יסלק את
שכינתו מעם ישראל- בגלל חטאם של אחדים.
אברבנאל טוען : ישנה השגחה פרטית! בעולם הזה וה' אינו שולט רק בעליונים.
הרב סורצקין ב:"אוזניים לתורה"
אומר: כי זו הבטחה לעם ישראל- שלא יהיה חורבן שלישי, כאשר יקויים: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי,
בְּתוֹכְכֶם.."
ואז , שוב "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" וממילא "והתהלכתי בתוכם" כלומר- הי יתהלך בינינו בתוך
כל שטחי הארץ- הוא לא יצמצם את שכינתו באזור מסוים, אלא ישכין שכינתו על כל חלקי
הארץ!
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."
על פי רש"י: הקב"ה אומר לעם ישראל: אני אטייל איתכם בגן עדן כאחד מכם ולא
תזדעזעו ממני- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם, רש"י מבסס את דבריו
על תורת כוהנים:
שם מובא משל:
מעשה במלך שיצא לטייל עם העבד שלו והיה אותו עבד מסתתר מלפניו., אמר לו המלך: מה
לך לפחד ממני אני יוצא איתך- כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד
לבוא - ואילו הצדיקים מזדעזעים ממנו , הקב"ה מרגיע אותם ואומר להם: אני יוצא
איתכם- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם.
בנוגע למילים: "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" מסביר רש"י:
אם אתם אינכם מאמינים
בי - הרי יש לכם הוכחות שעשיתי לכם הרבה נסים והוצאתי אתכם ממצרים. אני הוא זה
שעתיד לעשות לכם גם בעתיד נסים.
ה"נתיבות
שלום" מסביר: כי בדרך כלל
ישנו חשש שאם אדם מתברך בברכות גשמיות הוא
עלול להגיע:
למצב של: " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" [דברים ל"ב,
ט"ו] או כמו שכתוב:
"פֶּן-תֹּאכַל,
וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף
וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה וְרָם, לְבָבֶךָ;
וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית
עֲבָדִים".[דברים ,ח', י"ב]-כלומר
שמרוב שהאדם כל כך טוב לו, שכח את אלוקים. לכן התורה מבטיחה: אם אתם ,בני ישראל,
תלכו בחוקותיי כרצון ה'- התוצאה תהיה: שה' ישפיע עליכם שפע ברכות בגשמיות שלא יביאו למצב: של " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן
וַיִּבְעָט"-אלא תהיה ברכה גמורה
- שמתוך כך תגיעו למדרגות רוחניות הגבוהות ביותר.
והברכות כמו-: "וְנָתַתִּי
גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"- יהיו כברכה - להתקרב על ידי זה לה' עד השגת הברכה:
"וְנָתַתִּי
מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם"; "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם" שאטייל איתכם בגן עדן.
הסבר נוסף שמביא
ה"נתיבות שלום": ה' ידאג שהעניינים הגשמיים יתעוררו אצל ישראל רק בעתם -
בעת שזה רצון ה'- כלומר-אם בחוקותיי תלכו - ה' ישמור עליכם שגם הגשמיות שלכם תהיה
כרצון ה'.
רש"ר מבאר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי,
בְּתוֹכְכֶם"- אהיה קרוב
בקרבה גדולה- לא רק בחיי הכלל, אלא גם לכל יחיד ויחיד - ולכל משפחה ומשפחה- אשגיח
על כל אחד ואחד – השגחה פרטית. ואתם כולכם תהיו שמחים בהנהגתי.
לסיכום, ברכת השראת השכינה - יפה ומועילה לעם ישראל- וכדי לחזק את עוצמת
השכנת השכינה, עלינו - יש לציית לצוויי ה' – לקיים את החוקים והמצוות -מתוך אהבה
ושמחה ובלב שלם ויפים דברי דוד המלך: "
" .יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;
וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ...." [תהלים ט"ו, א, ב] וכן המשפט המבטיח את הקשר הנצחי בין עם ישראל
לה':
"כִּי
לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".[שם צ"ד, י"ד]
