פרשת תצווה- במה הודלקה המנורה במקדש?' מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- במה הודלקה המנורה במקדש?

מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך-בני ישראל תורמים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ,קומי אורי כי בא אורך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת  במילים:

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות כ"ז, כ'- כ"א]

 

השאלות הן:

א] מה  משמעות   המילים :"ואַתָּה תְּצַווֶּה"

ב] במה יש  להדליק את המנורה?

תשובות.

"ואַתָּה תְּצַווֶּה"- המשמעות:

ה"נתיבות שלום"  מסביר מדוע היה צורך בציווי מיוחד עבור השמן המשובח למען המנורה ?

תשובתו : יש שלוש דרגות של   לשונות:

א] אמור אל בני ישראל- שהיא אמירה רכה.

ב] דבר אל  בני ישראל- דיבור- הוא יותר קשה[תקיף]

ג] הדרגה הגבוהה ביותר- זה לשון ציווי.

הציווי- הוא לשון זירוז [כמו שלמדנו בפרשת צו].

ובנוסף אומר ה"נתיבות שלום": כי המילה: "תָּמִיד"- פירוש: עניין נצחי.

כאשר הנשיאים הקריבו קורבנות - לחנוכת המזבח ,הצטער אהרון הכהן כשראה שכולם מקריבים קורבנות והוא לא? ניחם אותו אלוקים ואמר לו : הקורבנות קיימים כל עוד בית המקדש קיים, אך ברגע שאינו קיים - גם הקורבנות בטלים , אבל  הנרות לעולם דולקים גם כאשר בית המקדש נחרב.

אומנם כל עוד המנורה הייתה דולקת - הנרות משני הצדדים היו נוטים כלפי הנר המרכזי - המסמל את השכינה-שהקב"ה יושב עם בשר ודם במעשה המנורה..

אך אחרי החורבן ידוע כי נרות חנוכה  דולקים כל שנה.

אומנם, מלבד זה  אור השכינה לעולם לא פסק מאז ימי בראשית. ה' גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. כפי שכתוב:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". [בראשית  א, ג']

רש"י  אומר על כך דברי אגדה:

ראה הקב"ה ביום הראשון  לבריאה: שהאור הוא הטוב ביותר ואינו ראוי שהרשעים ישתמשו בו בעולם הזה ,לכן הרחיק ה' את האור הזה וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא. אור זה הוא אור רוחני ואינו כמו אור השמש והלבנה - אלא  האיר בכל העולם..

למרות שנגנז - הוא קיים  ורק  המתייגע בתורה – זוכה ומתגלה לו האור הגנוז הזה!

ומי אותם הצדיקים בימינו? אלה אותם צדיקים  הלומדים תורה ממש במסירות נפש וממעטים בדברים גשמיים.

האור מופיע גם אצל שומרי השבת - וכל עין של יהודי מאירה כאשר הוא  דבוק במצוות התורה - כדברי דוד המלך:

"מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם"׃ [תהלים ט', י"ט]

הנה משל יפה:  אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו בגד ארגמן יקר ומשובח וציווה את עבדו : לנער את הבגד לקפל אותו ולשים לב  אליו במיוחד, ענה לו העבד: אינני מבין, הרי יש למלך בגדים רבים - מדוע דווקא על הבגד הזה הוד מלכותו מצווה עלי להתייחס באופן כה מיוחד?

ענה לו המלך:  הסיבה לכך היא: כי את המלבוש המפואר הזה לבשתי בפעם הראשונה  כאשר  נכנסתי לתפקיד המלוכה.

הנמשל: באופן דומה אמר משה לפני הקב"ה: אלוקים הרי יש לך שבעים אומות עולם ואותי אתה שולח לצוות דווקא את ישראל? ענה לו ה': עם ישראל הוא היחיד מכל העמים שהמליך  אותי בים סוף  באומרם:

"יְהוָה יִמְלֹוךְ, לְעֹולם וָעֶד" [ שמות ט"ו, י"ח] [ילקוט שמעוני עפ"י פסיקתא]

לפי דברי הרשב"ם - [רבי שמואל בן מאיר]: בפרשת תרומה כאשר ה' ביקש שעם ישראל יביאו תרומה למשכן, נאמר: "דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה" [כ"ה, כ]היות והתרומה במדבר-הייתה צורך השעה-למטרת בניית המשכן , אך בפרשתנו - מדובר בציווי לדורות - המטרה להביא שמן זית זך להדליק מידי ערב את המנורה בבית המקדש, לא לצורך השעה בלבד.
מסיבה זו ,הבקשה נאמרה בצורת ציווי-היות שכל לשון של צוואה - מטרתה: מיד ולדורות.
בעל הטורים אומר: מטרת הבאת השמן הייתה לצורך העלאת הנרות במנורת המקדש. במשך כל ימות השנה, מצווה זו כרוכה בחסרון כיס, לכן יש צורך בציווי וזירוז. כדי למנוע התרשלות בקיום מצווה כה חשובה. לכן יש מצווה לזרז ולצוות את עם ישראל.

גם במצוות  הקרבת קורבן התמיד נאמר: "צו את בני ישראל.." [במדבר כ"כ, ב] קורבן התמיד היה נהוג במקדש מידי יום - בבוקר ובשעת בן-ערביים היות  ויש במצווה זו עניין של חיסרון כיס - לכן היה צורך בלשון  ציווי וזירוז בקיום מצווה זו -שהיא  בעלת ערך רב!
חז"ל מסיקים מסקנה מעניינת וחשובה על לשון הציווי:

"ואתה תצווה."
יש כאן משום לימוד דרך ארץ: ראשית - עליך להיות: "אתה"-שתשמש דוגמא לאחרים בהתנהגותך המושלמת , רק אחר כך תוכל לצוות ולהדריך את הזולת.
כמו שנאמר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"- דברי ריש לקיש במסכת [בבא מציעא ק"ז, ע"ב]

המנורה הודלקה - על ידי שמן זית זך

לפי דברי חז"ל: הצטוו בני ישראל דווקא להביא שמן זית-היות ושמן זה ניתן להשיג על ידי כתישה בלבד ובכך יש רמז לכל אחד מעם ישראל: כי ניתן להגיע לעולם הבא רק על ידי ייסורים ועמל רב בתורה.
עוד פירוש יפה של חז"ל: מדוע נמשלו עם ישראל דווקא לזית?  לפי ששאר המשקים מתמזגים זה בזה, אבל השמן אינו מתערבב במשקים אלא, תמיד נפרד, בדומה  לכך-עם ישראל אינו מתערבב עם אומות העולם.
עוד מעלה חשובה ,כאשר מערבבים את השמן עם נוזלים אחרים, הרי הוא מפלס את דרכו כלפי מעלה-מעל כל הנוזלים, כך עם ישראל-כאשר עושים את רצון ה'-הם מתעלים מעל הגויים.
וכמו הזית שחובטים בו וכותשים-כך ישראל, באים אומות העולם וחובטים אותם ממקום למקום ולבסוף הם חוזרים לדרך הישר-לרצונו של  מקום.
מעניין במיוחד : כאשר בסוף המבול-הביאה היונה עלה זית בפיה-היה בכך אות לאור בעולם.
כך ישראל נמשלים ליונה-מצווים להביא שמן זית ולהדליק נר תמיד לפני ה'.

לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל הצטוו להביא  דווקא שמן זית זך כתית - שהוא יקר מאד נועד להדליק את  המנורה  אשר ממנה –נובע אור –רוחני- נצחי- ובימים אלה ללא מקדש אנחנו מצווים לדאוג שהשכינה  תשכון בתוכנו - על ידי אחדות אהבת חינם וקיום מצוות התורה כדי להאיר לעולם הגדול, יפים דברי ישעיהו הנביא:

 "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵך"ְ. [ישעיהו ס', א-ג']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צִוּוּי אֱלוֹקִים/ שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

צִוּוּי אֱלוֹקִים/ שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 מֹשֶׁה נִיצַּב עַל הַסְּלָעִים

 מוֹחוֹ  טָרוּד הִרְהוּרִים

 עַל יִשְׂרָאֵל הַנִּבְחָרִים

 שְׁלִיחוּת  לְאֹרֶךְ יָמִים.

 

 לְפֶתַע–נוֹשֵׂא עֵינַייִם

 מַחֲזֶה מַרְהִיב - שָׁמַיִם

 מִבֵּין הָעֲנָנִים זְרִיחָה

 אוֹתִיּוֹת  קִדּוּשׁ לְבָנָה.

 

 זוֹהִי מִלַּת תְּצַווֶּה

 מַרְאֶה עִילָּאִי נָאֶה

 צִוּוּי לָעָם  נַעֲלֶה

 שֶׁמֶן טָהוֹר יַעֲלֶה.

 

עֲבוּר הַמְּנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ

מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר חָדָשׁ

שִׁבְעָה קָנִים מְאִירִים

אֶל הַנֵּר הָאֶמְצָעִי מַבִּיטִים

 

 עַם יִשְׂרָאֵל מְצֻווִּים

 מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

 כְּעַם סְגֻלָּה -מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים

 לְהָאִיר הָעוֹלָם לְנֶצַח נְצָחִים.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת:  תְּצַווֶּה [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אסתר המלכה ומרדכי היהודי- הקשר לפרשת תצווה/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אסתר המלכה ומרדכי היהודי-  הקשר לפרשת תצווה.

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי בנושא: מגילת אסתר ופרשת תצווה:

ציור מתוך מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

 Drawing from the Book of Esther / Esther the queen, pointing to 

the Haman / painted: Ahuva Klein (c) [oil on canvas

 

אהובה קליין (c)[שמן על בד]: ציור למגילת אסתר/ המלך אחשוורוש

ציורי תנ"ך/ ושתי מסרבת בפני הסריסים לבוא למשתה 

(c)מלך אחשוורוש/ ציירה:  אהובה קליין

ציור למגילת אסתר- הנשים מתקבצות בשושן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ אחשורוש מושיט  את שרביטו לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

מרדכי היהודי מקשיב למזימתם  של סריסי המלך אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

[מגילת אסתר ד', י"ד]

(c)המן מוביל את מרדכי -על הסוס  ברחובות שושן/ ציירה: אהובה קליין ציור

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ שבת "זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

יצירותיי לפרשת תצווה:

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב וכיור הנחושת / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב- במהלך יצירתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

במגילת אסתר אותה אנו קוראים בפורים -  מגלים אנו מי הייתה אסתר ובמה גדולתה וכן לגבי מרדכי..   המגילה בתחילתה מתארת  את אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש על מאה עשרים ושבע מדינות - עורך משתה ברוב הדר ופאר  לעבדיו ולשריו ולשרי המדינות  - במטרה להראות לכולם את גודל עושרו ורוב מלכותו. גם ושתי המלכה ערכה משתה לנשים.

ביום השביעי למשתה, ביקש המלך להביא לפניו את ושתי, אך היא סירבה  להופיע.

עלפי רש"י המביא את דברי חז"ל הסיבה הייתה - כי פרחה  בה צרעת ומדוע אלוקים הביא עליה את הצרעת?

התשובה היא: כדי שתמאן להופיע לפני כולם  -  על מנת שתיהרג והסיבה לכך: שהיא הייתה מפשיטה את בנות ישראל מבגדיהן ונוהגת להעבידן בשבת – לכן נגזר עליה שתתפשט בשבת . התוצאה הייתה -  כעס המלך אחשוורוש וחמתו בערה בו.

ושתי הפסידה את מלכותה ונגזר עליה להיהרג. כתוצאה מסירובה להישמע להוראת המלך.

בעקבות מותה של ושתי המלך מחפש  נערה חדשה שתינשא לו:

"אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ.  וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו:  יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻקֵיהֶן.  וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן". [מגילת אסתר: ב', א-ה]   ובהמשך המגילה מתארת את זהותם  של מרדכי היהודי ואסתר:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.  אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.  וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים". [שם ,ב', ה-ט] 

 

השאלות הן:

א] מי היה מרדכי היהודי?

ב] מי הייתה אסתר מדוע נאמר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ"?

ג] מה הוא הקו המשותף בין המגילה לבין פרשת – תצווה?

תשובות.

מרדכי היהודי

חז"ל אומרים על המילים: "אִישׁ יְהוּדִי"-  מכאן שמרדכי היהודי היה שקול בדורו כמשה רבינו – לפי שכתוב  על משה:

"וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"׃[במדבר י"ב, ג]  ועל מרדכי נאמר: גם "איש"   מכאן נלמד: משה עמד בפרץ לפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית." [תהלים ק"ו, כ"ג]

מרדכי היהודי עמד גם בפרץ - כפי שכתוב:

"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵורוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו --דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ" [מגילת אסתר י', ג]

כשם שמשה לימד תורה לישראל - כך מרדכי לימד תורה. על משה נאמר:  "רְאֵ֣ה  לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻוקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" [דברים ד' ה]

ועל מרדכי נאמר:

" וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת--הַשֵּׁנִית וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֶל - שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת  אחַשְׁווֵרוֹשׁ :  דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וֶאֱמֶת.[אסתר ט, כ"ט- ל"א] ואין אמת אלא תורה- לפי שכתוב:, "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּור חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה."[משלי כ"ג, כ"ג]

מדוע  נקרא מרדכי: בשם "יהודי"?

יש אומרים: שמרדכי היה היהודי היחיד שלא נהנה מסעודת המלך אחשוורוש.

יש הסבורים: שהוא היה היחיד שעמד בגאווה ולא השתחווה להמן.

כל מי שכופר בעבודה זרה נקרא: "יהודי" ,לעומת מרדכי - שאר היהודים היו מסתתרים  מפני המן כדי להתחמק מלהשתחוות לו.

יש הסבורים : שאביו של מרדכי היה משבט בנימין ואמו משבט יהודה ,לכן גם הוא נחשב משבט יהודה.

ישנה דעה הסוברת: משום שדוד בא משבט יהודה - גרם שמרדכי יוולד- על ידי שלא הרג את שמעי בן גרא שקילל את דוד - לכן הוא נחשב גם משבט יהודה.

נאמר: "וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי", הרשעים נכתבים קודם לשמם כנאמר: "נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ" [שמואל-א, כ"ה, כ"ה]"  שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ"[שמואל-ב, כ', כ"א] ואילו הצדיקים- שמם קודם להם כפי שנאמר: "ושמו בועז"[מגילת רות, ב', א']

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה " [שמואל-א, א', א]

על מרדכי נאמר: "בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי".  "בֶּן יָאִיר"- שהאיר עיני ישראל בתפילתו.

"בֶּן-שִׁמְעִי"- בן ששמע ה' את תפילתו .

"בֶּן-קִישׁ"- בן שהקיש על שערי רחמים ושערי הרחמים נפתחו בזכות תפילתו.

מדוע לא נזכר שאול? מפני שבאשמתו נולד המן, לפי שלא הרג את אגג העמלקי - שהמן היה מזרעו.

אסתר המלכה.

אסתר הייתה אחייניתו של מרדכי. בטרם נולדה כבר נפטר אביה. ולאחר לידתה גם אימה נפטרה. מכאן והלאה אימץ אותה מרדכי לבת.

הגאון מווילנא מסביר שלוש סיבות שבגללן מרדכי החליט לאמץ את אסתר:

א] היא הייתה בת דודו, כלומר: מחמת קירבת המשפחה אליו.

ב] מחמת נחיצות הדבר שהתייתמה מאב ואם.

ג] "הנערה יפת תואר ויפת מראה במעשיה" - מרדכי מתבונן במידות הטובות שלה ומבין שהיא  עתידה לגדולה, לפיכך יש להשקיע בה חינוך טוב.

על פי חז"ל. תחילה מרדכי אימץ אותה כבת וכשבגרה - נשא אותה לאישה.

היא הייתה בעלת מידות טובות: צנועה, חסודה וכפי שחז"ל אומרים : אסתר לא יצאה מבית מרדכי במשך שבעים וחמש שנה!

אשר לשמה: נחלקו הדעות:  יש הסוברים: כי היא נקראה רק בשם אסתר ואילו השם :"הדסה" הוא סמלי - לפי שהצדיקים נקראו "הדסים"  וגם על שם שהייתה נאה כהדס - שהוא מסמל מושלמות מסוימת - אינו  קצר  מידי ואינו ארוך מידי.

אך ישנה דעה הסוברת : כי השם "הדסה" היה השם המקורי ואילו השם אסתר ניתן לה  בשלב מאוחר יותר משום שהסתירה את זהותה - שמה ומוצאה - או משום שהייתה נאה כלבנה.

על פי הגמרא [מגילה י"ג, ע"א] אסתר לא הצטיינה בחן  או ביופי מיוחד- אפילו הייתה "ירקרוקת" - אלא חוט של חסד היה משוך על פניה. זהו חן שניתן לה ממרומים – אך במגילת אסתר נאמר: "וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה" ? [אסתר, ב, ז]

הגר"א מיישב את הסתירה - ומפרש: כי בתחילה הייתה אסתר יפת תואר ויפת מראה .  הגוון הירקרק  היה עליה , מהרגע שהיא הובאה אל בית אחשוורוש - מתוך צער ועגמת נפש שנלקחה לביתו באילוצים וכוח ! ההוכחה לכן בפסוק הבא:

"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.." [אסתר, ב', ט"ז]

מהפסוק הנ"ל ניתן ללמוד: כי אסתר נלקחה בכוח אל בית המלך—מאחר וסירבה ללכת אל רשע זה!

הקשר לפרשת תצווה:

הפרשה פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..," [שמות כ"ז, כ'-כ"א]

ה' מצווה להביא שמן זית זך  למען- העלאת נר התמיד במשכן.

הפרשה פותחת בלשון ציווי - שמן הזית הזך היה מיועד למנורה במקדש שהייתה דולקת  בכל ימות השנה - מערב עד בוקר.

ישנם פרשנים הסוברים : כי  כשם ששמן זית יוצא על ידי כתישה, כך עם ישראל עבר ועובר ייסורים רבים עד הגאולה בדומה לכתישה של הזית.

ואילו במגילת אסתר: מרדכי מצווה על אסתר להציל את היהודים מהגזירה הנוראה של השמד כפי שנאמר:

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:  אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.  [אסתר ד, י"ג- י"ד] 

לסיכום: לאור האמור לעיל: במגילת אסתר מופיעים מרדכי ואסתר בשליחות להציל את עם ישראל מגזרת השמד – בעקבות  עצתו של המן  למלך אחשוורוש - עצה זו באה מאחר והמן הבחין שיש  מחלוקת בתוך ישראל- כפי שאמר: "..... יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.  אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" ובפרשת  תצווה- תרומת השמן  נועדה עבור המנורה במקדש - המנורה עשויה מחטיבה אחת של זהב - ומסמלת את אחדות ישראל וגם  את שליחות  העם להיות אור לגויים! היא תשובה לבעיית המחלוקת.

דברי ישעיהו הנביא:

"וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד ־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ"׃[ישעיהו מ"ט, ו']

השבת שבת זכור

בשבת זו קוראים על מעשי עמלק ועל החובה לזכור את מעשיו ולמחות את זכרו, כהכנה – למחיית המן  מזרע עמלק !

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)