פרשת אחרי
מות-קדושים - הקשר
בין שתי הפרשיות והמסר.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשיות:
ציורי תנ"ך/ אהרון מטיל גורלות על שני השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)
"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" [ויקרא ט"ז,ח] [הטכניקה: שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ השעיר הנועד על פי הגורל- להשליכו לעזאזל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור תנ"ך/ הכהן הגדול ןלןשן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול על רקע קודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".
ויקרא י"ח, כ"ו]
ציורי תנ"ך /קדושת ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ " כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ציירה: אהובה קליין (c)
מאי שושנה שיש לה הדר וריח טוב , כן היו ישראל בין אומות העולם; כמו שנאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמ' י"ט , ה) , ונאמר "בני ציון היקרים המסולאים בפז"[איכה ד, ב]
[ר' יוסף קמחי]
ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה".
ציורי תנ"ך/ קדושים תהיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "קדושים תהיו"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נטיעת עצים בכניסה לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c]
הפעם נקרא שתי
פרשיות: פרשת 'אחרי מות' ופרשת: 'קדושים תהיו'.
פרשת: אחרי מות פותחת
בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל- מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת,
שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן --בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל- מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל- אַהֲרֹן
אָחִיךָ, וְאַל -יָבֹוא בְכָל-עֵת אֶל- הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת-- אֶל- פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת
אֲשֶׁר עַל- הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת". [ויקרא ט"ז, א'-ג']
פרשת קדושים פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל -מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל- כָּל-עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם --קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת- שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אַל-תִּפְנוּ, אֶל- הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
[ויקרא י"ט, א-ה]
השאלות
הן:
א] מה הקשר בין פרשת
: 'אחרי מות' לבין פרשת :'קדושים' ?
ב] מהי המשמעות להיות
קדושים?
ג] כיצד ניתן להפיץ
את הקדושה בסביבה הקרובה והרחוקה - אל
אחינו בית ישראל?
תשובות.
הקשר בין
פרשת: אחרי מות - לבין פרשת: קדושים.
לעניות דעתי, - המכנה המשותף בין שתיהן - זו הקדושה , התורה מלמדת אותנו : מהי הדרך הנכונה להיות קדוש ! והמסר הזה
- אכן מופיע בכתובים - כמו שנאמר:
"עַל־פִּ֨י
הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל ־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר ־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖
תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן ־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר ־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין
וּשְׂמֹֽאל" [דברים י"ז, י"א]
חז"ל: מסבירים באמצעות כמה מסרים
את סיבת מותם של שני בני אהרון :
א] הם נכנסו לאוהל מועד במשכן כשהם שתויי יין והרי ישנו
איסור: כמו שכתוב: "יַיִן
וְשֵׁכָר אַל -תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--וְלֹא תָמֻתוּ: חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין
הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר". [ויקרא
י' ,ט'-י']
שני בני אהרון:
"נדב ואביהו" נענשו כי היו
צריכים להיות מודעים לכך - כי אין זה מכובד
- לשמש בקודש בשכרות!
ב] עיקר חטאם של בני
אהרון הוא : הגאווה , ההתנשאות והגדולה שדבקה בהם כמו שכתוב:" בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה" [ט"ז, א'] מכאן : שהם
חשו עצמם מקורבים לשכינה בהשוואה ליתר עם ישראל - הדבר מהווה סכנה גדולה לעם כאשר
המנהיגים משדרים - גאווה והתנשאות - אין לך
מידה מגונה מזו!
הרי רק פעם אחת בשנה ביום הכיפורים - בשעה שהכהן הגדול
חייב להתוודות על עוונותיו ועוונות כל בני העם - הוא רשאי להיכנס לקודש הקודשים – רק אז הוא חש את הימצאותו בשיא
השפל של האדם – לכן בזמן קדוש ומיוחד זה - הכהן הגדול רחוק במידה מספקת מתחושת
היהירות והגאווה . מהטעם הזה: ביום הכיפורים - היום הקדוש ביותר בשנה - ניתן לו היתר לבוא לפניי ולפנים כדי לכפר – כפי
שכתוב: בעדו, משפחתו ועל עם ישראל. בלשון הכתוב: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד
כָּל -קְהַל יִשְׂרָאֵל. [להלן ט"ז, י"ז]
ג] הכוהנים אסורים
בשתיית יין למרות שנאמר בתהילים : "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" [תהלים ק"ד, ט"ו]
רבי שמחה מבונים מסביר את הסיבה לכך: "אותה שמחה שיש לכוהנים המקיימים את דבר
ה' שלא לשתות יין ושיכר, היא - שצריכה לשמח את לבם יותר- מכל מיני יינות שבעולם".
משמעות
הקדושה.
רש"י אומר על פרשת קדושים , על פי מדרש
תורת כוהנים: מלמד, שנאמרה פרשה זו ב 'הקהל '- כשכולם מתכנסים יחדיו- האנשים,
הנשים והטף ( דברים ל"א, י"ב] - מפני שרוב גופי תורה , תלויין בה"
ההסבר הוא : בפרשת
קדושים כלולים מצוות רבות וחשובות.- המוטלות על כל אדם בחיי המעשה ,לכן אין התורה
כותבת בנוסח רגיל: "דבר אל בני ישראל אלא בנוסח מיוחד: "דַּבֵּר אֶל -כָּל- עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל", [להלן י"ט, ב']
רבי משה אלשייך מסביר את הטעם לכך שמשה מצווה להשמיע את פרשת קדושים-
"אֶל
-כָּל -עֲדַת בְּנֵי -יִשְׂרָאֵל",זאת במטרה ללמדנו: שכל אדם יכול לעלות למדרגה גבוהה
של חיי קדושה - אם יהיה חפץ בכך בכל כוחו ומאודו ואין הדבר הזה נועד רק ליחידי
סגולה בלבד .
רבי משה סופר בעל
"חת"ם סופר" סבור: כי
יש כאן הנחיה ברורה שאין התורה דורשת מאתנו
קדושה של התבדלות וחיי נזירות ופרישות, אלא
הצו של ה' הוא: "קדושים תהיו" בלשון רבים - כשאתם נמצאים בתוך
קהל גדול ומעורבים עם הבריות.
"שפת אמת" מדגיש : כי פרשת קדושים נאמרה ב'הקהל' כדי להעביר מסר לימודי לכל עם
ישראל: על ידי התאחדות והתלכדות של כל חלקי עם ישראל ניתן להגיע למדרגות הקדושה
הרצויות - וזה הדבר שמבטיח הקב"ה לישראל. "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ
בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ" [דברים כ"ג, ט"ו] הכוונה: השכינה שרויה בישראל- כשכל
חלקי העם מאוחדים למחנה אחד - כולם
שרויים זה עם זה - באהבה, אחווה ושלום!
ה"נתיבות שלום" מביא את דברי רש"י: שנהיה פרושים מן העריות.
הרמב"ן סובר: שהעיקר שהאדם יקדש את עצמו במותר - כדי שלא יהיה נבל ברשות
התורה וזוהי מידת הקדושה במידת היסוד.
הפצת
הקדושה בסביבה.
האדם צריך להתקדש בקדושה
יתירה בענייני אמונה.
יש לשים דגש גם על
צורת האכילה של האדם - אפילו מאכלות מותרים -יאכלם בקדושה.
יברך לפני האכילה
ויברך בתום האכילה ובזמן סעודה - יעשו פסק זמן קצר גם לדבר דבר תורה כפי שכתוב
במסכת אבות:
"רַבִּי
שִׁמְעוֹן אוֹמֵר : שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו
דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים ,שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ"ח,
ח'):כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹואָה בְּלִי מָקוֹם .אֲבָל שְׁלֹשָׁה
שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ
אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ"א,
כ"ב):וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁולְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' ".[מסכת אבות ג, ג]
ה"נתיבות שלום" מסביר: הקדושה צריכה להיות בענייני ליבו, הקדושה תהיה גם במחשבות ודעות שבמוח.
קדושת האכילה - המשמעות:
יקדש יהודי את קומתו מכף רגל ועד ראש ויהיה כולו קדוש.
לכן פרשת
"קדושים" נאמרת
ב"הקהל" לפי שכל המצוות המוזכרות בה - הם מצוות כדי להורות ליהודי – להיות דבוק בה'.
לסיכום : לאור האמור לעיל, בפרשת 'אחרי מות,' ופרשת ' קדושים'- ניתן לראות בבירור
- כי המכנה המשוף בשתי הפרשיות הוא נושא הקדושה.
אלא שיש לקיים את חיי
הקדושה בהתאם לציוויי התורה - ללא הוספות של פרטים שלא נאמרו כלל. על האדם לשמש
דוגמא אישית : בדיבור מכובד, בלבוש בגדים
נאים וצנועים ואם ביכולתו להפיץ את דברי
התורה שלמד - לציבור בדברי נועם - יבורך. באופן זה ישפיע גם
על הרחוקים להתחבר לתורה הקדושה כדברי שלמה המלך: "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה
בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם".
על כך אומר
רש"י:
"יפוצו
מעיינותיך חוצה" - סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם
"ברחובות" – עיר - תפוצינה פלגי מימיך". - כלומר , המטרה לא רק
ללמוד תורה, אלא להיטיב עם הזולת - ללמד גם תלמידים , כך התורה המשולה למים תגיע
לכל מקום , שהיא התנאי להצלחה – לכולנו -
לחיות בארץ ישראל בשקט ושלווה .
כדברי הפסוקים:
"אִם
-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ
יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג
לָכֶם דַּיִשׁ אֶת -בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע,
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי
שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ט"ו]
יהי רצון שנזכה לימים של תורה וקדושה כפי שנאמר: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ
בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם
מְכַסִּים". [ישעיהו י"א,ט]
