פרשת יתרו- מדוע הוגבל העם- לא להתקרב להר סיני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת יתרו - מדוע הוגבל העם – לא להתקרב להר סיני?

מאת: אהובה קליין .

היצירות שלי לפרשה:

"וְהִגְבַּלְתָּ   אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמוט,י"ט,י"ב]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה (c)

ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה   מתרה בעם ישראל - לא להתקרב להר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)

" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם:  פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.   וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ:  פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה, לֹא-יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי:  כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת-הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה--פֶּן-יִפְרָץ-בָּם.  וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, אֶל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם....."

[שמות י"ט, כ"א-כ"ה]

ציורי  תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עם ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד-מול הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך יתרו, ציפוריה ובניה בדרך למשה רבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ יתרו נזכר  בפני משה על נס יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

הנושא המרכזי בפרשה זו הוא : מעמד הר סיני, אך למעמד חשוב היסטורי זה- קדמו הכנות כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר". [שמות י"ט, ט-י"ד]

השאלות הן:

א] מה היה התנאי לקבלת התורה?

ב] כיצד נדרשו עם ישראל להתכונן למעמד נשגב זה?

תשובות.

התנאי לקבלת התורה.

ההגדה מספרת: על הערבות הטובה  שה' דרש מעם ישראל, לשם כך משה הצטווה לאסוף את כל העם.

בראשונה ,לדבר אל הנשים ולצוות אותן לגדל ולחנך את ילדיהן- לתורה ולמעשים טובים - כדי שלא תתנהגנה כחוה אשר עברה על פי ה' והייתה מצטדקת באומרה לה':  לא לי, כי אם לאישי ציווה ה' לבלתי לאכול מעץ הדעת טוב ורע.

אחר כך, משה הצטווה לפנות אל הגברים -בדבר מעמד הר סיני והעם כולו עונה פה אחד: כל אשר דיבר ה' נעשה!

ויאמר ה' אל בני ישראל: בזאת אתן לכם את תורתי, אם תביאו לי עָרֵבים  אשר  יגישו ערבות לאמור: מידינו יבקש ה', אם  לא יעשו בני ישראל את התורה ולא ישמרוה!

ענו כל בני ישראל: אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק, ויעקב יערבו בעדנו לפניך, ה'.

ענה ה': ומי יערוב את אבותיכם לפני, הן שאל אברהם - אביכם ממני  אות ומופת ויאמר  לי: במה אדע  אם ארש את ארץ כנען? ויצחק אביכם אהב את עשיו אשר שנאתי, וגם יעקב אביכם אמר בצר לו: נסתרה דרכי מה',

לכן לא אקח את הערובה הזאת ,אלא שאלתי מכם ערובה  טובה ממנה! ויהי כשמוע העם את דברי ה' ויאמרו לו:

הילדים שלנו  יהיו ערבים לתורה הקדושה. כאשר ה' שמע  תשובה זו אמר: הערובה הזאת טובה ונאמנה לי מאד, מאד! לכן מיד ילדכם אבקש אם תשכח תורתי, העם ענה: אנחנו נלמד את ילדנו ואת נכדנו את התורה ונשנן אותה להם והם יתעסקו בה בלכתם בדרך – בשכבם ובקומם - מפיהם עד עולם התורה כלומר: לא תסור מהם לעד!

ההכנות לקראת מעמד הר סיני.

נאמר: "כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". 

המשמעות על פי מדרשי חז"ל: כל זמן ששרתה השכינה על ההר, כל מי שהיה מתקרב ונוגע בהר - היה מת, אך משנסתלקה השכינה כולם היו רשאים לגשת אל ההר, מכאן הסיק רב יוסי: לא המקום של האדם מכבדו, אלא האדם עצמו גורם לקדושת המקום.

ה"חפץ חיים" מסביר: לקראת מתן  תורה, ה' הגביל את ישראל - לבל יעלו אל הר סיני ואף לא לגעת  בקצהו, עתה  כדאי לשים לב: הר זה שאין בו דעת ואין בו תחושה - בכל זאת נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה, עד שהוזהרו בני ישראל מנגיעה כלשהי בקצה ההר, מכאן המסקנה: תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה מהלך- חי- שיש בו דעת ורגשות פועלים - על אחת כמה וכמה, שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע בבת עינו!

חכם אחד מן הגליל דרש לפני רב חיסדא את המילים:

"וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי"

מכאן הרמז – כי ה' נתן לעם ישראל תורה משולשת- תורה, נביאים וכתובים. לעם משולש:- שכולל- כוהנים, לוויים, וישראלים, על ידי שלישי—על ידי משה שהיה שלישי להוריו ביום השלישי- לשלושה ימי הגבלה, בחודש השלישי- סיון שהוא שלישי לניסן [שהרי לפי התורה: החודש הראשון הוא: ניסן]

מוסיף ואומר: שלא כמידת הקב"ה מידת- אדם בשר  ודם, אדם המוכר חפץ לחברו- המוכר עצוב והלוקח [הקונה] שמח. אבל אלוקים אינו כן, נתן לבני ישראל תורה ושמח, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו"

[משלי ד, ב]

ספורנו מסביר: כי האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש- פן יפלו חללים בתוך העם  ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על קרוביהם ולא תשרה  השכינה עליהם.

לדעת  המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה פשוטה.

לדעת הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בין העם הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!

רש"י מתייחס לפסוק: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".

משה קבע גבול לעם ישראל כדי שלא יתקרבו יתר על המידה להר.- הכוונה שהתחום של הגבול מגלה לנו,  שיש איסור לחצות את הגבול ולעלות אל ההר. ואפילו בקצה של ההר היה צריך להיזהר – כדי לא לגעת גם שם.

ראיתי בספר: "פירושי הרב דוד צבי הופמן":

אפשר  שלא גידרו את ההר בגדר ממשית ,אלא מנעו מן העם לעלות להר באזהרה מילולית בלבד.

המלבים אומר: יש ללמוד מעניין ההגבלה להר סיני מסר חשוב: אדם מישראל חייב להגביל את עצמו ולא להרבות בחקירה ובהתפלספות בענייני אלוקות שהם למעלה מתפיסתו, אלא עליו  ללכת בדרך אמונה פשוטה בתכלית- זו מובנה של מצוות ההגבלה בעת שאלוקים מתגלה  על הר סיני.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי האיסור להתקרב להר נבעה מכמה סיבות, כגון לא להתקרב להר שבאותו זמן שרתה עליו השכינה- היה צורך להפריד בין ההפרדה הפיזית של בני ישראל לבין ההר שהיה באותו זמן עם עוצמה אלוקית.

ויפה המסר – הרמוז בהגבלה להר בזמן - ההכנות למעמד הר סיני: לא לחקור יתר על המידה את דרכי ה' אלא:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים  י"ח].כי אדם בשר ודם אינו יכול להבין תמיד את מהלכי הקב"ה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך. מדוע נקרא אברהם- אבי האומה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך-לך – מדוע נקרא אברהם - אבי האומה?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ "לך-לך.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ אברהם מפיץ אמונה בה'- במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ אברהם ושרה מגיעים ןלמצרים/ ציירה : אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת  את  תחילת דרכו של אברהם והניסיונות הקשים שעמד בהם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.  וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.  וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.  וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".  [בראשית י"ב, א-י]

השאלות הן:

א] מה משמעות הציווי: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וממולדתך... אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  .."

ב] "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".-  לאיזו מטרה?

תשובות.

"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ ...."

הניסיון הראשון של אברהם היה , באור כשדים ששם הפיל נמרוד את אברהם  לתוך כבשן האש וניצל, איננו מפורש בתורה, אלא בקבלה, אך הדבר רמוז בסוף פרשת נח, שם נאמר פעמיים: "אור כשדים" [בראשית  י"א, כ"ח-ל"א] ובעבור אותו ניסיון שאברהם עמד בו- הבטיח לו ה'  להביאו אל הארץ כפי שהכתוב מציין:

"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  .."

רבי פינחס הורביץ  [מפרנקפורט]מסביר: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ.."  מדובר בניסיון הראשון מתוך עשרה ניסיונות שאברהם עבר, הכתוב מתאר: שאברהם קיים את ציווי ה' במילים הבאות: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה", לא  חיפש כאן אברהם- טובת- הנאה למענו. אלא למען קיום המצווה שה' הטיל עליו, הניסיון היה לבחון את אברהם האם הוא - לאחר שהובטח לו - כי ילך לטובתו  והנאתו- ילך במחשבה  להפיק מעצם הליכתו טובת הנאה? או שהוא יתעלם מהבטחת ה' וילך מתוך רצון אמיתי לקיים אך ורק את מצוות ה'? והנה  התורה מדגישה לנו את כוונתו הטהורה- אך ורק לציית למצוות אלוקים  ,וניתן לראות עד  כמה הצליח להתמודד יפה ועמד בניסיון האלוקי ומכאן שהוא ראוי לשליחות האלוקית  שהבורא הטיל עליו.

הדבר המעניין הוא: כל עוד אברהם שהה בחוץ לארץ לא  נראה אליו ה' ,אלא אברהם רק שמע את ציווי ה' האומר לו: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ..." אך לאחר שהגיע אברהם לארץ היעודה -נתגלה אליו ה' ובישר לו את ההבטחה :

"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.." ומתוך התבוננות עמוקה בחומש  בראשית, ניתן להסיק שאלוקים התגלה לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב- בארץ ישראל בלבד!

על כך אמרו חז"ל:  [במסכת כתובות [ק"י, ע"ב]  "לעולם ידור אדם בארץ ישראל... שכל הגר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה: וכל הדר מחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה"

חכמי המדרש מספרים: מעשה, בו הביע רבי שמעון בר יוחאי מורת רוח כלפי בחורים שחפצו לצאת לחוץ לארץ, במטרה להיטיב את מצבם הכלכלי. רצון זה גבר אצל תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, כאשר ראו שאחד מתלמידיו שיצא מעבר לגבולות הארץ, חזר עשיר. התחילו  מקנאים בעושרו, והתאוו גם הם לצאת לחוץ לארץ.

משנודע הדבר לרבי שמעון -הוציא אותם לבקעה סמוך למירון , התפלל ואמר: "בקעה, בקעה,  הימלאי דינרי זהב ! מיד התמלאה הבקעה בדינרי זהב , אמר להם:" אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב טלו לכם! אלא הוו יודעים: כל מי שהוא נוטל עכשיו  [זהב] - חלקו של עולם הבא הוא נוטל: שאין מתן שכרה של תורה בעולם הזה, אלא לעולם הבא..."!

הסבר יפה ראיתי בספר "מטה שמעון" על הציווי של ה' לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ..": אמר רבי יצחק: ארבעה דברים קורעים גזר דינו של אדם והם:

צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה:

א] צדקה: לפי שנאמר: "....וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". [משלי י, ב]

ב] צעקה: שנאמר: "וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל ־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם  מִ֝מְּצ֥וּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם"׃  [תהלים ק"ז ,ו]

ג] שינוי  שם: כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" [בראשית  י"ז, ט"ו-ט"ז] בעקבות שינוי השם שרה זוכה לבן ולברכה...

ד] שינוי מעשה: לפי שנאמר: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה".[יונה, ג,] הכוונה לאנשי נינווה שעשו  תשובה וה' סלח להם על חטאיהם.

יש אומרים: אף שינוי מקום: שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה" .  [בראשית  י"ב]

יש הסוברים : למה לא גילה ה' מיד לאברהם לאיזו ארץ שולח אותו?  אלא, כדי לתת לו שכר פסיעות, לפי שאם ה' היה מגלה לאברהם מיד- היה עושה אברהם אבינו קפיצת הדרך ומגיע לשם במהרה ולא היה הולך ברגליו, כמו שקרה לאליעזר- עבד אברהם, שקפצה לו הדרך- כאשר התבקש למצוא בת זוג לרבקה. ובוודאי שאברהם היה יכול לעשות שתקפוץ לו הדרך מתוך גודל אהבתו לה' לקיים דברי ה' שעה אחת קודם, אז לא היה זוכה לשכר פסיעות, אלא רק שכר הליכה  לאותו מקום, לכן לא גילה ה' לאברהם תחילה את שם הארץ.

"וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".

האגדה  מספרת על אברהם:" ויהי בכל המקומות אשר עבר אברהם ויתן ה' טל ומטר לברכה על פני האדמה ויבורכו כל השדות, ויהי כאשר נודע אברם ליושבי המקומות אשר  עבר בהם ותבואנה אליו נשים עקרות ותשאלנה מאתו לאמור: התפלל נא בעדנו אל ה' ונתן לנו פרי  בטן, ויעש אברהם את בקשותיהן ויתפלל אל ה' ותלדנה. וחולים רבים מאד באו אליו ויביטו את האבן הטובה התלויה בצוואריו ויתרפאו, וגם יורדי הים באוניות ילכו אל אברהם לאמור: התפלל נא בעדנו אל ה'  ועברו אניותינו את הים הגדול בשלום וייתן אברהם  להם את שאלתם ויתפלל בעדם אל ה' ויעש ככול אשר שאל מאתו, ויוודע אברהם בכל הארץ ויהי לברכה, לשם ולתהילה".

רשי"י מסביר: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".- אברהם  אינו הולך ישירות לדרום הארץ, אלא עובר תחנות, תחנות ,בכל אחת מהן  נוטה אוהלו וכל מסעיו לנגב בצד הדרומי של ארצנו הקדושה - לכיוון ירושלים שבנחלת יהודה שנטל אותה  בדרום ארץ ישראל- להר המוריה שהיא נחלתו.

הרמב"ן הולך בדרכו של רש"י ומוסיף: וכן לעתיד לבוא נאמר :בבניו של אברהם

לפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, יְהוּדָה יַעֲלֶה:  הִנֵּה נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, בְּיָדוֹ". [ שופטים א, כ]

ה"כלי יקר" סובר: כי אברהם הלך לדרום הארץ אולי מהטעם: שרצה להיות חכם יותר באלוקות כפי שנאמר:" הרוצה להחכים ידרים" [מסכת בבא בתרא כ"ה, ע"ב], אבל אברהם לא חיפש עושר, לפי שכתוב:

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.  וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם"    [בראשית, י"ד, כ"ג]

אך אותן מתנות שקיבל עבור שרה בזמן שהיו במצרים ,היה מוכרח לקבלם כדי שלא יהרגוהו וידוע שהוא לא רצה ליהנות מאותן מתנות ונתנם לבני הפילגשים לפי שנאמר:   "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם". [בראשית כ"ה, ו]  המתנות ניתנו לאברהם במצרים - מאת פרעה  ואברהם השיבם ונתן אותן לבני הגר המצרית.

רש"ר מסביר: אברהם  נמנע לשבת בתוך ערים וכרכים ,היות וביקש לבנות בסיס מוצק לעצמו ולבני ביתו ועל כן הוא חש  שנחוצה  לו בדידות. ידוע שדרום הארץ הוא לא גן פורח כפי שנאמר בספר זכריה[ י"ד, י]: "יִסּוֹב כָּל-הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם"; כל האזור מדרומה של ירושלים מכונה בשם: "ערבה"- "מדבר שממה" וכך  הדבר עולה עם כל הבחינות של  צמיחת העם היהודי כמו שהתורה ניתנה במדבר, המזבח נבנה בהר עיבל, וישראל היה "עם קשה עורף" -כך גם הבירה הנצחית קבועה בדרום היבש והצחיח והצלחת עם ישראל  והתורה אינה תלויה  בתנאים גשמיים, אברהם נמשך לנגב- מקום בו קרני השמש פוגעות באופן ישיר, כאשר אברהם ממלא אחר ציווי ה' והולך לבדו בבדידות ,הוא מכריע את הכף לטובת גאולת העולם.

אברהם המפיץ את האמונה באל אחד בלכתו ממקום למקום ,מעביר זאת גם לצאצאיו  אשר יהפכו לעם רק על ידי האמונה בה' ,ועל בסיס יסוד  מוצק  רוחני  זה- תיווצר האומה של ישראל. ולכן עד היום בתפילתנו אומרים: אלוקי אברהם.." והמשמעות שהאל שהתגלה  לאברהם- פורסם ברבים

לא רק אברהם נעשה מרכבה לשכינה, אלא גם בנו ונכדו: כפי שאומרים אנו בתפילה: "אלוקי אברהם אלוקי, יצחק ואלוקי יעקב ".

מדגיש רש"ר: תפקידו של אברהם היה להתבודד, להתהלך לבדו עם ה' ובשלב הבא מטרתו הייתה :ליצר אומה על בסיס האמונה בה'.

לסיכום, לאור האמור לעיל: אברהם אבינו אשר עמד בכל הניסיונות ראוי להיקרא אבי האומה - לפי שהוא הפיץ את האמונה בה' בעולם  ובעתיד בניו ובני בניו  וכל הדורות אחריו מחויבים להיות קדושים ולשמש אור לגויים.

כפי שנאמר:" דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא י"ט, ב]

יפים דברי הנביא ישעיהו: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ"

ההפטרה:

[ ישעיהו ,מ-מ"א]

קטע מתוך ההפטרה:

  "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל:  נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר.   הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע:  אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ.   נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה.   וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)