פרשת
כי תישא – במה
זוכה יהודי - השומר את שבת?
מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ברקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
:
ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבת קודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה".
ציורי תנ"ך/ השבת בבית ובשדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך
ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו ארוכה במיוחד וכוללת בתוכה : נושאים רבים. במרכז הפרשה מתארת התורה את חטא העגל- שבו חטאו
עם ישראל.
בעניין זה: אבן עזרא מסביר: "חלילה, חלילה שעשה - אהרון
עבודה זרה: גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה ולכבוד השם נעשה העגל, על כן בנה אהרון
מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"
הרמב"ן אומר דברים דומים: "לא ביקשו העגל להיות להם ממית ומחיה: אבל ירצו
שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם, וכיוון שראו העם את משה [בעודו יורד מהר סיני]
מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים ולא היה מהם
חולק עליו מלל"
הפרשה מתארת גם את חשיבות שמירת השבת- כמו שנאמר: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,
לְדֹרֹתֵיכֶם -לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ
הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה,
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.
שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל -הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת
יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי,
וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:
כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ,
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.
וַיִּיתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי,
שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". [שמות ל"א,
י"ג- י"ח]
השאלות
הן:
א] מה הקשר בין שבת
לבריאת העולם?
ב] מה ערכה של השבת -
ומה גנוז בה?
תשובות.
הקשר בין
שבת לבריאת העולם.
נשאלת השאלה: מדוע
לפני הציווי של שמירת השבת ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם". ורק אחר
כך בא הציווי על מהות השבת: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם"?
על פי מאמר חז"ל: [מסכת שבת, קי"ט] " אמר רב המנונא,: כל המתפלל בערב שבת
ואומר: "ויכולו השמים..", מעלה עליו הכתוב: כאילו נעשה שותף להקב"ה
במעשה בראשית" ומעניין מה כוונת הכתוב - שאדם נעשה שותף למעשה בראשית?
ה'אור החיים' עונה על כך ואומר: נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה
אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ" לכאורה היה נכון לכתוב:' בששת' ימים ולא 'ששת ימים' ?
התשובה: כאשר ה' ברא
את העולם - בריאה זו הייתה יכולה לעמוד רק במשך שישה ימים ,אך בזכות השבת שבני
ישראל שומרים, הקב"ה חוזר ומשפיע כוח לעולם לעוד ששה ימים.
כך, שכל שבת ושבת שעם
ישראל ממשיך לשמור - הקב"ה מעניק כוח
וקיום לעולם לשישה ימים נוספים.
אילו אם עם ישראל -
לא היו שומרים שבת - היה חלילה כל העולם מתבטל.
מהטעם הזה, נאמר:
'ששת' ימים ולא 'בששת ימים' היות ובריאת העולם תחילה הייתה מיועדת לשישה ימים, אך
בעבור ובזכות שבני ישראל שומרים את השבת -
ה' שב ונותן כוח וקיום לעולם לשישה ימים
נוספים.
בכך "אור החיים"
מבאר את מאמר חז"ל - כל המתפלל בערב שבת ואומר תפילת: "ויכולו
השמים.." מעלה עליו הכתוב - כאילו הוא נעשה שותף לה' במעשה הבריאה.
על פי כל הנאמר לעיל
נגיע להבנה מדוע ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" לפני הציווי על
עצם שמירת השבת , מהטעם: כדי שנהיה ראויים להיות שותפים לה' במעשה הבריאה - על ידי
שמירת השבת.
על
כן, ה' צריך תחילה לרומם ולקדש אותנו -
במטרה שנהיה כאילו ראויים להיות שותפים בפועלו זה.
ערכה של
השבת והגנוז בה.
רז"ל אמרו: על המילים: "אַךְ
אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ":
המילה:" "אַךְ" - מכוונת לגוף של היהודי והמילה: "אֶת"- מכוונת לנשמה של היהודי, פרושו של דבר: עיקר השמחה לא תהיה
בתענוגות הגוף, אלא בעיקר לנשמה שבשבת יוסיף היהודי מחול על קודש בלימודו ולמרות
שבשבתות וחגים האכילה והשתייה נחשבת
למצווה, למרות זאת - חידושי תורה ולימוד תורה היא מצווה גדולה יותר מן האכילה
והשתייה.
לכן המילה: "אך"
- באה לרמוז ליהודי שימעט בשבתות וחגים - לדבר דברים בטלים ,דברי
שחוק וקלות ראש , המילה: "את" באה לרמז כי על היהודי מוטל בשבתות
וחגים - להרבות בדברי תורה ולשמוע חידושי תורה.
הנה משל הממתיק מסר חשוב
זה:
מעשה באיש אחד שעזב
את עירו ומשפחתו ובית אביו ונסע לארץ רחוקה מעבר לים - כדי לגור שם ומאד השתוקק
שיבוא אליו אחד מבני עירו - מארץ מולדתו - כדי שיוכל לשאול על שלומם של בני משפחתו.
אך לא זכה לכך. כעבור תקופה מסוימת הגיע אליו איש עני מבני עירו ומארץ מולדתו, וכעת שמח שתהיה לו
האפשרות לשאול מאיש עני זה על קרוביו שוודאי
הכיר אותם . אך הדבר לא עלה בידו.
כעבור תקופה נוספת
הגיע אל ביתו עני אחר , כאשר התבונן בו -
הבין שגם הוא בא מארצו ועיר מולדתו - סוף, סוף שמח היה לשאול ממנו - על שלום
משפחתו מעיר מולדתו,
אך העני התרעם ואמר
לו: מדוע אתה מעכב אותי בשאלותיך, באתי לאסוף נדבות ומדוע תגרום להפסד זמן כה יקר
?
ענה האיש: כמה כסף
אתה חושב שתצליח להשיג היום?
ענה לו הקבצן: שניים
ושלשה זהובים.
ענה לו בעל הבית: אתן
לך את הסכום הזה, תשב אצלי ותספר לי על בני משפחתי. התחיל העני לספר על משפחתו של
האיש ובינתיים נרדם. כעס עליו מאד בעל
הבית ואמר לו: אני שילמתי לך זהובים - כדי שתספר לי על בני משפחתי - ואתה מה לך
נרדם?
הנמשל: הקב"ה נתן לנו נפש עליונה החצובה מתחת כיסא הכבוד והנפש התרחקה ממעונה
- ובמשך כל ימות השבוע טרוד האדם בעסקיו ופרנסתו. אך ביום השישי ה' סיפק לנו לֶחֶם מִשְׁנֶה כדי שבשבת נקדיש לקרבת אלוקים נשיש באהבתו ונתרחק מכל טרדה של ימי
החול—נייחד את השבת רק לה' ולא נישן במהלך
כל השבת, אלא נרבה לעסוק בתורה - וזוהי שבת לה'. [על פי "אהל יעקב"]
שבת - נוטריקון [ראשי
תיבות] - שינה בשבת תענוג.
מעשה שקרה עם הגאון
רבי חיים מוולוז'ין - פעם אחת נכנס לתוך היכל הישיבה הגדולה בשבת אחרי צהרים ,
העיף מבט על כל בחורי הישיבה שהיו באותו זמן שוקדים על תלמודם - לפתע, שם לב - כי
קבוצה של בחורי ישיבה היו עסוקים בשיחה בטלה, ניגש אליהם ואמר להם: באותו זמן שאתם
כאן עסוקים בשיחה בטלה - עדיף היה שהייתם הולכים לישון והייתם מקיימים את הנוטריקון - שבת -שינה
בשבת תענוג. אמר אחד הבחורים לרב: מורנו
ורבנו – אנחנו דורשים נוטריקון אחר למילה 'שבת'- שיחה בשבת תענוג.
השיב לו הרב: עליך כבר אמר: שלמה המלך:
"לֵב
חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלו" [קהלת י"ב]ֹ.ההסבר: חכם קורא באות
שין של שבת - כשהנקודה על השין בצד ימין וכסיל קורא את השין כשהנקודה מעליה בצד שמאל- 'שיחה'. כשהנקודה - מעל
השין בצד שמאל- כלומר – שיחה. [מתוך - פרפראות לתורה]
בעל "קדושת
הלוי" מסביר את הפסוק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת": אם יהודי שומר את השבת כהלכתה - הדבר מעניק לו חיות וכוח על
מנת שיוכל לעבוד את ה' - בכל ימות השבוע וממילא כאשר מגיעה השבת
קל לו יותר להגיע לקדושת ושמירת
השבת.
בעל "החפץ
חיים" מסביר את המילים:
"בֵּינִי,
וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם": השבת היא האות והסמל של האיש מישראל כשם ששלט בעל הבית
התלוי על דלתו - מעיד על זהותו -
מי הוא? באותה צורה , השבת
מעידה על היהודי – היכן הוא דר...
חנות הנעולה בשבת נושאת עליה שלט: יהודי, אבל אם חלילה החנות פתוחה בשבת הדבר מעיד
ההפך - על בעל החנות.
ה"נתיבות שלום" מסביר: בריאת העולם מביאה לכך שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג -
וזמן בו הנשמה מתענגת— היא השבת—נועם הנשמות , ביום זה התכלית היא - הקב"ה
מיטיב עם ברואיו שלמענה ברא הקב"ה את העולם - כי בריאת העולם מביאה לידי כך -
שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג הזה דווקא בשבת.
ה"כלי יקר" מביא את דברי חז"ל: "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות – מיד
נגאלים שנאמר:
"......
אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ, בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי;
וּמַחֲזִיקִים, בִּבְרִיתִי. וְנָתַתִּי
לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת"
[ישעיהו נ"ו, י"ד].
לכן נאמר: "אך"
שהמשכן והשמן יתקיימו לעד- בתנאי שישראל
ישמרו שתי שבתות ברציפות.
הטעם דווקא לשתי
שבתות: לפי ששבת אחת היא כנגד - חידוש העולם והוא נקרא: "שבת בראשית"
והשנייה: היא השבת שלעתיד לבוא – יום שכולו שבת ומנוחה המורה על העולם הבא.
לסיכום, לאור האמור לעיל : שמירת שבת - היא אחת המצוות החשובות בעשרת
הדיברות - שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני - השומר את השבת- זוכה לברכה מרובה בכל
השבוע ויפה וחשוב המסר:- "משמגיע
יום השבת ודירתו של אדם מישראל שבתית: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה
מוצעת"- אז אומרת השכינה: הריני דרה אתו, אולם אם אין השבת ניכרת בדירה,
אומרת השכינה: "אין זו דירה של ישראל.." [ילקוט ראובני]
כנאמר:
"וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם".
