לוט
ביום הצלתו.
שיר מאת: אהובה קליין ©
השחר עלה במרומים
וַיָּאִ֥יצוּ בלוט המלאכים
לוט מתקשה להאמין
מתמהמה בוחר להמתין.
חרטה מתחוללת בקרבו
כאב מפלח ליבו
קשה הפרידה מממונו
אוצרות גנוזים בביתו.
עתה עמלו ירד לטמיון
לא העלה זאת אף
בדמיון
על ראשו כד עטור זהב
גדוש מרגליות אבני
שנהב.
מיד מגיעות הפקודות
להציל אשתו והבנות !!
כאַיָּלִים יחישו צעדיהם
אסורים להביט אחריהם.
הערה: השיר בהשראת פרשת
וירא [חומש בראשית]
