פרשת בשלח-הניסיונות –ביציאת מצרים ובמדבר.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
יורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין
(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך מרים יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
שבת בה אנו
קוראים פרשה זו – נקראת: "שבת שירה"
מהטעם שמשה ועם ישראל שרו את שירת הים אחרי נס קריעת ים סוף וטביעת רודפיהם המצרים בים.
שירה זו נקרא
בע"ה בשבת הקרובה בבתי הכנסת במנגינה יפה וחגיגית בעוד כל קהל המתפללים עומד על רגליו, כמו כן אנו נוהגים לומר
פרשת שירה זו בכל בוקר בתפילת שחרית.
על פי הלוח העברי, "שבת שירה" נקראת בימים הסמוכים לט"ו בשבט.
הפרשה פותחת בפסוק:
"וַיְהִי,
בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ
פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: ..."[שמות י"ג, י"ז]
לאחר שבני ישראל עברו
את הים בנסי נסים ומגיעים למדבר הגדול הם
מתלוננים בפני משה ואהרון כפי שכתוב:
"וַיִּלּוֹנוּ
כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי -יִתֵּן
מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר,
בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:
כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית
אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם
מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן
אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. ".[פרק ט"ז, ב'-ה']
השאלות
הן:
א] מדוע ה' מונע מישראל ללכת דרך ארץ פלישתים ?
ב] מה טמון במאכל המן
שירד מן השמים?
תשובות
אלוקים מונע מישראל
- לעבור דרך ארץ פלישתים.
נאמר: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה
אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא"
אומרים
חכמים במסכת מגילה
[י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו ,אלא לשון צער"
השאלה המתבקשת היא: באיזה צער מדובר? הרי
עצם יציאת עם ישראל מגלות לחירות - דבר
משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין
לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד
הארוך במצרים אל החופש.
הרי
כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים - מטרתם הייתה : לטעת בקרב עם ישראל את
האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב - אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את
התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.
כל
זה למרות העובדה שהם ראו את כל הניסים , הם
אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים –
לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"
הרב
אליהו שלזינגר - בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער,
מתברר כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל
בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו - שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי
צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"
הקבוצה
השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם:
"העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את העם" .
בעל
הטורים מסביר :
כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם
אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו
מצרימה" החשש הוא מ "העם"
שבראותם מלחמה - יחליטו לשוב חזרה למצרים.
לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף"
כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל
מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו
מצוידים עם סוגים שונים של נשק – במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני
ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב
מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל
לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על :
ה"עם" .
נאמר:
"ובני ישראל יוצאים ביד רמה" גם
כאן אין מדובר בעם, אלא בקבוצה הטובה: בני
ישראל. כאשר פרעה מתקרב אליהם, מי
נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל
אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את
אומנות אבותיהם ומתפללים לה' " , בהמשך
הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש
לים? אלו בני ישראל כמובן.
בשירה
השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.
מטעם
זה הגאולה הייתה קשה - עקב חוסר האחדות של
בני ישראל והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן
אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי" - לשון צער.
ספורנו מסביר: למרות כוונת ה' להוליך את בני ישראל להר סיני לקבל את התורה ומשם
לארץ ישראל, כמו שנאמר: "וְלָקַחְתִּי
אֶתְכֶם לִי לְעָם,....... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל הָאָרֶץ" [שמות ו',-ח']
מכל מקום, הכוונה עתה
הייתה: להובילם דרך ים סוף כי לא הייתה דרך יותר מתאימה המיועדת להטביע את פרעה וחילו מאשר ים סוף - והנה דרך פלישתים –היא הדרך הקצרה ביותר – ממצרים לים סוף – אלוקים לא רצה שילכו
באותה הדרך שהיא הקצרה ביותר והקרובה
למצרים משום ששם היו רבים עוברי הדרך
לכיוון מצרים, והיו יכולים לספר למצרים , ועוברי הדרך ממצרים יספרו לעם שפרעה רודף
אחריהם ואז העם ,היה יכול להיבהל ולשוב דרך קצרה זו - למצרים. לכן הוביל אותם ה'
לים סוף דרך המדבר – דרך אשר לא עבר בה
איש!
ניסיון המן
- מזון מן השמים.
נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה,
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן -הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ
דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא"?
ירידת
המן מן השמים - מלמדת אותנו: כי כל השפע והברכות- הם מאת : ה' ואין זה נובע מכוחי ועוצם ידי!
רש"י מפרש את הפסוק: "וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ,
לְמִשְׁמֶרֶת[לגניזה] לְדֹורֹותֵיכֶם:
לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר,
בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [להלן ט"ז, ל"א]. בימי ירמיהו הנביא כשהיה
מוכיח את ישראל: "למה אין אתם עוסקים
בתורה?והם היו עונים: נניח מלאכתנו – ונעסוק
בתורה - ומהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהוָה"
[ירמיהו ב', ל"א[ "שמעו"- לא נאמר ,אלא "ראו"- בזה התפרנסו
אבותיכם- הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"- במילים אחרות: כפי שה'
פרנס את ישראל במדבר באמצעות ירידת המן -
כך גם בכל הדורות - מזונו של אדם מאת: ה'!
ספורנו
סובר:
הניסיון עם ירידת המן משמים - לראות האם עם ישראל יקיים את התורה בזמן שהוא מתפרנס בקלות ללא צער?
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד - כי עם ישראל בהיותו העם הנבחר- אלוקים מזמן לו ניסיונות לאורך כל
הדרך - כאז כן עתה,
במיוחד בימים קשים אלה של מלחמה - על עצם
קיומנו, יש לשוב ולהתחבר לתורה הקדושה – רק התורה יכולה לאחד אותנו מחדש ונזכור -
כי אלוקים צופה בנו יומם וליל - ככתוב:
"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ
תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד
אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה" [דברים: י"א, י"ב]
