יום שלישי, 31 במאי 2022

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא ,חג השבועות ומגילת רות- מה הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי   לפרשה ולחג השבועות.



ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ


ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

  monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas 




ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]




ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]



יצירותיי בנושא: חג השבועות ומגילת רות.


ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ )   



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"



ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר  סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות בידיו - לעיני עם ישראל




פרשה  נשא -  היא הפרשה הארוכה  ביותר בתורה, בעיקר בשל התיאור המפורט של מתנות הנשיאים שהביאו לחנוכת  המזבח במדבר.

היא גם כוללת את הציווי למשה בנושא ברכת הכוהנים - כלשון הכתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם.  כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם".  [במדבר ו', כ"ב-   כ"ז]

פרשת נשא נקראת צמוד לחג השבועות - היא הגדולה בפרשיות התורה וכוללת בתוכה ; 176 פסוקים . בדומה לכך  ניתן לקרוא את פרק קי"ט בתהלים הוא גם הארוך ביותר בספר ומספר הפסוקים בו  גם : 176 ומעניין במיוחד לגלות כי בתורה שבעל פה - מסכת בבא בתרא שהיא המסכת הגדולה ביותר במסכתות הש"ס  שבתלמוד הבבלי והיא כוללת גם  176 דפים.

השנה - עם צאת השבת אנו  חוגגים את חג השבועות - הבא עלינו לטובה וחג זה שהוא אחד משלושת הרגלים. חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא:

"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ— בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה".  [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

חג השבועות נקרא - גם בשמות נוספים: חג מתן תורה, חג הקציר, עצרת, "יום הביכורים"

בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות

מגילת רות  מתארת את מה שארע בתקופת השופטים, אלימלך שהיה גר בבית לחם בתקופת הרעב בארץ , נוטש את המקום ועובר לגור בשדה מואב יחד עם אשתו ושני בניו ,שם אשתו: נעמי. שמות בניו: מחלון וכיליון.

כאן חז"ל דרשו את אלימלך לגנאי: ואמרו: אלימלך גדול הדור היה וגם עשיר ואת הארץ נטש מסיבת קמצנותו , לא היה מעוניין לפרנס את העניים- באזור מגוריו -  והפיל את העניין על  לבם של עם ישראל.

ארץ מואב שוכנת  למזרח  ים המלח.

בהמשך -המגילה מתארת את מה שאירע לאלימלך ובניו:  אלימלך נפטר ושני בניו נשאו נשים מואביות .שם אחת: עורפה ושם השנייה: רות. הם המשיכו לגור שם עשר שנים וכעבור תקופה זו ,שני בניה של נעמי נפטרו. נעמי  מחליטה לשוב  אל ארץ יהודה:

בתחילה שתי כלותיה מתלוות אליה , אך  נעמי מפצירה בהן שתשובנה לבתיהן, עורפה אומנם נפרדת ממנה, אך רות נשארת אתה ומתלווה אליה כפי שנאמר:

"וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.  וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.  וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.  וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי? " [מגילת רות  א', י'- י"ט]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין פרשת נשא לחג שבועות?

ב] מי הייתה רות - ומהי גדולתה?

ג] מדוע  נוהגים לקרוא את מגילת רות, דווקא בחג השבועות?

תשובות.

הקשר בין פרשת נשא למגילת רות.

ישנן כמה נקודות משותפות:

א] חז"ל סבורים: שאין זה מקרה שפרשה כה  ארוכה נקראת בצמוד לחג השבועות - - חג מתן תורה. חז"ל הורו לנו  לחבב תמיד את התורה ולהרגיש כאילו ניתנה לנו ממש עכשיו ,כפי שנאמר: "בכל יום תהיה בעינך  כחדשה" [מסכת  ברכות ט', ע"ב] אך ככל שעם ישראל  קרובים לחג מתן תורה - חשים ברעב להשביע נפשם – בתורה הקדושה -  במידה יתרה  ואחת ההוכחות לכך: היא אורכה של פרשת נשא .

ב]  רבי חנוך צבי לוין מסביר: הרי ידוע שאהרון הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום" כפי שנאמר במסכת אבות [א', י"ב] את המידה הטובה הזו הנחיל אהרון לבניו ולדורות הבאים.

לכן ה' ציווה שאהרון ובניו יברכו את עם ישראל. כדי שיהיו בעלי מידה  טובה- של אהבת איש  את רעהו - ובאופן  זה יהיו  כל  שבטי ישראל מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.

 מטעם זה: בזמן שהכוהנים עולים לדוכן אומרים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה"

במצב זה היו שרויים עם ישראל בזמן שקיבלו את התורה לרגלי הר סיני.

ההוכחה לכך שנאמר בזמן מתן תורה: "וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". [שמות י"ט, ב]

נאמר על עם ישראל בלשון   יחיד:"ויחן"-  ולא נאמר בלשון רבים: "ויחנו" מכאן שכל העם היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

רות - וגדולתה.

רות - כלתה של נעמי עומדת במבחן הנאמנות  כלפיה ושומרת  לה אמונים. איננה מוכנה לעזוב את  נעמי , למרות הפצרותיה- והטעם הוא:

היא מעוניינת להתחבר לעם היהודי.

רות מוכנה רק להידבק אל נעמי  באומרה:

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".

על פי דעת מקרא: השיחה בין נעמי לכלותיה נאמרות בלשון שירה, היינו: בצלעות מקבילות ומילים חוזרות ולשון נופל על לשון.

לפנינו  דמויות אציליות של כלה וחמותה , ובניגוד לכך שיש והיחסים בן הכלה לחמותה - אינם נחמדים - הרי כאן הכלה נאמנה לחמותה גם אחרי מות בעלה. היא נשבעת שלא תעזוב אותה עד יומה האחרון.

המסקנה העולה מן המגילה: שהכלות - בקשו ללכת עם נעמי במטרה שתוכלנה להקים את שם המתים , אך נראה שנעמי חששה שהן לא  תוכלנה להינשא בארץ ישראל, לכן ניסתה לדבר על ליבן לשוב לשדי מואב. עורפה השתכנעה מדברי  נעמי ושבה אל ארצה. אולם מנגד - רות דבקה בנעמי בעמה ובאלוקי ישראל- באומרה:

" כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  .."

מגילת רות נקראת דווקא בחג השבועות.

שתי הכלות המואביות - מצטרפות  אל נעמי אך נעמי מעוניינת להגיע למולדתה בגפה , בדרך עורפה נוטשת, (מעניין כי שמה מרמז על דרכה -היא מפנה עורף לנעמי) אך לעומתה - רות דבקה בה ואומרת לה: "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" [מגילת רות  א, י"ז]

על כך אמרו  חז"ל :כי יש לקרוא את מגילת רות: "ללמדך כמה שכר טוב  יש לגומלי  חסדים". בהמשך כתוב: "ותלכנה שתיהן"[רות א, י"ט]

על כך אומר רש"י: "כיוון  שרות  החליטה להתגייר השווה אותה הכתוב לנעמי- מכאן ניתן ללמוד עד כמה חביבים הגרים על ה'.

כל האירוע התרחש: "בתחילת קציר שעורים "- והדבר מתאים להפליא- לחג הקציר.

לפי המסורת , ידוע כי דוד המלך נפטר בחג השבועות - דוד היה הנין של רות.

רות המואבייה התגיירה וקבלה על עצמה את היהדות בדומה לעם ישראל שקיבלו עליהם את התורה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי  קיים קשר בין פרשת נשא לחג השבועות, חג השבועות נקרא גם בשם: חג מתן תורה - הרי פרשת נשא היא הארוכה ביותר בחומש במדבר וככל שעם ישראל קרב לחג השבועות חש את הצימאון למידה יתרה של לימוד התורה - גם ברכת כוהנים המסמלת אחדות ואהבת ישראל - מאפיינת את מעמד הר סיני - לפי שכל העם קיבל את התורה - כאיש אחד בלב אחד, במגילת רות  מתגלית לעיננו רות המואבייה שהייתה מוכנה לקבל את התורה כולה ולהתגייר בניגוד לעורפה.

לכן זכתה לנין : דוד המלך.

היות ודוד המלך נולד בחג השבועות וגם נפטר בחג השבועות - - לכן יש הנוהגים לקרוא את ספר תהלים בחג .

מה יפים דברי דוד המלך על התורה הקדושה באומרו: "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;    עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי."  [תהלים י"ט, ח]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רוּת וְנָעֳמִי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

רוּת וְנָעֳמִי

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 מְגִלָּה עֲתִיקַת יוֹמִין

 דְּבַשׁ וְחָלָב נֹפֶת צוּפִים

 מְגֻלְגָּלִים בָּהּ סוֹדוֹת וְרָזִים

 פּוֹקַחַת אוֹר עֵינַי הַלּוֹמְדִים.

 

 רוּת וְנָעֳמִי פּוֹסְעוֹת יַחְדָּיו

 עַתָּה נוֹטְשׁוֹת שְׂדֵי מוֹאָב

 אַהֲבָתָן אֵיתָנָה  נְטוּלַת גִּיל

 שִׂיחָתָן מְרַתֶּקֶת מִלּוֹת שִׁיר.

 

 עָרְפָּהּ נוֹטֶשֶׁת  מַפְנָה עֹרֶף

 רוּת נֶאֱמָנָה אֲצִילַת נֶפֶשׁ

 אֶל נָעֳמִי מִתְלַוָּה בִּדְבֵקוּת

 לַתּוֹרָה עוֹרֶגֶת בִּמְסִירוּת.

 

יוֹצֵאת לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה

בְּלֵב וּבַנְּשָׁמָה נְחוּשָׁה

לְהִתְחַבֵּר  לְעַם יִשְׂרָאֵל

הַזּוֹכֶה בְּאַרְצוֹ לְהִתְנַחֵל.

 

הַשְּׁתַּיִים  לְבֵית לֶחֶם מַגִּיעוֹת

שִׁבּוֹלִים בְּקָמָה מְחוֹלְלוֹת

מֵרוּת  עֲתִידָה לָצֵאת מַלְכוּת

בַּעֲבוּר  מַאֲמַצֶּיהָ לְלֹא לֵאוּת.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת מְגִלַּת רוּת.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 במאי 2022

פרשת במדבר- הקשר בין עם ישראל לאותיות התורה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת במדבר-  הקשר בין עם ישראל לאותיות התורה.

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את  בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הציווי למנות את עדת ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שבט בנימין ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה  באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


הפרשה הראשונה בחומש במדבר פותחת  בציווי- מפקד עדת ישראל: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.  וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם.."  [במדבר א, א-י]

השאלות הן:

א] מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר?

ב] מדוע ברוב השנים קוראים את פרשת במדבר קודם חג מתן תורה?

ג] מה הטעם - למנות את בני ישראל במדבר?

תשובות.

התורה ניתנה דווקא במדבר.

ה"נתיבות שלום" מביא דברי המדרש: [במ"ר א]  אמרו חכמים: התורה ניתנה בשלושה דברים: אש, מים ומדבר.

באש - מנין? לפי שנאמר במעמד  הר סיני: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד". [שמות  י"ט, י"ח]

במים - מניין? שנאמר: "יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם". [שופטים ה.ד]

במדבר מניין? לפי שנאמר כאן בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי.."

פירוש נוסף: כל מי שאינו עושה עצמו  כמדבר – הפקר - אינו יכול לקנות את התורה והחכמה, לכן נאמר: "במדבר סיני".

ממשיך ומסביר ה"נתיבות שלום": מה משמעות שלושת יסודות האלה? אש, מים, ומדבר שבהם ניתנה התורה:

מצד אחד הם יסודות וכוחות הטומאה - תפקידו של כל יהודי להכניסם - בקדושה כי על ידי כך  יזכה לקבל התורה.

מבחינת הטומאה - הוא כוח היצר הרע - בוער כאש ומפתה את היהודי לתאוות רעות ולמידות רעות וכנגד זה היהודי צריך להכניס את כוח האש בקדושה - בהתלהבות של קדושה - באש התורה שהרי כל דברי ה' - כאשר לומדים תורה באש התלהבות – יצא - שאש אוכלת אש – היינו - אש התורה  והקדושה- שורפת את אש הטומאה והתאווה.

מים - הם - מידת חסד ואהבה, כידוע - הכוללת בתוכה את מידת התשוקה המהווה את הכוח העוצמתי ביותר- אשר מתוכה נובעות אהבות רעות ותשוקות רעות מתוך הטומאה.

אך תפקידו של היהודי להכניס את מידת התשוקה בקדושה מתוך השתוקקות להידבק בה'.

הרמב"ם אומר [הלכות תשובה פ"י] אהבה אל ה' צריכה להיות בדומה לחולה אהבה ובהשתוקקות גדולה לתורה- כמו שנאמר: "..בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד".[משלי ה, י"ט]

מדבר-שיחשיב האדם את עצמו כמדבר שיפקיר עצמו באופן מוחלט כמדבר- במטרה לקבל עול מלכות שמים ועול תורה.

באמצעות שלושת הכוחות האלה שבקדושה - זוכה היהודי למתן תורה.

במסכת אבות נאמר: "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"  [מסכת אבות ו', ד'] המשמעות היא: רק כאשר היהודי מבטל את עצמו יכול לזכות לקבלת התורה באופן שהתורה תשכון בו.

לפי דברי חז"ל: כל עוד החומר שולט אצל היהודי – אין הוא יכול לקנות תורה.

הרה"ג  רבי מאיר שפירא מלובלין מסביר:

כל שלושת יסודות האלה: אש, מים ומדבר -  באו לידי  גילוי בשלושת האירועים  של דברי ימי העם:

אש- אברהם אבינו נזרק  לכבשן האש למען אמונתו בה' – אשר הפיץ בקרב האנשים בימיו. כך נטע את כוח מסירות הנפש לבניו.

מים - רמז לקריעת ים סוף – עם ישראל בשלמותו קפץ לתוך הים הסוער- וזה מתבטא במילה: "ויסעו"

מדבר- ישראל נדדו  ארבעים שנה במדבר.

שלושת הניסיונות האלה - הם ערובה לקיום עם ישראל לנצח.

פרשת במדבר נקראת בדרך כלל קודם חג מתן תורה.

ה"נתיבות שלום" סובר: היות ופרשה זו מתחילה בספירת בני ישראל - וכלל מספר עם ישראל-  כי רק על ידי כללות ישראל- ניתן לקיים את כל התורה.

לפי שיחיד אינו יכול לקיים את כל התורה, מהטעם  שיש מצוות השייכות לזה ויש לזה, אלא רק כאשר כל ישראל מתאחדים - ניתן לקיים את כל התורה. ולכן טרם קיבלו ישראל את התורה על הר סיני נאמר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב]

חז"ל דרשו: שכל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד. ורק על ידי אחדותם  התאפשר להם שיקבלו את התורה. הטעם הזה: "ואהבת לרעך כמוך- הוא כלל גדול בתורה.

במעמד חשוב זה באו כל ישראל בברית יחד ואמרו פה אחד: "נעשה ונשמע"  וזה על פי  מד"א במדרש [בר"ר  ע, ט] על הפסוק:  "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.." [בראשית כ"ט, ג]

הנמשל: שאילו היו ישראל חסרים אפילו אחד לא היו מקבלים את התורה - כיוון ששים ריבוא נשמות של כלל ישראל - הם כנגד ס' ריבוא אותיות התורה. ואם חסר אחד - הרי חסרה אות בתורה,  על כל פנים היו צריכים שימנו שישים ריבוא בשלמות.

מדוע הלוויים לא נמנו בתוך עם ישראל? התשובה לכך: קדושת הלוויים היא בדרגה גבוהה יותר - כי הם מהווים את החלק שבין אותיות התורה והחלק שבין האותיות - קדושתו גבוהה יותר מקדושת האותיות. ולכן לא התפקדו הלוויים בתוך בני ישראל, שאינם בבחינת אותיות ואינם יכולים- להשלים מניין אותיות בתורה.

הציווי למנות את  עם ישראל.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.  וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

ה"שפת אמת" מסביר: עצם הספירה של עם ישראל מוכיחה  שלתבונת הקב"ה אין מספר, לכל אדם יש ידיעה ובינה מיוחדת האופיינית רק לו – ובכך מתגלה גדולתו של בורא עולם. ולמרות שכולם נטבעו בחותמו  של האדם הראשון,  אף על פי כן-לכל אחד פנים שונות וגם הדעות משתנות מאדם לאדם וכל אחד יש לו כישרון  שונה מחברו- ומכאן שאין מספר לתבונת אלוקים. ולכן הם נמנו לגולגלותם לבית אבותם- היות והאבות כוללים את דעות הבנים- באופן כללי ואחר כך - זה מתפשט לפרטים.

רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר והצאן - כדי להוציא מהם - עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר – חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה: "קודש לה' "

"מלא העומר": מסביר את הפסוק:

"שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת"

כוחם של ישראל לשמור על מעמדם - טהרת משפחותיהם וייחוסם  בגלות מצרים - שם היו עבדים ונתונים להפקר- נבע מכך שהם התרחקו מכל שמץ של התבוללות, הקפידו לשמור על שמותיהם ולא שינו אותם וזה דבר ששמר עליהם מפני טמיעה מוחלטת - בזכות ששמרו על שמותיהם  זכו לשמור על משפחותיהם לבית אבותם.

"קדושת הלוי" מביא רעיון מעניין: מן הדין היה צריך להיות כתוב: "ויפקדם במדבר  סיני כאשר ציווה ה' את משה? אך למעשה כתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּפְקְדֵם, בְּמִדְבַּר סִינָי".[במדבר  א, י"ט]

מסתבר כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה כפי שמוצאים בספרים הקדושים - ראשי תיבות של המילה: "ישראל": יש ששים ריבוא אותיות לתורה מכאן שכאשר משה ספר את בני ישראל- היה לומד על ידי כך את התורה.

לכן נאמר:" כאשר ציווה ה' את משה"- כשם שלמד משה תורה כאשר ציווה  אותו הקב"ה- באופן זה למד תורה גם  בעת שהיה סופר את ישראל במדבר.

"דן מדניאל"  מתייחס למילה ".... רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- כלומר מדוע הכתוב מזכיר את המילה ראש? מתברר כי דרכו של עולם- כשאדם זוכה לעלות לגדולה נעשה ראש ומנהיג וטיבו שהוא נעשה יותר גרוע משהיה קודם לכן.

דוגמא למצב מעין זה: אנו מוצאים אצל ירבעם בן נבט בתחילת דרכו היה צדיק והוכיח את שלמה המלך ,אך משעלה לגדולה וישב כבר על כיסא המלוכה - השתנה לרעה - נעשה חוטא וגם מחטיא את הרבים - לכן התורה כאן  מעידה: על ידי המילה "ראש" שכל אחד נשאר באותו מצב כפי שהיה בתחילה.

"דעת מקרא" סבור שהמילה: "...ראש"- המשמעות: החזרת האדם למצבו הקודם  כפי שכתוב: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ; נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה--מִבֵּית כֶּלֶא".[מלכים ב, כ"ה, כ"ז.]

הרמב"ן  מונה כמה טעמים למפקד  ישראל במדבר:

א] להודיע חסדו של ה' לעם ישראל - לפי שבמתי מספר ירדו למצרים ואתה התרבו ככוכבי השמים לרוב.

ב] מגודל החיבה אל עם ישראל ספר אותם - כדי לדעת את מספרם אחרי שנחסרו מהם רבים בעקבות חטא העגל. כמו כן, ה' רגיל למנות את ישראל אחרי כל אירוע ומגפה.

ג] כי משה ואהרון נחשבו לקדושי ה' ועל כן - כל אחד ואחד הודיע את שמו- במטרה שיתפללו עליו.

ד] ישראל היו מוכנים להיכנס לארץ ולהילחם עם מלכי האמורי ומשה ואהרון היו צריכים לדעת מהם מספר אנשי הצבא.

ה] רצה הקב"ה שיחלקו את הארץ לפי מספר שווה וצודק.

המלבי"ם בספרו: "ארץ חמדה" מסביר: בישראל כל אחד ואחד- הוא עולם מלא- למרות שהוא רק חלק מהכלל.

ישראל נמשלו לכוכבים - וכוכבים הם קבוצה כוללת, אך כל כוכב - הוא  עולם שלם כמו שכתוב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא.." [ישעיהו מ, כ"ו]

יחד כל הכוכבים מהווים צבא אחיד. אך כל אחד יש שם משלו ויחוד שלו. וכך זה באבריו של האדם וכך גם בתורה ומצוותיה- כל אלה בצירופם ואיחודם- נחשבים לבריאה כוללת אך כל חלק הוא בעל ערך של עצמו- כדוגמת ספירתם האישית  ושל ישראל וצירופם למשפחות, שבטים ואומה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה!

למרות שעם ישראל שונים זה מזה - הרי כאשר מתאחדים יחדיו - כאיש אחד בלב אחד הם - דומים לכוכבים  המהווים חטיבה אחת- אך לכל כוכב שם ויחוד משלו ומאיר מאורו.

יפים וחשובים דברי הכתוב: "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב."  [דברים א, י]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר