פרשת ראה- הקשר בין
הראיה לחוכמה- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:
"ראה אנוכי נותן לפניכם
היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם
היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם
היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]
ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
אחת מהברכות היא: הישיבה לבטח בארץ:
ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה ככתבם ולשונם.
אחת ממצוות הלא תעשה: עבודה זרה, יש להשמיד את כל האלילים עם הכניסה לארץ ישראל.
ציורי תנ"ך/ השמדת עבודת האלילים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
יש להעניש את העיר הנידחת:
ציורי תנ"ך /עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ומנגד ישנו ציווי להקריב קורבנות בבית המקדש.
ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
מצוות השמיטה גם מוזכרת בפרשה:
ציורי תנ"ך/מצוות השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
נושאים נוספים בפרשה:
ספירת העומר:
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/"ושמחת בחגך"/ציירה:אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה'
אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם י"ד, ב]
אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך
נותן לך לא תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך
מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר
לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך
האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך
לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון
מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך
בארצך"
השאלות הן:
א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?
ב] כיצד יש להתייחס לעניים?
ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?
תשובות.
"ראה"- המשמעות.
על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך
ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.
המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]
כל אדם רואה דברים על פי
דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר:
"וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]
אף אדם אינו יכול להסתתר
מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי
שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ
אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]
הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?
מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום
ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו
אפשרות הבחירה.
ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:
עין רואה, ואוזן שומעת,
וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]
חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."?
ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר
תשמעו.."[דברים י"א, כ"ו-
כ"ח]
רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים:
שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.
לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.
ועל פי המסקנה תבחר את הדרך
הנכונה בחייך.
אבן עזרא מפרש: כי הטעם לפניה בלשון
יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.
לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא
מעוניין לחיות בחברה מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.
רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר: שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת
קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו
חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם
עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.
רבינו בחיי אומר: ישנה פניה אל העם בלשון
יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי
משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות
שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים
המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה
הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם
בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו
בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת
הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם" באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה
וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.
היחס לעניים.
לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר
בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה
פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר
ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד
ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי
יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך
לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.
אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי
פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך
האביון"
חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך
לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי
מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"
רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים
בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק מנה
נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.
מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן
התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות
שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.
רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה
בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב
הארץ.." [שם ט"ו, י"א]
בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה,
יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום,
האביונים קיימים בקרב העם עצמו.
אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון
בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש
שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"
רבי אהרון הלוי – בעל
"ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי
הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.
מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים
לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה
מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב
מאד.
"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש פעמים כפל לשון:
א] "פתוח תפתח את ידך
לו"
ב] "נתון תיתן לו".
ג]"העניק תעניק לו"
מכאן לומדים שאין שיעור למתן
צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.
הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו
בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.
ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש
מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים ט"ו, ו]
ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא
יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."
לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים
טובים ורגועים, יש לקיים את מצוות התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם
ישראל.
