פרשת
וישב -
היבט על שיטת החינוך בבית יעקב.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף רועה צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו פותחת
בתולדותיו של יעקב כאשר סוף, סוף אחרי
תקופה ארוכה בחרן- זוכה לשבת בארץ כנען כדברי הכתוב:
"וַיֵּשֶׁב
יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף
בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר
אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת -דִּבָּתָם
רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב
אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת
פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם
מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו;
וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ". [בראשית ל"ו א'-ו']
השאלות הן:
א] במה היה ייחודו של
יוסף- ומדוע לא היה אהוב על אחיו?
ג] מהו ההיבט החינוכי על דרכי החינוך בבית יעקב?
תשובות.
יוסף – ייחודו
וסיבת שנאת אחיו אליו.
נאמר:"וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב
אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ
לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם,
וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ".
רש"י מביא מדרש אגדה: נאמר:'
אלה תולדות יעקב, יוסף'-לומר שעיקר תולדותיו של יעקב- הוא יוסף ומדוע הכתוב
קושר את כל תולדות יעקב ביוסף? על כך -כמה סיבות:
א] כל
עיקר-רצונו של יעקב- שלא עבד אצל לבן, אלא
במטרה לנישואין עם רחל וזאת כדי להקים
ממנה בן. ולכן נמצאו שאר התולדות בזכות יוסף.
ב] היה דומה יוסף
לאביו מאד –כלומר- זיו איקונין-אור צורת פני יוסף ממש דומה לפני יעקב.
ג] כל מה שאירע ליעקב
–אירע גם ליוסף. כמו שיעקב היה שנוא על עשיו- יוסף היה שנוא על אחיו.
עשיו השתוקק להרוג את
יעקב ואילו אחי יוסף, רצו להרוג את יוסף.....[ ועוד דברים משותפים המופיעים
בבראשית- רבה].
רש"י מתייחס למילים :"וְהוּא נַעַר"-למרות
שהכתוב מציין את גילו: "בֶּן- שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה ",יוסף היה עושה מעשה נערות מסלסל בשערו ומיפה ומקשט את עיניו-
במטרה שיראה יפה.
יוסף היה רגיל לשהות עם בני בלהה ובני זילפה.
הסיבה הייתה: מפני
שאחי יוסף היו מבזים אחים אלו והיו ממעטים בכבודם היות והיו הם בני השפחות.
ויוסף מטעם זה - היה
מתחבר אליהם ומקרב אותם אליו. נאמר:
"וַיָּבֵא
יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה"-על
כך אומר רש"י: כי יוסף לא המציא דברים מליבו על אחיו ,אלא כל מה שהיה נראה לו
רע אצל אחיו בני לאה- היה מספר לאביו, כגון: שהם אוכלים אבר מן החי.[איסור
אכילת בשר- כאשר הבהמה עדיין בחיים].
ועוד שבני לאה
מזלזלים בבני השפחות וקוראים להם בשם: עבדים ועוד שהם חשודים על כך שעוברים
על איסור עריות.
כנגד שלושת דברים אלה
נענש יוסף: יוסף גם נמכר לעבד-כפי שכתוב: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ; לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף".[תהלים ק"ה, י"ז]
כנגד דברי יוסף על
אחיו שהם חשודים על העריות- נענש באמצעות אשת פוטיפר:
"וַיְהִי,
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ,
אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי". [להלן , ל"ט, ז]
ועל כך שחשד בהם
שאוכלים אבר מן החי, נענש כדברי הכתוב:
"וַיִּקְחוּ,
אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ
אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם".
[להלן
ל"ז,ל"א]
גם אם דברי יוסף היו
נכונים על אחיו ,בכל זאת ,היו אלה דברים רעים שיצאו מפי יוסף אל אביו.
הרשב"ם מסביר :מה היו הסיבות לשנאת אחי יוסף כלפיו.
א] יוסף לא רצה
להתיידד אם האחים האלה שאיתם עבד במרעה הצאן.
ב] הוא הביא את דיבתם
רעה על האחים שאיתם עבד בשדה.
ג] אביו זיכה את יוסף
ביחס מיוחד- שלא זכו לו יתר אחיו- בני לאה..
הרי הוא זכה לכותנת
פסים.
על פי דברי הכתוב: האחים הגבירו את שנאתם אל יוסף
בעבור סיפור חלומותיו.
הגר"א [ הגאון
רבנו אליהו מווילנא] אומר על:
"וְלֹא
יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". יש לבאר על פי מה שנאמר
במסכת ברכות [סד, א] "הנפטר מחברו אל יאמר לו: לך בשלום, אלא:
לך לשלום, שהרי יתרו אמר למשה: לך לשלום - עלה והצליח, דוד שאמר לאבשלום:
לך בשלום
[שמואל-ב, ט"ו,
ט'] הלך ונתלה" זהו שאמר הכתוב
דהשבטים שהיו שונאים את יוסף". "וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
היבט - על
החינוך בבית יעקב.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מדגיש את השוני בין
יוסף לשאר אחיו:
יוסף הוא נער שהתבגר
ללא אם ,או אח, כל האחרים גדלו בתוך חברת אחים תחת כנפי אם והשפעתה ואהבתה- מנגד יוסף היה בודד, אמו- רחל נפטרה כשהיה עדיין צעיר- הוא לא הרגיש נח להיות בחברת
אחיו בני לאה ולכן נמשך להיות בחברתם של בני השפחות.
לעומת בני השפחות - ליוסף
היו תכונות של מנהיג לעתיד.
הוא התחבר לבני
השפחות- שאולי היו נכנעים לפניו ויתכן שהיו מחניפים אליו.
הייתה לו קצת גאווה
ותחושת התנשאות.
מבחינה חינוכית אין
מקום לניגודים כאלה בבית יהודי!
אלא מה שחשוב- רגש
החובה, ההשתעבדות המשותפת להידבק באלוקים והעבודה הרוחנית הזאת בתוך המשפחה יש בה
להשוות את כל הניגודים.
"וְיִשְׂרָאֵל,
אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו—"למרות
החסרונות שהיו לו ,היו ליוסף תכונות לא של אישיות רגילה - וישראל [לא יעקב]
ראה בו את בחיר בניו-
"כִּי-בֶן-זְקֻנִים
הוּא, לוֹ"; הוא ראה את עצמו "ממשיך את חייו "ביוסף", הוא ראה את
היורש לכל קנייניו הרוחניים- וכותונת הפסים היוותה אות הצטיינות שבאה לייחד את
יוסף כפי שנבחר למען שליחות מיוחדת.
רש"ר מגיע
למסקנה: כי יעקב טעה בכל
התנהלות הדברים שלא נעשו בחכמה.
יעקב היה חייב לדחות
את הדיבה הרעה שיוסף הוציא מפיו על בני לאה.
גם כאשר מעניקים יחס
מיוחד לאחד מבני המשפחה הדבר גורם לכך השפעות מזיקות.
דווקא שיוסף לא היה
אהוב על אחיו והביא עליהם תוכחות מרובות-
דווקא הוא היה הבן שאותו העדיף אביהם.
הניגוד של אהבת האב
אל יוסף - גרמה לשנאת האחים.
התוצאה הייתה שהאחים
לא הצליחו לשאת את דיבורו הידידותי של יוסף, שהרי במקום שהכל מתנהל באופן ידידותי- כל האווירה מתנהלת כראוי.
אך כאשר היחסים
מתוחים בתוך המשפחה- אז מקפידים על הכל ועוד במיוחד
כאשר הצד השני מנסה
לדבר באופן ידידותי.
ה"נתיבות
שלום" שואל: כיצד יתכן
שיעקב העניק יחס מיוחד ליוסף- הרי כל השתלשלות מכירת יוסף נבעה מאהבתו המיוחדת
אליו והאם באה התורה לדבר בגנותו של יעקב? ועתה שואל ה"נתיבות שלום"
מדוע היה צריך יוסף לספר את חלומותיו לאחיו- האם להגביר את השנאה אליו?
ותשובתו: שכל השפע
לכלל ישראל נשפע באמצעות הצדיק יסוד עולם- יוסף. שעל ידי שמתחברים לצדיק יסוד עולם
-עם ישראל מקבל מה' שפע של ברכות הן
מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. כי באמצעותו יורד השפע הרוחני שיחושו את הקרבה
לקב"ה והלב יהיה פתוח לתורה ועבודה. וזו הייתה כוונתו של יעקב שרצה ללמד את
שאר אחיו כי אליו יש להיות נכנעים
ומחוברים כי בדרך זו יוכלו לקבל את שפע הברכה מה' לכן אהב ישראל את יוסף מכל בניו.
הוא תיאר לעצמו שהם
צדיקים קדושים ובוודאי יבינו את אהבתו אל יוסף, לכן עשה יעקב ליוסף כותונת פסים- שהיה מסמל- לבוש גדלות כדי
להורות להם שיוסף, הוא המנהיג ואליו הכל
צריכים להיות קשורים על מנת שעל ידו ירד
שפע רב מאלוקים על כלל ישראל.
חשוב להתייחס לדברי
חז"ל:
חז"ל במדרש תנחומא אומרים מסר חשוב מאד:
"לכו חזו מפעלות
אלוקים, נורא עלילה על בני אדם, אמר ר' יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת
"ידוע תדע"-
"וַיֹּאמֶר
לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" [בראשית ט"ו, י"ג]
" והביא עלילה
לכל דברים אלה, כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאוהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים
ויורידוהו מצריימה"
לסיכום לאור האמור
לעיל, ניתן ללמוד ראשית :כי יוסף היה בעל
אישיות ייחודית עם כישרון מנהיגות שזכה לצאת מאפלה לאורה וזאת למרות חסרונותיו-
כדוגמת כל בן אנוש.
ומאופן החינוך של
יעקב נלמד: כי אין להקדיש תשומת לב ייחודית לילד אחד במשפחה-אלא יש לאהוב ולחנך את
כל בני המשפחה באופן שווה, להתחבר לקב"ה ולקיים את מצוותיו, אך הדבר הבולט
בפרשה: לאלוקים שרביט בידו וכל העולם מתנהל-לפי
רצונו הבלעדית., ועל פיו יישק דבר:
"רַבּוֹת
מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי י"ט,
כ"א]
