"ושמחת בחגך והיית
אך שמח"-
שמחה שאינה תלויה בדבר-כיצד?
שמחה שאינה תלויה בדבר-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
חג סוכות הנקרא גם
בשם חג האסיף- הוא חג של שמחה ונשאלת השאלה מדוע אנו מצווים לשמוח בחג זה, מה
המיוחד בו?
תוך עיון בכתובים
מתברר שהתורה מצווה אותנו שלוש פעמים לשמוח:
א] "ושמחת בחגך
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך" [דברים
ט"ז, י"ד]
ב] "...והיית אך
שמח"
ג] "ושמחתם שבעה
ימים [ויקרא כ"ג, מ]
לאחר ראש השנה- בתום הכנת הקרקע על ידי תשובה, חשבון נפש, תפילה
וצדקה, המלכת הקב"ה עלינו , וביום כיפורים – היום הקדוש שבו אנו מתענים
ומרבים בתפילות ווידוי על החטאים -, אנו מתעלים למדרגה של קדושה ויש בנו מסוגלות
להגיע לדרגת השמחה וליהנות מזיו השכינה.
חז"ל מכנים את
חג הסוכות בשם: "זמן שמחתנו"
הגאון מווילנה מעיר:
מדובר במשימה קשה ביותר, לשמוח שבעה ימים
ללא הפסק, כיצד הדבר ניתן?
אלא שחג הסוכות –
הזמן בו אנו עוברים ממבנה של קבע למבנה עראי, יש לנו את השהות לחשוב באופן יסודי
על הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים, הוא מנהיג את העולם וכל מה שעושה לטובה עושה,
גם אם בעין אנושית לעיתים אנו עלולים
לחשוב אחרת. ההכרה בכך שלא הכול מובן מאליו וכל מה שיש לנו- הוא מאתו יתברך- היא
מביאה אותנו לשמוח, כנאמר: "איזהו עשיר השמח בחלקו" [אבות] זוהי שמחה אמתית,
שמחה שאינה תלויה בדבר.
במסכת ראש השנה [פרק
א, ב] נאמר: "בארבעה פרקים העולם נידון...ובחג [חג הסוכות] נידונים על
המים"
בימי חג הסוכות הקב"ה דן את העולם וקובע
כמה גשמים ירדו במשך השנה, ומכיוון שהמים הם מצרך חיוני לחיינו, חז"ל קבעו
להתפלל על המים בחג הסוכות.
בימינו הדבר נעשה על ידי "תפילת הגשם"
אך בתקופת המקדש היה
קיים המנהג לשאוב מים ממעיין השילוח שסמוך לירושלים ולנסכם על המזבח [לצקת את המים
על המזבח] במטרה לבקש מים מהקב"ה.
ציורי תנ"ך/ שימחת בית השואבה במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שאיבת המים בשמחת בית השואבה/ציירה: אהובה קליין,שמן על בד
שאיבת מים זו נעשתה בהמון עם
ובשמחה גדולה.
על כך אמרו
חז"ל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".[מסכת סוכה
ה', א]
מעניין לציין כי
מצוות ניסוך המים אינה מופיעה בתורה, אבל היות והצדוקים לא האמינו בתורה שבעל פה וקיימו
רק מצוות על פי התורה שבכתב, הם התנגדו למצווה זו ,"כדי להוציא מליבם של
הצדוקים" ולהבליט את מצוות ניסוך המים חכמנו קבעו לקיים את המצווה ברוב פאר
והדר ובהמון עם.
יהי רצון שנשכיל תמיד
לעבוד את ה' מתוך שמחה, כפי שאומר דוד
המלך: "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" [תהלים ק, ב]