פרשת ואתחנן – שבת נחמו- מדוע עם
ישראל ינוחם פעמיים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפתח הפרשה משה מסביר
לעם כי הוא משתוקק להיכנס לארץ ישראל, אך הדבר נמנע ממנו למרות תחנוניו ותפילותיו
וזאת באשמת חטא עם ישראל.
אך הדבר היחידי שהוא כן
זוכה : להשקיף על ארץ ישראל מראש ההר.
ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל מהר העברים/ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את עם ישראל לא לשכוח את ה' /
ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שבירת האלילים -עבודה זרה/ציירה: אהובה קליין(c)] [שמן על בד]
בד בבד ,משה מזהיר את
עם ישראל לקיים את התורה ככתבה ולשונה,
ומנגד אם יסטו מדרך הישר עשויים להיענש
באופן קשה וכואב :
"העידותי בכם
היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד
תשמדון: והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה: ועבדתם-
שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון: וביקשתם
משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך: בצר לך ומצאוך כל הדברים
האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו:"
התוצאה: "כי אל
רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע
להם"[דברים ד, כ"ו- ל"א]
השאלות הן:
א] מהו העונש הצפוי
לעם ישראל בעקבות אי קיום מצוות התורה?
ב] במה יכול עם ישראל
להתנחם?
ג] מהי הבשורה לעם
ישראל בהפטרה: "נחמו, נחמו
עמי.."?
העונש על אי קיום
המצוות.
מתוך הכתובים אנו
לומדים: כי העונש הקשה הצפוי לעם ישראל בעקבות התרחקותו מקיום התורה = הגלות,
וכאשר יהיו בניכר יעסקו גם בעבודה זרה.
רבינו בחיי מסביר: שאין הכוונה לנבואה- שעם ישראל באמת יעסוק בעבודת אלילים, אלא
הכוונה: מכיוון שעם ישראל נמצא בקרב
הגויים נחשב כאילו עוסקים בעבודה זרה.
ה"כלי יקר"
אומר: כי על ידי שעם ישראל
יגיע לגלות ויראה שכל אלילי העמים - אין בהם שום תועלת וכוח ,אז יגיע למסקנה
כי רק הקב"ה יכול להושיעם ועל כן
ירצו לשוב אליו - עבודה זרה זו תהיה סיבה
להשיב את עם ישראל אל ה'.
ה"כלי יקר
"- מביא מדרש של רז"ל: מתוך שנאמר: בכפל לשון: שבני ישראל עשו פסל: "ועשיתם
פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה'" [ד, כ"ה]
ונאמר גם בכפל
לשון:" אבוד תאבדון"
וכן נאמר: "השמד
תשמדון"
מכאן שעם ישראל חטאו בכפליים,
שנאמר במגילת איכה א, ח :"חטא חטאה
ירושלים ולקו בכפליים כפי שאומר הנביא ישעיהו בהפטרה:".. כי לקחה מיד ה'
כפליים בכל חטואתיה" [ישעיהו מ, ב]
ובסופו של דבר הם גם
מתנחמים בכפליים, שנאמר: "נחמו, נחמו עמי"
ומה כפל החטא שהם
חטאו? על כך עונה הנביא ירמיהו: "כי שתיים רעות עשו עמי , אותי עזבו מקור מים
חיים ,לחצוב להם בארות, בארות נשברים" [ירמיהו ב, י"ג]
כלומר הכפילות בחטאים
היא:
א] עם ישראל עזב את
ה'.
ב] עסק בעבודת אלילם.
לכן גם נענשו כפליים –
ה' עזב את ישראל ומילא את ערי האומות.
כמו
שנאמר:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו, ב], "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"-
הכוונה שכל הפאר והיופי והאומנות שהייתה בירושלים עברה לצור שהיא מסמלת את אדום ,וזוהי
ענישה אלוקית לעם ישראל ורק כאשר מלכות אדום תיחרב- אז תיבנה ירושלים מחדש.
וגם הנחמה תהיה כפולה
בעזיבת האומות ובכך תהיה הצלחת ישראל .
הנחמה לעם ישראל.
כאשר עם ישראל יהיה
בגלות ויראה שכל עבודת האלילים לא תביא לו ישועה
הוא יחפוץ לשוב אל ה':
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית
הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" : והקב"ה אשר אינו שוכח
את הברית עם האבות ,ירחם על עם ישראל: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא
ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"
על כך אומר רש"י: ה' לא ירפה מלהחזיק את ידי עם ישראל- לא ייתן לעם רפיון.
הרמב"ן אומר: עצם השיבה של עם ישראל אל אלוקים באחרית הימים גם זה רמז לגאולת
בבל, בכך שישראל שבים אל ה' ומתוודים אליו וישמעו בקול הנביאים ולכן ה' מבטיח להם
שלא ישחיתם ולא ישכח את ברית האבות : "וזכרתי את- בריתי יעקב ואף את בריתי
יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" [ויקרא כ"ו, מ"ב] ובסופו
של דבר תבוא הגאולה.
"כי מדי דברי בו
זכור אזכרנו עוד" [ירמיהו ל"א, י"ט]
הבשורה - לעם ישראל
בנבואת ישעיהו.
הנביא ישעיהו אומר: "קול
קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו.." והמטרה: כבוד ה' עומד
להתגלות לעיני כל. אומר הנביא שמעתי שיחה
בין שני קולות ,קול אחד מצווה: "קרא" והקול השני עונה ושואל: "מה אקרא?
והקול הראשון עונה לו: שכל בני האדם ,למעשה
דומים לחציר יבש שאינו מאריך ימים וכל הבטחותיהם אינן מחזיקות מעמד זמן רב- בדומה לציץ השדה. כך
גם הבטחותיהם של בני אדם בטלות מהר בזמן
מותם. ואם עדיין הם חיים- לא תמיד זוכרים
לקיים את הבטחותיהם.
החציר מתייבש ונובל
כאשר רוח ה' נושבת בו, ויש אפילו מצב
שהחציר מתייבש עוד טרם עונתו.
ועניין רוח ה' מרמזת
לנו: כי פעמים מבטלת את רצון האדם, בניגוד
להבטחות בשר ודם, הרי הבטחותיו של אלוקים שרירות ומתקיימות תמיד.
והנה הבשורה הנאמרת
על ידי מבשרת ירושלים-המטפסת למקום גבוה: "הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו
מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: כרועה עדרו בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו יישא
עלות ינהל": הכוונה שה' מופיע כגיבור אשר מכה את האויבים בזרוע נטויה ועמו
שכר רב על מנת לשלם לעבדיו.
ה' גם דומה לרועה
המנהיג את עדרו ונוהג בו בסבלנות רבה - יש
כאן דימוי למלך בשר ודם השב מן המלחמה כאשר ידו על העליונה .מביא עמו שלל רב והוא
גם משמש כרועה לעמו.
הנמשל הוא: שבי ציון חוזרים מן הגלות עם רכוש רב ובראשם הולך
המלך- ה' בכבודו ובעצמו האוסף אליו את הטלאים- שהם הכבשים הרכים והחלשים
שאין בהם די כוח ועלולים בדרך לנשור מהעדר כולו, ולכן ה' נושא אותם בחיקו- על מנת
להשגיח עליהם והכוונה שה' יוליך את שבי ציון מן הגולה בנתיב ישר וסלול.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק, כי חורבן ירושלים בא בעקבות רפיון העם במישור הרוחני, הוא חטא
בכפילות ולכן נענש בכפילות, אבל גם הנחמה נעשית בכפילות- מידה כנגד מידה. לאחר
שהעם נענש בגלות קשה, הוא זוכה לשוב לארץ אבותיו- כי אלוקים אינו שוכח את הברית
שכרת עם האבות -הכוללת הבטחה לזכותנו על ארץ ישראל.
אך ,על העם לתקן את
דרכיו גם בימים אלה ולדעת כי בנוסף לעולם החומרי - קיים גם עולם קדוש ורוחני, דבר
זה מתבטא יפה בסולם יעקב- שראשו בשמים ורגליו על הקרקע.
עם ישראל חייב להיות
מחובר לה' ולתורה ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד, להרבות במצוות שבין אדם לחברו.
ואז מבשרת ירושלים
תעלה על הר גבוה ותבשר את מלכות ה' ויתכן שיש כאן רמז לנשות ישראל שיש להן תפקיד
בבשורה, כמו שנאמר: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל במהרה בימינו,
אמן.
ציור מתוך ההפטרה:[ישעיהו]
ציורי תנ"ך/ "שאו מרום עינכם..."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
