פרשת
בשלח - אין
השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה
ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך מרים יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ
ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין
(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשת בשלח נקראת גם
בשם : "שבת שירה" על שם שירת הים שבה.
שירה זו נקראת גם
בשביעי של פסח - שבו אירע נס קריעת ים סוף.
השירה פותחת במילים:
"אָז
יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה,
וַיֹּאמְרוּ,
לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס
וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי
וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......." [ט"ו, א-ג]
בסוף השירה, הכתוב
מתאר את שירת הנשים ובראשן מרים:
"וַתִּקַּח
מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת- הַתֹּוף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ
כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס
וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".
[להלן ט"ו, כ-כ"ג]
השאלות
הן:
א] בזכות מה זכו בני
ישראל לרוח הקודש?
ב] לא נאמרה שירה
מיום בריאת העולם בפי האדם - קודם שירת
הים - מדוע?
ג] כיצד יצאו הנשים
בתופים ובמחולות?
תשובות.
בני ישראל
זוכים לרוח הקודש.
"הנתיבות
שלום" מביא את דברי מכילתא: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי
שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה; שנאמר: "וַיַּאֲמִינוּ,
בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
אך נשאלת השאלה: הרי
כבר בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים השיגו את דרגת האמונה כפי שנאמר:" וַיַּאֲמֵן, הָעָם" , אך שם הם עדיין לא אמרו שירה ולמה רק בקריעת ים סוף מכוח – המשפט: וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה,
וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?
אלא מתברר שישנן שלוש מדרגות באמונה:
א] אמונת המוח,
ב] אמונת הלב, ג] אמונת האברים - הנחשבת
למדרגה הגבוהה ביותר.
ההסבר – האמונה מתמזגת
בכל האברים והם אינם נבהלים משום דבר -היות והם חשים בהשגחה העליונה. שלמות האמונה
היא: כאשר מתקיימת בשלושת מדרגות אלה והדבר מתבטא בדברי דוד המלך: "לִבִּי וּבְשָׂרִי- יְרַנְּנוּ, אֶל
אֵל-חָי". [תהלים פ"ד,
ג']
דויד המלך חש את
האמונה בליבו ובשרו על ידי שהאמונה חדורה אצלו בתוך כל האברים - הם ירננו אל ה',
וכך אומר דויד המלך: "כָּל
עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה "
[שם ל"ה, י'] אפילו בעצמות שהם המקום המגושם ביותר בגוף - גם בהן חדורה האמונה. עד שכל עצמותיו
תאמרנה: ה' מי כמוך, כל כולו חדור אמונה מכף רגל עד ראש!
לדרגה המושלמת הזאת
הגיעו בני ישראל רק בקריעת ים סוף שאז נאמר :
" וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה,
וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
כי אז קפצו למים היות והאמונה הייתה חדורה בכל האברים ובלשון המכילתא נאמר: "גדולה
האמונה שהאמינו ישראל בה'...." ופירש : שהגיעו עד הדרגה הגדולה של אמונת
האברים.
כדברי חז"ל:" ראתה שפחה על הים מה
שלא ראה יחזקאל הנביא , כל ישראל ראו:" זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......."הם הגיעו שם למדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה שרתה עליהם רוח הקודש.
בזכות דרגה זו של אמונה כה גבוהה - אמרו
שירה - היות והגיעו לשלמות האמונה. מה שאין כן בזמן יציאת מצרים שנאמר שם : "וַיַּאֲמֵן, הָעָם"- אך זו הייתה רק מדרגה פשוטה של אמונה - מטעם זה בזמן יציאת
מצרים לא אמרו שירה.
אולם , יש קושי
מסוים במדרש זה לפי שכתוב: במפלתו של סנחריב "הַשִּׁיר
יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ - חָג" [ישעיהו ל, כ"ט] מכאן שאומנם הייתה שירה בליל יציאת מצרים
,אלא שהיא הייתה רק במוח ובלב ,אך לא חדרה לאיברים ולא נשמעה בפה - בפועל!
במסכת סנהדרין א'
נאמר: ראוי היה המלך חזקיהו להיות משיח, אלא שלא אמר שירה במפלתו של
סנחריב.
הרמב"ן כתב: [סוף פרשת בא] אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שאנחנו נאמין
שכל מה שקורה לנו - הוא בגדר נסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. בקריעת ים סוף
הגיעו ישראל למדרגה הגבוהה ביותר באמונה שהלכו בתוך הים בבחינת אמונת האברים שכל
האברים היו ספוגים באמונה הזאת.
השירה
נאמרה בפי אדם רק מזמן קריעת ים סוף!
ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש [שמו"ר כ"ג, ד']
"מיום שברא
הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה,
אלא ישראל. ברא אדם ראשון- ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר
שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.. וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם
ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע
להם ,מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר:
"אָז
יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,
לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה"
אמר הקב"ה: לאלו
הייתי מצפה . היינו , אז הגיעו לעשות שיא הנחת רוח למעלה שלאלו הייתי מצפה"
למה לא אמרו אבותינו
שירה?
התשובה כי הם הכירו בגדלות ה' והיו בעלי ענווה גדולה בבחינת : מי אני ומה
אני לשיר לפני בורא עולם אשר מלוא כל הארץ כבודו? זה אמור רק לגבי יחיד -לפי
שמרגיש את אפסותו בהשוואה לגדולת אלוקים. אבל בקריעת ים סוף זו הייתה שירה בציבור,
לפי שבכוח הרבים רשאים להגיד שירה. מכאן לומדים חז"ל את חשיבות התפילה
בציבור.
חז"ל אומרים: "כל האומר שירה בכל יום זוכה ואומרה לעולם הבא"
מרים
והנשים יוצאות בתופים ובמחולות.
נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה
אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ,
בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
רש"י מעלה שאלה: מדוע נאמר דווקא - מרים הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא נאמר אחות משה:
תשובתו: בשני פרושים:
א] לפי שמרים התנבאה
כאשר הייתה אחות אהרון ,לפני שנולד משה ואמרה: עתידה אמי שתלד בן זכר כפי שנאמר במסכת סוטה.
ב] אחות אהרון - לפי
שאהרון מסר נפשו עליה כשחלתה בצרעת - לכן נקראה על שמו.
רבינו בחיי מסביר: א] על דרך הפשט נאמר: אחות
אהרון כדי ששלושת האחים: משה, אהרון ומרים יהיו מוזכרים בשירת הים.
ב] דרכו של הכתוב ליחס אדם על גדול מהאחים וכאן זה היה אהרון.
על
הכתוב: "וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"
מכילתא
מסביר:
"וכי מנין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים, ויודעים
שהמקום עושה להם נסים וגבורות עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות"
רש"י
מסביר
בעוד שמשה אומר שירה לאנשים - הוא שר והם עונים אחריו. הרי מרים אמרה שירה לנשים.
ה"כלי
יקר"
מבאר: ברגע שמרים לקחה את התוף ויצאה במחולות עם הנשים עכשיו הייתה נעשית נביאה -
היות ובמעמד זה זכו גם הנשים לראות את פני
השכינה לפי שאמרו כולם :"זה אלי.." כדברי חז"ל:
"ראתה שפחה על הים..."
הנבואה
החלה אצל מרים וכל הנשים הלכו בעקבותיה , במעמד זה זכו גם כן לנבואה ולפי שאין השכינה שורה,
אלה מתוך שמחה ,היות ולנשים יש צער לידה –
לכן לקחה מרים את התוף בידיה והן יצאו אחריה בתופים ובמחולות- כדי שתשרה עליהן רוח
הקודש מתוך שמחה.
רז"ל
דרשו:
במסכת מגילה: "שבע נביאות הן - אלו הן:
שרה,
מרים, חנה, דבורה ,חולדה, אביגיל, אסתר.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: "אֲחוֹת
אַהֲרֹן" – מעמדה של מרים בין הנשים דמה למעמדו של אהרון בין האנשים -באופן
שהפיץ אהרון את דברי ה' למשה כך נהגה גם מרים בין הנשים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניכר שישנו קשר הדוק בין השירה לרוח הקודש: שירת
הים על ידי משה והעם – בקריעת ים סוף - הופיעה
בעקבות הגעתם לדרגה הגבוהה ביותר
באמונה - לראשונה מאז בריאת העולם ובדומה
לכך שירת הנשים ובראשן מרים היוצאות
בתופים ובמחולות – הגיעו לשמחה
אדירה שהביאה עליהן את רוח הקודש
בעקבות מרים הנביאה
מכאן : שאין השכינה שורה - אלא מתוך שמחה!
מתוך ההפטרה: שופטים
פרק ד'- ה]
ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
