פרשת
נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים.
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה, לחג שבועות ולהפטרה-
בספר שופטים י"ג]
ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
Biblical painting
"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"
[במדבר ז, ג]
ציורים מתוך ההפטרה בספר שופטים י"ג
ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)
חג השבועות נקשר לפרשה.
ציורי תנ"ך/ ההכנות לקראת מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ )
ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו ארוכה מהרגיל ,אחד הנושאים בפרשה: הנזיר:
"נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר,
לַיהוָה. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל- מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים
וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:
מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא
יֹאכֵל. כָּל -יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר
לֹא - יַעֲבֹר עַל- רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם
אֲשֶׁר -יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ". [במדבר ו, ב'- ו']
לרוב, פרשת
"נשא" נקראת בשבת שאחרי חג השבועות,
אל חג השבועות ,שהוא גם
חג מתן תורה, אנו מגיעים בתום ספירת העומר
של ארבעים ותשעה ימים כפי שנאמר בתורה:
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת
תִּהְיֶינָה........וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם
הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא -קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל- מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל- מוֹשְׁבֹתֵיכֶם,
לְדֹרֹתֵיכֶם. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם,.."
[ויקרא כ"ג, כ"א]
כמו כן נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ,
בִּכּוּרֵי קְצִיר חיטים" [שמות ל"ד, כ"ב] הוא נחשב לאחד מבין שלושת
הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.
השאלות הן:
א] מה דינו המיוחד של
הנזיר ?
ב] החוט המקשר בן הפרשה
לחג השבועות ?
ג] מה הקשר בין הפרשה
להפטרה בספר שופטים י"ג ?
תשובות.
הנזיר:
מדובר באדם שהפריש את
עצמו על ידי קבלת נדר של נזירות להישמר
מפני הטומאה ומן היין ומשאר התענוגות .
על פי דעת מקרא: משמעות השם: "נזיר":
א] נגזר מן הפועל: נזר – התרחק – התבדל.
ב] נזר- מלשון עטרה -
כתר. כאן משמש שם נרדף לנזירות - מהטעם שהשיער
עוטר את ראשו ומטרת נזירותו כדי שיוכל להפריש עצמו לשם שמים - וירחיק עצמו מן היין.
על פי הסיפרי: מדובר שהנזיר מרחיק
עצמו מן היין ומן השיכר והרי יין -הוא
שיכר והשיכר - הוא יין אלא, שהתורה דיברה בשתי
לשונות:
רבי אלעזר הקפר אומר: יין – זה
מהול במים ואילו שיכר - זה משקה ענבים
טבעי חזק. בניגוד לעמים אחרים הוא פורש רק מן היין ותוצרתו ואין הוא פורש ממאכלים
אחרים.
ה"נתיבות שלום" מביא את דעותיהם של
כמה פרשנים בנידון:
רש"י שואל: מדוע נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?
תשובתו: לומר לך: שכל
הרואה סוטה בקלקולה יזיד עצמו מן היין.
הרמב"ם טוען: [בסוף הל'
נדרים] : מי שנדר נדרים לכונן את דעותיו ולתקן את מעשיו נחשב - לזריז ומשובח.
לדוגמא: מי שהיה זולל
ואסר על עצמו לאכול בשר במשך שנה או שנתיים. או מי שהיה שוגה ביין ואסר על עצמו
לשתות יין תקופה ארוכה. כל זה נחשב לעבודת ה' ועל כך , לנדרים אלו וכיוצא בהם
- אמרו חכמים: נדרים - סייג לפרישות.
אבן עזרא גם טוען: כי המילה
"נזיר" מגזרת נזר, ובכך הוא מעיד כי נזר - אלוקיו על ראשו, זה
לעומת שאר בני אדם עבדי תאוות העולם -
ואילו המלך: זה אותו אחד שיש לו נזר – עטרת מלכות
על ראשו לפי שהוא חופשי מתאוות העולם הזה.
על פי כל הנאמר על ידי
הפרשנים – משמע - שנושא הנזירות נחשב למדרגה בעבודת ה' וכמו שבפרשה כתוב
שהנזיר נקרא קדוש ומדרש [במד"ר י'] נקרא קדוש, ואילו מאידך מאד מעניין כי - בגמרא נאמר שאפילו
הנזיר הטהור נחשב חוטא ! כי ציער את עצמו מהיין.
חג השבועות נקשר לפרשה.
מעניין לציין, כי
בניגוד למועדים אחרים אנו מקיימים הכנות
כה מרובות לקראת חג השבועות כשהמטרה היא:
להגיע לחגוג את מתן תורה, ומכאן שלימוד
התורה – הוא מעל הזמן ומעל המקום.
וכל חשיבות התורה - נובעת מהחוזה שנחתם בין עם ישראל לקב"ה
בזמן מתן תורה.
תחילה ה' ציווה את משה
לשאול את העם האם הם מוכנים לקבל את התורה - המהווה קבלת ברית נצחית בין ה' לעם ישראל- כלומר לקבל עליהם את
אלוקותו ולהיות "ממלכת כהנים"- לשמש אור לגויים ולקיים את המצוות ותשובת
העם הייתה: "כל אשר דבר ה' נעשה" .אחרי זה הצטוו להתכונן במשך
שלושה ימים - לכבס את בגדיהם , אף שבמשך
ימים אלה עשויים היו עם ישראל להתחרט על הסכמתם החיובית לקבלת התורה, אולם הם היו
נחושים פה אחד לקבל את התורה - אולם ההתגלות
האלוקית הפחידה אותם כפי שהכתוב מתאר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת - הַקּוֹלֹת
וְאֶת - הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ,
וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ, אֶל - מֹשֶׁה,
דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל- יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן- נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל- תִּירָאוּ, כִּי
לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל- פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי
תֶחֱטָאוּ. וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה
נִיגשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם
הָאֱלֹהִים". [שמות כ', י"ד-
י"ח]
היראה הזו מוזכרת
גם בחומש דברים: "וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה
הַזֹּאת; אִם -יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ
את -קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ". [דברים ה, כ"א]
במעמד הזה עם ישראל
הגיע להבנת שתי
נקודות חשובות:
א "כי ידבר אלוקים
את האדם וחי"
ב] משה הוא שליח ה' האמתי !
ההתגלות הזאת גרמה לאמונה ויראה - כבסיס לקבלת התורה!
המטרה המרכזית של קבלת
התורה: למען נירש את ארץ ישראל ונקיים בה
את המצוות כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל- הַמִּשְׁפָּטִים,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת -הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.
לֹא תֹסִפוּ, עַל- הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ,
מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם"
[דברים ד', א-ג']
לגבי הפרשה: היא הגדולה
ב - נ"ד פרשיות התורה. היא כוללת
: 176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר אותיות הא"ב – בדומה לכך
ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט - הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר.
הוא כולל 176 פסוקים . מפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא
הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ומספר הדפים שבה הם : 176
חז"ל מסבירים: כי אין זה מקרה: דווקא פרשת "נשא" הארוכה
במיוחד נקראת: אחרי חג השבועות, עם ישראל ראה את
האורות , הברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה עוצמתית ,עד
כי , השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם -בעוד ועוד דברי תורה
, אחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.
הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים [י"ג]
בפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר – בהפטרה ישנו תיאור שלם כיצד
שמשון נועד
להיות נזיר מבטן ולידה על ידי ה':
אנחנו קוראים
על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד
הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה
ואומר לה: "ְעתָּה
הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא. כִּי הִנָּךְ
הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים
יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ
אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" [שופטים י"ג, ד'- י']
על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים
הגורמים בדרך הטבע נזק לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית
יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו
- כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו
צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר.
הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד הפלישתים. האישה לא הייתה
בטוחה ,אם אכן היא פגשה באמת מלאך שבישר לה את הבשורה. כי היה לבוש כאיש רגיל לכן
נראה איש נביא.
לכן אמרה למנוח:
"אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ
הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי -מִזֶּה הוּא, וְאֶת- שְׁמוֹ לֹא -הִגִּיד
לִי. וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ
בֵּן" [להלן י"ג, ו']
ישנו פירוש המבאר: כדי שיהיה הבן באמת נזיר אלוקים, תלוי הדבר בהתנהגותה של האם בעודה
נושאת את התינוק ברחמה. כנאמר:
"בְּמַקְהֵלוֹת
בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל"[תהלים ס"ח, כ"ז]
והכוונה: כדי שיהיו תלמידי ישראל מברכים את ה' במקהלות -הדבר תלוי
ב"מקור ישראל"- במקור מחצבתם -כלומר מה השורשים של ההורים?
רק כאשר ה"מקור הוא ישראלי" טהור- מסוגלים הבנים להיות
מברכים את ה' אבל אם באים חלילה ממקור שאיננו טהור כלל - יוצאים
הבנים ומקללים.
אשת מנוח ממשיכה לספר לו:
" וְעַתָּה אַל- תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל- תֹּאכְלִי כָּל- טֻמְאָה--כִּי-
נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן- הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ".[להלן י"ג,
ז']
מדוע אמרה: "עַד-יוֹם מוֹתוֹ". מדוע לא מסרה לו גם מה שאמר
לה המלאך: "ומורה לא יעלה על ראשו"?
כנראה רוח הקודש נצנצה מתוך דבריה ,כיון שהוסיפה את המילים:" עַד-יוֹם
מוֹתוֹ" לכן לא יכלה להזכיר את איסור הגילוח, שכן לפני מותו הרי גוזזו שערותיו.
המלבי"ם מציין: היא לא אמרה לבעלה שבנם יתחיל להושיע את ישראל מיד פלישתים -כי
באותה תקופה שלטו הפלישתים על ישראל –וזאת מהטעם שחששה שהדבר יתפרסם ברבים ואז הפלישתים יהרגו
את הילד.
בסופו של דבר מנוח שמע לעצת אשתו והתפלל אל ה' שאיש האלוקים ישוב שנית וידריך מה לעשות עם
הילד שייוולד והקב"ה קיבל את תפילת מנוח והמלאך נראה בשנית לאשתו –כשהיא לבדה
בשדה....כאשר שבה האישה אל בעלה סיפרה לו כי פגשה את האיש בשנית, אך בפעם השלישית מנוח הלך אחרי
אשתו ושוב פגשו במלאך והוא חזר על אזהרותיו לגבי האיסורים שאמר כבר לאשתו.
לסיכום לאור האמור לעיל:
לגבי פרשת נשא - שהיא ארוכה ביותר. מעניין שהיא מסתיימת בבואו של משה לאהל מועד ושם שומע את קול ה'
מבין הכרובים ועל פי רש"י הקול היה של אלוקים שדיבר אל משה בסיני. וחג
השבועות – הוא חג מתן תורה - אנו חוגגים בו את המאורע הנצחי של מעמד הר סיני
נושא הנזיר- מהווה דרגה גבוהה רוחנית בפרשה ועל דוגמא של נזיר
מיוחד - אנו קוראים בהפטרה וזהו החוט המקשר בין שלושת הנושאים הנ"ל.
יפים וחשובים דברי ה':
"וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם,
הַיּוֹם". [דברים ד', ד]
