פרשת משפטים- עבד עברי, מיהו? כיצד יצא לחופשי?
מאת: אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ העבד ואישתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עבד עברי יוצא לחופשי ואדונו מעניק לו מתנות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך שומר חינם/ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings
Keeps no money on dishes
ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג,כ"ג]
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת משפטים פותחת
במילים: "וְאֵלֶּה,
הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא
לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא,
בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". [שמות כ"א, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע
הפרשה מתחילה במילים: "ואלה
המשפטים" – ב: וו החיבור:?
ב] מיהו עבד עברי ומה הנוהל בזמן יציאתו לחופשי?
תשובות.
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים"
על
פי רש"י: המילה –"ואלה" – בתוספת וו החיבור
באה ללמדנו " מה עשרת הדברים שבפרשה הקודמת- מסיני הרי גם המצוות שניתנו כאן -
הם מסיני, הרי דברי רש"י תמוהים , האם מישהו היה מעלה בדעתו שדינים אלו
שנאמרו בפרשה - אינם מסיני?
על
שאלה זו עונה: רבי יצחק מאיר מגור[בעל " חידושי הרי"ם"] רצה כאן רש"י –
להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר
כוחם הוא מטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.
עבד עברי.
נאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי,
שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם". מדובר
בעבד יהודי , לפי ההלכה התלמודית, עבד עברי- הוא גנב שאין בידו להחזיר
את שווי הגנבה , לכן הוא נמכר על ידי בית דין כתשלום על גנבתו באמצעות עבודתו אצל
אדונו.
אפשרות
נוספת : יהודי שמוכר את עצמו מרצונו מחמת
הדחק בו הוא מצוי, אין לו פרנסה, אחרי שש שנות עבדות יצא לחופשי ללא תשלום
כסף פדיון.
"אִם-בְּגַפּוֹ
יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא"
בספר
החינוך
נאמר:" משורשי מצווה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר - עם קדוש מלא
ומעוטר בכל מידות טובות ומעולות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן
המידות המשובחות בעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר
הכתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן לקבלה.
ה"כלי
יקר" מסביר:
הטעם בהתחלת כל הדינים-דווקא בנושא: שילוח העבד אחרי שש שנות עבדות לפי שהדיברות מתחילים: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית
עבדים" לכן יש להדגיש: כשם שהיהודי היה עבד במצרים וה' נתן לו חירות ופדה
אותו מבית עבדים ,כך מוטל על האדון לקרוא דרור וחופש לעבד הנמכר בגנבתו ,שהרי
גם ישראל נמכרו בגניבת יוסף שמכרוהו
השבטים והתגלגל הדבר באופן שירדו גם הם למצרים לבית עבדים ואף על פי חן יצאו
לחופשי -כי כך גם הם ,לרבות עבדיהם ,ישלחו לחופשי.
רש"י
מסביר: אם
העבד הגיע לבדו אל אדונו ללא אישה, אלא עם
בגדיו בלבד, אין אדונו מוסר לו
אישה כנענית להוליד ממנה עבדים. [מסכת
קידושין ב', א]
אבל,
"אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ".
אומר רש"י: מדובר באישה ישראלית והקונה
עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.
רש"ר [ הרב
שמשון רפאל הירש] אומר : ההלכה מלמדת: כי אין להפריד את האישה מבעלה בתקופת העבדות כאשר העבד אינו יכול לפרנס את אשתו ובניו, האדון חייב
לספק להם מזונות ולינה
ראיתי על כך הסבר
מעניין –בצורת משל ונמשל [בספר: "מטה שמעון"]:
אם אדם בעולם הזה חי ללא קיום תורה ומצוות –בגפו, גם בסוף חייו יצא מן
העולם ללא זכויות ! אך אם היה העבד נשוי
לאישה- יצא לחופשי כעבור שש שנים בשנה השביעית לחופשי יחד עם אשתו.
התורה נקראת: אישה,
לפי שנאמר: "תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה, כלומר
התורה מלווה את האדם לאחר פטירתו כפי שנאמר: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין
לו לאדם, לא כסף, ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים
בלבד שנאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר
עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו, כ"ב] המשמעות היא: על ידי קיום התורה הלכה ולמעשה-
יזכה היהודי ללכת בדרך הישר ולא יטעה בדרכו [כך נאמר: בזוהר הקדוש ,פרשת וישב, קפ"ה]
כל מי שעוסק
בתורה לשמה, כאשר נפטר – התורה מלווה
אותו- הולכת לפניו ומכריזה עליו ומגינה עליו, כדי
שלא יתקרבו אליו בעלי הדינים וכשגופו של האיש הצדיק בתוך קברו, גם שם התורה
מגינה עליו וכאשר נשמתו עולה לשמים – למקומה, היא עולה בליווי התורה - ההולכת
לפניה, וכמה שערים חזקים נהרסים מתוקף התורה - עד שזוכה הנשמה להיכנס למקומה וגם
שם התורה שומרת עליו עד בוא הגאולה ותחיית
המתים. מלמדת עליו סנגוריה לכן נאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ....." כדברי שלמה המלך.
משל- שלושה אוהבים יש
לאדם במהלך חייו: בניו, נכדיו, ממונו ומעשיו הטובים והנה כאשר עומד סמוך לפטירתו- קורא לבניו ופונה
אליהם בבקשה: בואו הצילוני מדין המוות הרע
הזה והם עונים לאביהם: אינך יודע שאין שלטון ביום המוות?, נאמר:
"אָ֗ח
לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ": (תהלים פרק מט
פסוק ח)
רד"ק
מפרש:
"אח
לא פדה יפדה איש - מה יועיל עושרם ביום המיתה? כי לא יוכל לפדות איש את אחיו מן
המוות בכל עושרם , ולא יוכלו לתת כפרו לאלוקים , אשר מאתו החיים והמוות".
גם שלמה המלך אומר:
"לֹא־יוֹעִיל
הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת": (משלי פרק יא פסוק ד)
רד"ק
מסביר:
"לא
יועילם הון ביום עברה - כלומר: לא יועיל לרשע הונו ביום שיתעבר האל עליו ויפקד עונו , והצדקה שעשה הצדיק
תצילנו ממיתה. ממות - שלא ימותו מיתה משונה".
כאשר אדם זה אינו
מצליח בכל אלה שיצילוהו, אוסף אליו את מעשיו הטובים והם עונים לו: לך לשלום, אנחנו
נלווה אותך ונקדים אותך כפי שאומר ישעיהו הנביא: "וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙
צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ: " [ישעיהו נ"ח, ח]
הרד"ק מסביר שביום המוות - רק המצוות שהיהודי קיים בחייו יצמיחו לו טובה וילוו
אותו גם לעולם הבא.
כאשר תמו שנות העבדות
יוצא העבד לחופשי בשנה השביעית,
אך
, אין לשלוח את העבד העברי בחוסר כל, אלא להעניק לו מכל טוב- כמו שנאמר: "כִּי-יִמָּכֵר
לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים;
וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ. וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ
חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ,
וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר
בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ.
[דברים ט"ו, י"ב - י" ט"ו]
הרלב"ג מפרש:
"לא
תשלחנו ריקם"
(לעיל , יג) , ידענו שכיון שלא שלחו ריקם , יֵצֵא. ואולם הודיע בזה המקום - כי לפי
עושר בעל הבית יהיה שעור זאת ההענקה".
במילים
אחרות האדון משלח את עבדו בידיים מלאות-
על פי גודל עושרו –יעניק לו את מתנתו.
ר'
יוסף בכור שור טוען :לא תשלחנו ריקם - שהרי ב'מכרוהו בית דין' הכתוב מדבר (קידושין טו ,
א) , ואין לו כלום , ובמה יתפרנס? לכך צריך הענקה מן אילו שלשה מינין: צאן , גורן
ויקב - לחם , בשר ויין".
לפי
פירוש זה, האדון חייב גם לדאוג לעבד היוצא
לחופשי- שיוכל להתפרנס בכבוד בהמשך.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עבד עברי, הוא אדם
שגנב ומכר עצמו לעבדות- מהטעם שאין ביכולתו להשיב את הגניבה , או נקלע לעוני ואין ביכולתו להמשיך להתקיים ללא עזרה.
בתום
שש שנים יצא לחופשי בתחילת השנה השביעית -
באופן שהאדון יעניק לו מתנות באופן מכובד.
