פרשת
במדבר- הייעוד המשותף של האומה ועבודת הלוויים.
מאמר מאת:
אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ הציווי למנות את עדת ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקדיש את הלוויים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים להקדשתם/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את הלווים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
חומש במדבר : הספר הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה - מתאר את
קורות עם ישראל בשנות נדודיהם במדבר - החל מהשנה השנייה לצאת ישראל ממצרים עד שנת
הארבעים , עת היו חונים בערבות מואב.
פרשה זו נקראת בדרך כלל
בשבת שלפני חג מתן תורה - מתקנת עזרא הסופר משום :"תכלה שנה וקללותיה" הכוונה:
הצורך ליצור חיץ בין דברי התוכחה שנאמרו
בפרשת בחוקותיי לבין חג השבועות -
שהוא ,ע"פ חז"ל: ראש השנה לפירות האילן.
כפי שנאמר במשנה מסכת
ראש השנה, פרק א' משנה ב':
"בארבעה פרקים
העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת: על פירות האילן, בראש השנה כל
באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל
מעשיהם", ובחג נידונין על המים".
בפרשת במדבר - משה
מצטווה למנות את עם ישראל כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל- מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ
הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת -רֹאשׁ כָּל -עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל,
לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל- זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל- יֹצֵא
צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן". [במדבר א, א'- ד]
ציווי מעניין נוסף: הקדשת
הלוויים לשרת במשכן:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה,
אֶל- מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הַקְרֵב, אֶת -מַטֵּה
לֵוִי, וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; וְשֵׁרְתוּ, אֹתוֹ. וְשָׁמְרוּ אֶת -מִשְׁמַרְתּוֹ, וְאֶת- מִשְׁמֶרֶת כָּל-
הָעֵדָה, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. וְשָׁמְרוּ, אֶת-כָּל- כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת -מִשְׁמֶרֶת,
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.
וְנָתַתָּה, אֶת-הַלְוִיִּם, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו: נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר
ג'. ה' -י']
השאלות הן:
א] אימתי ניתן למנות את
עם ישראל?
ב] מה התכלית של הקדשת
הלוויים?
תשובות.
הציווי למנות
את עם ישראל במדבר.
מעניין לציין: כי חומש
במדבר נקרא גם בשם :"חומש הפקודים"
מהטעם שבתחילתו וגם לקראת סופו - בפרק כ"ו מתואר המפקד שערך משה לעם ישראל על פי ציווי ה'.
על פי רש"י - המדרש מתאר: כי הדבר
נעשה מתוך חיבת עם ישראל בעיני ה': "מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה ,כשיצאו ממצרים- מנאם, וכשנפלו בעגל [ שנענשו ונגפו
בעוון העגל שמות ל"ב , ל"ה] מנאם לידע מניין הנותרים וכשבא להשרות
שכינתו עליהם [במשכן שהוקם] מנאם"
ספורנו סבור: כי ספירת עם ישראל
נועדה למטרה אירגונית- צבאית למפקד שנערך
לשבטי ישראל במדבר - "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו... שיפנו [שיברחו]
הכנענים מפניהם"
על פי דברי רש"י
וספורנו ניתן להבין את הסיבה לספירה
, אך בגמרא שואלים: האם תמיד ניתן
למנות את עם ישראל?
לדעת המפרשים : בעושין
רצונו - "לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"
"רַבִּי יוֹנָתָן
רָמִי: כָּתוּב: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכתיב "כחול
הַיָּם אֲשֶׁר יִמַּד יִסָּפֵר" ?
כָּאן בְּעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם" [גְּמָרָא, יוֹמָא כ"ב, כ']
ּלְדַעַת הַמְּפָרְשִׁים
: בְּעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ - "לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"
ּלְהַלָּן הֶסְבֵּר עַל
יְדֵי מָשָׁל: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי
נְעָרִים שֶׁהָיוּ מִתְווַכְּחִים זֶה עִם זֶה: זֶה אוֹמֵר: "אֵין בְּכָל
הָעִיר אִישׁ עָשִׁיר כְּמוֹ אָבִי, כִּי יֵשׁ לוֹ כַּמָּה כִּיסִים מְלֵאֵי כֶּסֶף הַמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ תָּמִיד
שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לָהֶם לְמַשָּׂא וּמַתָּן, מִלְּבַד מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמַשָּׂא
- וּמַתָּן עַצְמוֹ עֹשֶׁר מֻפְלָג!
ְרֵעֵהוּ מֵשִׁיב לוֹ
לֵאמֹור: דַּע אָחִי, כִּי נֶגֶד אָבִי אֵין זֶה נֶחֱשָׁב לְעָשִׁיר כָּל
מְאוּמָה, כִּי אַתָּה רָאִיתָ אֵצֶל אָבִיךְ כַּמָּה כִּיסִים מְלֵאִים
מַטְבְּעוֹת - לֹא אֶפְחַד מִמְּךָ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף רַב, אֲבָל דַּע, כִּי
אֵצֶל אָבִי הַיָּקָר מֻנָּחִים צִיבּוּרִים ,צִיבּוּרִים נְיָרוֹת. אֲשֶׁר גַּם
נְיָר אֶחָד מֵהֶם עוֹלֶה בְּמִסְפָּרוֹ שִׁבְעָתַיִם עַל כָּל הֲמוֹן הָעֲשִׁירוּת
אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּבֵית אָבִיךְ, כִּי כֵן מִשְׁפַּט הַנְּיָרוֹת, כִּי גַּם כִּי
קְטַנִּים הֵם בְּמַהוּתָם, כַּמָּה רַבִּים הֵם בְּאֵיכוּתָם!
הַנִּמְשָׁל: כֵּן הַדָּבָר בְּעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין
עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם [רָצוֹן ה'] אָז יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, כְּסוֹפֵר
וּמוֹנֶה מַטְבְּעוֹת: אַחַת, שְׁתַּיִם,, שָׁלוֹשׁ...,אֲבָל בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם,
אֵין לָהֶם מִסְפָּר, כִּי אָז כָּל אֶחָד נֶחֱשָׁב לְצָבָא רַב,
כְּמַאֲמַר:
"וְלִי--מַה- יָּקְרוּ
רֵעֶיךָ אֵל; מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם. אֶסְפְּרֵם,
מֵחוֹל יִרְבּוּן"; [תְּהִלִּים
קל"ט, י"ז, י"ח]
רוֹצֶה לוֹמַר: אֶסְפֹּר
אוֹתָם וְעִם כֹּל זֶה לֹא אוּכַל לְדַעַת מִסְפָּרָם, "כִּי מֵחֹל
יִרְבּוּן, בִּהְיוֹת אֶחָד עוֹלֶה אֲלָפִים, כְּמוֹ כֶּסֶף - הַנְּיָרוֹת
הַנָּ"ל"
ההסבר: כי בזמן שעם
ישראל עושים רצונו של מקום - הם שווים
הרבה יותר וקשה להעריך את המספר המדויק שלהם ולכן לא ניתן לספור אותם באופן
מדויק.[ מתוך ספר "משלי יעקב"/ מאת: רבי יעקב דובנא]
תכלית הקדשת הלוויים.
שבט
לוי כולל שלוש משפחות:
א]
משפחת גרשון,
ב]
משפחת קהת - שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,
ג]
משפחת מררי.
תפקיד
הלוויים היה: לשרת במשכן , לשאת את הכלים- לסייע לאהרון ולבניו -
בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את
הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית
על טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל
כלי קודש במשכן - בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על
השירה - שירת הלוויים. היו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות ויש מהם שהיו
אחראים על משא המשכן וכליו,
ראוי
לציין מעלות חשובות המאפיינות את שבט לוי:
א] שבט
לוי לא לקח חלק בחטא העגל ,כפי שכתוב: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר
הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי
לֵוִי". [שמות ל"ב, כ"ו] ולאחר שקיימו את הציווי להרוג את החוטאים
בעגל-הרגו כשלושת אלפים חוטאים - כפי
שכתוב: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם
בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. [שם ל"ב, כ"ח]
ב] שבט
לוי זוכים לאחר מילוי כל הציוויים שקיימו =
בברכת משה: שנאמר "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ
חֲסִידֶךָ,.."[דברים ל"ג]
נתקיים
בהם הכתוב:
"יְהוָה,
צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב
חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א,]
ג] שבט לוי לא שלח נציג
לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת דור המדבר. ד] בניגוד
לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה
את משה לפקוד כל זכר משבט לוי החל מגיל
חודש ומעלה.
הרב ניסנבוים סובר: בעוד שאת כל השבטים
פקד משה "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה" הרי
לגבי הלוויים הוא הצטווה לפקוד "מבן חודש ומעלה" , הטעם לכך הוא: כי
יוצאי צבא רגילים ניתן לחנך למילוי תפקידם כשהם גדולים - אך לגבי הלוויים המיועדים
להיות מנהיגי העם ומוריו - יש להתחיל לחנך אותם למען מילוי משימות חייהם -בעודם
תינוקות בני חודש.
יש לציין, כי בהשוואה
למספר השבטים האחרים ,הלוויים היו במספר מועט יותר.
ה"כלי יקר"
מסביר:" יש אומרים שלכך לא נתרבו
הלוויים כדי שיהיה נקל לישראל לפרנסם וזה
טעם רחוק [שאינו סביר] כי אין מעצור לה' להושיע ולפרנס משרתיו עושי רצונו"
לכן לדעת ה"כלי
יקר" צפה הקב"ה שלא יהיו
כולם [כל בני לוי ] צדיקים על כן העביר רבים מהם מן העולם ונשארו המעטים שהם הטובים
וזאת מהטעם שהעוסקים בארון הברית יהיו צדיקים.
הרמב"ן טוען: היות ועם ישראל סבלו קשות בשעבוד מצרים דווקא שם קרו להם נסים:
כמו שנאמר:" כאשר
יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" אך שבט לוי שלא היה בשעבוד מצרים - הם
התרבו באופן טבעי ולא באופן נסי כשאר בני ישראל- מטעם זה לא נמנה שבט לוי עם שבטי
ישראל!
לסיכום, לאור האמור לעיל: תכלית מפקד עם ישראל במדבר כמו גם הקדשת
הלוויים ועבודת הכוהנים - למען ייעוד האומה הישראלית -לשמש אור לגויים על -
ידי קיום התורה ולזכות בהשראת השכינה :
:לנצח - כציווי ה' "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י
בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
