פרשת ויקהל -
האם השבת והפרנסה ילכו יחדיו?
מאת: אהובה קליין .
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ נרות שבת וברקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הנשים טוות צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נשות חכמות הלב מביאות את החוטים למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the altar
ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מלביש את בני אהרון /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו בראשיתה - פותחת דווקא , בציווי שמירת שבת- אחד מעשרת הדיברות – וזאת
למרות שבהמשך ישנו תיאור מפורט של
המשכן וכליו. וכך נאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה,
אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה,
לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים,
תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם,
בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות ל"ה, א- ד]
השאלות הן:
א] מדוע פתחה הפרשה –דווקא,
במצוות השבת?
ב] מה גנוז בשבת
הקדושה?
תשובות.
מצוות
שמירת השבת.
רש"י מבהיר: משה הקהיל את העם ממחרת
יום הכיפורים כשירד מהר סיני. העם נאסף
לא על ידי ידיו של משה, אלא על פי הציווי שלו- אחרים אספו את העם לשמוע את
דברי משה במעמד הקהל.
רש"י שואל : מדוע בפרשה על מלאכת המשכן –
תחילה מופיע הציווי על שמירת השבת? ותשובתו היא: כי אין מלאכת המשכן
דוחה את השבת.
"אור
החיים" שואל מה כוונת הציווי במילים- "אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִוָּה
יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם"?
והוא
מסביר על פי דברי המדרש: "אמר
הקב"ה למשה, הקהל קהילות ודרוש ברבים כדי שילמדו לדורות הבאים להיקהל בכל
שבת. כמו שאני עשיתי שהקהלתי ואספתי אתכם ,דרוש בפניהם בדברי תורה, ככתוב: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה,
אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-"-דברים אלה ציוה ה' לעשות מידי שבת בשבתו -שהרב ומנהיג העם יקהיל את
עדתו בשבת וידרוש לפניהם בדברי תורה.
ה"חפץ
חיים" אומר: נאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא
יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". [משלי
ג', ו] מכאן שבכל עסקיו, יכוון האדם
שרוצה להשתכר , כדי שיוכל לעבוד את ה' ואז יחשבו כל עסקיו למצוות ויקבל שכר עבורם ,אך
כל זה תלוי בכך שבשבת בשעות הפנאי שלו, במקום לעסוק בדברים בטלים –
הוא מזדרז לגשת ללמוד תורה, אבל אם בשעות
הפנאי בשבת הוא עוסק בדברים בטלים, התוצאה
תהיה, שמלבד שהוא יפסיד שעות אלו הוא יפסיד גם את כל השעות שעסק במשך השבוע
ולמה הדבר דומה? לאדם שבנה בניין גדול, השקיע בכך סכומי עתק וכל זה במטרה להשכיר את הדירות
למטרות רווח, אך לאחר שסיים לבנות את הדירות, השתבשה דעתו ,נעל את כל הדירות על מנעול ובריח, התוצאה: שהפסיד סכומי כסף
גדולים לחינם והנמשל: אם האדם בעת שהוא בטל ממלאכתו בשבת- רץ ללמוד תורה יש תועלת
רבה גם לכל פעולותיו במהלך כל השבוע וה' ינהג אתו בחסד ויעניק לו שכר עליהם. ,אך לא כן, אם בזמנו הפנוי בשבת יעסוק
בענייני הבלים ,על ידי כך מוכיח שכל פעולותיו
עד כה לא היו למען ה' וכל עמלו הוא לשווא.
ערכה של שמירת
השבת.
נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה
מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"
חז"ל מלמדים אותנו: שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה - עד ראש השנה ולכן עם כל ההשתדלות שיעשה- הוא ישיג רק את מה
שנקצב לו בלבד ואין זה נכון שיחשוב שהכול תלוי בהשתדלות והמאמצים המרובים שהוא
משקיע במשך ימות השבוע ואם יתאמץ יתר על המידה -
הישגיו יהיו רבים יותר, מחשבה זו – היא בגדר טעות. יש אנשים שמחללים את
השבת ואת יו"ט ונדמה להם שכך מוסיפים עושר, אך האמת שלא רק שאינם מתעשרים ,אלא
בסופו של דבר הם סופגים נזקים בלתי צפויים,
לכן לא כתוב:" תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה", "
אלא כתוב: "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"
המשמעות היא: שהמלאכה
נעשית מאליה ,הפרנסה באה מאליה ולכן האדם
יכול לנוח בשבת ללא טרדות פרנסה- כי השבת היא מקור הברכה.
נאמר: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל
מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".
ה"חתם
סופר" כתב: "על ידי
השבת מתברכים ששת ימי המעשה, אך צריך להחזיק את הברכה, ולא מצא הקב"ה כלי
מחזיק ברכה, אלא השלום ולכן כל מגמתו של השטן לחרחר ריב בשבת - ביום שדווקא הברכה
מצויה, כדי שלא ימצא כלי מוכן לקבל ברכה ועל ידי זה יתקלקלו כל ימי המעשה"
לכן "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ"- פה נכלל גם אש הכעס והמחלוקת, מטעם זה - יש להיזהר לא לבער את אש המחלוקת
דווקא בשבת -כדי שהברכה תמצא גם בימות החול.
הגר"א
אומר על
המילים:"... אֵלֶּה, הַדְּבָרִים"-
"אלו שלושים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני"
הגר"א מוסיף
ואומר: בשבת ויום טוב אין לדבר על דברים
שאינם דחופים מאד, אך גם בדברים דחופים יש
לקצר בדבריהם - מהטעם שקדושת השבת גדולה מאד
ובקושי הותר לומר שלום בשבת - יש לכבד את השבת מאד ואין לצמצם בהוצאות
המזון, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו - חוץ מההוצאות שמוציא לצרכי שבת!
על פי שמות רבה: השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, אמר ה' לעם ישראל: אם תזכו לשמור
את השבת אני מחשיב לכם: כאילו קיימתם
את כל המצוות שבתורה.
בעל ה"חפץ
חיים" מסביר מדרש זה, על הכתוב:"
"אַךְ
אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם
לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" [שמות ל"א, י"ג]- כי על כך דרשו חז"ל: [בהזכרת
שבת [י- ע"ב] "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי
[באוצרותיי] ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל: לך ותודיעם ועתה צאו וראו: אם הכלה
מחזירה לחתן את המתנות ששיגר לה,,,,, ודאי
שהדבר מוכיח ששוב אינה חפצה בו, והשידוך שנקשר ביניהם מתבטל במהרה.
הנמשל הוא: שמירת
השבת, אם עם ישראל, חלילה אינם שומרים את השבת על פי ציווי ה' - הדבר נראה
כמחזירים את התורה - המתנה היקרה ביותר שאלוקים העניק לעמו וכך כאילו מכריז העם שאינו חפץ בקשר מיוחד שהוא קיים -תקופה מאד ארוכה בין עם ישראל לה'.
נאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם".נאמר: "לדרתם" ללא האות ו' לכן-אפשר לקרוא: "דירתם" מלשון
דירה, לכן כאשר היהודי מקבל את
השבת באופן מכובד: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת" השכינה אומרת: שהיא
תדור עם משפחה זו, אך אם אין מורגש בבית
שהשבת הגיעה, השכינה אומרת: "אין זו
דירה של ישראל" [ ילקוט ראובני]
ראיתי בספר "נתיבות שלום" שאלה: כיצד יכולים עם
ישראל לשוב ולשמור שבת אחר חטא העגל שנחשב לעבודה זרה? התשובה לכך:
"וַיַּקְהֵל
מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", למעשה ליחיד קשה לשנות את הדרך, אבל כאשר עם ישראל מתאחד
כאיש אחד בלב אחד- מסוגל להגיע למדרגה הזו.
לשבת יש עוצמה רוחנית
כה גדולה - שהיהודי יוכל להיטהר ולהתקדש
בכל המצבים.
הגאון רבי אהרון
מרישא [בספרו- "הדרש והעיון"] טוען שבכל מקום שהתורה אומרת: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה",- לומדים: שהעבודה ביתר ימי השבוע- היא ציווי! כמו שנאמר במסכת אבות: "אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה.." [מסכת
אבות, א', י']
התורה רוצה להבהיר
לנו: כי במשך השבוע אדם לא ילך בטל ולא
ישב בחיבוק ידיים!
כמו שאומר דוד
המלך: "יגִיעַ
כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". [תהלים, קכ"ח, ב]
הקב"ה הבטיח לעם
ישראל בהיותם במדבר: "הִנְנִי
מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם"
[שמות ט"ז, ד] אבל בתנאי: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" [שם, ט"ז, ד]
רש"ר סבור: כי
על ידי כל הפעולות בשבת - שהן פעילויות
יצרניות – היינו- מעשים הגורמים לשינוי בחפץ, היצירה מוכיחה את שלטון האדם על כל
דבר חומרי. לכן הימנעות בשבת מכוח זה, מוכיחה: את גילוי ההכנעה של היהודי בפני
הקב"ה ,רק הוא האחד והיחיד שאליו היהודי משועבד וכפוף אליו- עבד גרידא.
גם אדם שצד חיות
בשבת, או אוסף פירות בשבת מן הקרקע, למרות שלא נוצר שינוי בפירות , או בחיות ,הדבר
גורם שינוי מהמצב החופשי והטבעי - אל
עניין שליטת האדם על הדבר- וזוהי מהות המלאכה - האסורה בשבת.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק – כי השבת היא מקור הברכה
והקדושה- ברית נצחית בין עם ישראל לה', ואם כל העם יכבדוה – יזכו ליהנות מפרנסה
טובה ומשמחה במשך כל ימות החול!
