פרשת חוקת - מדוע נענשו
ישראל במכת הנחשים?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתלוננים על העדר מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ סרבנותו של מלך אדום לאשר לישראל לעבור דרכו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
בפרשה כמה אירועים ,
ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב
מתאר: "וַיִּסְעוּ
מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר
נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר
הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת
בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין
מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת
הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב,
מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה
וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה,
וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ
שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ,
וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת,
וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט
אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת
חוקת כ"א, ד-י]
השאלות הן:
א] על מה התלוננו עם
ישראל?
ב] מדוע נענשו דווקא
במכת הנחשים?
תשובות.
תלונותיהם של עם
ישראל.
רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה
להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר
נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ". דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה
הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.
דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף
זה גרם להם לחששות: ששוב הם עלולים לנדוד
זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.
רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי
שמשה הכה על הסלע, מזון גם היה להם, מן -
לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה: שהם השוו בינם
לבין שאר אומות העולם - שמקבלים
מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים] בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש ואין ה' מעניק להם מנה הגונה של מן - למשך תקופה ארוכה!
אפילו המים ,שיש לכל
העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה
מהם במדבר.
ומאחר וכל העניינים
מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר
העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף
אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה
בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני
ישראל הוציאו על המן- בדבר כה מכובד
ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !
הרי בכך שהם זכו-
למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע,
יום, יום מחדש - על מנת שהם יבטחו תמיד
בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה
כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ
כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.." [תהלים
קכ"ג, ב]
ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו על הלחם
והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל לבעלי מנוחה, אך לא להולכי מדבריות, מהטעם כי- מאכל כבד מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה
מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך. הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן
התלוננו:
"לָמָה
הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!
העונש - מכת הנחשים
והשרפים.
רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם, הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד
כה נעשה לעם ישראל- נס ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה
הסיר מחסום זה והנחשים במדבר חזרו
לטבעם הרגיל ונשכו את העם.
משה מתאר כיצד
התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:
"הַמּוֹלִיכְךָ
בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [
דברים ח, ט"ו]
מכאן שהנחשים
והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.
מטרת נשיכת הנחשים
הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות
שעורבות לו במדבר ולהביאו למסקנה:
כי רק ה' הוא זה שהרחיק מהם את הנחשים עד כה וכעת השיב אותם והם נשכו את העם.
"עקדת
יצחק" מפרש: עד כה כל חיי עם ישראל התנהלו במדבר
לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם
ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן הביא עליהם את הנחשים.
"חת"ם
סופר" סבור: תלונתם של עם
ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו
שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים
שנה ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים
בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות, נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם
חייבת גם בראיית נחשים הבאים להזיק להם.
אומנם כל עוד ראו
פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו התנאים.
רבינו בחיי מבהיר: בעוד שעם ישראל- לאור כל
הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו
בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]
דרשו רז"ל: יבוא הנחש שאוכל סוגים שונים
של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך
מרגישים הרבה טעמים!
מעניין המדרש המתאר: במדבר היה ענן אחד
מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר
פלאי!
אך כעת משעם ישראל
הוציאו דיבה-דווקא בדבר שלהם שימש משהו
טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא
הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים-
השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם
ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!
ובכך שהם כינו את המן
– "בַּלֶּחֶם
הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי-
נענשו.
ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]
וכנגד שתפלו על המים
שולחו בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן
לכבות את האש!
בספר "מטה
שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון
הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן
יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ
נָחָֽשׁ" [קהלת י, ח]
לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו
במכת הנחשים והשרפים במדבר- מידה כנגד
מידה, הם הוציאו דיבה על כל הדברים הטובים
שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע
בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש קשות
לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!
למדנו ממשה רבינו שהייתה
לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה! לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו בהיותו בתיבה.
