פרשת תרומה-אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, מהותן ומקומן?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  תרומה - אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, מהותן ומקומן?

 מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ "וייקחו לי תרומה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש../ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש"../ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תרומת  האבנים היקרות למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת סדרת פרשיות בנושא המשכן  ותחילתה  בצווי  תרומת חומרים עבור המשכן:  "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  ושֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". [שמות כ"ה, א-ט]

השאלות הן:

א]  מה היה מקור האבנים היקרות ולמה נועדו?

ב]  מדוע התורה הזכירה את הבאת האבנים בפועל רק בסוף?

תשובות.

מקור האבנים וייעודן.

על פי רש"י: בבגדי אהרון היה שימוש בשלוש  אבני  שוהם: שתיים באפוד ואחת בחושן ומדוע נאמר: "וְאַבְנֵי מִלֻּאִים":

רש"י מסביר: שהאפוד והחושן היו משובצים באבנים ומתברר שרק אצל אבני  החושן נאמר : "מִלֻּאִים"-

ּ"מִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן:  טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד.  וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם.  והַטּוּר, הַשְּׁלִישִׁי--לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה.  וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם". [שם כ"ח, י"ז] חושן המשפט שענד הכהן הגדול - היו משבצות זהב ומקיפות את האבנים הטובות השקועות בתוך משבצות אלה. האבנים היו בדיוק בעומק  המשבצת לא פחות ולא יותר לכן נקראו בשם: "אַבְנֵי מִלֻּאִים":

אַבְנֵי-שֹׁהַם היו מיועדות לאפוד של הכהן הגדול.

רבינו בחיי מתייחס למספר האבנים: אבני השוהם היו שתים ואילו אבני המילואים שהיו קבועים בתוך חושן המשפט – מספרם  י"ב אבנים,

רבינו בחיי מביא את פירושו של  הרמב"ן: כי אבני המילואים נקראו בשם זה לפי שהן היו שלמות.

בדומה לכך תירגם גם אונקלוס: אבנים שלמות ולא אבנים חצובות ממחצב גדול ולא היה חסר להן דבר, לפי שיש כוח לאבן  רק אם היא שלמה ממש כמו  שנבראה. לכן נאמר על אבני החושן  - "וְאַבְנֵי מִלֻּאִים" ודבר זה לא נאמר על אבני השוהם שנועדו לאפוד והיו שתי אבנים.

אלא  הכוונה לאבני החושן שהיו חייבות להישאר שלמות ועליהן פיתוחי  חותם והכוונה שלא היו כותבים את שמות  י"ב השבטים בדיו על האבנים ולא השתמשו באזמל אלא בשמיר - מין תולעת שמסמנים את האבנים ומראה  לאבנים את השמיר והיא גורמת לבקוע האבנים מאליהן

בלשון רבינו בחיי: "כתאנה זו שנבקעת בימות החמה ואינה  חסרה כלום, בקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה  כלום עם כל זה".

בתלמוד מוזכר שהשמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים,  הכוונה לייצור הגדול ביותר בים- אל הים- ובלשון התנ"ך נקרא: "רהב"

כמו שנאמר: "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב". [איוב כ"ו, י"ב- י"ג]

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש ] סבור: הכתוב מונה את האבנים היקרות הנדרשות לבגדי הכהונה, ומכאן ניתן להבין שהתורה רואה את הכוהנים ובגדיהם כחלק בלתי נפרד מן המקדש לכן גם הרמב"ם בספרו  "היד החזקה" כולל את האבנים במכלול הלכות כלי המקדש.

הופעת האבנים היקרות  לאחרונה.

 שואל הרב חיים  שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר":

מדוע נזכרו האבנים היקרות לאחרונה אחרי הזהב, הכסף והנחושת התכלת והארגמן וכו' -הרי האבנים האלה היו יקרות ביותר?

 מסופר בגמרא [קידושין ל"א, א] על דמא בן נתינה- היה מרוויח עבור שני אבני מילואים לאפוד בסך שש מאות, או שמונה מאות אלף דינרי זהב, לכן לפי גודל חשיבותם, מן הראוי היה למנותם בהתחלה?

על כך  מביא "אור החיים":  שתי סיבות לדבר: מתברר שישנה חשיבות גדולה מאד ליגיעה של האדם בכל דבר ואילו הנשיאים לא  עמלו  כלל להשגת האבנים היקרות, אלא העננים הביאו את האבנים לפתח ביתם והם השיגו אותן ללא טרחה. לכן הכתוב   מזכיר  אותן, רק לאחר שנידבת כל העם הושלמה והם הביאו חומרים שונים עבור המשכן ושילמו על כך ממון ועלה להם בעמל ויגיעה.

מעניין כי האבנים האלה הגיעו דווקא רק לפתחיהם של בתי הנשיאים, אבל לא לפתחי בתי כל עם ישראל.

הטעם לכך: לפי שהנשיאים  היו ראויים להשגת אבנים יקרות אלה בשל  חשיבותם ומעלתם ,אך בכל זאת  הוזכרו האבנים רק לאחרונה- היות והנשיאים לא טרחו בדבר השגתן.

ניתן להבין את עומק  הדבר  לפי שבתרומת המשכן העיקר הוא: נדבת הלב כמו שכתוב: "מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" כל אחד התבקש  לתרום  מתוך "נדיבות הלב" ודבר זה תלוי בעמל שאדם השקיע וכל שהוא משתדל יותר לטרוח הדבר מתחבב עליו כמו שנאמר:

"רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו"[ב"מ  ל"ח, א] [בבא מציעא]

מכאן שיגיע כפיו של האדם חביב עליו מאד וכיון שהוא עמל בכך וגם משקיע ממון, לכן  אם  הוא מנדב מפרי עמלו- הדבר מוכיח את  נדיבות ליבו הגדולה.

הטעם הנוסף שאבני החושן  והאפוד הוזכרו בסוף-הוא: מפני שהנשיאים החליטו להביא את נדבתם לתרומת המשכן -רק לאחר שכל בני ישראל הביאו את נדבתם לתרומת המשכן. ומשום כך הקפיד עליהם ה' והחסיר אות אחת משמם ונכתב בתורה: "והנשאם"

רש"י מסביר: "אמר רבי נתן וכו' אלא כך אמרו הנשיאים, יתנדבו ציבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שהשלימו הציבור את הכול שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם, ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות משמם והנשאם כתוב"

הכוונה: שהנשיאים עשו חישובים והמתינו רק לאחר שכולם תרמו מתוך בני ישראל את החומרים למשכן - רק אז הביאו הם את האבנים היקרות.

אם כן מדוע בכל זאת נתבעו הנשיאים על  כך שאיחרו בהבאת תרומתם?

לומדים זאת אנו  מאמירת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" נאמר בגמרא: [סנהדרין [עד א] אם אדם יתחיל  לחשוב יותר מידי- הוא ימצא תירוצים שלא למסור את נפשו למות, לכן ניתנה מצווה זו בלשון: "ואהבת" מפני שאדם האוהב את ה' בכל נפשו אינו נוהג לעשות חישובים, אלא מוסר נפשו מיד בעת שצריך לכך. וכבר ראינו במלחמות ישראל חיילים שקפצו על חומר נפץ ובלבד שיצילו את חבריהם. וכאן הנשיאים שגו , במקום לתרום מיד תרומה למשכן השתהו עד הסוף ועל פי דברי רש"י: משתמע  שכל החישובים שנקטו הנשיאים- נבעו משורש העצלות. וברור שהם עצמם לא היו מודעים למידה רעה זו.

לסיכום , לאור האמור לעיל ניתן להסיק:  כי את  התרומות למשכן  היה צורך לקיים מתוך מסירות נפש ,יגיעה, וזריזות, נדיבות הלב, ללא חישובים מיותרים    והדבר אמור  לגבי כל המצוות שבתורה. ויפים הם דברי דוד המלך:

"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". [תהלים קכ'ח ,ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-מכירת הבכורה והשפעתה לדורות/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש נזיד עדשים לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בפרשתנו אנו  מתבשרים על הולדת שני האחים – עשיו ויעקב- ונחשפים אנו להכרת התנהגותם והשוני המהותי ביניהם וכן להתנהגותם ומעשיהם- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.  וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.  וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"  [בראשית כ"ה- ל"ד]

השאלות הן:

א] במה נבדלו שני האחים- יעקב ועשיו?

ב] כיצד התייחס עשיו לבכורה?

תשובות.

יעקב  ועשיו - השוני ביניהם.

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"

רש"י מסביר: על פי הכתוב המתאר את עשיו-" אדמוני" הדבר בא ללמדנו שיהיה שופך דמים.- עשיו היה גם שעיר- כלומר כל גופו היה מכוסה שיער.- כבגד של צמר מלא שיער.

רש"י מתייחס למילים: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"-  על עשיו נאמר בלשון רבים: "ויקראו שמו.."  זאת בניגוד ליעקב שעליו נאמר: בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" -כי כולם  קבעו את שמו עשיו – מלשון: "עשיה" לפי שהיה נראה עשוי וגמור בשערו הרב שלא  כדרכו של תינוק.

רש"י אומר על יעקב- כי ה' קרא לו בשם זה, לפי שכתוב בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואין התורה מזכירה מי קרא לו בשם זה.

אמר הקב"ה: אתם קראתם לבן הבכור שלכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם והוא יעקב הנקרא בכור, כמו שנאמר:

"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".[שמות ד, כ"ב]

דרך אחרת לפרש את המילים: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" [ויקרא- בלשון יחיד] אביו הוא זה שקרא לו בשם יעקב- על שום שאחז בעקב עשיו בעת הלידה וכך   דרכו של עולם שהאב נותן שם לבנו.

עוד כשעשיו ויעקב היו קטנים, כבר נפרדו דרכיהם - עשיו לרשעו ויעקב לתמימותו ,אך כל עוד שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ולא היה איש עוקב אחריהם, אבל כשהם הגיעו לגיל  שלוש עשרה שנה, אז כולם הבחינו בשוני הרב ביניהם, יעקב הולך לבתי מדרשות ואילו עשיו הולך לעסוק בעבודה זרה.

"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה"- הכוונה שהיה יודע  לצוד ולרמות את אביו בפיו , היה נוהג  לשאול אותו שאלות- על מנת  להצטייר בפניו כצדיק, כגון: כיצד מעשרים את המלח? ואת התבן? בעוד שדברים  אלה אינם צריכים מעשר.- מהטעם הזה, יצחק התפתה להאמין שעשיו צדיק.

רבינו בחיי מבהיר :שעשיו היה צייד משני צדדים, היה צד חיות ועופות בשדה, ומנגד היה צד את אביו בדרך של עורמה וכך מזמן הנאות  בעיני אביו.

עשיו מכונה בשם "אִישׁ שָׂדֶה"- והכוונה שהיה אדם בטלן נוהג להתהלך בשדות וצד חיות ועופות בקשתו - להנאתו בדומה לאנשים בטלים.

יעקב לעומתו היה: "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים". אינו בקי בשקרים וברמאיות- אלא פיו וליבו שווים,  היינו-דובר אמת תמיד, לכן היה נקרא " אִישׁ תָּם,"

ֹ"יושֵׁב אֹהָלִים"- היה יושב בשני אוהלים- של שם ועבר ולומד תורה.

רבינו בחיי מציין: על דרך הקבלה:  יעקב-יושב אוהלים [בלשון רבים]- אוהל של מעלה ואוהל של מטה, שידוע היה שצורת יעקב חקוקה הייתה למעלה בכיסא הכבוד.

הכתוב מציין שיצחק אהב את עשיו - כי סבור היה שהוא צדיק על פי שאלותיו ואילו רבקה אהבה את יעקב.

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר את יחס ההורים לילדיהם:

יצחק  נחשב ל:"עולה תמימה"- הוא ישב  סמוך לבאר לחי ראי- ברוגע ובבדידות הוא העדיף חיים  אלה על פני חיי רעש והמולה של החברה האנושית ,לכן יתכן שאופיו של עשיו כאדם בעל אנרגיות חזקות ועוצמה יותר משלו - גרם לו  לראות בו כאדם - העשוי לשמש עמוד התווך של הבית.

לעומתו ,רבקה אהבה את יעקב - לפי שראתה בו דמות שלמה אשר  משדרת חיים  שמעולם לא פגשה  בבית משפחתה.

הנה רעיון מעניין:

ה"ישמח משה"   שואל: מדוע יש להאשים את עשיו על רשעותו? הרי עוד בהיותו ברחם אמו, כאשר היא עברה - ליד בתי עבודה זרה, היה מפרכס לצאת למקום זה, היינו שעצם יצירתו הייתה ברע?

ההסבר  לשאלה זו: אכן עשיו נולד ב"טבע רע", מכף רגל ועד  ראש לא היה  לו מתום ,לעומתו יעקב נולד בקדושה עילאית, אך מכיוון שהם היו תאומים היה בהם עירוב- מעט זה בזה ,מטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשיו הרשע- כדי לרמז כי נדבק בו  גם מרשעותו של עשיו ומנגד נדבק גם בעשיו מעט ממעלותיו הקדושות של יעקב וזו הייתה  כל עבודתם בעולם הזה, יעקב נדרש להסיר לגמרי את זוהמת עשיו  מעליו ולעומתו- עשיו היה צריך להגדיל את  חלקו של יעקב אשר בו - ולהתעלות.  ה' קרא  לו בשם יעקב- על שם אחיזתו בעקב עשיו- כי זה מבטא את עיקר  החשיבות בעבודת ההתגברות על הרוע- היות וזה תפקידו של האדם והוא גורם כך נחת רוח לבוראו.

יחסו של עשיו לבכורה.

התורה מתארת לנו את  הרגע של ויתור הבכורה מצד עשיו  כאשר נענה לבקשת יעקב:

אותו יום עשיו חוזר עייף מהשדה, כפי שמתואר  בפסוק: "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף". 

רש"י מסביר את פשר עייפות זו: אותו יום עשיו הרג נפש בשדה והכוונה שהוא התעייף  ברציחה , על הסבר זה יש הוכחה במקרא:

"אוֹי-נָא לִי, כִּי- עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים" [ירמיהו ד, ל"א] הכוונה לציון שהיא -מקוננת ויגעה נפשה  באומרה-בעבור אלה ההורגים אותנו.

עשיו רעב ומבקש מיעקב שבישל נזיד עדשים אדומות לאכול- ומדוע בישל?, כי באותו היום נפטר אברהם - כדי שלא יראה את עשיו נכדו יוצא לדרך רעה. כי  בזמן זה בדיוק התפקר עשיו לגמרי ועבר על רציחה וחטאים קשים אחרים. ואם אברהם היה רואה זאת הרי אין זו "שיבה טובה" כפי שהתורה מציינת שהוא מת בשיבה  טובה. לכן ה' קיצר את שנות חיי אברהם.

ביום  הראשון של ה"שבעה" אינו אוכל משלו. ומדוע  יעקב בישל ,דווקא, עדשים?

כי העדשים  דומות בצורתן לגלגל- כי האבלות- היא גלגל חוזר בחיים. כעת  עשיו מבקש מיעקב  שייתן לו לאכול מזה ובלשונו הוא מתבטא:

"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף.."[ שם  כ"ה, ל]

עשיו מתכוון לאכול בגסות כדרך הבהמה , יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו כמות מרובה מהתבשיל.- לשון הלעטה- הוא לשון האכלה לבהמה - [מסכת שבת קנ"ה] "אין אוכסין [ אין תוחבים אוכל רב לתוך הגרון בכוח] את הגמל בשבת אבל מלעיטין אותו"

יעקב חפץ לקנות את  הבכורה - מעשיו, היות שעבודת הקורבנות תלויה בה. אמר בליבו: אין רשע זה  ראוי  שיקריב קורבנות לה'.

מנגד ,עשיו מזלזל בבכורה וטוען: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  התכוון לומר שעבודת הבכורה היא נודדת שהרי  עבודת הקורבנות לא תהיה כל הזמן אצל הבכורות- בשל חטא העגל ואחרי זה- עבודת הקורבנות עברה לשבט לוי.- עשיו ביזה את עבודות הקרבת הקורבנות לה' ואמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  כאן הכתוב מעיד על רשעו הרב של עשיו - כי על ידי זה שהיה מוכן למכור את  הבכורה  ליעקב, הוא ביזה את עבודת ה'.

בנוסף הוא לקח נשים מבנות חת וזו הייתה "מורת רוח ליצחק ורבקה"

לעומתו, יעקב שומע בקול הוריו- לא לקחת אישה מבנות הארץ ובסופו של דבר, יעקב נושא אישה  מבנות משפחתו - בדומה לאביו יצחק .אחרי נשואיו של יעקב גם עשיו לוקח מבנות  ישמעאל . יצחק לא ידע על  מכירת הבכורה. ועל פי  חז"ל גם לא ידע על הידרדרותו הרוחנית של עשיו.

רש"ר מדגיש: כי יעקב לא הכריח את עשיו למכור לו את הבכורה, ההוכחה: שהוא נתן את התבשיל טרם המכירה ,הוא לא ניצל את רעבון עשיו כדי שימכור לו את הבכורה ולכן נאמר: "נתן" ולא נאמר: "מכר"- כמו שכתוב:

"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"

יש להניח שביום מותו  של אברהם, יעקב שאל את עצמו: איך היו פני הדברים אם ישמעאל היה יורש את מקום אברהם, הרי עשיו הנכד המיועד לרשת את מקומו-עלול במקום לרשת את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם לשוטט בשדות וכולו עסוק בצייד .

לסיכום, כל השוני של שני האחים והתנהגותם ומכירת הבכורה ליעקב- נותנת את אותותיה לדורות- גם בימינו , כשם שעמדו אז- זה כנגד זה שני האחים –כך לאורך דורות יעקב ימכור את קנייניו הגשמיים לעשיו - אם רק יסכים  לאפשר לו לקיים את שליחותו הרוחנית והמוסרית.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)