פרשת וארא - אילו ניסים
התרחשו במכת ברד?
מאת: אהובה קליין
.
ציורים שלי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת במקנה של ישראל/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
הפרשה כוללת את תיאור
המכות שניחתו על מצרים - בשל סרבנותו של פרעה לשחרר את עם ישראל לחירות . אחת
המכות הייתה: מכת ברד וכך התורה מתארת זאת:
"וַיֹּאמֶר
ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב
הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ,
עַל-הַשָּׁמַיִם, וה' נָתַן קֹלֹת
וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי
בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר
לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ
הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם,
וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ
הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה
וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק,
וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה' , וְרַב, מִהְיֹת
קֹלֹת אֱלֹקים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-ה' ;
הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לה' הָאָרֶץ. וְאַתָּה,
וַעֲבָדֶיךָ: יָדַעְתִּי--כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹקים.
.... וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-ה' ;
וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"- וַיַּרְא
פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא;
וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו....." [שמות. ט, כ"ב-ל"ה]
השאלות הן:
א] מה המיוחד במכת
ברד ?
ב] כיצד הגיב פרעה למכה ?
ב] באיזה אופן התפלל משה להסרת המכה?
תשובות:
מכת ברד
ישנו פירוש המסביר כי: במכת ברד - למרות שני הניגודים , מים ואש שהרכיבו את הברד
, הם פעלו יחדיו - זה היה נס בפני עצמו.
אמר רבי אחא: משל למה
הדבר דומה? מעשה במלך שהיו לו שני לגיונות חזקים והיו שונאים זה את זה, אך כאשר הגיע זמן
מלחמתו של המלך- עשה ביניהם שלום ,התאחדו יחדיו שתי קבוצות אלו כנגד האויב.
הנמשל : באותו אופן התרחש במכת ברד - היות
והגיעה השעה שיש צורך להילחם במצרים- ה'
עשה שלום בין המים [ברד] והאש באופן שיוכלו להכות במצרים.
רש"י מסביר: שאכן במכה זו היה נס בתוך נס -
היות והברד והאש רצו לעשות רצון קונם - התאחדו יחדיו. ועשו שלום ביניהם.
רבינו בחיי אומר: כי בזמן שיורד ברד - האוויר משתנה והמחלות באות מארבעה יסודות . ומהי
סיבת החולי? התשובה לכך: שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות ,כי כל עוד הם
במתכונת הרגילה שלהם באופן שווה גופו של האדם
בריא וחזק.
ומהם ארבעת יסודות
אלה?
קולות וברד- הם הרוח
והמים. וכפי שהכתוב מתאר: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"- אלה הם: האש והעפר.
בזמן שהברד ירד, הכול
התהפך מלמעלה למטה באופן כזה שהרי מטבעו האש הוא עליון וזך ובזמן המכה הוא ירד אל יסוד העפר - שהוא השפל והכבד שבכולם.
הרמב"ן מסביר את המילים: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן,
אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד"
הרי לפי ההיגיון היות
ומשה נטה את ידיו כלפי השמים במכת ברד, היה
צפוי שירד גם על ארץ גושן - ברד- כיוון שהאוויר בארץ גושן ואוויר מצרים חד הוא! ולכן בא הכתוב להדגיש שבארץ גושן- היכן שהתרכזו
היהודים- לא ירד ברד בדרך נס.
הספורנו מתייחס
למילים "וְאֶת-כָּל-עֵץ
הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר". כשירד הברד בחוזק רב האוויר נלהב ונתן קולות ,וחוזק תנועתו של הברד
היה בגודלו להרוס את הרך והקשה.
הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי הפלא הגדול היה ,שירדו כדורי ברד בכמויות עצומות בארץ
שמעולם לא ראתה ענן ואירוע זה בישר על שינוי
מוחלט באקלים של מצרים. לגבי
האש הוא אומר: כי הברקים היו כה רצופים עד שלא היה ביניהם שום מרווח.
תגובת פרעה למכת הברד.
הכתוב מתאר את תגובת
פרעה באופן הבא: "וַיִּשְׁלַח
פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי
הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה', וְרַב, מִהְיֹות קֹלֹת
אֱלֹוהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד". [שם, ט,
כ"ז]
הרש"ר הירש
מסביר: כי גילוי הכוח של מכה זו גרם לפרעה להרגיש את כוחו
הבלתי מוקבל של אלוקי העברים, הרי הצדיק לוקח את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע
לוקח את הדברים באופן סובייקטיבי - כלומר הוא פועל לפי שרירות ליבו ,כעת פרעה מגיע להכרה
שהוא לא החשיב די את כוחו של ה' ולא שקל את המצב כפי שהוא, אלא פעל מתוך שרירות
הלב לכן הוא מודה שה' הוא הצדיק ואילו הוא
- פרעה ועמו - הם הרשעים!
פרעה מבין בצורה ברורה- כי רק אחד יכול לשלוט על
הקולות והברד - והוא האלוקים.
ה"כלי יקר"
מסביר: כי הברד והקולות באו
על פרעה ומצרים- היות ופרעה לא רצה לשמוע
בקול ה' בהדר. לכן ה' השמיע לו באמצעות מכה זו- קולות נוראים ומפחידים. מטעם זה פרעה
התוודע על חטאו והודה: כי הוא ועמו רשעים.
וזאת לעומת התנהגותו
של פרעה קודם מכת הברד שהוא כחש בה' ולא
האמין בו ובנוסף דיבר בקול- חטא בקול ומספר לשון הרע על הבורא, מטעם זה קיבל עונש ,
מידה כנגד מידה ונידון בקולות , הדבר דומה למצב של אדם החולה בצרעת ונאלץ להתבודד מחוץ למחנה ומקריב
ציפורים לה' אשר משמיעות קולות בציוצן כדי לכפר על קולו שהשמיע-בלשון הרע.
הרמב"ן מסביר: כי פרעה פשוט מודה לאחר המכה: כי הוא חטא לה' והוא ועמו רשעים
לפי שהוא ועמו מרדו בה' .
תפילת משה- להסרת מכת ברד.
"וַיֵּצֵא
מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל- ה' וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר
לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"
הרמב"ן מסביר: משה התפלל כאשר ידיו
פרושות לשמים ועשה זאת בצאתו מן העיר
ורבותינו אמרו [מכילתא] כי לא הייתה אפשרות למשה להתפלל בתוך העיר - כי המקום היה
מלא בעבודה זרה.
רש"י מסביר את המילים: "וּמָטָר
לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"-בשני
פירושים:
א] כתוצאה מתפילתו של
משה המטר לא הגיע לקרקע ואף אותן טיפות שהיו באוויר לא המשיכו את דרכן לאדמה.
בדומה לכך כתוב בספר דניאל[ ט, י"א]:
"ותתך עלינו האלה והשבועה"
ב] "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ" -לא שפך.
רבינו בחיי
מסביר בדומה לרש"י- טיפות המטר עמדו בין השמים לארץ לאחר שירדו. אך הוא מוסיף פרט
מעניין: "והקולות גם כן היו תלויים
ואימתי ירדו? בימי אלישע שנאמר [מלכים -ב, ז] "וה' השמיע אל מחנה ארם
קול רכב וקול סוס קול חייל גדול".
רבינו בחיי מתייחס לתוצאת התפילה של משה ואומר: כי כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח
אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":
זוהי תוצאה צפויה מראש - כי כך דרכם של רשעים,
כשיש להם צרה- הם נכנעים ושהיא חולפת - הם מתגאים.
ההוכחה לכך: שתחילה פרעה התוודע: ואמר: " חָטָאתִי
הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".
ומכאן לומדים: שגאוות
הרשעים בסופו של דבר גורמת להשפלתם וההוכחה
היא: מתוך שנתגאה פרעה ואמר בתחילה: "מי ה' אשר אשמע בקולו.."?
כתוצאה מזה באה - השפלתו כאשר טבעו הוא ואנשיו בים סוף.
בדומה לכך היה גם
גורלו של נבוכדנצר מלך בבל- שהתגאה ובסוף הושפל, אך לא כך הצדיקים, הם אינם מתגאים
בעצמם אלא, משפילים את עצמם ומתוך כך מגיעים לגדלות.- למעלת כבוד.
ה"כלי יקר" מביא עוד סיבה לכך שמשה חייב להתפלל מחוץ לעיר: היות ופרעה חטא בלשון
הרע בדברו על ה', ובכך הוא גרם שה' סר
מעליו ואינו רוצה אפילו להתראות אל משה- כל עוד הוא במחיצת פרעה כפי שאמרו
רז"ל: "כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור
יחד" שנאמר: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עיניים ורחב לבב אותו לא
אוכל" [תהלים ק"א, ה]
ופירוש זה אינו סותר
את דברי רשי"- כי לשון הרע- הוא עוון כה גדול- הוא שקול כנגד: שפיכות דמים,
עבודה זרה ,וגילוי עריות.
יש אומרים: שמשה הוצרך להגיד לפרעה כי הוא יוצא מהעיר- כדי
שלא יחשוב פרעה שהוא בורח מיראת הקולות
לאיזה בית להתפלל. אלא רצה להדגיש לו שהוא יוצא מהעיר להתפלל- להוכיח לו את גודל
הנס- שבכל מקום שהוא דורך-אין שם ברד.
לסיכום,
לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי במכת ברד
התרחשו ניסים גדולים: האש והמים דרו
בכפיפה אחת כנגד הטבע בתוך מכת הברד. המכה לא פגעה כלל בישראל- וזה נס בפני עצמו!
פרעה נענש מידה כנגד
מידה : הוא התגאה בעצמו ודיבר בקול וריכל על ה' וכנגד זה במהלך מכת הברד היו קולות
ממש מפחידים שזעזעו את פרעה וכל מצרים.
וכנגד גאוותנותו הרבה
בסופו של דבר הושפל בטביעתו בים סוף. על כך אמר שלמה המלך: "גאוות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך
כבוד" [משלי כ"ט]
