פרשת
וילך-
גילוי עתידות מפי ה' - ושבת שובה.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך "שובה ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]
"שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה, ,זבת חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."
[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים בבית הכנסת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל בירושלים עם צאת יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו פותחת בתיאור
העברת ההנהגה של משה ליהושע: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,
בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת
וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ,
הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ,
הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [דברים ל"א, א-ד]
בהמשך הקב"ה
מגלה למשה גילוי מדהים:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם- אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה
אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר- הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ,
וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא
וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת
רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי
בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.
וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה,
אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל- אֱלֹהִים
אֲחֵרִים". [להלן ,ל"א,
ט"ז -י"ח.]
השבת נקראת "שבת
שובה" כשם ההפטרה הנקראת השבת : "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ,
בַּעֲוֺנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים,
וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה
פָרִים, שְׂפָתֵינוּ. אַשּׁוּר לֹא
יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה
יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם.
אֶרְפָּא, מְשׁוּבָתָם--אֹהֲבֵם, נְדָבָה:
כִּי שָׁב אַפִּי, מִמֶּנּוּ. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח
כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן. יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת,
הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן.
יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן;
זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן. אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי
וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא. מִי
חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:
כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים,
יִכָּשְׁלוּ בָם".
[הושע י"ד,
א-י']
"מִי-אֵל
כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ: לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד
הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ
עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם,
אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם".[מיכה ז', י"ח- כ']
מתוך ספר יואל: "וַיהוָה, נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי
חֵילוֹ--כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ: כִּי-גָדוֹל יוֹם-יְהוָה וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִי
יְכִילֶנּוּ.......
תִּקְעוּ
שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ
זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם: יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה
מֵחֻפָּתָהּ. בֵּין הָאוּלָם,
וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה
יְהוָה עַל-עַמֶּךָ, וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם
גּוֹיִם--לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם..."
[יואל ב', י"א –
כ"ז]
השאלות
הן:
א] מדוע לא יכול היה
משה להמשיך להנהיג את עם ישראל ?
ב] מהו הגילוי שמגלה
ה' למשה ?
ג] מהי "שבת
שובה" ומה המסר של הנביאים: הושע
ויואל.?
תשובות.
הטעם לסיום
הנהגת משה את עם ישראל.
משה אומר לעם ישראל: "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה
אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא";
על פי רש"י שני
פירושים:
א] היום מלאו ימי
שנותיי - ביום זה נולדתי ויום זה הוא גם יום מותי.
שואל רש"י: וכי
יכול להיות כי תש כוחו ? אלא, תלמוד לומר: שלא כהתה [לא נחלשה] עינו ולא נס לֵחֹה – כלומר: מבחינה פיסית משה היה במיטבו למרות גילו, אלא מעתה אינו
רשאי יותר להמשיך להנהיג את עם ישראל והרשות ניתנה ליהושע [מסכת סוטה
י"ג, ע"ב]
ב] משה לא יכול היה
לצאת ולבוא לפני עם ישראל בדברי תורה - מלמד- שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה .
דעת מקרא מסביר: הכוונה שמשה אומר לעם ישראל : כבר זקנתי ולא אוכל לבוא ולצאת לפניכם למלחמה
ולהשיבכם מן המלחמה.
זו הכוונה במילים: "לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת
וְלָבוֹא";
על שם זה נקרא כל
מעשה מנהיג מלשון - יציאה וביאה כדברי משה
אל ה' -כאשר מבין שיש לדאוג למנהיג אחר שיירש את הנהגתו לישראל:
"וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹור. יִפְקֹד
יְהוָה, אֱלֹוהֵי הָרוּחֹות לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא
לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת
יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". [במדבר כ"ז, ט"ו- י"ח]
על פי תרגום יהונתן: אין למשה את האפשרות לטרוח במלחמות ישראל ולהנהיג אותם ועוד: הוא עצור מלהיכנס לארץ ישראל בגלל גזרת ה' כפי שנאמר
לו: "עֲלֵה
רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה
וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:
כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". [דברים ג', כ"ז]
רבי יעקב יוסף
מפולנאה מבהיר: טיבם של צדיקים
שאינם עומדים במקום אחד, אלא הם עולים ממדרגה למדרגה והנה משה , חש לפתע ביום
מותו: שאינו מסוגל להמשיך לעלות מהמדרגה שהגיע אליה ולכן אינו יכול לצאת ולבוא היינו- שאינו יכול לנוע מהמדרגה שהגיע אליה למדרגה גבוהה יותר וזה
סימן שמיתתו קרובה ותמה גם תקופת מנהיגותו.
הגילוי
שמגלה ה' למשה:
על פי רש"י: ה' מגלה למשה, כי אחרי מותו בני ישראל יָפֵרוּ את הברית עם ה' וילכו אחרי הגויים.
על פי דעת מקרא: מגלה ה' למשה עתידות : כי אחרי
מותו של משה בני ישראל יסטו מהדרך הישרה
וזה עניין של מרי והתקוממות.
הרב שמואל יניב- על פי ספרו: "צפונות בתורה" מסביר: כי בקטע הבא:
יש
לספור החל מהאות ה בתוך המילה "משה" בדילוגי 49 אותיות- מגלים את
המילה: שואה.
כאן מרמזת התורה על
השואה בה נספו 6 מיליון יהודים בגרמניה-
על ידי היטלר-אחת מהטרגדיות הגדולות שאירעו ליהדות בעולם.
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם - אֲבֹותֶיךָ;
וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר
אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא
וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם הָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת
רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל
כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם
הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:
כִּי פָנָה, אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים". [להלן ,ל"א, ט"ז -י"ח.]
"שבת
שובה" והמסרים של הושע ויואל.
על פי הקדמונים : השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, נקראת:
"שבת שובה" וזאת על שם ההפטרה בספר הושע: ההפטרה מתחילה במילים: "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד,
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ":
הקשר העיקרי
של ההפטרה לפרשה הוא: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה.
לעניות דעתי – קיים גם
קשר בפרשה בין דברי ה' למשה לגבי עתיד ישראל אחר מות משה:
"וְקָם
הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה
בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ".
על פי רש"י כוונת הנביא בהפטרה : שעם ישראל ישובו בתשובה בעוד שה' יקבל את
תשובתם במידת הרחמים ואם לא ישובו, חלילה, ה' יפעל כלפיהם במידת הדין!
"מצודת
ציון" מסביר: קריאה לעם
ישראל לשוב מדרכם שהיא מרידה והליכה בדרכי הלב כדוגמת דברי הנביא ירמיהו: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה
מְשׁוּבֹתֵיכֶם; הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ". [ירמיהו ג', כ"ב]
"מצודת
דוד" מבאר : קריאה לעם
ישראל לשוב מעוונותיהם - כי בעבור חטאם באו עליהם
מכשול הצרה הזאת.
המלבי"ם סבור: כי המילה: "עַד" יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ: מציין כי ה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת עד שיגיעו אליו - עד למקום שהוא שם והכוונה: עליהם לעזוב את
עוונותיהם הקודמים, יביעו חרטה על מעשיהם
בעבר שטעו וסרו מן הדרך - וכעת מבקשים את הדרך לשוב אל ה'.
כעת הם צריכים להביא מעשים טובים שעשו - להמליץ עליהם זכויות. זוהי תשובה מתוך אהבה.
הנביא יואל שם את
הדגש על-התאספות כל העם בציון , תקיעת שופר והצום:
"תִּקְעוּ
שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ
זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים",
"שבת שובה" עומדת בסימן הכנה לקראת התבוננות
נפשית של עם ישראל - ליום הכיפורים - היום הקדוש בשנה ונוהגים בשבת זו להקשיב
לדרשות הרבנים בבתי הכנסיות בענייני מוסר ותשובה.
הרמב"ם פסק בהלכות תשובה [פרק ב]
"אף על פי
שהתשובה והצעקה [התפילה] יפה לעולם [טובה ומקובלת בכל ימות השנה] בעשרת הימים שבין
ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד שנאמר: "דִּרְשׁוּ יְהוָה,
בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב". [ישעיהו נ"ה, ו] [
הכוונה: בזמן שה' נמצא בקרבתכם ומצפה שתחזרו בתשובה]
הרב אביגדור נבנצאל טוען: התשובה של עם ישראל היא דבר ודאי כי יש קץ לכל הצרות ,אחרי
החטאים עם ישראל ישוב בתשובה ובנוגע למועד של התשובה- הדבר תלוי בבחירה של עם ישראל ואם יעשו תשובה במהרה גם
הגאולה תגיע מהר יותר- הדבר גם מתבטא בתקיעת השופר בראש השנה:
ישנם סדרות שונות של קולות: הקול הראשון והאחרון -
קול פשוט והקול האמצעי: שברים ותרועה .בתחילת הבריאה ה' מלך לבדו ובסוף התהליך שוב
ה' ימלוך לבדו עלינו- ואילו באמצע קיימים חטאי ישראל והעונשים על עוונותיהם ובראש
השנה אנו מבקשים מחדש להמליך עלינו את מלך מלכי המלכים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, בפרשה ה' מגלה למשה-
כי אחרי מותו ,בני ישראל יסטו מדרך הישר ויעשו חטאים ועל כך יענשו- ויש רמז אף
לשואה הנוראה ,אך בעתיד בני ישראל ישובו בתשובה ויזכו לגאולה שלמה!
הנביא
הושע נשמע מאד משכנע בדבריו:
"מִי
חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:
כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים,
יִכָּשְׁלוּ בָם".
