פרשת
צו - שבת הגדול - מהי הבשורה
הגדולה?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו
לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה,
עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד
יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ,...."
[ויקרא ו, א-ד]
השבת סמוך לחג הפסח
נקרא את הפטרת שבת הגדול מתוך:
ספר מלאכי ג'
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ הכהן מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)
"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]
ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)
השאלות
הן:
א] מה המיוחד בקורבן
עולה?
ב] על מה חייב הכהן
להקפיד בלבושו?
ג] הקשר בין ההפטרה
במלאכי לבין פרשת צו והבשורה הגדולה?
תשובות.
קורבן עולה
ומשמעותו.
נאמר: "זאת תּוֹרַת הָעֹלָה"-
"נתיבות שלום" מסביר: קורבן עולה תפקידו לכפר על הרהור הלב ואילו קורבן חטאת
בא על עבירות שנעשו בפועל.
נמצא שקורבן על מחשבה
- קשה יותר מאשר קורבן שבא לכפר על מעשה,
כי על ידי הרהור הלב- בא האדם לידי עבירה
ממש בפועל !
על פי ויקרא רבה [ז.ג]
נאמר: "אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם [בדיני קורבן עולה] מעלה אני
עליכם כאילו אתם מקריבים אותם" הכוונה: שבזמן שאין בית המקדש קיים בפועל
לימוד תורת הקורבנות - נעשה במקום הקרבת הקורבנות.
רבי יהונתן אייבשיץ אומר בדרך החידוד: בדין אמרו חז"ל: שכל הלומד הלכות קורבנות - נחשב לו כאילו הקריב קורבן -
לפי שחז"ל הורו לנו: שהקורבנות
מכפרים על חטאי האדם - מהטעם: שהרי המקריב קורבן חושף עצמו בתור חוטא לעיני הרבים
והדבר מביא אותו לחוש רגשי בושה וצער - על חטאיו מהעבר, אך מתוך כך הוא יבוא לידי
הרהורי תשובה.
אולם , בזמננו –
לימוד התורה – במצב מסוים כרוך בעונותינו הרבים בבושה - יש והבריות בזים ליהודי
שמקדיש את כל כולו ללימוד התורה – הוא נחשב כ"בטלן" בעיניהם.
היות ואינו עוסק , מלבד
הלימוד, במלאכה מסוימת לפרנסתו - ראוי שגם
לימוד תורה יביא לכפרת עוונות.
במדרש תנחומא [צו. א] נאמר: על המילים: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" : הרי דוד המלך אומר: "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב": [תהלים כ"ד, ג-ד]
מכאן, שכוונת תורת
העולה - היא: רצון להתעלות ולהתנער מהעולם
הזה- לעלות להר ה' במקום קודשו .
פירוש נוסף: למה נקרא קורבן זה בשם: "קורבן עולה" ? התשובה לכך היא: שקורבן זה הוא עליון מכל הקורבנות - כי בעוד שביתר
הקורבנות - מי שהיה מביא קורבן חטאת - הכהן היה
לוקח וכך יתר הקורבנות: מנחה , שלמים נועדו לבעליהן. האשם- לכהן ,אבל
קורבן עולה אף אחד אינו טועם ממנה. אלא הוא עולה לקב"ה - שהוא
עליון ,לכן זוהי המשמעות של השם: "עולה"
היות והקורבן עולה היישר לבורא עולם ואיש אינו נהנה ממנה שום הנאה.
הדרך לעלות בהר ה' - יש בה שני יסודות:
א] על ידי כוח התורה - כדברי חז"ל [מסכת חגיגה כ"ז] אין אש
גיהינום שולטת בתלמידי חכמים כי - כל גופם
אש - מרוב שעסוקים בהתלהבות בלימוד התורה.
ב] היסוד השני מתבטא במילים: "אש תוקד על
המזבח במשך כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" - במשך כל הלילה עד הבוקר
והנמשל- שהיהודי זובח את יצרו ואש המזבח תוקד בו ,על ידי כך מצליח כיהודי- לעלות
בהר ה'
לבושו של
הכהן.
חז"ל סוברים: [ מסכת יומא כ"ג, ע"ב] מדובר על הכותונת של הכהן, היא
חייבת להתאים למידת גופו - לא ארוכה מידי ולא קצרה מידי - כלומר הכותונת צריכה
להיות כמידת גופו!
ה"כלי יקר" סבור: כי להוראה זו שני היבטים:
א] בדרך כלל, אדם
המתגאה - לובש בגד ארוך ממידת גופו, - במטרה להתהדר בפני הבריות. לכן התורה מזהירה את הכוהנים שיקפידו
ללבוש את בגדיהם כמידת הגוף ועל ידי כך לא יכשלו במידת הגאווה.
ב] כאשר הכהן עסוק
בעבודת הוצאת הדשן- הנוצר משרפת הקורבנות- מלאכה זו עלולה ללכלך את בגדי הכהונה - היות וכך, קיים החשש שהכהן ילבש בגד קצר כדי
שלא יתלכלך מהדשן, או עלול ללבוש בגד מיוחד מתחת לכותונת, משום כך מזהירה התורה
שכותנתו של הכהן תתאים למידת גופו בלבד. ושלא יהיה בגד חוצץ בין הכותונת לגופו של
הכהן.
הקשר בין דברי מלאכי לפרשה:
בספר מלאכי אנו
מוצאים ניסוח נבואות כדיאלוג - בין עם ישראל לבין
אלוקים מידי פעם בפעם העם פונה בשאלות אל ה' וה' עונה לשאלותיו. בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על
הקורבנות, תפקידיהם של הכוהנים והמטרה
היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי בהפטרה, הנביא מלאכי קורא:
"...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל
שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל
ישוב אל הדרך הישרה גם ה' ישוב אליהם- כפי
שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם
מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.
הפער
הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם
מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר
נהפך להיות פגום.
על
מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו
שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים:
"וּבְחָנוּנִי
נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:
אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם
בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"
הנביא
מצווה לזכור את תורת משה: "זִכְרוּ,
תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל,
חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". על מנת
שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה
במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד.
הנביא מסביר בשם ה' -
שאופי היחסים בין אלוקים לעם ישראל הוא אינו
חד סטרי,זוהי אהבה כעין זוגיות ,לכן עם ישראל כדי שיזכה בברכות מאת: ה' ,עליו
לקיים את המצוות ככתבם ולשונם .
בשבת הגדול אנו קוראים את העתיד הגדול של סיפור האהבה בין
ה' לבניו- ההתחדשות הגדולה- בואו של אליהו הנביא .
"הִנֵּה
אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה,
הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא..... [מלאכי
ג, כ"ג-כ"ד] ובפסח אנו קוראים גם את הגרסה האחרת של סיפור האהבה שבין ה' לעמו - זו הגרסה האלגורית
של שיר השירים.
מיהו אליהו הנביא?
מיהו אליהו הנביא, שהכול מצפים לו, האם הוא אדם בשר ודם ,או מלאך?
לראשונה אנו פוגשים את אליהו הנביא בספר מלכים-א,[י"ז] אין הכתוב מספר לנו מי היו הוריו?
היכן נולד? אלא הוא מופיע במפתיע: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי
ה' אלוקי ישראל אשר- עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"
לפי פסוק זה -מסתבר שאליהו היה מעיר
ששמה תושב - בנחלת נפתלי ומשם עבר לארץ גלעד ולכן נקרא גם
גלעדי.
כאן הוא פוגש את אחאב מלך ישראל - העוסק בעבודה
זרה ולועג לתורת משה באומרו: כי בכתובים נאמר: אם עם ישראל
יעסוק בעבודה זרה - ייענש:". .ועצר את השמים ולא יהיה
מטר והאדמה לא תיתן את יבולה.."[דברים י"א, י"ז]
ואילו הוא למרות עיסוקיו בפולחן עבודת הכוכבים - אינו רואה כי עונש
זה מתקיים.
אליהו הנביא מודיע לו: כי בקרוב אכן תגיע הבצורת והדבר אכן יצא
לפועל.
בנוגע לזהותו של הנביא ישנן דעות שונות:
"הכלי יקר" אומר: כי אליהו הנביא היה
למעשה אחד מהמלאכים המקטרגים על בריאת האדם.
לכן הקב"ה הוריד אותו למטה , בלבוש גשמי בדומה למלאכים שבאו
לבקר את אברהם אבינו והיו נראים כאוכלים מהכיבוד שאברהם הגיש להם - כך היה אליהו
ולבסוף עלה חזרה לשמים.
גם החיד"א אומר: כי אליהו היה מלאך ,אך בניגוד לפירוש הראשון, הוא
טוען כי אליהו היה בעד יצירת האדם ואחר כך שלח אותו ה' לארץ שייוולד מבני
האדם.
מעניין, כי רבותינו סברו שהוא אדם בשר ודם, אלא שנחלקו הדעות מאיזה
שבט היה, יש אומרים כי מוצאו משבט גד ויש אומרים: כי משבט בנימין ויש
הסוברים כי אליהו הוא -פנחס משבט לוי.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים. שהרי שבעים פנים לתורה.
בכל אופן, לפי המתואר בתנ"ך אין אליהו הנביא מת כאחד האדם, אלא
עלה בסערה השמימה כפי שהכתוב מציין: "ויהי המה הולכים הלוך ודבר
והנה רכב אש וסוסי אש וייפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא
מצעק אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו.." [מלכים-ב, ב, י"א-י"ב]
חז"ל מתארים את זמן ביאת המשיח שאליהו הנביא יבוא לפני בוא
המשיח ויכריז על בואו ומסתמכים על הפסוק:
"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול
והנורא: והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.."
לסיכום, הקשר בין פרשת צו להפטרה –בעוד שבפרשת צו מפורטים כל
סוגי הקורבנות וגם המצוות שיש בהם עניין
של חסרון כיס - הרי בהפטרה, הנביא מלאכי טוען: שעם ישראל התרחק מקיום המצוות , בעיקר
חטאו ישראל באי נתינת מעשרות לכוהנים. גם הלוויים הכוהנים וישראל חטאו בחטאים ולא
הבינו מה אלוקים דורש מהם? משום כך קשר
האהבה בין ה' לעמו נפגע. אך ברגע שעם
ישראל ייטיב את דרכו יזכה לגאולה במהרה.
הבה נייחל לבשורה
הגדולה: שעוד השנה תתקיים נבואת הנחמה ונזכה לבואו של אליהו הנביא אשר יעורר את עם
ישראל לתשובה כדברי מלאכי שבמילותיו ישנו מסר חשוב לעם: גדולה תשובה שיש בכוחה
להפוך חרם לרחמים דוגמת הכתוב: "בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ
עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ;
וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" [דברים ד, ל- ל"א]
