ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings And a soul sacrifice a sacrifice The victim of a poor man " וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ." ציורי  תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מהי זכותו של העני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מהי זכותו הגדולה של העני?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

אחד הנושאים  בפרשה: הקרבת קורבן מנחה לה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.  וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה".[ויקרא ב' א-ג]

השאלות:

 א] מדוע כתוב: "וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב "?

 ב] מהי מהות המנחה?

תשובות.

"וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב"

רש"י מסביר: כי המילה "נֶפֶשׁ" לא נאמרה בכל הקרבנות ,אלא במנחה, כי מי שמתנדב להביא קורבן מנחה - הוא העני, אמר עליו הקב"ה: מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו [מנחות ק"ד]

"אמר רבי יצחק: מפני מה נשתנית מנחה? שנאמר בה: "נפש"? אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני [שהרי אין לו בהמות] מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני" [מנחות ק"ד]

בעל הטורים מבהיר: נאמר: "נֶפֶשׁ "- בקורבן מנחה - כי קורבן זה בא על ידי נפשו של המקריב, היות  וקורבנו של העני  בא מתוך טרחתו על ידי מסירות נפש עד שהוא משיג את הקורבן.

האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי[מייסד חסידות חב"ד] מן הכתוב במשלי:
"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה"[משלי כ"א, כ"ז] מסיקים חז"ל: כי קרבן ללא  תשובה אין באפשרותו לכפר [זבחים ז', ע"ב] אך הוראה זו של חז"ל אינה כוללת את קורבן מנחה שאינו כלול  ב"זבח" כפי שאומר ר' שמעון במסכת מנחות [ג', ע"ב]"שאין המנחות דומות לזבחים"

מנחת עני - שהיא בניגוד לשאר הקורבנות - מכפרת אפילו בלא  תשובה של האדם המקריב ומדוע? היות ומשך כל שנות חייו של העני - נחשבות לו - לתשובה אחת גדולה ומתמשכת.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: בדרך כלל קורבן מנחה מורה על מתנה אשר באמצעותה מכיר הנותן במקבל כאדון לגורלו, הוא מביע את תלותו במקבל ובנוסף מכניע ומשעבד את עצמו לכוח  המנהיג אותו. המביא את המנחה לה'-  מכיר בכך שהכול מאת הבורא וברצונו הם נשארים אצלו בתור הלוואה - ולכן הוא מכניע את עצמו בפני אלוקים ומוכן לציית להוראותיו.

על כן, לעומת קורבנות בהמה ועוף ששם נמסר הדם - הנחשב לנפש עצמה, ומוקרב על המזבח -כתכלית להתקרב לבורא עולם. שם הנפש עצמה היא הקורבן!

לא כן במנחה! הנפש אינה הקורבן אלא המקריב!

במנחה –"נפש החפצה לבטא את תשוקתה לקרבת ה' על ידי מתנת הכנעה..."

"שפת אמת" מסביר: גם את הרעיון של קודמיו:  כי עצם דרכו של העני -שמתנדב להביא קורבן מנחה ,מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו, שהרי במשנה כתוב על עולת בהמה :"ריח ניחוח" ועל קורבן העוף -"ריח ניחוח" וכן נאמר גם על קורבן המנחה- "ריח ניחוח"

מכאן שאין הקב"ה מסתכל על גודל הקורבן - אחד מרבה והשני ממעיט- אין מטרת הקורבן, הגודל והערך  ,אלא עצם העובדה שהעני מביא קורבן נדבה מן הצומח ואינו קופץ מעל מדרגתו ויכולתו הכלכלית, כמו שנאמר: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" [קהלת ד' ,ו]

הכוונה על פי רש"י: "טוב מלא כף נחת" – עדיף להיות קונה נכסים מעט ומיגיעתו שיהא בהן נחת רוח ליוצרו- מאשר אחד ש "ממלא חפנים" - נכסים הרבה בעבירה שהוא עמל וגורם לעצבות רוח לפני המקום.

עצם הרצון שלו להביא את קורבן המנחה-אפילו שהוא מעט- נחשב כאילו הקריב את נפשו!

מהות המנחה.

על פי  רש"ר: ישנם חמישה  מיני מנחות הנזכרים בפרשתנו:  מנחת סולת, שני מיני מאפה  תנור- [חלות ורקיקין],מחבת ומרחשת.

חמשת המנחות מורכבות מסולת, שמן ולבונה ,אך עיקר המנחה- הסולת ואילו- השמן והלבונה-  הם תוספות. קמח סולת- מסמל את המחיה ומייצג את כל הנכסים הגשמיים שחיי האדם  תלויים בהם. המסקנה: שהסולת מסמלת את ההכנעה המביעה שהתנאי לעצם קיומנו נמצא בידי אלוקים- שאליו אנו מגישים את המנחה. ועצם הוספת הלבונה והשמן- מביעים את העשירות המתווספת למחיה  הפשוטה. כמו שנאמר: "שָׁמֵן חֶלְקוֹ"[חבקוק א', ט"ז]

הלבונה היא בעלת ריח טוב והיא מסממני הקטורת היא מביעה את "שביעות הרצון" שזוהי ברכה בפני עצמה שהרי יתכן שאדם נהנה מכל מיני דברים בעולם הזה, אך למעשה אינו מרוצה! הלבונה היא: חלק העומד בפני עצמו של הקורבן- וזאת בנוסף לסולת הבלולה בשמן.

מהמילים: "נפש כי תקריב" ניתן להסיק שקורבן מנחה הנדבה מוגבל לאדם יחידי כפי שנאמר במסכת מנחות [נ]

"הכול  באין בשותפות, לא סילק הכתוב, אלא מנחה שנאמר: "נפש" . כל שאר הקורבנות, אפילו יונה אחת, יכולים שניים, או יותר להקריבם בשותפות, היוצא מן הכלל היחיד הוא  מנחה שנאמר: "נפש" [היינו נפש אחת]

שאר הקורבנות,  הבאים מן החי , מסמלים את האדם שמוטל עליו למלא תפקיד והקורבן מסמל את הנפש יחד עם הגוף - אך דבר זה משותף לכולם- כי עם ישראל צריכים להיות מאוחדים ברוח, בנפש ובגוף  ולכן מספר בלתי מוגבל של אנשים יכולים להתאחד במתן קורבן אחד.

כמו שנאמר: "כל  ישראל ערבים זה לזה"!

בניגוד לקורבן ציבור, קורבן מנחה אינו מסמל את האיש היחיד, אלא את האמצעים לקיומו הכלכלית ושביעות רצונו. שהרי ה' מספק את המחיה לכל אחד ואחד וכאן מתגלה היסוד של ההשגחה הפרטית של ה'.

במסכת[מנחות ק"ד] נאמר: אין שניים מתנדבים עישרון אחד" וזאת כי כל אדם ואדם מקבל את ה"עישרון"- המיועד לו מאת הקב"ה.

וצריך להיזהר שלא לתת פחות משיעור המנחה שהרי אם חסר מן העישרון אפילו חלק קטן - הרי המנחה  פסולה.

המנחה היא כמו "המן" שירד לעם ישראל במדבר ונאמר על המן: "עומר לגולגולת" [שמות ט"ז, ט"ז] ועוד נאמר: "והעומר עשירית האיפה הוא" [שם ט"ז, ל"ו]   מנושא ירידת המן במדבר גם אנו לומדים על ההשגחה הפרטית שישנה על כל אחד ואחד  ולכן ניתן לומר שהמנחה היא הרחבה של ה"מן" כי השורש של המילה "מן"- מנה הקרוב למילה "מנח" מכאן שהמנחה- היא המנה שהוקצתה  מה' לכל אדם ואדם באופן נפרד. ולכן על ידי שהאדם מקריב את הסולת מבטא את הרעיון שהלחם המהווה מקור חיים הוא בעצם ה"מן"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להבין מדוע  הקב"ה מעריך את העני המביא  מנחה מן הצומח - כפי יכולתו והוא נחשב כאילו הקריב את נפשו.

עצם היותו כה עני במשך תקופה ארוכה - הזכות שלו היא שגם אם לא עשה תשובה, נחשב לאחד שעשה  תשובה!

בימינו, אין עניין הקורבנות נהוג,  ובהעדר בית המקדש  אנו נוהגים להתפלל לבורא עולם –דוגמת תפילת דוד המלך:

"וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ". [תהלים ס"ט, י"ד]

יהי רצון שכל תפילותינו יתקבלו במרומים, אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחיך העני/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחיך העני.

שיר מאת: אהובה קליין ©

וכי ימוך אחיך

לעזרתו חיש תחושה

מבור דלות תושיענו

מיגונו וצערו תגאלנו.

 

אם נצרך לעזרה כספית

תמאן מנשך ותרבית

אלוקים בך מביט

מראשית ועד אחרית.

 

אם נאלץ הוא לעבדות

תעבידהו בשדה ואומנות

כבדהו כאחד האחים

מתוך אהבה  ורחמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהר [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מתן צדקה לעני/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת ראה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תאמץ את-- לבבך ולא תקפוץ את - ידך מאחיך האביון"
[דברים ט"ו,ז]









הנטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- הקשר בן הראיה לחוכמה-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:

"ראה  אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]

ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

אחת מהברכות היא: הישיבה לבטח בארץ:

ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא  תעשה ככתבם ולשונם.
אחת ממצוות הלא תעשה: עבודה זרה, יש להשמיד את כל האלילים   עם הכניסה לארץ ישראל.

ציורי תנ"ך/ השמדת עבודת האלילים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


יש להעניש את העיר הנידחת:

ציורי תנ"ך /עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה  קליין(c)[שמן על בד]


ומנגד ישנו ציווי להקריב קורבנות בבית המקדש.



ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


מצוות השמיטה גם מוזכרת  בפרשה:



ציורי תנ"ך/מצוות השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


נושאים נוספים בפרשה:


ספירת העומר:



ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/"ושמחת בחגך"/ציירה:אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם  י"ד, ב]

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא  תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?

ב] כיצד יש להתייחס לעניים?

ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?

תשובות.

"ראה"- המשמעות.

על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.

המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]

כל אדם רואה דברים על  פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]

אף אדם אינו יכול להסתתר  מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]

הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?

מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.

ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:

 עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]

חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים  י"א, כ"ו- כ"ח]

רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים  בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.

לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד  עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.

ועל פי המסקנה תבחר את הדרך  הנכונה בחייך.

אבן עזרא מפרש: כי הטעם  לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.

לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין  לחיות בחברה  מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.

רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר:  שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.

רבינו בחיי אומר: ישנה  פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד  ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל  הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם"  באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.

היחס לעניים.

לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.

אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו  משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"

חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין  למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"

רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק  מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.

מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים  פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.

רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם  ט"ו, י"א]

בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה  שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.

אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש  שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"

רבי אהרון הלוי – בעל  "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי  הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה  להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.

מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני  כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה  ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.

"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש  פעמים כפל לשון:

א] "פתוח תפתח  את ידך לו"

ב] "נתון  תיתן לו".

ג]"העניק תעניק  לו"

מכאן לומדים שאין שיעור למתן  צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.

הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו

בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.

ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים  ט"ו, ו]

ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש  לקיים את מצוות  התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צדקה לעני/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צדקה לעני / שיר מאת: אהובה קליין©

הוא עני ומרוד

מעמדו מושפל וירוד

חש  בושה וכלימה

גופו  עטור גלימה.

 

אותה רכש בימיו הטובים

טרם התדרדר למעמקים

עתה יושב  על המעלות

פושט ידיו  מקבץ נדבות.

 

במוחו אצות מחשבות

מיני תהיות ושאלות

בליבו נושא תפילה

למען יצא מאפלה.

 

 כהרף עין  ניסים

גביר הדור פנים

יגיש לו שלמונים

כמטר ירעיף איחולים.

 

לפתע אורו עיניו

חש עזרת אלוקיו

יודה לנדבן בשמחה

נפתחו שערי ישועה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ראה[חומש  דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)