פרשת תזריע
מהו הקשר בין ברית מילה והמספר
השמיני?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים מתוך הפרשה:
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציור לשבת החודש:
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו פותחת במצוות
ברית המילה: " וביום השמיני ימול בשר עורלתו" [ויקרא י"ב, ג] מכאן
שביום השמיני ללידתו, התינוק - נכנס בבריתו של אברהם אבינו.
השאלות הן:
א] במה חשיבותה של ברית המילה?
ב] מצוות ברית המילה הוזכרה כבר בפרשת לך- לך, מדוע מוזכרת
שוב?
ג] מה המיוחד במספר השמיני?
תשובות
חשיבותה של ברית המילה.
במשנה במסכת נדרים [דף ל"א, ע"ב]:"רבי אומר: גדולה מילה שכל המצוות שעשה
אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים". ובגמרא
שם בדף [ל"ב, ע"ב] כתוב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם וכתיב
אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים ארבעים ושלושה אברים [כמניין אברם]
ולבסוף המליכו על מאתיים ארבעים ושמונה איברים, אלו הן: שתי עיניים ושתי אוזניים
וראש הגויה"
והר"ן מסביר: שבתחילה הקב"ה המליך את אברהם על איבריו שהם ברשותו ויש ביכולתו
להיזהר בהם מעשיית עבירה ,אך עיניו ואוזניו של אדם אינן ברשותו שהרי בין אם רוצה
ובין אם אינו רוצה , לא תמיד יראה דברים
שהוא חפץ לראותם וגם השמיעה אינה בשליטתו. אך כאשר אברהם
נימול הקב"ה נתן לו את האפשרות-
לשלוט גם על איברים אלו וכך הגיע
למצב ששמע וראה דברים הקשורים למצוות.
מכאן אנו לומדים מה
כוחה של מצוות "המילה" ומה טמון בה.
אברהם נימול
בגיל תשעים ותשע, ועד אז הוא היה עמל
על מידותיו ומעשיו הטובים ובזכות זה הפך לעמוד העולם
בתחום האמונה והחסד ושימש
אור לגויים. המעלה שאליה הגיע אברהם- היא מעלה כה גדולה- שהוא הצליח להגיע לכוחות על אנושיים
ובעזרתם היה מנתב את כוחותיו לתחום המעשים
הטובים והמצוות.
באמצעות מצוות "המילה"-
האדם מקבל כוחות עצומים המרוממים אותו
לדרגה שמימית ורוחנית גבוהה במיוחד.
בעצם, זה קשר עמוק
שנקשר על ידי היהודי לקב"ה במסגרת הברית,
כי האדם נעשה בן בריתו של ה' וכך הוא זוכה להגנה גדולה והקב"ה טומן בו כוחות
מיוחדים שלא היו לו לפני כן. ה' מגן עליו ומכוון את דרכו בחיים ומסייע לו להתמודד
עם ניסיונות שונים במהלך חייו.
בספר "נתיבות
שלום" בפרשת לך-לך: ישנו פירוש על סמך מדרש : הערל נחשב לבעל מום לפני הקב"ה.
ישנו שוני בין אומות
העולם – ליהודי : בתחום הנפש, הנשמה של היהודי מרוממת וקדושה ביחס לאומות
העולם, גם מבחינה גופנית ישנו הבדל: והוא
מתבטא ב"מילה" .אדם שלא עבר ברית מילה, נחשב כבעל מום רוחני ואין הוא
קדוש . על ידי ברית המילה הוא מצטרף
להיות חלק מעם ישראל וזוכה לקבל את קדושת ישראל המיוחדת אשר מבדילה אותו מהגויים.
מצוות המילה המופיעה
בפרשה
המפרשים שואלים: מדוע
באמצע ביאור דיני טומאה וטהרה של היולדת מופיעה מצוות ה"מילה"- ובמיוחד כאשר מצווה זו
הוזכרה כבר בחומש בראשית- פרשת לך- לך, הרי את הפרטים הנוספים על
ה"מילה" ניתן היה להזכיר גם שם?
יש האומרים שכוונת
חז"ל לומר: "וביום השמיני.." שאפילו יום השמיני להולדת התינוק חל בשבת ,מצווה זו דוחה את השבת.
וטעם זה לא ניתן היה להזכירו בפרשת לך-לך- היות ועדיין אברהם לא נצטווה על שמירת
השבת.
ניתן להסביר כי אדם שנולד וחי בקרב בעלי חיים- המחקרים מוכיחים- כי היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי
בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג
כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי?
על כך בגמרא- מסכת
יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם"
התורה ולימוד התורה- הופכים את האדם מחיית
אדם למצב של צלם אנוש.
התורה משנה את האדם
בהתנהגותו ביחס לשאר בעלי החיים.
אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו- רק אז
רואים את השינוי בינו לשאר היצורים. – כי
התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות
עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך
האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.
הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש- כי רק התורה ,
קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה- גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו
של האדם מופיעה רק לאחר נושא- הבהמה ,החיה ועוף.
מכאן ניתן להבין את האמרה במדרש רבה בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה
בראשית, ואם לאו, אומרים לו : יתוש קדם לך"
המיוחד במספר השמיני.
מתברר כי המספר שמונה:
הוא מעל הטבע ,מכיוון שהעולם נברא בשבעה
ימים שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע
,גנוז בו כוח אין סופי לשרוד באופן ניסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.
רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני של המילואים- הטקס של ההכנות להשלמת
המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן,
אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.
הבשמים- מהם הורכב
שמן המשחה- היו גם שמונה.
גם הבדים במשכן
היו שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן,
ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,
הקורבנות
הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים.
גם השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו בו שמונה
מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן.
על כן אין זה פלא כי
גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק כי עצם כניסתו של הרך הנולד ביום השמיני להיוולדו בבריתו של
אברהם - מעניקה לו דרגה נשגבה בהשוואה ליתר הברואים- הן
מבחינה רוחנית והן מבחינה גופנית.
מעתה הוא משתייך לעם היהודי כבן בריתו של אלוקים.
וכל הטקס נערך ביום שמיני דווקא, לסמל את הכוח הנצחי
והעל טבעי של העם היהודי לאורך כל הדורות- המתבטא במספר מיוחד זה כאמור שהוא מעל
הטבע.
