פרשת כי תישא - החיפזון
מביא אסון - כיצד?
מאת: אהובה קליין
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד
ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן בעבודתם ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשה זו בתוך כל הקדושה של המשכן. התורה מתארת את אשר אירע לעם ישראל כאשר
התברר להם שמשה מתעכב בהר סיני זמן ממושך:
וכך הכתוב מתאר את
החטא הנורא: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ
מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ
אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי
הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ,
אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם,
אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט,
וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו;
וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת,
וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק- וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי
שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א- ז]
קשה מאד להבין,
כיצד עם ישראל הדרדר לשפל המדרגה , למרות
שזמן קצר קודם לכן - נכחו במתן תורה וכל
העם ,התאחדו כאיש אחד בלב אחד ואמרו: "נעשה
ונשמע"!
השאלות הן:
א] מדוע בקשו ישראל אליל ?
ב] כיצד יתכן - שאהרון לא נענש?
תשובות
ישראל
מבקשים מאהרון אליל.
רש"י מסביר: משראו בני ישראל שחלפו כבר שש שעות- רוב היום עבר של ט"ז בתמוז
שלפי החישוב שלהם- הוא יום הארבעים לעלייתו ולא שב,התאספו סביב אהרון ,אם אכן היה תאריך זה - יום הארבעים- היה משה יורד במחצית
הראשונה של היום, היות ולאחר חצות היום זה נחשב סוף היום.
בני ישראל היו מעוניינים
שאהרון ידאג להם למלא את חסרונו של
משה- היות והוא היה מראה להם את הדרך במדבר.
הכוזרי במאמר ראשון פרק צ"ז מסביר: טעם מעניין לחטא העגל, לדעתו, ישראל רצו אך ורק
מקום מיוחד ששם יוכלו לכוון את תפילותיהם לאלוקים- ושם יתרכזו בעבודת התפילה והתרכזות השמים- הצורות והסמלים שימשו באותה
תקופה- מקום ייחוד, הם ציפו שמשה יוריד להם מהשמיים משהו מוחשי שאליו יהיו יכולים
לכוון את ליבם, בנוסף חשבו שלוחות הברית ישמשו להם מטרה זו, אבל משראו שמשה מאחר לשוב ,היות ושאפו למשהו
מוחשי ,לכן המעשה לפי דעת הכוזרי, אינו כה נורא וההוכחה לדבריו: שנהרגו בעבור עוון זה שלושת אלפים איש ולא יותר .
ובאותה תקופה- בני ישראל המשיכו לקבל את המן , עמוד הענן והנבואה. החטא היחידי של
עם ישראל היה: שהם דימו את האלוקות ב"ציור" בו בזמן שהם לא קיבלו
על כך ציווי מאת ה'!
אומנם בעבודת ה' מצאנו
צורות דוגמת הכרובים - שהופיע בציווי ה',
לדעת הכוזרי, בעבודת העגל- לא הייתה מרידה באלוקים- כל החטא שלהם היה שהם התירו
לעצמם לעשות צורה - אך זה כמעשה של כסיל המרכיב תרופות ומחקה את מעשהו של מומחה - והתוצאה: שהוא מרעיל את
האדם במקום לרפאו.
אבן עזרא סבור בדומה לכוזרי: שחטאם של ישראל היה עוון ההמחשה בלבד.
הגר"א-[הגאון
מוילנא] סובר: שכאשר עם
ישראל חטאו בחטא העגל, אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם".
על פי המסורה [לפי מה
שידוע לנו מרבותינו] האותיות ר', ו-ד' הן אותיות גדולות: האות ר' מופיעה בסוף הפסוק:
"כִּי
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר"
[שמות ל"ד, י "ד]
והאות ד' מופיעה
בפסוק:
"שְׁמַע
יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".[דברים ו', ד']
דבר זה בא לרמוז בזה
למאמר חז"ל כי: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מסכת מכות
כ"ד, א] מכאן אנו למדים: כי חייבים אנו לייחד רק את שמו של ה' כי רק הוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו ואסור
להשתחוות לאל אחר, לכן האותיות: ר', ד' כתובים באותיות גדולות.
וכאשר אומר ה' למשה: "לך רד "הכוונה: "לך
רד מגדולתך" לרמוז גם האותיות: "ר' ,ד" ירדו מגדולתן ,כי הגדולה שניתנה להן הייתה בעבור עם ישראל, אך
משעשו את העגל- ירדו האותיות מגדולתן. אבל אין לך דבר שעומד בפני התשובה. היות ועשו תשובה - לכן
שתי האותיות גדולות כפי שהיו בהתחלה.
הרמב"ן תחילת
פרשת העגל [ל"ב, א]
מסביר: "לא בקשו העגל להיות להם אל
ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם וכוון שראו העם את משה [ברדתו
מההר עם הלוחות] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני
המים, ולא היה מהם חלק עליו כלל"
לפי מרבית המפרשים:
רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה.
בספר: "אוצרות
פניני התורה"- הסבר מעניין מדברי חז"ל:
אמרו חז"ל: [מסכת שבת פ"ט]," כאשר עדיין משה לא שב מהר סיני לסוף
ארבעים יום- הופיע השטן וערבב את העולם :אמר להם: משה רב בכם היכן הוא? אמרו לו:
עלה למרום, אמר להם באו שש - כלומר חלפו
כבר שש שעות ועדיין משה לא שב ! ובני ישראל לא התייחסו אליו ואז אמר להם: כי משה
מת- ולא התייחסו אליו לבסוף השטן הראה להם
דמות מיטתו של משה ולכן ניגשו אל אהרון ואמרו לו:
"כִּי-זֶה
מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"!
בספר "בית
הלוי" של רבי יוסף בר מבריסק
זצ"ל, נכתב :כי טעותם של עובדי העגל הייתה מתוך כך שידעו כי בתורה ישנו יחס
מיוחד כלפי איש מסוים והוא: "הכהן"
וישנו יחס מיוחד גם כלפי מקום מסוים הנקרא: "מקדש"- לכן הם היו
סוברים שמותר להם לעשות פולחן לשם שמים.
אך זאת הייתה הטעות
שלהם,
שהרי במשכן וכליו - ישנם רזים וסודות, והאדם עושה את מה שה' מצווה עליו., לעומת זאת, אדם
שמבצע עבודה פולחנית, ללא ציווי מאלוקים מעשהו- נחשב לחטא והוא גם צפוי
להיענש על כך.
דבר זה מוזכר בבניית
המשכן במילים: "כאשר ציווה ה' "
אהרון לא
נענש.
אבן עזרא מבהיר: חלילה שעשה אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא בקשו עבודה זרה, ולכבוד ה'
נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר
צוום"
הסבא מנובהרדוק [בספר "מדרגות האדם] סבר: שאם עם ישראל, היו מחכים יום אחד נוסף,
לא היו נכשלים בחטא העגל- לכן הגורם לחטא היה- החיפזון, כאשר ראה אהרון את קוצר רוחם הכריז: "חג לה' מחר" היות
וקיווה שמשה ישוב בינתיים וחשב, כי ההמתנה עד למחרת תיתן להם הזדמנות להרהר בשנית
ואולי תסייע להם לקבל החלטה נכונה.- אך למעשה גם למחרת בבוקר המשיכו להיות חסרי
סבלנות וזה לא אפשר להם לעשות חשיבה מחודשת.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש]: סבור : העם היה הכוח
המניע שעמד מאחורי המעשה של אהרון.
העם ציווה ואהרון
הוכרח לבצע את מבוקשתם. הוא עשה זאת מתוך לחץ הכפייה של ההמון!,
רבינו בחיי סבור: שלא הייתה כוונתם של ישראל לעבודה זרה, אלא, ביקשו מנהיג במקום משה- וקל
וחומר שאהרון גם לא חפץ בעבודה זרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו,
חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה ,אהרון לא חפץ בכך, אלא נקלע לכל מעשה העגל על ידי ההמון מתוך הערב רב- שאיבדו
את סבלנותם להמתין למשה.
