פרשת
פקודי – מכנה
משותף להפטרה וכוחה של ברכה.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מברך את קהל ישראל ליד המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה- [מלכים - א, ח', י"ד]
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ אומני המשכן.(c)
ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו חותמת את
חומש שמות וכאן נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת , כמו כן נמנו כל הכלים הקדושים.
מעניין כי התורה
מייחדת לתיאור המשכן חמש פרשיות: תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי.
על פי חז"ל: בני ישראל הצטוו להקים את המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שירד משה
עם הלוחות השניים מהר סיני והמשכן הוקם:
"וַיְהִי
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית - בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [מ', י"ז]
יש לשים לב לכמה
פסוקים הגנוזים בהם רמזים מעניינים:
"אֵלֶּה
פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.." [להלן ל"ח, כ"א].
עוד פסוק משמעותי
במיוחד:
"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת,
מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה
יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" [להלן: ל"ט ל"ב].
"וַיַּרְא
מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה,
כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה". [ל"ט, מ"ג]
בהפטרה שנקרא, בע"ה השבת : שלמה המלך מברך את
כל קהל ישראל:
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְהִי,
בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן - הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה.
וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית
יְהוָה. אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה: יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ--מָכוֹן
לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים. וַיַּסֵּב
הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל
יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר
דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר. מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי
אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,
לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי
יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה,
אֶל-דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת
לִשְׁמִי--הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה
הַבָּיִת: כִּי אִם-בִּנְךָ הַיֹּצֵא
מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי וַיָּקֶם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ
אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". [מלכים –א, ח', י'- כ"א]
השאלות
הן:
א] מדוע התורה מפרטת
באריכות את המשכן וכליו?
ב] אילו רמזים מתגלים בפרשה?
ג] מה הקשר בין הפרשה
- להפטרה [מלכים-ב, ז'- ח']
תשובות.
פירוט
וספירת הפריטים בתיאור המשכן וכליו.
לעניות דעתי - התורה מונה את כל הפריטים הקדושים במשכן וגם מפרטת את כל מידות המשכן במטרה להראות: עד כמה
המשכן אהוב וחשוב אצל בורא עולם ובכך היא רומזת עד כמה ה' אוהב את עם ישראל הנבחר –
כי גם אותו דואג למנות ולספור בתורה מידי
פעם – הדבר מוכיח עד כמה ה' אוהב את בניו כדברי רש"י.
המטרה של
המשכן:" וְעָ֥שׂוּ
לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [ שמות כ"ה, ח'] לא נאמר: "ושכנתי בתוכו" אלא: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן שעם ישראל חייב להיות
מחובר לספר הספרים ולקיים להלכה למעשה -
את הלכות התורה והחוקים.
ה"נתיבות
שלום" מביא את מדרש תנחומא [י"א]:
"אמר ר' חייא בר
יוסף: כל שבעת ימי
המילואים היה משה מפרקו ומעמידו למשכן - שתי פעמים בכל יום, רבי חנינא אומר: שלוש פעמים ביום.
לכן יש לבאר על דרך העבודה – עניין הקמת המשכן כל
כך הרבה פעמים- שהרי המטרה שיהודי ירד לעולם הזה:
"וְעָ֥שׂוּ
לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן, שכל יהודי חייב להכשיר את גופו שיהיה מקום להשכנת השכינה.
וכיצד יכשיר את גופו
לכלי להשראת השכינה? התשובה: שידבק בדרכי
האבות אשר הצטיינו במידות: אהבה, יראה, ותפארת.
אם יהודי נוהג כך - אזי יחול עליו: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת
עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" [דברים. ל"ג, כ"ז] זוהי תכלית עבודתו של כל יהודי לשמש מקום בו
תשרה השכינה.
"אור
החיים" סובר: עניין ספירת פרטי מלאכת המשכן - לא באה מצד רצון עם ישראל,
אלא משה רבינו דרש לפקוד ולבדוק את כל פרטי מלאכת המשכן במטרה:
"והְיִיתֶם
נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל"
[במדבר ל"ב, כ"ב] כדי שלא ימצא אפילו מישהו אחד מתוך עם ישראל שהשתמש
בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.
מכאן נפסקה הלכה
בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן רנ"ז]: "אף על פי שגבאי הצדקה הכשרים אין
מדקדקים אחריהם - בכל זאת טוב שיתנו חשבון - כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון
מנדבות המשכן"
רמזים מעניינים בפרשה.
נאמר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"
רש"י מתייחס לכפילות:".. הַמִּשְׁכָּן
מִשְׁכַּן.."-
שתי פעמים יש כאן רמז
למקדש שנתמשכן בחורבן ראשון וחורבן שני. בעבור חטאם של ישראל [מדרש תנחומא ,
פקודי, ה]
ובמילים: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת": רמז- לעדות שוויתר
להם הקב"ה על חטא מעשה העגל- לפי שהשרה שכינתו ביניהם. ועוד פסוק מעניין:
"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת,
מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה
יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"
דעת מקרא מסביר: המילה: "וַתֵּכֶל—" רומזת : שמעשה המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומשלים אותה ויתכן שהמילים : "משכן" ו"אוהל"
הם באים כצמד שמות נרדפים - שמטרתם להתאמה
וחיזוק חשיבות המשכן.
ה"נתיבות
שלום" טוען: כמו שהמשכן
רומז על עולמות גבוהים- גבוה מעל גבוה -באופן זה: מרומז על קומת האדם—שהיא- משלושה
חלקים: החלק התחתון, האמצעי והשלישי:
המשכן היה מחולק: לקודש הקודשים- שבתוכו היו
הארון והכרובים, ההיכל שבו היו מונחים- המנורה והשולחן ומזבח הקטורת, והעזרה- בה היה המזבח החיצון ,לכן כך באדם שלושה חלקים: המוח, הלב והאברים.
וכשם ששלימות המשכן נוצרה מכל חלקיו- בדומה לכך
שלמות היהודי- היא: במטרה להיות מקום להשראת השכינה- וזאת על ידי שיקדש את כל חלקיו
באופן שתוכל לשרות עליו השכינה.
ועל דרך זה הקימו סביב המשכן גדר- כדי להזכיר
לנו ולרמוז לנו על: גדרים וסייגים בעבודת ה' .
על המילים: "כּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי
לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ"
ישנו מדרש תהלים: "אר"ש
בן לקיש, לא היה זהב ראוי להיבראות ולמה
נברא?
בשביל בית המקדש שנאמר: "כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי למלאכה" ונאמר גם בחומש
[בראשית ב', י"ב]: "וּזְהַב הָאָרֶץ
הַהִוא, טוֹב"[מדרש תהלים קי"ח]
ובנוגע
לכסף הוא נקרא- כך על שום שמתבייש מהזהב [מלשון: הכסיף פנים]. ועוד יש כסף
אחר שהוא טוב יותר מן הזהב, ונקרא: כן על שום שהוא: מבייש את כל הזהבים וזהו הזהב
הנקרא: כסף ועל כך אמר דוד המלך:
"טוֹב
לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף."[קודם
זהב ואחר כך כסף]
[מתוך-
כתב יד תלמידי הגר"א אוסף "כנסת ישראל"]
הקו המקשר בין הפרשה להפטרה
בספר מלכים [ א-ז-ח]
פרשת
פקודי המסיימת את חומש שמות - מתארת גם את סוף הקמת המשכן ואת ברכת משה אל העם:
"וַיַּרְא
מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה,
כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה."
[ל"ט, מ"ג] ובהמשך נאמר:
"וַיְכַס
הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל
מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן"
[מ', ל"ד- ל"ה]
דעת
מקרא מסביר:
כשמשה סיים את מלאכת המשכן, מיד הופיע ענן וכיסה את המקום ואותו ענן - מסמל את השראת השכינה על הר
סיני , זה מהווה סימן לכך: שמי שניגלה לעם
ישראל במעמד הר סיני - בא גם לשכון באוהל
מועד- וכבוד ה' היה "מראה אש"- כמראה ענן זוהר ומבריק , גם תוכו של
המשכן היה מלא ענן אור.
האירוע
החשוב הזה מתרחש לאחר שמשה בירך את העם ומהי משמעות הברכה הזו?
רש"י עונה:- אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה
במעשה ידיכם כפי שנאמר: " וִיהִי,
נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ -- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה
עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ,
כּוֹנְנֵהוּ" [תהלים צ', י"ז].
מוסיף
רש"י ואומר:
תפילה זו היא אחד מ:י"א מזמורים ב'תפילה
למשה' כלומר - המזמור מתחיל במילים: "תפילה למשה"
מכאן
שהברכה התממשה.
אירוע
דומה מתרחש כאשר שלמה המלך מסיים את בניין המקדש. הוא מתכסה בערפל - זה מסמל את
כבוד השכינה במקום
"וַיְהִי,
בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה.
וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה"
בהמשך
נאמר:
"וַיַּסֵּב
הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל"; שלמה המלך
מקהיל את העם ומברך אותם- מזכיר את אביו והבטחת ה' המתגשמת. כי הוא בנו של דוד - יקים את
המקדש ומברך ומודה על כך לה'.
המלבי"ם
מסביר:
בית המקדש הוקם על הר המוריה- מקום עקדת
יצחק ושם גם חלם יעקב את חלום הסולם, התגלתה השכינה כאשר דוד רכש את הגורן מארוונה
- מלך יבוס. לכן המקום הזה מאד חשוב בעיני ה'. ואם ה' הישרה את שכינתו במקום זה
בעודו שומם ונידח - בוודאי גם בעתיד כאשר
יבנה שם המקדש - הוא ישמש מקום קבוע להשכנת השכינה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה ובהפטרה – ישנו
קו
משותף, תחילה הוקם המשכן - ומאוחר יותר המקדש הראשון והשני וכן עתיד
להיבנות המקדש השלישי בירושלים ועל כך אנו
מתפללים יום, יום. ברכת משה ושלמה מעניקה עוצמה להשכנת השכינה גם לעתיד לבוא:
ויפה וחשוב המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים“ [תהלים קכ"ו]
יש לזכור
שאת המקדש השלישי עתיד ה' לבנות בכבודו
ובעצמו – כנאמר :
"שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ
בוֹנָיו .."
[תהלים קכ"ז, א]
