פרשת ויקהל / מסר חשוב לעם ישראל בימינו- כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך

 בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת

 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

 

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

 

תשובות

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

 

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

 

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

 

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

 

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 

כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

 

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

 

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

 

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְאָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

שָׁמַיִם מְרַנְּנִים שִׂמְחָה

מֹשֶׁה מַקְהִיל אֻמָּה

כְּאִישׁ אֶחָד מְגִיחִים

לִבָּם אוֹתָם נוֹשְׂאִים.

 

לְעֵינֵיהֶם אָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן

מֹשֶׁה   בְּחִבָּה מְחַבְּקָם

הָאֶחָד בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי

אָמָּן חָכָם כֹּה כִּשְׁרוֹנִי.

 

הַשֵּׁנִי-אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ

הַמִּתְבּוֹנֵן בִּיצִירוֹתָיו תָּמִיד יִשְׂמַח

שְׁנֵיהֶם נִבְחֲרֵי אֱלוֹקִים

בְּצִילּוֹ תָּמִיד חוֹסִים.

 

 מֵעֱלָיֵיהֶם עָנָן שְׁכִינָה

 שׁוֹלֵחַ בָּרָק כַּלְּבָנָה

 עֵינֵי מֹשֶׁה כְּחַמָּה

 פָּנָיו קוֹרְנוֹת אוֹרָה.

 

אַשְׁרֵיכֶם עַם יִשְׂרָאֵל

עֲלֵיכֶם אֱלוֹקִים שׁוֹמֵר

כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן 

מְצַפֶּה לְאַחְדוּת הָעָם!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל.[חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אסתר המלכה ומרדכי היהודי- הקשר לפרשת תצווה/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אסתר המלכה ומרדכי היהודי-  הקשר לפרשת תצווה.

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי בנושא: מגילת אסתר ופרשת תצווה:

ציור מתוך מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

 Drawing from the Book of Esther / Esther the queen, pointing to 

the Haman / painted: Ahuva Klein (c) [oil on canvas

 

אהובה קליין (c)[שמן על בד]: ציור למגילת אסתר/ המלך אחשוורוש

ציורי תנ"ך/ ושתי מסרבת בפני הסריסים לבוא למשתה 

(c)מלך אחשוורוש/ ציירה:  אהובה קליין

ציור למגילת אסתר- הנשים מתקבצות בשושן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ אחשורוש מושיט  את שרביטו לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

מרדכי היהודי מקשיב למזימתם  של סריסי המלך אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

[מגילת אסתר ד', י"ד]

(c)המן מוביל את מרדכי -על הסוס  ברחובות שושן/ ציירה: אהובה קליין ציור

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ שבת "זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

יצירותיי לפרשת תצווה:

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב וכיור הנחושת / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב- במהלך יצירתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

במגילת אסתר אותה אנו קוראים בפורים -  מגלים אנו מי הייתה אסתר ובמה גדולתה וכן לגבי מרדכי..   המגילה בתחילתה מתארת  את אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש על מאה עשרים ושבע מדינות - עורך משתה ברוב הדר ופאר  לעבדיו ולשריו ולשרי המדינות  - במטרה להראות לכולם את גודל עושרו ורוב מלכותו. גם ושתי המלכה ערכה משתה לנשים.

ביום השביעי למשתה, ביקש המלך להביא לפניו את ושתי, אך היא סירבה  להופיע.

עלפי רש"י המביא את דברי חז"ל הסיבה הייתה - כי פרחה  בה צרעת ומדוע אלוקים הביא עליה את הצרעת?

התשובה היא: כדי שתמאן להופיע לפני כולם  -  על מנת שתיהרג והסיבה לכך: שהיא הייתה מפשיטה את בנות ישראל מבגדיהן ונוהגת להעבידן בשבת – לכן נגזר עליה שתתפשט בשבת . התוצאה הייתה -  כעס המלך אחשוורוש וחמתו בערה בו.

ושתי הפסידה את מלכותה ונגזר עליה להיהרג. כתוצאה מסירובה להישמע להוראת המלך.

בעקבות מותה של ושתי המלך מחפש  נערה חדשה שתינשא לו:

"אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ.  וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו:  יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻקֵיהֶן.  וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן". [מגילת אסתר: ב', א-ה]   ובהמשך המגילה מתארת את זהותם  של מרדכי היהודי ואסתר:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.  אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.  וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים". [שם ,ב', ה-ט] 

 

השאלות הן:

א] מי היה מרדכי היהודי?

ב] מי הייתה אסתר מדוע נאמר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ"?

ג] מה הוא הקו המשותף בין המגילה לבין פרשת – תצווה?

תשובות.

מרדכי היהודי

חז"ל אומרים על המילים: "אִישׁ יְהוּדִי"-  מכאן שמרדכי היהודי היה שקול בדורו כמשה רבינו – לפי שכתוב  על משה:

"וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"׃[במדבר י"ב, ג]  ועל מרדכי נאמר: גם "איש"   מכאן נלמד: משה עמד בפרץ לפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית." [תהלים ק"ו, כ"ג]

מרדכי היהודי עמד גם בפרץ - כפי שכתוב:

"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵורוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו --דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ" [מגילת אסתר י', ג]

כשם שמשה לימד תורה לישראל - כך מרדכי לימד תורה. על משה נאמר:  "רְאֵ֣ה  לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻוקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" [דברים ד' ה]

ועל מרדכי נאמר:

" וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת--הַשֵּׁנִית וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֶל - שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת  אחַשְׁווֵרוֹשׁ :  דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וֶאֱמֶת.[אסתר ט, כ"ט- ל"א] ואין אמת אלא תורה- לפי שכתוב:, "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּור חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה."[משלי כ"ג, כ"ג]

מדוע  נקרא מרדכי: בשם "יהודי"?

יש אומרים: שמרדכי היה היהודי היחיד שלא נהנה מסעודת המלך אחשוורוש.

יש הסבורים: שהוא היה היחיד שעמד בגאווה ולא השתחווה להמן.

כל מי שכופר בעבודה זרה נקרא: "יהודי" ,לעומת מרדכי - שאר היהודים היו מסתתרים  מפני המן כדי להתחמק מלהשתחוות לו.

יש הסבורים : שאביו של מרדכי היה משבט בנימין ואמו משבט יהודה ,לכן גם הוא נחשב משבט יהודה.

ישנה דעה הסוברת: משום שדוד בא משבט יהודה - גרם שמרדכי יוולד- על ידי שלא הרג את שמעי בן גרא שקילל את דוד - לכן הוא נחשב גם משבט יהודה.

נאמר: "וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי", הרשעים נכתבים קודם לשמם כנאמר: "נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ" [שמואל-א, כ"ה, כ"ה]"  שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ"[שמואל-ב, כ', כ"א] ואילו הצדיקים- שמם קודם להם כפי שנאמר: "ושמו בועז"[מגילת רות, ב', א']

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה " [שמואל-א, א', א]

על מרדכי נאמר: "בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי".  "בֶּן יָאִיר"- שהאיר עיני ישראל בתפילתו.

"בֶּן-שִׁמְעִי"- בן ששמע ה' את תפילתו .

"בֶּן-קִישׁ"- בן שהקיש על שערי רחמים ושערי הרחמים נפתחו בזכות תפילתו.

מדוע לא נזכר שאול? מפני שבאשמתו נולד המן, לפי שלא הרג את אגג העמלקי - שהמן היה מזרעו.

אסתר המלכה.

אסתר הייתה אחייניתו של מרדכי. בטרם נולדה כבר נפטר אביה. ולאחר לידתה גם אימה נפטרה. מכאן והלאה אימץ אותה מרדכי לבת.

הגאון מווילנא מסביר שלוש סיבות שבגללן מרדכי החליט לאמץ את אסתר:

א] היא הייתה בת דודו, כלומר: מחמת קירבת המשפחה אליו.

ב] מחמת נחיצות הדבר שהתייתמה מאב ואם.

ג] "הנערה יפת תואר ויפת מראה במעשיה" - מרדכי מתבונן במידות הטובות שלה ומבין שהיא  עתידה לגדולה, לפיכך יש להשקיע בה חינוך טוב.

על פי חז"ל. תחילה מרדכי אימץ אותה כבת וכשבגרה - נשא אותה לאישה.

היא הייתה בעלת מידות טובות: צנועה, חסודה וכפי שחז"ל אומרים : אסתר לא יצאה מבית מרדכי במשך שבעים וחמש שנה!

אשר לשמה: נחלקו הדעות:  יש הסוברים: כי היא נקראה רק בשם אסתר ואילו השם :"הדסה" הוא סמלי - לפי שהצדיקים נקראו "הדסים"  וגם על שם שהייתה נאה כהדס - שהוא מסמל מושלמות מסוימת - אינו  קצר  מידי ואינו ארוך מידי.

אך ישנה דעה הסוברת : כי השם "הדסה" היה השם המקורי ואילו השם אסתר ניתן לה  בשלב מאוחר יותר משום שהסתירה את זהותה - שמה ומוצאה - או משום שהייתה נאה כלבנה.

על פי הגמרא [מגילה י"ג, ע"א] אסתר לא הצטיינה בחן  או ביופי מיוחד- אפילו הייתה "ירקרוקת" - אלא חוט של חסד היה משוך על פניה. זהו חן שניתן לה ממרומים – אך במגילת אסתר נאמר: "וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה" ? [אסתר, ב, ז]

הגר"א מיישב את הסתירה - ומפרש: כי בתחילה הייתה אסתר יפת תואר ויפת מראה .  הגוון הירקרק  היה עליה , מהרגע שהיא הובאה אל בית אחשוורוש - מתוך צער ועגמת נפש שנלקחה לביתו באילוצים וכוח ! ההוכחה לכן בפסוק הבא:

"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.." [אסתר, ב', ט"ז]

מהפסוק הנ"ל ניתן ללמוד: כי אסתר נלקחה בכוח אל בית המלך—מאחר וסירבה ללכת אל רשע זה!

הקשר לפרשת תצווה:

הפרשה פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..," [שמות כ"ז, כ'-כ"א]

ה' מצווה להביא שמן זית זך  למען- העלאת נר התמיד במשכן.

הפרשה פותחת בלשון ציווי - שמן הזית הזך היה מיועד למנורה במקדש שהייתה דולקת  בכל ימות השנה - מערב עד בוקר.

ישנם פרשנים הסוברים : כי  כשם ששמן זית יוצא על ידי כתישה, כך עם ישראל עבר ועובר ייסורים רבים עד הגאולה בדומה לכתישה של הזית.

ואילו במגילת אסתר: מרדכי מצווה על אסתר להציל את היהודים מהגזירה הנוראה של השמד כפי שנאמר:

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:  אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.  [אסתר ד, י"ג- י"ד] 

לסיכום: לאור האמור לעיל: במגילת אסתר מופיעים מרדכי ואסתר בשליחות להציל את עם ישראל מגזרת השמד – בעקבות  עצתו של המן  למלך אחשוורוש - עצה זו באה מאחר והמן הבחין שיש  מחלוקת בתוך ישראל- כפי שאמר: "..... יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.  אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" ובפרשת  תצווה- תרומת השמן  נועדה עבור המנורה במקדש - המנורה עשויה מחטיבה אחת של זהב - ומסמלת את אחדות ישראל וגם  את שליחות  העם להיות אור לגויים! היא תשובה לבעיית המחלוקת.

דברי ישעיהו הנביא:

"וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד ־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ"׃[ישעיהו מ"ט, ו']

השבת שבת זכור

בשבת זו קוראים על מעשי עמלק ועל החובה לזכור את מעשיו ולמחות את זכרו, כהכנה – למחיית המן  מזרע עמלק !

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)