פרשת
חוקת- החטא ונחש הקדמון - אז והיום ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך / בני ישראל תובעים מים ממשה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"...עבור לפני העם...ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך...והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.." [שמות י"ז ה-ו]
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נופלים על פניהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (C) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נענשים בעבור הכאת הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מבכים את מות אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
"ויעש משה נחש נחושת ושימהו על--הנס והיה אם-- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחי"[במדבר כ"א, ט] ציירה: אהובה (c)
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו גדושה
אירועים שונים במדבר, אחד מהם טענות בני ישראל
המביעים געגוע לשוב למצרים:
"וַיִּסְעוּ
מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר
נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר
הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת
בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין
מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת
הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב,
מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה
וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה,
וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס;
וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת,
וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט
אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[ מדבר
כ"א, ד-י']
השאלות
הן:
א] מה הייתה טענת בני
ישראל למשה?
ב] במה נענשו ומדוע היה צורך בנחש הנחושת?
תשובות.
טענת בני
ישראל למשה.
נאמר: וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים
וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ
קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".
רש"י מבאר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם
ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם -
"וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ". דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת
לעמוד בסבל הזה.
על פי "ילקוט שמעוני": בני ישראל היו מתרעמים ואומרים: וכי
יש ילוד אישה אוכל ואינו מוציא ? ראית מימך אדם נותן חיטים לריחיים ואינו מוציא
חיטה? אמר הקב"ה: ישראל כפויי טובה הם,
ארבעים שנה אני דואג להם ומספק להם לחם במדבר- זהו לחם קל בדרך -שגם
המלאכים אוכלים, ואני עושה להם טובה שהרי אני משווה אותם למלאכים והם במקום להעריך
זאת – מתרעמים עלי והם אומרים:
וְנַפְשֵׁנוּ
קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". אל
תקרא הַקְּלֹקֵל-אלא קל.
ה"נתיבות
שלום"
מסביר: בזה שעם ישראל התלוננו בדבריהם על
ירידת המן במדבר: וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".
הרי
לא הייתה להם סיבה להתלונן על רעב - כי אכלו
את המן ולא סבלו מצמא – היה להם מים! אם
כן, מדוע התלוננו שאין להם לחם ומים?
אלא,
הבעיה הייתה שהם לא היו מרוצים מהנהגת הבורא שזה לא תאם את רצונם, נפשם קצה בלחם הקלוקל. ובזה היה הפגם שלהם. הם העבירו
ביקורת על הנהגת הבורא וחלקו על דרכיו אלה. הרי התכלית אצל יהודי שתמיד יהיה שמח בחלקו.
כמו
שנאמר: אֵיזֶהוּ
עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים קכ"ח, ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב
לָךְ". "אַשְׁרֶיךָ", בָּעוֹלָם הַזֶּה; "וְטוֹב לָךְ",
לָעוֹלָם הַבָּא" [מסכת אבות ד, משנה
א']. יהודי צריך תמיד להיות שמח בחלקו. עליו להיות שמח בהנהגת הבורא באופן שה'
נוהג עמו. באופן זה היהודי עשיר וגם שמח.
עשרה
ניסיונות עבר אברהם אבינו ובכולם עמד בהצלחה לפי שהכיר בה' שכל מה שהתנהג אתו היה
לטובה ! כך כל יהודי צריך להבין שמה שה' עושה אתו זה לטובתו! גם אם אין
הדבר מובן לו.
היצר
הרע המתגבר על היהודי באופן נורא שיותר מאשר מפתה אותו בקנאה, תאווה וכבוד, מביא
את היהודי למצב שאינו מרוצה מדרכי הבורא וזהו הפגם הגדול ביותר. וזה היה גם גודל
החטא של עם ישראל בעניין הזה.
רבינו
בחיי: מתפלא
על תלונות עם ישראל: הרי מים היה להם בשפע אחרי שמשה הכה על הסלע, מזון
גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד - מידי יום ביומו, אלא הבעיה
הייתה: שהם השוו בינם לבין שאר אומות העולם
- שמקבלים מזון בשפע - בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים] בעוד
שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש ואין ה' מעניק להם
מנה הגונה של מן למשך תקופה ארוכה!
אפילו
המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר
המים נסתלקה מהם במדבר.
ומאחר
וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת
ה' - יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם
נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר
במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע ! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם.
זוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן - בדבר כה מכובד ונעלה - הם הטילו
פגם באמצעות לשונם הרע !
הרי
בכך שהם זכו – למן - שהוא מזון משמים -זוהי מעלה בדומה למלאכי
השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש - על מנת שהם יבטחו תמיד
בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם
כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.." [תהלים
קכ"ג, ב]
האגדה
מספרת: כאשר עם ישראל התלוננו שנמאס עליהם אכילת המן ,ה'
כעס עליהם וקרא להם "כפויי
טובה" לא רק שאינם מעריכים ומודים לה' על
כל הטוב והנסים שה' עושה להם - הם עוד חוטאים בהוצאת דיבה על המן שירד להם
מהשמיים.
יצאה
בת קול ואמרה: "הקשיבו בני ישראל אל דבר ה', מזמן חטא אדם הראשון נענש הנחש
שדיבר לשון הרע ומאז בכל אוכל שאוכל, הוא מרגיש
טעם של עפר בלבד. ובכל זאת לא התלונן הנחש על עונשו הקשה. ואתם בני ישראל
שנעשו לכם נסים בלי די, מוריד לכם ה' בכל יום אוכל משמים ואפילו שנראה המן בצבע
ובצורה דומים בכל יום ויום, הרי אפשר לחוש בו את כל הטעמים שבעולם, וגם שליו נתן
לכם ה' כשרציתם לאכול בשר ממש, מים מהסלע הוציא לכם גם כשלא הייתם ראויים לכך,
ואתם בועטים בטובות שעושה לכם ה' ומתלוננים..."
הצורך במכת הנחשים ובנחש
הנחושת:
האגדה
מסבירה: ה' גוזר על המתלוננים - אשר היה להם
מים וגם מן ושליו - עונש מוות על ידי נשיכת נחש – יבוא הנחש שאוכל את כל המעדנים בעולם ומרגיש בהם טעם עפר ואעניש את
בני ישראל שאוכלים את המן ומרגישים בו טעם של כל מעדני העולם.
ה"נתיבות
שלום"
מדגיש : הרי בכל פעם שבני ישראל חטאו במדבר משה היה מתפלל עליהם וה' קיבל את
תפילתו ואילו בחטא הזה היות והתלוננו על הנהגת הבורא היה צורך בנוסף לתפילה להקים
את הנחש מהנחושת בראש העמוד והנשוך היה
צריך להסתכל על נחש -הנחושת שאם לא היה מביט בו לא היה חי.
המטרה
הייתה שיבין: כי הכול מאת: ה'!
כדברי
חז"ל: בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו
מתרפאים ואם לא היו מתים.
למעשה
עם ישראל נענשו מידה כנגד מידה: הנחש הוא מקור הרע והקללה שקיבל שיאכל כל ימי חייו
עפר - כי ה' אינו רוצה לשמוע את קולו - ואינו רוצה לקבל את תפילתו!
לעתיד
לבוא מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו: ארי
דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל...אתה מה הנאה יש לך ? היינו שכל החיות אוכלות
לצורך המזון ואילו הנחש נושך בני אדם והורגן בלא שום צורך בהסוואה ,למרות שיש לו
תמיד מה לאכול הוא ,הורג בני אדם ובזה
מתבטא הרוע של הנחש - שאינו מכיר טובה
ואינו מסתפק במה שהי נותן לו - ועונש זה נתן ה' לישראל מידה כנגד מידה.
לסיכום
לאור האמור
לעיל. היהודי חייב להתחזק באמונה ולהכיר בהנהגת ה' - כי אין עוד מלבדו!
במיוחד
בימינו – בעת מלחמה קיומית - חייבים אנו להאמין כי הכול מאת ה' ולכן יש לקבל באהבה את הנהגתו וגם כאשר אנו נתקלים בדברים שאינם
מובנים לנו עלינו להאמין שכל מה שה' עושה לטובה!
עלינו
רק להודות לו על הכול - לשאוף לאחדות העם ואהבת חינם -ויפים וחשובים
דברי דוד המלך:
"הוֹרֵנִי
יְהוָה, דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי,
בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי אַל- תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.
לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה: בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה,
אֶל-יְהוָה" [תהלים כ"ז. י"א- י"ד]
