פרשת תולדות- תאומים- שני עולמות- האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות- תאומים- שני עולמות- האמנם?

מאמר  מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

                         ציורי תנ"ך/רבקה ובניה- יעקב ועשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                      ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

                              ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)

           ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

                              ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: 

                             אהובה קליין (c)

                                 ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

                   ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

            ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מגיעים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

            ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)

יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"

[בראשית כ"ו, י"ג]

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

פרשה זו מתארת  - כיצד תפילתו של יצחק לה' למען יהיו לו ולרבקה בנים - התקבלה בשמים.

אך מעניין כי  רבקה – בזמן הריונה הרגישה חוסר שקט והיה נראה לה משהו מוזר בהריון זה , משום כך הלכה לבית המדרש  של שם , לשאול מה פשר עניין זה?  כך התורה  מתארת את השתלשלות העניינים:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן ־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן־ אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת ־ רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"|. 

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם ־כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת־ יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן־ שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[בראשית כה", כ"ב- כ"ח]

השאלות הן:

א] מה משמעות  הכפילות במילים: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק". 

ב] מי הם  שני הלאומים שרבקה נשאה בבטנה?

תשובות.

משמעות הכפילות בתיאור מוצאו של יצחק.

רש"ר מסביר: אין מה להתפלא על כך שישנה כפילות בתיאור מוצאו של יצחק וזאת מהטעם - כי בהמשך הכתוב מתאר את מוצאה של רבקה - לכן ההבדל בייחוס הוא מהווה את הסיבה למה שעומד להתרחש בהמשך: יצחק היה בן ארבעים שנה כאשר  נשא את רבקה לאישה ולמרות שאיפתו של אברהם שיצחק יישא אישה הגונה ,על אף שאברהם היה כבר זקן מאד ולא ידע את יום מותו - בכל זאת המתין עד שיצחק יהיה בן ארבעים שנה - כי אופיו של יצחק הוצרך להתחזק והיה צריך להגיע לעצמאות ובגרות מלאה וזאת  כדי שיהיה משענת לאשתו מבחינה  רוחנית וגם מבחינה גשמית.  רבקה הייתה צעירה מאד כפי שלמדנו מדברי חז"ל –שהיא עדיין לא  הייתה  בשלה מבחינה גופנית והייתה לה האפשרות להיות גדולה יותר כדי  שתגדל  תחת השפעתה האדירה של רוח אברהם ותידמה לשרה.

רבקה הייתה בת בתואל הארמי מפדן ארם – אחות לבן הארמי והכתוב מדגיש את תיאור רבקה לסביבתה המשפחתית. למרות שהכתוב כבר תיאר לנו את משפחתה.

בניגוד למשפחתה, הרי יצחק היה בנו של  אברהם ואברהם בלבד היה משפיע  עליו.

לכן יצחק נועד להיות בן  אמתי של אברהם. מנגד רבקה למרות שהיו לה מעלות טובות - היא  הייתה בת של אבא ארמי. היא  נולדה וגדלה בארם ואחיה לבן - שהיה רמאי – לכל מוצא פיו.

על כן נשאלת השאלה לאילו צאצאים אפשר לצפות מנישואין כאלה? ובמיוחד כדאי לזכור את דברי חז"ל: "רוב בנים הולכין אחר אחי האם"[גמרא: בבא בתרא, קי.]  לכן על ידי תיאור הפרטים על אברהם בכפילות ומנגד הפרטים  אצל רבקה, התורה מכינה אותנו לסתירה שתעלה  בהמשך- כך שלא יהיה זה פלא -  שעתיד להיוולד בן דוגמת עשיו ומנגד - נתפלא להבחין בבן  כמו יעקב.

למרות זאת  האגדה מתארת: כי רבקה הייתה צדיקה  ממש כמו שרה אמו של יצחק: היא הייתה דומה לשרה בכל הליכותיה!

ענני השכינה ירדו משמים והקיפו  את האוהל וכשנכנסה רבקה אל אוהל שרה , נדלק שוב נר התמיד, והאור התפשט בסביבת ביתם.

היות ורבקה הייתה דומה לשרה בכול- הדבר השכיח את אבלו של יצחק על שרה אמו.

שני הלאומים שרבקה נשאה ברחמה - זהותם.

הפסוק מתאר את האי שקט - ממנו סבלה רבקה בהריונה

כפי הכתוב: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? "

על פי מפרשים רבים: התרוצצותם של הבנים ברחמה  של רבקה - חושפת את העתיד ומרמזת על המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו זהו מאבק שכולל את כל המלחמות מתקופת דוד בין הטוב לבין הרע, בין חומר לרוח ובין והאור לחושך  המתגלמות  בדמותם של שני הבנים.

כוחות הרשע  בכל  גילוייהם - מתייחסים  לעשיו הרשע שהוא מהווה את יצר הרע ואילו הכוחות הטובים –מתייחסים ליעקב.

אברבנאל מבאר את מה שאמרו לרבקה כאשר באה לבית המדרש לדרוש את אלוקים: שני הבנים הם שני גויים השונים זה מזה גם מבחינה גזעית- כאילו אחד- מוצאו מהודו ואילו השני גרמני, הם משמשים גם שורש ללאומים המסתעפים מהם הלאה. בין שני אחים אלה - תתקיים מלחמה מתמדת ומריבות ללא הפסק במשך דורות רבים במהלך ההיסטוריה. היות ועשיו מסמל את החומר ומנגד - יעקב מסמל את הרוח נחרץ גורל המלחמה מראש ורב יעבוד  צעיר.

אברבנאל מביא דוגמאות לכך: באדום משלו מלכים  טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד  הכניע את אדום ושם בתוכה נציבים.

בימי בית שני  ניצח הורקנוס את אדום והכריח אותם להתגייר.

גלות רומא נקראת בפי חז"ל: גלות  אדום - על שם משמעותה של גלות זו - שלאחריה יבוא מלך המשיח כפי שנאמר:

"וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו" [להלן. כ"ה, כ"ו]

האגדה מספרת: התרוצצות הבנים ברחם רבקה גרמה לכך שכאשר הייתה עוברת ליד בית עבודת כוכבים, היה עשיו שואף לצאת וכשהייתה עוברת ליד בית- מדרש- היה יעקב מבקש לצאת- הבנים היו עולים ויורדים בתוך רחמה- כגלי ים סוערים.

היו רבים ביניהם זה אומר: "אני אצא ראשון" וזה אומר: "אני אצא ראשון"

אמר עשיו ליעקב: אם לא תרשה לי  לצאת תחילה, אהרוג את אמי בצאתי ממנה", אמר יעקב: "רשע זה, הרי הוא שופך דמים עוד לפני לידתו" עשיו טען: ישנו רק עולם אחד והוא  - העולם הזה ויעקב טען: "אחי ,שניים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו - עולם הזה ועולם הבא - העולם הזה יש בו אכילה ושתייה ומשא ומתן, אבל בעולם הבא נהנים מזיו השכינה"

אמר עשיו: "בוא נחלק את העולמות בינינו אתה תיקח את העולם  הבא ואני אקח את העולם הזה"

רש"י מסביר את הפסוק:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

עשיו  שיצא ראשון – היה אדמוני - סימן שיהיה  שופך דמים. ונקרא בשמו: עשיו - על סמך השיער הרב שהיה מכוסה בו  - כאדם בן שנים רבות.  יעקב שבא אחריו אחז בעקב אחיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שני האחים עשיו ויעקב - נאבקים זה בזה , גם בימים אלה ממש  עשיו שואף  להתגבר גשמית על עם ישראל ,חלילה, כשהחרב  מונפת כלפינו ואילו יעקב -  מבין כי  על מנת לנצח את האויב  האכזר- לא די בנשק משוכלל ככל שיהיה  , אלא יש להתחזק ברוח התורה – להתחבר לתנ"ך ולחנך את ילדי ישראל  החל מהגיל הרך  לתורה ומצוות כולל שמירת שבת שהיא כלולה בעשרת הדיברות – כדברי ה' :

"אִם בְּחֻקוֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,,,,,,, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ג'- ו']

כדברי זכריה הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹוחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".  [זכריה ד' ,ו']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יַעֲקֹב וְעֵשָׁיו -שְׁנֵי לְאֻומִּים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יַעֲקֹב וְעֵשָׁיו -שְׁנֵי לְאֻומִּים.

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב וְעֵשָׂיו אַחִים

זֶה מִזֶּה כֹּה שׁוֹנִים

בְּרֶחֶם  אִימָּם רָצִים

רִבְקָה חָשָׁה יִיסּוּרִים.

 

כָּאַיָּלָה מֵחִישָׁה צְעָדִים

לִשְׁאֹול לְפֵשֶׁר הַדְּבָרִים

לְאָזְנֶיהָ בְּשׂוֹרַת אֱלוֹקִים

כִּי נוֹשֵׂאת  שְׁנֵי לְאֻומים.

 

בְּעֵת לֵדָתָהּ תְּאוֹמִים

הַבְּחִינָה כִּי אֵינָם זֵהִים

עֵשָׁיו אַדְמוֹנִי  כֻּלּוֹ שָׂעִיר

יַעֲקֹב תִּינוֹק חָלָק תָּמִים.

 

 חָלַף הַזְּמַן גָּדְלוּ הַנְּעָרִים

 עֵשָׁיו צָד בַּעֲלֵי חַיִּים

יַעֲקֹב תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים

לְבֵית מִדְרָשׁ חָשׁ גַּעְגּוּעִים.

 

יִצְחָק אֶת עֵשָׁיו אָהַב

וְעֵשָׁיו מִמֶּנּוּ אַהֲבָה שָׁאַב

רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב

כִּי בּוֹ טָמוּן כָּל הַטּוֹב.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות - הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות -  הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)

יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"

[בראשית כ"ו, י"ג]

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']

השאלות הן:

א] מדוע  נאלץ יצחק  לעזוב  את הארץ  וללכת דווקא לגרר?

ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק  לרדת למצרים?

תשובות.

יצחק הולך לגרר.

הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"

בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין   לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר  לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן  כ"ה, ל"ד]

הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]

יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"

על כך אמר שלמה המלך: " בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז"  [משלי י"ח, ג']

" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:

"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.

כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".

מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!

הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב  בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל  נזיד עדשים שבכל זאת שווה  משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.

"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול  לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.

הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר  מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל  נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי  שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת  הטבע בלבד ,אלא ברמה  הרוחנית  והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]

וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת  בשפע ברכות.

ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל  - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.

מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !

על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.

רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה":  לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ  פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ  לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]

אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."

ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:

"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית  מ"ח ,כ']

הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.

אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.

ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ  הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.

[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה בדרך לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)