יום שלישי, 25 ביוני 2024

פרשת שלח- נחישות מול רפיסות- התוצאות-ומסקנה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת שלח- נחישות מול רפיסות- התוצאות-והמסקנה?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

יצירותיי פרשה:


ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)



Biblical paintings

Spies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"




ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן  יפונה-'הולכים כנגד הזרם'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ העדה מחליטה לרגום באבנים את  יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו,ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 






ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי להפטרה [יהושע ב']


ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ"

[יהושע  ב, א']




ציורי תנ"ך/  רחב משוחחת עם שליחי מלך יריחו/ ציירה: אהובה קליין (c)
 "...וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה"
[יהושע ב, ד]


בפרשה זו המרגלים נשלחים לרגל את ארץ ישראל ובשובם הם מוציאים את דיבת  הארץ רעה , למרות שהם נושאים עימם את פירות טוב הארץ וכך התורה מתארת את האירוע בו השתתפו: ראשי י"ב השבטים:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם:  לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר.  לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי. לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.  לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף.  לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.  .........וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן";

התפקיד שהוטל עליהם:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר.  וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.  וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה - -הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.  כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ"[במדבר י"ג, ד'- י"א]

השאלות הן:

א] כיצד הגיבו המרגלים בשובם מלתור את הארץ?

ב] מה הייתה תשובת יהושע וכלב בן יפונה?

ג] כיצד הגיבה העדה ומה הגדיל ה' לעשות?

תשובות.

תגובת המרגלים הייתה:

"וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.  וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל הַיַּרְדֵּן".[י"ג, כ"ו- ל']

במילים אלה - המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה:

רש"י מסביר: "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ"-"מהו "וילכו"? להקיש הליכתם לביאתם- מה ביאתם הייתה בעצה רעה - אף הליכתם הייתה בעצה רעה - כוונתם הייתה רעה כבר מההתחלה ואת דעתם זו  הם דיווחו למשה ולאהרון:

דעת מקרא מסביר: שהמרגלים פותחים בדיווח אילם תחילה הם מראים את הפירות שהביאו:" וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ". 

זוהי עדות לסערת רוחם הפנימית - הרי הם נשלחו - על מנת להכין את הכיבוש על ידי איסוף מידע אסטרטגי וכלכלי שמטרתו הייתה: לסייע ולהכין את הצעדים הבאים ולחזק את רוח העם בתיאור הפרטים המעודדים על הארץ המובטחת - אלא שהם נוהגים  באופן הפוך- רובם , לא כן יהושע וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. המרגלים לא השתכנעו מהיופי של ארץ ישראל. בכוונתם הייתה להעביר דעתם זו  -לשולחיהם,  אלא  שהם  מתקשים לעשות זאת בפני אהרון ומשה .ולבטא זאת בפיהם.

אינם מסוגלים לדבר - אלא הם מדגימים לפני כולם את פירות הארץ שבידיהם - יתכן לומר שבכך הם כבר מביעים את חוות דעתם השלילית על הארץ - כשם שהפירות גדולים במיוחד ומשונים כך גם היושבים גדולים ומשונים.

לאחר שהם מתגברים הם עדיין  קשורים למראה הפירות ואומרים:

"אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם"- בדומה למראה הפירות.

כאן דבריהם משקפים את דעתם השלילית ומדגישים: למרות שהארץ זבת חלב ודבש - אין זה תורם דבר שהרי  העם היושב שם עז - הוא נועז. דוגמת המילים:

"גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא  יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן".[דברים כ"ח, נ']

הערים בצורות. מכאן שקשה לכבוש את המקום ומה גם שיושבים שם ענקים. הם מזכירים את עמלק ואת  העמים האחרים העלולים לחסום את דרכיהם בהר.

ה"נתיבות שלום סבור"- כי המרגלים נכשלו במשימתם - מאחר  שהם היו ראשי השבטים -  סברו שהם  אינם זקוקים למשה כדי לשבור את הסט"א [היצר הרע] וזה היה סוד כישלונם שלא הלכו על דעת משה שרצה שיספרו שבחים על ארץ ישראל , לכן נסמכה פרשת שלח לפרשת בהעלותך - לפי ששם מסופר על עונשה של מרים הצדיקה שחטאה בלשונה וחלתה בצרעת. רשעים אלא לא למדו מוסר מעונשה של מרים.!

תשובת יהושעָּ וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.

תחילה  נאמר על כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".[להלן  י"ג, ל]

בהמשך שניהם:  "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל - תִּירָאֻם" [להלן  י"ד, ו'- י']

אם כן, מהיכן שאבו יהושע, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה את כוח נחישותם לסתור את דברי המרגלים –היינו - את דיבת הארץ הרעה שהוציאו  מפיהם?

תשובת רש"י: על פי חז"ל [סוטה ל"ד, ע"ב] משה התפלל על יהושע:

"יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים".  יהושע בן- נון היה תלמידו המובהק של משה, לכן חשש משה - לאחר שנגזר עליו  במי המריבה שלא להיכנס לארץ – שמתוך אהבתו המיוחדת של יהושע - אל רבו עלול הוא להורות היתר לעצמו להוציא דיבה על הארץ. כדי לעכב את הכניסה של עם ישראל לארץ המובטחת. ובכך ישפיע שימי משה יתארכו, לכן משה בירך את יהושע תלמידו כדי שאהבתו אל רבו - משה – לא תקלקל את השורה ושלא יבוא חלילה לידי כישלון בהוצאת דיבה על ארץ ישראל.ְ כָלֵב בֶּן-יְפונה - שאב את נחישותו מכוח התפילה:

רש"י מסביר על פי המילים: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן" [להלן י"ג, כ"ב] וְכָלֵב לבדו הלך לשם והשתטח על קברי אבותינו כדי שלא יהיה מוסת על ידי עצת חבריו [סוטה ל"ד]

לכן זכה להיכנס לארץ ישראל, בניגוד למוציאי הדיבה שמתו במדבר. כדברי הכתוב: "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה".

"ַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹותֵיכֶם".[דברים א', ל"ד- ל"ה]

על יהושע  שזכה גם להיכנס לארץ נאמר: "יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא "   [שם  דברים א, ל"ח]

תגובת העדה ותגובת ה' הייתה:

"וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל".[במדבר י"ד, י]

רש"י מסביר: כי העדה רצו במיוחד לרגום באבנים את יהושע וְאת כָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.

על פי תנחומא:"מלמד שהיו זורקים אבנים והענן מקבל" כלומר: האבנים לא פגעו ביהושע וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה!

דעת מקרא מבאר: כי המרד של העדה הגיע לשיא ואיים לתוצאות קטלניות ,אז הופיע הענן מעל אוהל מועד, והפסיק את המרד –בעודו באיבו.

רש"ר מסביר: האור נראה באוהל מועד, כי כאשר העם כולו נידון לכליה היות ולא התאים כבר לייעודו- מצא לו כבוד ה' מקום בארץ- רק בתוך מקדש התורה. תורת ה' המופקדת שם והעתיד המובטח לה שם- יעמדו   לנצח אפילו . גם  אם דור שלם יאבד.

לסיכום, לאור האמור לעיל- המרגלים מגלים רפיסות  בתגובותיהם השליליות – לפי  שאינם הולכים בדרך האמת  מהשיקולים שלהם.

לעניות דעתי הם מכעיסים את  ה'- שהרי נאמר בתורה:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".[דברים י"ח, י"ג]

היה מצופה מאנשים רמי מעלה  להזדהות עם רצון אלוקים ולא ההפך.

ואילו כָלֵב ויהושע הכריזו על נחישותם – רצונותיהם לעלות לארץ ישראל. ואף קרעו את בגדיהם - כדי להוכיח שאנשים אלה הלבושים בגדים הדורים, כראוי לראשי שבטי הארץ-הגיעו לשפל המדרגה- ולכן אינם ראויים עוד לשמש מנהיגים לעם ישראל בארץ המובטחת.

המסקנה גם למנהיגים שלנו היום : להיות מלוכדים לבטוח  באלוקים ולהאמין בצדקת הדרך עד הניצחון כדברי כלב  בן יפונה ויהושע.

יפים וחשובים דברי ה':

"וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" [דברים ח, י"ח]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כעס העדה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

כַּעַס הָעֵדָה

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

עֵת שָׁבוּ הַמְּרַגְּלִים לַמִּדְבָּר

לְמַנְהִיגִים פָּנוּ הֵשִׁיבוּ דָּבָר

בִּידֵיהֶם פֵּרוֹת מְגָדִים

עֲנָבִים, רִימּוֹנִים וּתְאֵנִים.

 

 פִּיהֶם פָּתְחוּ בִּשְׁבָחִים

 דְּבַשׁ חָלָב נֹפֶת צוּפִים

 אַךְ לְפֶתַע חָטְאוּ בִּלְשׁוֹנָם

 אֱמֶת  נָטְשׁוּ הִכְזִיבוּ כֻּלָּם.

 

 דִּיבַּת הָאָרֶץ הוֹצִיאוּ

 מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הִכְעִיסוּ

בְּצַעֲרָם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם

יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם..

 

אֶת הַטְּעָנוֹת נִסּוּ לִמְחֹק

אֱלוֹקִים אִתָּנוּ אֵין לִדְאֹוג

הַפְסִיקוּ  מִיָּד בָּהּ'  לִמְרֹד

הָאָרֶץ טוֹבָה מְאֹד, מְאֹד.

 

חִישׁ הִתְלַהֲטוּ הָרוּחוֹת

הָעֵדָה פָּתְחָה בִּזְעָקוֹת

רָצוּ לִרְגֹּם אוֹתָם בַּאֲבָנִים

אַךְ כְּבוֹד ה' הֵגֵן עַל הַצַּדִּיקִים!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת שֶׁלַח [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 19 ביוני 2024

פרשת בהעלותך-מי האספסוף במדבר ובימינו? / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת בהעלותך-מי  האספסוף במדבר  ובימינו?

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה"

ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

God goes  before them  on a pillar of cloud




ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא ההפטרה:

ההפטרה זכריה. פרק ב.


ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו אנו נתקלים  במידת התאווה של האספסוף במדבר: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת ־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת ־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת ־הַשּׁוּמִֽים׃ וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל ־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃ וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע ־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃ שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃ וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל ־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו"׃  [במדבר י"א, ד'- י']

תגובת משה: "וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת ־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר ־אַ֤ף יְהוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל ־יְהוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת ־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃ הֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם ־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי ־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת ־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו׃ מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל ־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי ־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃ לֹֽא ־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת ־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וְאִם ־כָּ֣כָה אַתְּ ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם ־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל ־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי"׃  [להלן ,י"א, י'- ט"ז]

 השאלות הן:

א] מי היו האספסוף ומדוע בני ישראל הצטרפו אליהם?

ב[ כיצד הגיב משה?

תשובות.

האספסוף והשפעתו על עם ישראל.

רש"י מסביר: אלו הם ערב רב - שהצטרפו אל עם  ישראל בצאתם ממצרים הם בכו מתוך תאווה והדביקו את העם בבכיים אשר בקשו לאכול בשר. ורשי" מביע תימהון ושואל: וכי לא היה לבני ישראל בשר לאכול? הרי נאמר: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד".[שמות י"ב, ל"ח] אלא שהם מבקשים עלילה!- הכוונה : הוצאת דיבה  על משה ואשמת שקר.

ספרי מפרש: "אלו הגרים שהתאספו מכל מקום.

ר"ש בן מנסיא אומר:  אלו הזקנים שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" [במדבר י"א ,ט"ז]

דעת מקרא מבאר: זהו האספסוף.. וגם בני ישראל !  דרך  התהוותה של תלונה, כפי שהתורה מתארת אותה - אופיינית היא לדרך שרגילות להתחולל  התקוממויות  ומרידות עמים,  כל מיני תלונות מתחילות לנוע לאו דווקא בכיוון אחד, ולפעמים גם בכיוונים הפוכים זה לזה., והם מצטברים בכל זאת -

התוצאה:  נוצרת קבוצה חזקה. תחילה רק האספסוף התאווה תאווה, תאווה זו עדיין  לא הייתה מוגדרת. ואחר כך גם בני ישראל [האנשים המהוגנים יותר] מצטרפים אליהם ובוכים לאמור: מי יאכילנו בשר? מיד הם נזכרים במה שהיה במצרים. והנה עולים הגעגועים לבית העבדים שם. והוא הופך בדמיונם ובהתפרקותם  למעין גן עדן. הזרמים המתאחדים לנחל שוטף של געגועים חוזרים אל המציאות. שנראית בעיניהם עגומה ביותר.- מתוך דברי העם קשה בדיוק להבין מה מקור התלונות באמת?

רבי אייזיל חריף [הרב של סלונים] מסביר: האספסוף: אלו  בעלי האספות- שהכוח שלהם מתרכז רק בפיהם, בקהילות רבות ישנם אישי ציבור שהם יודעים  רק לדבר, מקיימים אספות ונואמים- אך אין אצלם עשייה! בפועל.

לעניות דעתי:  על כך מסר במסכת אבות: "הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל  שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ  מִתְקַיֶּימֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַייֶּמֶת". [מסכת אבות. ג', ט']

רבי אברהם מנחם רפא סובר: האספסוף התנפל על משה  בדרישה קנטרנית לקבל בשר- שיהיה לו טעם של דגים, דווקא, כנראה שבני ישראל היו רגילים לאכול דגים במצרים - לפי שהם היו מצויים בשפע בנילוס. לכן  לאחר שמבקשים בשר הם מעלים את געגועיהם  לדגים במצרים –כדבריהם: "זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה  אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם.."

על פי  "בעל העקדה"- אין  תאווה זו מיוחדת למאכלים מסוימים, אלא מטרתה היא: להשתחרר מכל סמכות  מוסרית ורוחנית. כמאמרם של חז"ל: "חינם מן המצוות" כאשר יצאו ממצרים שוחרר גופם מהשעבוד הגשמי - אך שועבד נפשם לאלוקים. כעת הם רצו לשבור את הקשר הרוחני הזה!

לכן אמר ה' : "כִּי-מְאַסְתֶּם אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר, לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם". אומנם בפועל עם ישראל לא  אמר זאת אלא יודע ה' - כי בליבם הם רוצים לפרוק עול מלכות שמים.

ה"כלי יקר" מסביר: התאווה לבשר הייתה רק אמצעי מכשיר לתאווה גרועה יותר, בשר מחמם את הגוף ומרבה תאווה, ולכך שאפו המתלוננים.

חז"ל במסכת יומא דף ע"ה ובמסכת שבת דף ק"ל ובמדרשים ובירושלמי מסבירים: הריב על הבשר והדגה נבע מתסיסה  אנטי – מוסרית - וזאת במטרה לערער את חוקי האישות המקובלים בישראל, ניתן ללמוד זאת גם ממשמעות הכתובים: העם מדבר על הבשר ואחרי זה מזכיר את געגועיו לדגה - לפי חז"ל, המשמעות היא תאווה לפריצות.

ה" נתיבות שלום" מבאר: האספסוף שהיה במדבר- אינם מכלל ישראל - התעוררה אצלם –תאווה גשמית וכוונתם הייתה שעל ידי אכילת בשר  רצונם לעורר תאוות- לכן ה' כעס עליהם מאד.

תגובת משה.

דעת מקרא טוען: שמשה הרואה את  תגובת האספסוף הוא כואב את הכאב שלו כי זה אחד  מהרגעים הקשים ביותר בשליחותו - הוא חש את כאבו ומשה מתחרט על כך שהסכים לקבל את שליחותו.

ושואל  את ה' מדוע לא קיבלת את בקשתי שהפצרתי "שלח נא בידי תשלח". [שמות ד', י"ג] מדוע שמת את כל משא - העם על  כתפיי.

ומשה שואל את הקב"ה:" וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" המילה "מצתי" חסרה את האלף. ומשה שואל: "וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" שאלתו מבטאת: שלושה מרכיבים: הריון, לידה, אומן.

זאת להמחיש את התפקיד שהוטל עליו כמנהיג לבדו. שהרי אין לו שום חובה טבעית כלפי  העם כמו חובותיהם של אב ואם כלפי ילדיהם.

הרי ה' הוא אבי האומה. כפי שמזכיר זאת  משה בשירת "האזינו":

"הַלְ- יְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת --  עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם": [דברים ל"ב, ו']

לכן משה סבור שאין זה מן הדין שיישא בחיקו את העם -  עד שיגיעו אל אדמת הארץ המובטחת.

לאור מצב זה, משה נשבר והוא מבקש את המוות.

רש"י מסביר: כי  ה' הראה את הפורענות שהוא עתיד להביא על העם על מה שעוללו. לכן ביקש משה  שה' יהרגהו,

רש"ר מסביר: גם בתחילת שליחותו ציפה משה שה' יעניק לו את  מלוא העוצמה  להנהיג את העם. וכאשר עזרה זו בוששה להגיע משה ראה   בכך הוכחה נוספת שאינו מוכשר לשליחותו להנהיג את העם ,אך לא עלה כלל במוחו- כי תשישותו המתמדת בצירוף  ענוותנותו הגדולה תהיה הראיה הנצחית של שליחותו!

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה: הניסיונות שמשה עבר במדבר עם העם - שברו את רוחו. לעניות דעתי, גם בימים אלה ממש - ימי מלחמה קיומית,  עלינו  להבחין  מיהו החלק קטן הרעשני - בעם ישראל - שאינו מאוחד -  ומתרחק מיראת אלוקים ,זוקף את כל מעשיו על כוחו הפיזי - ומפיץ שקרים - הדבר עשוי ,חלילה - לערער את השלטון בארץ ישראל-שנבחר על פי החוק! האם האספסוף במדבר – אינו  מזכיר לנו - כיום את אותה הקבוצה הרחוקה מהאמונה בה' ומהחיבור לתורה הקדושה! קומץ של ערב רב - המנסה להתרחק ממלכות שמים - ולכפות את רצונו  על רוב העם?

יהי רצון שנשכיל לשוב למקורות - להתחבר לתנ"ך ולזכור כי אין לנו על מי לסמוך - אלא על אבינו שבשמים!

ולמלא אחר צווי אלוקים:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל -הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת -מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם" [דברים ד', א'- ג].


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר