ציורי תנ"ך/ עם לבדד ישכון/ ציירה: אהובה קליין (c) -[ציור לפרשת בלק]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"כי -- מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן-- עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"


[במדבר  כ"ג,ט]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק-"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"- כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה- ששנאתו הייתה  רבה לעם ישראל, עד כי כה התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?"

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

מכאן שבזכות צאצאיו- דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות       בלעם נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.      דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]   

                       

    ציורי תנ"ך/ בלק מלך מואב משקיף על עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו מול המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ דברי בלעם על ישראל:"הן-- עם כלביא  יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין

 (c) [שמן על בד]

למרבה הפלא קללותיו של בלעם הופכות לברכות ולנבואות לגבי ישראל ואין הדבר עולה בידו לבצע את זממו.

השאלות הן:

א] כיצד הביט בלעם  בעם ישראל?

א] מה המשמעות: "עם לבדד ישכון"?

ב] "מנה עפר יעקב"- למה התכוון בלעם?

התשובות:

בלעם מביט בעם ישראל.

על פי האבן עזרא: בלעם עומד במקום גבוה- על ראש צורים וכך משקיף על עם ישראל.

רש"י סובר: כי בלעם מסתכל על שורשיהם של עם ישראל והוא רואה אותם -היינו האבות והאימהות- שמשם נובעת  חיותם הנצחית.

הוא גם רואה את כל ההתפתחות  שלהם במשך ההיסטוריה והוא מגיע לנקודה היסודית: "עם לבדד ישכון.."

הכלי יקר מסביר: כי בלעם מתחיל להתייחס אל עם ישראל החל מאברהם אבינו ולא מתרח, שהרי אברהם נקרא: "צור"-  והוכחה - שנאמר: "הביטו אל צור חצבתם.."[ישעיהו נ"א, ,א-ב]

הכוונה: הביטו אל אברהם אביכם וצור תמים זה- עשה מהפכה- הוא שרף את העבודה הזרה מן הארץ.

והגבעות- הן משל לאימהות של עם ישראל.

עם לבדד ישכון.

הרידב"ז [רבי יעקב דויד בן זאב וילבסקי]  מסביר: בני ישראל משולים לאש כפי שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה"[עובדיה י"ח]  ואומות  העולם נמשלו למים כפי שכתוב: "הווי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון"[ישעיהו י"ז, י"ב]

והרעיון הוא: כי כל עוד קיימת מחיצה בין המים לאש- כמו מים המתבשלים בסיר על האש- הרי האש גוברת על המים.  ואחרי בישול ארוך- המים מתאדים עד הטיפה האחרונה. אך לעומת זאת - כאשר אין שום דבר המבדיל בין המים לאש, בסופו של דבר המים  מתגברים על האש ומכבים אותה.

הנציב מוולוזין  מתרץ  את הנושא באופן דומה: כאשר עם ישראל אינו מתערב עם הגויים בעודו יושב בתוכם הוא זוכה לשכון במנוחה בקרב  הגויים עד בוא הגאולה. אבל ,כאשר הוא כן מתערב בקרב הגויים ,נאמר עליו "לא יתחשב" כלומר הוא מגיע למצב שהוא אינו חשוב והדבר גורם לזלזול מצד הגויים כלפיו.

רש"י אומר: כי בלעם מסתכל בראשיהם ובתחילת שורשיהם של עם ישראל והם נראים חזקים ומיוסדים כצורים וגבעות על ידי האבות והאימהות-  האבות זכו לשכון בדד -שאינם מתערבבים עם שאר האומות,

פירוש נוסף: כשעם ישראל שמח אין אומה אחרת שמחה עימם, שנאמר: "ה' בדד ינחנו "[דברים ל"ב, י"ב]

אונקלוס מסביר: כי עם ישראל לבדם עתידים לרשת את הארץ.

דעת מקרא מסביר: כי עם ישראל אינו מונה את עצמו כאחד הגויים ואינו לומד ממידותיהם ומעשיהם ,הוא מתנשא  לגובה מוסרי מעל כולם.

אבן עזרא אומר: כשם שעם ישראל בודד בזמן  שבלעם משקיף עליו, כך יישאר בודד לעד. לעומת זאת שאר העמים מתמזגים ומתבוללים זה בזה במהלך הדורות ומשנים את תורותיהם והחוקים שלהם ואילו ישראל יישאר לבדו עם תורתו לנצח ושום מדינה ,או עם  מסוגלים להתגבר עליו.

אברבנאל טוען: בעוד שכל הדתות האחרות אספו תחת חסותם עמים רבים, שנהגו לשמור על לאומיות נפרדת, עם ישראל- דתה ולאומיותה  אחת  היא  ואיננה יכולה להפריד בין שני הדברים.

העמק דבר אומר: כי המצב של : "עם לבדד ישכון " מכוון לתקופת הגלות של ישראל. בעוד שכל עם אחר  אם היה  נקלע למצב כזה- היה נעלם מבמת ההיסטוריה.

ואילו עם ישראל, למרות כל הייסורים שעבר- חי  וקיים לעד.

ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות של: "עם לבדד ישכון"- מיום שנאמר לאברהם אבינו: "לך- לך מארצך.." חלה  עליו התבודדות מכל אומה ואינו מצטרף לא לבית אביו ולא לשום אומה, כי אלוקים לקח אותו לחלקו.

"מי מנה עפר יעקב"

הרמב"ן מפרש : בלעם  אומר: אני רואה את עם ישראל מראש ההרים, הם שוכנים לבדם ולא מתאפשר לספור אותם- כי הם כה רבים כמו עפר הארץ שלא ניתן למנות.

 וגם אין אפשרות לספור את רובע ישראל הכולל מחנות ודגלים, וכאן התנבא עליהם  שיתרבו כחול על פני הים לבדם ולא יהיה ניתן למדוד או לספור אותם.

אור  החיים מסביר: כי בלעם הרשע חיפש באיזו דרך ניתן להרע לעם ישראל ,הוא  ניסה להיכנס בהם דרכם ובדרך אבותיהם, ללא הצלחה,   לכן חיפש  לפגוע בהם דרך ענף שהוא מספרם, כדברי חז"ל: "אין הברכה שורה לא בדבר מנוי.." לכן רצה הרשע להכניס עין הרע על ידי שיספור אותם ,אך לא עלה בידו ואז הגיע למסקנה: שלא ניתן למנות את ישראל שנמשלו לעפר הארץ- כלומר-הם  כה מרובים כעפר הארץ והברכה הזו שהובטחה לאברהם אבינו בפועל נתקיימה ביעקב, ולכן אמר: "מי מנה עפר יעקב"

ה"כלי יקר" אומר: כי הקב"ה לא נתן מספר לשום אומה, אלא רק לישראל וזה מוכיח את גודל מעלתם. ועל זה אמר בלעם: "מי מנה עפר מיעקב" וזה מופת שאין  לו צירוף עם כל אומה ולשון.

דעת מקרא מתרץ : כי המשפט: "מי מנה עפר יעקב"?- זוהי שאלה רטורית. ומשמעותה: שלא ניתן לספור את זרע יעקב-כלומר את בני ישראל שהרי נתקיימה בהם הברכה: "ושמתי  את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה"[בראשית י"ג, ט"ז]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי ישראל- היא אומה בודדה ומיוחדת עוד מימי אברהם אבינו, לא ניתן לפגוע בה ולהחריבה, על אף  ניסיונות נשנים וחוזרים בכל דור מצד האויבים.

וזה מתוקף כוחה הנובע  משורשיה- האבות והאימהות . לאורך ההיסטוריה השכילה לשמור נאמנות לשורשים , לא שינתה את: לשונה, לבושה ושמה.

גם עתידה טמון בקיום התורה ומצוותיה,  כמו שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה.."              

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עם לבדד ישכון /שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עם לבדד ישכון

שיר מאת: אהובה קליין ©

עם לבדד ישכון

לעיני כול יכון

יציב ואיתן כסלע

לעד מעל הטבע.

 

סודו גנוז בשורשים

טמון בעומק רגבים

מכוח האבות ואימהות

עוצמת הרים וגבעות.

 

בים סוער ניצב

ניצחון  בכל מצב

עיניו נושא למרום

נאחז בכוח עליון.

 

ציץ זהב לראשו

שריד מקדש בליבו

נר לרגליו תורתו

כהרף עין גאולתו.

הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שירת הבאר בפי ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת חוקת]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"אז ישיר ישראל את- השירה הזאת עלי באר ענו --לה:
באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם.."
[במדבר כ"א,י"ז-י"ח]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical painting

By Ahuva Klein

(c)

The people of israel sing a song about well

water

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- על מה נאמרה שירת הבאר?מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  חוקת- על מה נאמרה שירת הבאר?

מאמר מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת בנושא פרה אדומה, וממשיכה במותה של מרים, ובעקבות זאת העם מתלוננים אצל משה ואהרן על העדר מים, ושהוציאום  ממצרים למדבר, מקום רע שאי אפשר לזרוע  בו זרע ולטעת תאנה גפן ורמון.  בהמשך הפרשה אהרן הכהן נאסף אל עמיו בהר ההר ומיד אחריו מופיע עונש הנחשים ונחש הנחושת. לאחר מכן המשך מסע עם ישראל במדבר. ומשם  הנדידה למקורות המים ולבאר המים במדבר.

ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אהרון,משה ואלעזר -עולים להור ההר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

וכאן התורה מתארת את שירתם של העם: שירת הבאר.

 

"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה".

במדבר כ"א,י"ז-י"ט]

 

 השאלות הן:

א] על מה שרו בני ישראל שירה?

ב] מדוע משה לא הצטרף לשירה- כמו בשירת הים?

ג] מה הכוונה במילים: "וממדבר מתנה"?

תשובות.

שירת הבאר בפי עם ישראל.

רבינו בחיי מסביר:  בני ישראל שרו על הניסים שהתרחשו בנחל ארנון:  דם האמוריים נשפך משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים זה לזה, המעבר  בין שני  צידי  הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו את הנחל נצא ממקום  מחבואינו ונתנפל עליהם בחיצים ובאבני בליסטראות.  באותו הרגע שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה לזה ומחצו את האויבים והם מתו ממש כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד את האויבים והם  לא ידעו זאת , עד שהבאר הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:

"עלי באר.."

על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.." והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו "נדיבי העם" ואלה היו כינויים למשה ואהרון שהם חפרו אותה בעזרת  המטה שלהם.

 רש"י גם אומר: כי משה ואהרון  חפרו את הבאר.

אור החיים מפרש:

כי השירה הזו נאמרה: על התורה שהיא נמשלה לבאר מים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי התורה  נמשלה למים והמילים:" עלי באר"- מלשון עליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר: "עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים" שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]

"חפרוה שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות [בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם"  הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.

"כרוה נדיבי עם" התורה שבכתב ללא תורה שבע"פ- אין האדם יכול לשתות מימיה.   "במחוקק  במשענתם" הוא מה שהוסיפו חכמי הדורות וזה לחוקק בה חקיקה, שכל הדברים המדויקים יש לפרש על פי דברי הקדמונים ואם לא יהיו  מבוססים על דברי הקדמונים- אין לסמוך על זה.

משה  אינו מצטרף  לשירת  הבאר.

ה"כלי יקר" מפרש: מאחר שלא נאמר כמו בשירת הים: "אז ישיר משה", אלא נאמר: "אז ישיר ישראל.." ולא שרו את השירה  בתחילת ארבעים שנות הנדידה במדבר- מכאן  ניתן להבין שבני ישראל שרו את השירה הזו על משה, לפי שהבאר פסקה עם מותה של מרים ,אבל היא חזרה להשקות את בני ישראל- בזכות משה ולכן מרים אינה נזכרת בשירה ,אבל משה כן נזכר, שהרי כתוב:" באר חפרוה שרים כרוה  במחוקק והכוונה למשה שנאמר: "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק.."[דברים ל"א, כ"א] 

במסכת תענית [דף  ט, ע"א]  מסיקים: כי הבאר חזרה בזכות משה כי בהתחלה המן  ניתן לעם ישראל בזכות משה שקיבל את התורה, שהרי התורה ניתנה לאוכלי המן [תנחומא , בשלח, כ] כנאמר:" למען אנסינו  הילך בתורתי אם לא" [שמות ט"ז, ד]  ואילו הבאר הייתה קיימת בזכות מרים שהייתה   עוסקת במידת גמילות חסדים.

ההוכחה לכך שנאמר על המיילדות במצרים [שאחת מהן הייתה מרים]:

"ותחיינה את הילדים ".[שמות ,א, י"ח] שהן היו מספקות לתינוקות מזון.

 וענני הכבוד –שהם ענני השכינה – היו בזכות אהרון שהיה גורם להשראת השכינה  על ידי הקורבנות.

ובזכות התורה חזרו שלושת הדברים.

לכן כתוב: "באר חפרוה נדיבי עם"-הם אלו שאחזו במידת- גומלי חסדים ובזכותם הייתה לישראל באר מים. אבל לאחר מות מרים מי הבאר פסקו, אך אחר כך באר המים חזרה בזכות משה והתורה כפי שרמוז בתורה: "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל" ועל כך דרשו רז"ל [עירובין נד, ע"א] שחזרה הבאר בזכות התורה שמשה קיבל בהר סיני.

לפי מדרש חז"ל: משה אינו מצטרף לשירת הבאר, היות והוא נענש על ידי המים  בסיפור מי המריבה ואין האדם משבח את התליין שלו.

ומדוע גם שמו של ה' אינו נזכר שם? על כך ישנו משל: משל לשלטון שעשה סעודה למלך, שאל המלך את מקורביו : האם  אוהביו  נמצאים שם? ענו לו: "לא" ענה המלך  שאם כך הדבר גם הוא לא ילך  לסעודה והנמשל: בדומה לכך כמו שמשה אינו מוזכר בשירת הבאר גם הקב"ה אינו נזכר שם.

ממדבר מתנה.

אור החיים מפרש: עם ישראל זכה  למתנה = לתורה  היות והם התנהגו בענווה והיו מחשיבים את עצמם למדבר. כמו שנאמר: "ויחנו במדבר ",שהתורה אינה  נקנית ,אלא באמצעות הענווה והשפלות. ובזכות קבלת התורה זכו עם ישראל לנחלה, כפי שכתוב: [דברים ל"ב, ט]"כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".

רבינו בחיי מפרש כדברי אונקלוס: המילים : "ממדבר מתנה.."- הכוונה: במדבר שהוא אזור שומם ניתנה לנו באר מים שהיא מתנה גדולה ומן המתנה הזו הם הגיעו לנחלי ארנון ששם נעשו להם ניסים גדולים.

על פי דעת מקרא: "וממדבר מתנה"  מורה על המשך מסעי עם ישראל ממקום החנייה האחרון במדבר מואב-  עברו למקום הנקרא מתנה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

עם ישראל מצאו לנכון לשיר על הבאר במטרה להודות לה' על כל הניסים והחסדים שעשה עימם במהלך שהותם במדבר .

כפי שנאמר: "ה' ילחם לכם ואתם  תחרישון" [שמות י"ד, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הבאר/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הבאר

/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

בראות ישראל ניסים

את האמוריים נכחדים

בידי שרביט אלוקים

בעומק שפך נחלים.

 

ניצתה בהם השראה

כאש בעצמותיהם בערה

 להודות ולזמר שירה

הודות באר שנחפרה.

 

מרבד הרקיע עננים

גוונים כתומים וורודים

על ישראל מסוככים

שמחה מרקיעה שחקים.

 

מי הבאר מחוללים

כלפי שמים מתעלים

את ההרים מרעידים

גם המלאכים מתפללים.

הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הענן בהתבוננות מקראית ובעיני חז"ל/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הענן בהתבוננות מקראית ובעיני חז"ל.

מאמר מאת: אהובה קליין.

נושא הענן מוכר לנו היטב בחיי היום, יום. ישנם ימים בהירים  כאשר השמים תכולים והחמה זורחת, אך ישנם גם ימים מעוננים  יותר בעיקר בעונת הגשמים.

מעניין במיוחד להתבונן בהם בעין מקראית, כבר בתחילת חומש בראשית בתום המבול, הענן מוזכר לראשונה במסגרת הברית שאלוקים כורת עם נח והאנושות: "ויאמר אלוקים אל נח ואל בניו אתו לאמור: ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם....ולא- ייכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא- יהיה עוד מבול לשחת הארץ.. את קשתי נתתי בענן לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על- הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני ובינכם.." [בראשית ט,-ט"ו]

על כך אומר רש"י: כי כאשר האנושות תחטא בעתיד והדבר  יגרום לאלוקים למחשבה להביא מבול על פני הארץ, באותו רגע תראה הקשת אשר תזכיר את הברית  כי למרות החטאים - המבול לא יופיע עוד.  

ציורי תנ"ך/ הקשת בענן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד

בתנ"ך אנו נתקלים גם בענן כבוד ה'- שהוא ענן השכינה.

רעיון זה מופיע בתיאור עקדת יצחק: כאשר אברהם לוקח אתו את יצחק, את חמורו ושני נעריו, נאמר:" ביום השלישי ויישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[שם כ"ב, ד]

על כך מפרש רש"י: "אברהם ראה ענן קשור להר-  ומכאן הבין כי  זהו ענן השכינה המחובר להר המוריה.

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים והלכו במדבר הם רואים עמוד ענן המראה להם באיזה מסלול עליהם ללכת: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש.. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם"[שמות י"ג, כ"א]

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

רבינו בחיי אומר: כי לשני העמודים-עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום- היו תפקידים שונים :

עמוד האש בלילה :היה מאיר לעם ישראל את הדרך ועמוד הענן : תפקידו היה: להנחות להם את הדרך.

שני עמודים אלה  שימשו כהוכחה שהקב"ה  עמהם  גם ביום וגם בלילה-  הם היו משמשים לעם ישראל עיניים במדבר  והגנה והצלה מפני המצרים ועליהם נאמר:

"ואשא אתכם על כנפי נשרים".[שמות י"ט, ד']

ואילו המצרים נידונו באמצעות שני  עמודים אלה, כפי שנאמר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן " [שמות, י"ד, כ"ד]

ומכאן הסיקו חז"ל: כי בקריעת ים סוף המים נעמדו כחומה  לעם ישראל מימין ומשמאל.  אך למצרים הם שימשו חימה [כעס]

ובדומה לכך מסופר על סנחריב: "והיה אור ישראל לאש "

[ישעיהו  י', י"ז]

הכוונה: לישראל עמוד האש שימש אור, אך לסנחריב: אש.

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ורבינו בחיי מוסיף עוד פירוש: "ה' היה שוכן בתוך עמוד ענן והולך לפניהם ביום ובית דינו שוכן בתוך עמוד האש והולך לפניהם בלילה, וזהו שאמרו: הוא ובית דינו , ופירושו : הרחמים והשכינה"

עוד  מדגיש רבינו בחיי: עמוד הענן היה משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" במילים אחרות- עם ישראל זכה לשמירה הדוקה מאת ה' – יומם וליל.

רש"י   המסתמך על דברי מכילתא, מבאר:  בזמן שעם ישראל חצו את ים סוף והים נבקע לשניים, היכן  שהם הלכו האדמה הייתה יבשה, אבל ברגע שעמוד הענן ירד הוא הרטיב את האדמה והפך אותה לטיט ועמוד האש הרתיח את המקום  , כך כשהמצרים מגיעים אחריהם , רגלי סוסיהם  שוקעים  בטיט ומפאת החום של עמוד האש - נשמטו  הטלפיים שלהם.

ציורי תנ"ך/ העננים במעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

גם בזמן מעמד הר סיני התורה מזכירה את הענן:" ויהי קולות וברקים וענן כבר על ההר" [שמות. י"ט, ט"ז].

זו הייתה התרחשות מיוחדת – כי הענן , הקולות  והברקים, הוכיחו לעם ישראל שהקב"ה ממתין להם על ההר עוד לפני  יציאתם לקראת ההר.[דברי רש"י]

דוד המלך  מתפעל מיופי הבריאה, מתבונן בעננים ואומר: "מעלה נשיאים [עננים] מקצה הארץ.." [תהלים קל"ה, ז]

העננים מופיעים גם כמשל: "נשיאים ורוח וגשם אין איש מהלל כמתת שקר" [משלי כ"ה, י"ד] הכוונה- אדם שבפיו מבטא דיבורים רבים ללא תוצאות מעשיות.

יש אומרים: כי האבנים המשובצות בחושן המשפט- אותן היה עונד הכוהן הגדול במקדש –הובאו על ידי עננים אשר שאבו אותן מנהר פישון הנובע ממקורותיו בגן עדן- ומשם מקור האבנים האלוקיות.

הבה נייחל לעם ישראל שענן השכינה ירחף מעלינו יומם וליל וישמש כהגנה מכל האויבים והמקטרגים . השלום  יהיה מנת  חלקינו - כנאמר: "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"[תהלים צ"ד, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה ומטה אהרון הפורח/ ציירה: אהובה קליין (c)[ציור לפרשת קורח]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"...והנה פרח מטה- אהרון לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים"[במדבר יז,כ"ג]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings

By Ahuva Klein

Moses holding the rod of Aaron blossoming

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח- מבחן המטות למה נועד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת   קורח- מבחן המטות למה נועד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו עשירה בנושאים  וביניהם  נושא מטות הנשיאים ומטה אהרון:

וכך הכתוב מתאר את האירוע:

"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל וקח מאיתם מטה, מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את- שמו תכתוב על מטהו: ואת שם אהרון תכתוב על- מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם: והנחתם באוהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה: והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם" [במדבר י"ז, י"ז-כ"א]

התוצאה הייתה: "ויהי ממחרת ויבוא משה אל- אוהל העדות והנה פרח מטה אהרון לבית לוי, ויוצא  פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.."[שם י"ז, כ"ג]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך בהוכחת מטה אהרון לבית לוי ?

ב] מדוע המטה פרח והוציא דווקא פרי שקד ולא פרי אחר?

ג] מה הטעם בכפל הלשון: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"?

ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

התשובות.

הצורך בהוכחת המטות.

אור החיים  מפרש: כי כל מה שעשה הקב"ה: בליעת קורח ועדתו, שריפת  מקטירי  הקטורת, המגפה שנפלו בה ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש-כל אלו לא הספיקו - כי אומנם אפשר היה להבין שהתפקיד אינו מיועד לקורח, אך יתכן שבעתיד תפקיד הכהונה יוטל על שבטים אחרים, לכן היה צורך במבחן המטות – כדי להוכיח שתפקיד הכהונה מיועד לשבט לוי ולאהרון ובניו בלבד.

רבינו בחיי אומר: כי גם לאחר שלושת השפטים: בליעת קורח ועדתו , שריפה והמגפה, היו באים ומתלוננים לפני משה ולכן היה צורך באות פריחת המטה של אהרון- כי עונשו של קורח ועדתו הייתה  הוכחה שהקב"ה פסל את הבכורות , שהרי קורח היה בכור ושריפת מקריבי הקטורת הייתה הוכחה שהכהונה נועדה לאהרון בלבד. על התלונה שהתלוננו שהם אינם רוצים  בחליפין- נענשו במגפה אך גם לאחר המגפה המשיכו להתלונן –והדבר מוכח מדברי ה':"והשיכותי מעלי את תלונות.." ולכן היה צורך בפריחת מטה אהרון – כדי ללמד  צמיחת פורענות לכל החולקים על החלטות ה'- וזאת הייתה הוכחה  וברית  לשבט לוי כי הקב"ה בחר בלווים במקום הבכורות.

הנצי"ב  בהעמק דבר מפרש: כי אות המטות היה גם אות על הכהונה, למרות שעל זה כבר הייתה הוכחה, אלא רצה ה' לקשר את הכהונה והלוויה ולהוכיח שכשם שהכהונה היא לדורות כך  גם הלוויה היא לדורות. ועל כן שמו של אהרון היה חרות על מטה שבט לוי.

משך חוכמה אומר: תפקיד מבחן המטות היה לתקן את טעותם של  קורח ועדתו , הם חשבו שהכהונה אינה סגולה, אלה כישרון פעולה בלבד, בני אהרון נבחרו לכהונה כי פעולתם מוצאת חן בעיני ה'. אבל אם הכוהנים חוטאים, ניתן לבחור ישראלים  העולים עליהם ברמת הכישורים.

 הם חשבו כי הכהונה היא כמו מעלת מלכות דויד התלויה בתנאי: "אם ישמרו בניך בריתי.." לכן ה' הראה להם את  המטות על מנת להוכיח שמעלתם של  אהרון ובניו היא תולדתית  וסגולית, זה משהו נצחי לדורי דורות ולא ניתן לשינוי.

מטה אהרון פרח והוציא שקד.

רבינו בחיי מסביר: כי המטה הפריח דווקא שקדים, לפי שהשקד הוא פרי מכובד ומקדים את יתר הפירות מידי שנה ונקרא בשם שקד- מלשון שקידה, כמו שנאמר: "כי שוקד אני על דבריי לעשותו" [ירמיהו  א] וטעמו של פרי זה בהתחלה- מר ולשון זה של שקדים מתקשר למידת הדין לעולם, ענף עם השקדים שהם מרים- מרמז על פורענות ומרירות מידת הדין- כחורבן המקדש על ידי נבוכדנצר. כפי שאמר הנביא ירמיהו: "מקל שקד אני רואה"[שם א, י"א] ועוד אמר: "סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה".[שם א, י"ג]

וכתוב: "וישקוד ה' על הרעה [דניאל  ט, י"ד]

לכן המסקנה הנלמדת מהמטה שהפריח שקדים: שהוא  מר ומקדים את יתר הפירות – מכאן שכל המערער על הכהונה- ה' ממהר להיפרע ממנו ונוקט כנגדו במידת הדין כמו שהשקד ממהר בהוצאת פרחיו לפני שאר האילנות.

כפי שקרה לעוזיהו המלך שהקטיר קטורת במקום הכוהן ועונשו היה: "והצרעת  זרחה במצחו" [דברי הימים ב, כ"ו, י"ט]

הרשב"ם אומר: כי הייתה במטה רק פריחה אחת אותה רק משה ראה ואחר כך הוציא את המטה "ויצץ ציץ ויגמל שקד" לעיני כל ישראל.

לפי דברי חז"ל: [בהוריות דף י"ב ובכריתות] - הונח מטה אהרון עם הפרחים למשמרת לדורות- שבדרך כלל נובלים  כשהפרי גדל.

חז"ל טוענים: כי  עם גניזת הארון נגנזו גם שמן המשחה, צנצנת המן, מקלו של אהרון שקדיו ופרחיו ועצם העניין שפרחי השקד לא נבלו לאחר שהשקדים יצאו זה נס בתוך נס.

 מתוך קריאת הפסוקים ניתן לראות כי הפרחים מוזכרים  פעמיים. פעם כאשר משה נכנס למשכן, כתוב: "כי פרח מטה אהרון" ואחר כך מוזכר שנית: " ויצא, פרח, ויצץ  ציץ ויגמול שקדים"

הכלי יקר  אומר: רעיון יפה: הקב"ה מסתכל על האדם ושופט אותו בדרך האמת לא כעיני בני האדם- השופטים לפי  ראות עיניהם, יכול להימצא עץ שהוא יבש כלפי חוץ אבל מבפנים הוא כה איכותי שיפריח פרחים ופירות .כך אדם שנראה כלפי חוץ בעיני אנשים אדם יבש ופשוט, אבל  למעשה בפנים הוא עשיר בתורה וחוכמה ולכן הקב"ה דואג שיפרח וכן יתכן מצב הפוך, בדומה לשני הניגודים: קורח ואהרון עליהם נאמר: [יחזקאל,  י"ז ,ק"ח] "הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש" ויכול להיות שבהשפעת  מסר זה כל מה שהיה  במקדש היה מלבלב ועושה פירות ואפילו הזהב.

 ועוד מוסיף הכלי יקר רעיון סמלי :

ויוצא פרח"-  סימן לכוהנים קטנים שנקראו –פרחי כהונה.

"ויצץ ציץ" – סימן לכוהנים גדולים שיש על ראשם ציץ- נזר הקודש.

 "ויגמול שקדים" בזכות מה שנאמר: "וירץ אל תוך הקהל. כדי לעצור את המגפה. והכוונה שהכוהנים  בעלי שקידות וזריזות בפעולתם.

והכוהנים זכו למתנות כהונה לפי שכתוב:" ואני הנה נתתי לך"

"ויעש משה.. כן עשה"[כפל לשון]

רבי עקיבא סופר מפרשבורג [שהיה בן- בנו של ה"כתב סופר"] מסביר מדוע  התורה כתבה בכפל לשון על  משה: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"[במדבר י"ז, כ"ו]

הסיבה לכך: שאם פעולתו של משה לא הייתה מודגשת פעמיים, היה ניתן לחשוב שמשה פעל מתוך מניע אישי , כדי להוכיח לכולם שאהרון אחיו נבחר להיות כהן על ידי ה'. ואין לאף אחד זכות לערער על כך. לכן התורה באמצעות כפל הלשון באה ללמדנו: שכל פעולת משה כשהשיב את מטה אהרון לאוהל מועד -הייתה בהתאם לציווי ה' ולא לתועלתו האישית.

מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ולהקמת בית המקדש השלישי והכוהנים ישובו לעבודתם והלוויים לשירתם ונגינתם. אמן ואמן. 

ציור מתוך ההפטרה[שמואל-א,י"א]

ציורי תנ"ך:

שמואל מציג את שאול המלך לפני הקהל בגילגל/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]          

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)